לפעמים האדם הולך לפסיכולוג ומספר לו שהוא בדיכאון כי משהי עזבה אותו / הוא איבד כסף וכו' ובסוף אתם מגיעים למסקנה שצריך להיעזר בכדורים, אבל האם אחרי שהשפעת הכדורים תפוג, תשכח מכך שהחברה עזבה אותך? תשכח מהמינוס בבנק?
הרבה אנשים שעוסקים בייעוץ, מספרים שהניסיון שלהם לעזור לאחרים גרם להם להרגיש רע, אבל אם החיים שלהם היו מספיק טובים, הם היו מסוגלים להכיל גם את השיגעון והחרדה של הצד השני, אלא מה? שהם עצמם לא תיקנו את החרדה שבתוכם, ולכן כשהם מדברים עם אנשים עם חרדות, הם עצמם נסחבים לתוך החרדה.
כי בכל אדם ואדם יש את כל מחלות הנפש האפשריות בתוכו וגם את כל התכונות הטובות בעולם, רק הביטויים / הלבושים משתנים מאדם לאדם, אז אם אותו יועץ היה מצליח למצוא את המשוגעים שבתוכו ולפתור את הבעיה שלהם באמצעות החכמה שנמצאת בתוכו, אז לא הייתה לו שום בעיה לעזור לאף אחד בעולם.
אבל אם הוא נמצא בהדחקה, אז אז ברגע שהוא ייתקל במישהו עם חרדות קשות, לא רק שהוא לא יצליח לעזור לו, אלא שזה יגרום לו להרגיש רע, כי זה יציף בתוכו את השיגעון שכבר טמון בו.
כי אם בתוך אותו יועץ לא היה שיגעון כלל, אף שיגעון לא היה יכול להשפיע עליו, כנ"ל לגבי רבנים שמנסים לעזור לאלו שנפלו ל"עבירות קשות" כמו לשון הרע ומחשבות זימה, אז מה שקורה הרבה פעמים, זה שהרב עצמו מתחיל להיות כמוהם והוא טוען לתחושה של ירידה רוחנית מעצם קירבתו לחוטאים, אבל אם הוא באמת היה כל כך צדיק, איך זה שניתן להשפיע עליו?
לכן כל אותם פסיכולוגים / פסיכיאטרים כשהם נתקלים במישהו עם שיגעון חמור מדי, הם נותנים לו כדורים או מאשפזים אותו, כדי לא ליפול לשיגעון שלו בעצמם, ובככה הם בעצם לא פותרים שום בעיה, רק מסממים את המטופל ומכאיבים לו ממשהו אחר, כדי שישכח זמנית מהבעיה שלו, זה כמו שאם כואבת לך הרגל, תדאג שיבעטו לך בפנים יותר חזק, עד כדי כך שתשכח שכואבת לך הרגל...
יש אנשים שהצליחו לבטל את מה שנחשב כ"תאוות" בפועל, כלומר ברמת המעשה, אבל אף אחד לא יכול להגיד שהוא ביטל אפילו את הפוטנציאל לכך שתתעורר אצלו תאווה...
מצד האמת, לכל אדם יש את כל התאוות האפשריות בקטלוג, אז למה זה נדמה שיש כאלו שאין להם תאווה מסויימת כלל?
והתשובה היא פשוטה, כי לאותם אנשים יש תאוות אחרות עוד יותר גדולות, שבאות על חשבון התאווה שכביכול אין להם, אבל גם היא קיימת בתוכם ברמת הפוטנציאל.
משל למה הדבר דומה? לאדם עייף שמתגבר על העייפות שלו ולא ישן, אז האם באמת אין לו תאווה לישון? לא, אלא שיש לו תאווה גדולה יותר כגון להרוויח כסף, כגון להבין משהו וכו' שהיא מדחיקה כרגע הצידה את התאווה לישון.
או כמו הרבנים שנדמה שאין להם תאוות גשמיות, אבל זה רק בגלל שיש להם תאוות אחרות - יש להם תאווה לקבל כבוד על זה שהם הצליחו להתרחק מתאוות, יש להם תאווה לשלוט, יש להם תאווה להשיג את רוח הקודש, יש להם תאווה להתקרב לאלוהים, יש להם תאווה לעשות את רצון השם, יש להם תאווה להגיע לגן עדן וכו'.
כשהאדם חושב שיש לו בחירה חופשית, פירושו שהוא חושב שהוא מהווה את הרצון של עצמו ואת הקיום של עצמו ושיש משהו במציאות שהוא לא ביטוי של הסיבה הראשונה ב100%.
וגם להגיד שאלוהים נתן לך בחירה זה לא נכון, כי מאחר שאלוהים תמיד יכול לחזור בו, זה אומר שבכל רגע הוא בוחר מחדש לתת לך בחירה, ואז ממילא אין לך אף רגע שמחויב המציאות לא שולט בו...
אין דבר כזה לא לרצות שמשהו יקרה ולא לפחד ממנו, כי אם אתה לא רוצה שמשהו מסוים יקרה פירושו שאתה חושב שהוא רע ופירושו שאתה מפחד ממנו כפי כמה שאתה רוצה שהוא לא יקרה.
ויותר מזה, אתה מפחד כי אתה חי בתוך מציאות שבה תמיד קיימת האפשרות שיקרה הדבר הרע...
לא רק שקיומך הוא לא הוכחה לכך שיש אלוהים, אלא שקיומך הוא ההוכחה לכך שאין אלוהים, כי אם אתה והוא קיימים בתוך אותה מציאות, זה אומר שהוא לא אינסופי ולא ממלא את הכל...
הרבה יותר קשה לא לעשות כלום כל היום, מאשר לעבוד קשה כל היום, כי בתוך האדם יש מנגנון שפשוט לא מאפשר לו לשבת מבלי לפעול, או במחשבה או כפשוטו ממש...
חלק ממה שקורה לאדם בחיים זה הוא עושה, ואת מה הוא עושה? את מה שהוא רוצה. ולפי מה הוא בוחר מה לרצות? לפי רצון פנימי יותר, עד הרצון הראשון, שהוא לא בבחירתו של האדם.
אתה רוצה לעשות - תעשה, אתה לא רוצה לעשות - אל תעשה, אל תסתבך יותר מדי עם עצמך, כי ממילא לא משנה מה תבחר, תגיע לאותה נקודה ברמה הרגשית...
אם אתה לוקח אחריות על דברים שאתה לא אחראי להם, רק כדי לשחק את המוסרי והנאור, אז אל תתפלא אם בסוף יאשימו אותך בדברים שאתה לא אחראי להם..
אם העברת ביקורת על מישהו והוא התרגז מכך, סימן שנגעת בידיוק בשקר שיש לו בתוך לבו...
לאחרונה יש הרבה מאד כתבות, שהממסד הרבני מערים קשיים לאנשים שרוצים להצטרף ליהדות, והשאלה היא מה השכל שיש בדבר?
והעניין, שאם האדם מספיק משוגע, ולא יכול ליהנות ממה שהוא כפי שהוא, ובמקום להביט פנימה לתוכו, הוא מסתכל החוצה לכל מיני הגדרות - "יהודי", "עם נבחר" וכו', אז לא יקרה שום דבר אם הוא יסבול קצת בדרך, גם בכניסה לבית המשוגעים צריך לעשות מבחנים קשים, כי אז אולי יהיה לאדם מספיק זמן לחשוב על מעשיו ועל התכלית הסופית שהוא רוצה להשיג.
וכנ"ל לגבי כל אדם ואדם, אם האדם מספיק משוגע כדי לרדוף כל חייו אחרי הרצונות החיצוניים שלו, מבלי לברר עליהם ולהכיר את עצמו טוב יותר מבפנים, אז לא יקרה כלום אם הוא יסבול קצת וזה אפילו טוב, כי בזכות הסבל יש סיכוי שבסוף הוא יבין את גודל השקר שבו הוא חי...
רוב הדיונים בעולם, מצד האמת הם דיוני סרק, למה ומדוע?
כי רוב הדיונים בעולם מתבססים על משהו מעורפל שלא מוגדר עד סופו, נגיד מישהו שואל - האם מישהו שמשיג ככה וככה נחשב אדם מצליח?
הפיתרון הפשוט ביותר, הוא לשאול את אותו אדם - תגדיר לי מה זה נחשב אדם "מצליח"? ואז נבדוק: האם אותו הישג מביא את האדם באופן מחויב, מצד ההגדרה למה שנחשב כ"הצלחה"? -
אם כן, אז מחויב שמי שישיג את הדבר הוא אדם מצליח, אם - ההגדרה לא תואמת כי אפשר לומר על אדם שהוא מצליח בלי קשר להישג, אז התשובה היא שלא.
וסגרנו את הדיון...
כשאתה ממליץ על השכל של המורה הרוחני שלך, או משלם לו על העזרה שהוא נתן, אתה משיג שני דברים:
1.אתה משדר לעצמך שצריך להתייחס לזה יותר ברצינות, ודברים שניתנים בחינם יש לאנשים נטייה לזלזל בהם מהיבט מסוים.
2. אתה משדר לעצמך שאתה עומד מאחורי השכל שכבר למדת ממנו, ואתה חווה כאילו שהוא שלך ממש, וגם אתה רוצה להמשיך ללמוד ממנו, כי שידרת לעצמך שמדובר בדבר טוב, עד שתהיה כמוהו ממש...
כשהאדם אומר שהוא רוצה להצליח בחיים ורע לו משום שזה לא הולך - הוא מניח הרבה מאד הנחות. הוא מניח שיש טוב ורע, הוא מניח שלהצליח זה טוב, או מניח שלהצליח זה כפשוטו - להשיג משהו מסוים, ובלי לבדוק אף אחת מההנחות, הוא בא לבקש פתרון...
יש אנשים שכאשר אתה אומר להם שאלוהים שלהם הוא מוגבל מעצם הגדרתו כ"כל יכול" שאז הוא חסר את האפשרות להיות במגבלה, אומרים לך - שאתה טועה, כי אלוהים עד כדי כך כל יכול שהוא מכיל בתוכו גם את האפשרות להיות במגבלה. אבל אותם אנשים שוכחים שני דברים:
1. כל הגדרה שלא נגדיר את אלוהים, אוטומתית תשלול משהו אחר, כי מהותה של כל הגדרה היא שלילה של מה שהיא לא, לכן תמיד נמצא משהו שאלוהים הוא לא.
עד שלא תהיה ברירה אלא לומר שאלוהים אינו מוגדר כלל ומשום שגם זו הגדרה שחסרה את הכן מוגדר, נידרש לומר שהוא לא מוגדר באופן מוחלט, שאז זה אומר בעצם שהוא איננו.
2. גם אם נקבל את הטיעון שאלוהים יכול להפוך את עצמו למוגבל, זה עדיין אומר שהוא לא יכול להיות במגבלה כמו האדם. למה?
כי האדם מוגבל מעצם מהותו כישות סופית, הוא לא ב - ו - ח - ר להפוך את עצמו למוגבל, כי אם נאמר שהאדם בוחר לשים את עצמו במגבלה, זה אומר שבמהותו הוא אלוהים ממש, ואז אין שום משמעות לאלוהים, כי אלוהים זה אתה בכלל.
לעומת זאת אלוהים ב - ו - ח - ר לשים את עצמו כמוגבל / לממש את אפשרות המגבלה, דהיינו במילים אחרות, שחזרנו לכך שאלוהים מוגדר ככל יכול, ולכן חסר את המגבלה, דהיינו - מוגבל בעצמו...
כשאתה רוצה ליצור קשר עם צורה כלשהי במציאות, פירושו לומר שאתה רוצה ליצור תלות, ומי שבורח מהעובדה הזו, שישאל את עצמו - האם יכולתי להרגיש את אותו הטוב גם בלי הצורה שאליה אני רוצה להיקשר?
אם התשובה שלך היא - לא, אז זה נכון שאתה רוצה ליצור חיסרון / תלות ואם התשובה היא שכן - אז למה אתה רוצה להשיג את הצורה הזו?
האדם לא מחפש את האמת למען האמת, אלא כי הוא מרגיש טוב עם עצמו מכך שהוא אחד שמחפש את האמת...
יש אנשים שנדמה להם שתחושת הטוב שלהם נובעת מכך שהם שמרו שבת, או הניחו תפילין או קיבלו ברכה וכו'
אבל מצד האמת לא הצורה החיצונית שיפרה להם את התחושה, אלא המחשבה שלהם שהצורה החיצונית עוזרת, דהיינו המשמעויות שהם מייחסים לצורה הזו, היא זו שעזרה להם...
במקום לשאול מי ברא את העולם, תשאל מהי מהותו של העולם כרגע.
אם יש לך אמת כלשהי, לך תפיץ אותה ותנסה לשכנע אחרים בה, מה זה ייתן לך?
או שתבין שאתה טועה ותלמד שכלים חדשים, כי אם אתה בטוח שאתה צודק, אתה לא פנוי בתוכך ללמוד שכל חדש.
או שתחזק בתוכך את הביטחון שלפחות מהידוע לך עד כה, האמת שלך נכונה.
יש כאלה שנדמה להם שרגשות כמו "אהבה" "כעס" וכו' הם נחשבים פנימיים בתוך האדם, אבל מצד האמת כל הרגשות הללו הם חיצוניים לתחושה שורשית יותר שהיא תחושת ה"אני קיים" של האדם.
שגם לפניה יש תחושה שורשית יותר, שהיא ביטול הגבול בין מה שאני למה שאינו אני, כי שורש האני הוא "יש" שחסר את הצורות "אני" ו"לא אני".
התפיסה המקובלת בעולם היא, שחיסרון פירושו כשאתה לא יכול לעשות / להשיג משהו, ויתרון הוא כשהשגת את הדבר.
אבל בתפיסה שורשית יותר, גם אם יש לך יכולת לעשות משהו, אז זה אומר שיש לך חיסרון, דהיינו שאתה חסר את חווית חוסר היכולת לעשות את הדבר, או את החוויה שאתה יכול להשיג את הדבר אבל עדיין אין לך אותו, כלומר לחזור לשלב של לפני השגתו.
כמו לדוגמה, שהרבה פעמים אנשים שלא מסוגלים ליהנות מדבר שאותו השיגו, היו מוכנים למחוק את הזיכרון שלהם, ולו רק כדי ליצור שוב חיסרון ולחוות שוב את המילוי.
או הרבה אנשים כשיש להם הרבה אופציות מה לבחור, כי הרבה רוצים בשירותם, עד שיום אחד הם מתפללים להפוך חסרי יכולת לגמרי, כדי שיהיה להם שקט...
כי גם החיסרון וגם היתרון אלו רק שתי צורות שונות של חוויה שהישות השלמה מכילה את שניהם, שלמות היא לא רק טוב לב, אומץ, ונדיבות, אלא הכלה גם של ההפך, כלומר אהבה אמתית לכל צורות המציאות באשר הן.
לכן, גם אלוהים חסר, כי הוא חסר את המגבלה מעצם היותו כל יכול, וזה אומר שרק בצורה החיצונית יש הבדל בינך לבינו, כי במהות כמו שאתה חסר את חווית הכל יכול, הוא חסר את עצם האפשרות להיות מוגבל...
איש אמת, זה מי שיודע שהוא משקר תמיד, ללא יוצא מן הכלל ושזה עצמו שקר.
איש שקר, זה מי שחושב שהוא נצמד לאמת, שלא רואה את השקרים של עצמו...
החכמולוגים הדתיים, כשאתה שואל אותם למה אלוהים לא נתן לך ליהנות בטוב אינסופי כמוהו, טוענים שאם היית מקבל טוב ללא עבודה עבורו, היית חווה חוסר נחת / בושה.
ואז אתה שואל אותם - אוקי אז למה מלכתחילה אלוהים ברא לי טבע שמתבייש בלקבל שכר בלי לעבוד עבורו?
ומה הם עונים? שבושה זו תכונה רצויה ואם אתה אומר להם שלפני הבריאה לא היה חילוק בין רצוי ללא רצוי, השאלה הנשאלת היא - כיצד אתה יודע אולי גם לפני הבריאה היה רצוי ולא רצוי?
אבל אם נתבונן היטב, מהי בעצם המשמעות של "רצוי" ו"לא רצוי"? = טוב ורע. כל דבר שישנו בעולם הוא אחד משלושה - טוב, רע או לא משנה.
ככה שלהגיד שגם לפני הבריאה היה רצוי ולא רצוי, זה בעצם לומר שגם לפני הבריאה הייתה בריאה, וזה לומר שאלוהים לא ברא שום דבר, דהיינו שגם הבושה וכיוצא בזה שאר העולם היו קיימים באופן אובייקטיבי במקביל אליו...
יש אנשים שנדמה להם ש"רצון" או "מחשבה" לא תופסים מקום וזמן, אבל זה שקר.
כי ברגע אחד של מציאות, אין כל משמעות ל"רוצה" שהוא יכול לקבל משמעות רק בשני רגעי זמן לפחות, ביחס לכל הדברים שאותם איני רוצה...
כי "אני רוצה משהו", גם מכיל בתוכו כמה ידיעות - את הידיעה שאני קיים ואת הידיעה שהאני הזה רוצה ואת הדבר שאותו הוא רוצה, ולכל ידיעה יש משמעות רק כשהיא מצטרפת לשאר הידיעות, כלומר צירופים של צורות זמן ומקום...
מה שאנשים מכנים "אינסוף" הוא לא אינסוף מוחלט, כי הגבול שלו הוא בכך שהוא אין - סוף, כלומר הוא לא יכול להיות בסוף.
כמו שבין המספר 1 ל2 יש אינסוף נקודות, אבל זה לא אינסוף מוחלט, כי הוא חסר בתוכו את כל הנקודות שיש בין 2 ל3 וכו', אזי הוא אינסוף רק באופן יחסי ליכולת הספירה של האדם.
אינסוף אמתי, הוא החיבור של הסוף והאינסוף כישות אחת, דהיינו ביטול ההפרדה בין הסוף לאינסוף.
ואפע"כ, יש אינסוף גדול מאינסוף עד אינסוף...
כשרע לך ממשהו, תזכור שזה התשלום על כך שקודם היה לך טוב מההפך.
אלא מה? שכשהיה לך טוב, העדפת לחשוב שלא תגיע שעת התשלום, כי אחרת לא היית עושה כלום והיית נעלם...
זה לא מספיק שיש לך את הנוסחה הכללית איך לעשות משהו, צריך לדעת איך ליישם אותה על הפרטים הכי קטנים...
אל תקבל שום תשובה כמובנת מאליה, תחקור עד שתחשוף את כל השקרים...
יש אנשים שאלוהים עובד אצלם, דהיינו הוא מישהו שממיין אותם במחלקות גן עדן, גיהנום...
המחשבה שתמיד יש חיסרון, היא המהות של משחק החיים...
מה החיסרון שאותו אף פעם אי אפשר למלא מצד השכל? את עצם זה שתמיד יש חיסרון...
אם האדם באמת היה רוצה אושר בשלמות, הוא לא היה מסוגל ליהנות משום דבר בעולם, משום שבכל הדברים יש חיסרון...
השקרנים שיש להם את האינטרסים שלהם, ידברו איתך במושגים מעורפלים, נגיד תשאל אותם מה זה אומר שארגיש טוב? אז הם יענו לך - לדבוק בזיו השכינה, להתענג באור אינסוף וכו' שאר השקרים והסיסמאות.
ולמה? כי הם מפחדים להתעסק במהות שתוריד אותם בשנייה מהשלטון. כי תחושת טוב = מילוי רצון, כלומר שזה בכלל לא משנה מה הרצון שלי, העיקר שהוא מתמלא, וככל שהרצון גדול יותר, ככה תחושת המילוי תהיה חזקה יותר, זה הכל.
מי ברא את הגדרת הקיום ואת הגדרת חוסר הקיום? אלוהים. ולפני שאלוהים ברא אותם, מה היה? הם לא היו קיימים, לעומת אלוהים שכן היה קיים, אז רגע - קיום וחוסר קיום, היו עוד לפני אלוהים!? אז מי ברא אותם??!
רק לוזרים רוצים "להתקרב" לאלוהים, כי הכי טוב הוא להבין שאין אלוהים, מה הכוונה? להבין שאלוהים לא נפרד ממך...
מה המטרה של קיום המצוות? שתוכל לזכור את אלוהים. האם אתה לא יכול לזכור את אלוהים בלי לקיים את המצוות? הרי המחויב זה לזכור את אלוהים, והמצוות הן רק דרך אפשרית...
עצם קיום התורה, הוא עבירה על החוק הראשון של "לא תעשה לך פסל", כי במקום לנסות להבין את המהות של החוקים, אתה מתעסק בצמצומים שלהם...
כשאומרים למישהו לא להאמין - לא פירושו שתחשוב את ההפך של מה שאמרו לך כמו כסיל, אלא שפשוט תבדוק האם הטענה מחויבת או לא...
יש אנשים שנתלים בצורה: דהיינו כשהם באים להתייעץ עם מישהו הם בודקים - האם הוא מוסמך? מאיזה מוצא הוא? מה הגיל שלו?
ויש אנשים שמסתכלים על המהות - מה הוא אמר לי? האם זה אמת או לא לדעתי?
וכו'.
אחת מהסיבות שבגללן אנשים מנסים לגרום לך להצטרף לכת המשוגעים שלהם, היא משום שככל שאנשים ישתכנעו יותר שהשיגעון שלהם הוא האמת, ככה זה יחזק בתוכם את המחשבה שהאמונה שלהם היא בעצם האמת...
הטענה שאלוהים ממלא את הכל, היא רק צמצום של הטענה שאלוהים הוא כלום. כי מה הכוונה "ממלא את הכל"? האם אלוהים הוא עצמו הכל? אז מה משמעות המשפט? האם אלוהים ממלא את עצמו? והאם אלוהים נפרד מהמקום שאותו הוא ממלא? האם יש גם אלוהים וגם מקום? אז אלוהים מצומצם והוא לא הראשון.
לכן מהות הטענה היא שיש רק אלוהים, ואם יש רק אלוהים אין משמעות ל"אלוהים" כי משמעות הקיום של משהו, היא רק ביחס למשהו אחר שקיים במקביל, דהיינו שאלוהים הוא כלום, אפס מאופס.
את אותם וויכוחים שאתה מנהל מול אחרים אתה מנהל גם מול הרצון שלך כשהוא שולח אותך למשימות. דהיינו תשאל את הרצון שלך האם הוא מחויב?
ואם כן, אז איך זה שאני שואל עליו שאלות? איך זה שקיימת האפשרות להטיל בו ספק?
כי דבר שהוא מחויב הוא קורה מעצמו, דהיינו שההגדרה של מחויב הוא שאין אפשרות שיקרה אחרת, אז אם הרצון שלך לא מחויב, למה שתאמין לו, יותר מאשר לרצון ההפוך שלו?
כשאתה מתווכח עם מישהו, תנסה לבדוק את מהות הוויכוח, האם באמת הצורה שעליה אתה מתווכח היא רלוונטית?
לדוגמה, כשאדם דתי מתווכח איתך האם יש או אין אלוהים, מה מטרת הוויכוח?
בסופו של דבר המטרה היא לגרום לך לחשוב שהתורה נכונה ושאתה צריך לקיים את המצוות, כדי שתוכל להרגיש טוב.
ואז הנושא שעליו צריך להתווכח, הוא מה זה בכלל "טוב"? מי אמר שהמצוות יגרמו לי להרגיש טוב? איך בידיוק הם יגרמו לי להרגיש טוב? וכו'.
כי אם יתברר שהמצוות יגרמו לך להרגיש רע, אז זה בכלל לא משנה האם יש או אין אלוהים, כי גם אם יש אלוהים המצוות יגרמו לך להרגיש רע...
מי אמר שמה שחשוב זה האמת? אולי מה שחשוב לאדם זה להרגיש טוב? אולי האמת היא שצריך לחפש את מה שעושה לך טוב? ואם לא תקיים את האמת, אז מה יקרה לך? תרגיש רע, אז רגע - מה שחשוב זה האמת או להרגיש טוב או רע מכך שתקיים או לא תקיים את האמת? וכו'
אתה רגוע? חשוב לך מאד להישאר רגוע? אז אתה לחוץ מכך שתאבד את הרוגע..
הרבה אנשים שעוסקים בייעוץ, מספרים שהניסיון שלהם לעזור לאחרים גרם להם להרגיש רע, אבל אם החיים שלהם היו מספיק טובים, הם היו מסוגלים להכיל גם את השיגעון והחרדה של הצד השני, אלא מה? שהם עצמם לא תיקנו את החרדה שבתוכם, ולכן כשהם מדברים עם אנשים עם חרדות, הם עצמם נסחבים לתוך החרדה.
כי בכל אדם ואדם יש את כל מחלות הנפש האפשריות בתוכו וגם את כל התכונות הטובות בעולם, רק הביטויים / הלבושים משתנים מאדם לאדם, אז אם אותו יועץ היה מצליח למצוא את המשוגעים שבתוכו ולפתור את הבעיה שלהם באמצעות החכמה שנמצאת בתוכו, אז לא הייתה לו שום בעיה לעזור לאף אחד בעולם.
אבל אם הוא נמצא בהדחקה, אז אז ברגע שהוא ייתקל במישהו עם חרדות קשות, לא רק שהוא לא יצליח לעזור לו, אלא שזה יגרום לו להרגיש רע, כי זה יציף בתוכו את השיגעון שכבר טמון בו.
כי אם בתוך אותו יועץ לא היה שיגעון כלל, אף שיגעון לא היה יכול להשפיע עליו, כנ"ל לגבי רבנים שמנסים לעזור לאלו שנפלו ל"עבירות קשות" כמו לשון הרע ומחשבות זימה, אז מה שקורה הרבה פעמים, זה שהרב עצמו מתחיל להיות כמוהם והוא טוען לתחושה של ירידה רוחנית מעצם קירבתו לחוטאים, אבל אם הוא באמת היה כל כך צדיק, איך זה שניתן להשפיע עליו?
לכן כל אותם פסיכולוגים / פסיכיאטרים כשהם נתקלים במישהו עם שיגעון חמור מדי, הם נותנים לו כדורים או מאשפזים אותו, כדי לא ליפול לשיגעון שלו בעצמם, ובככה הם בעצם לא פותרים שום בעיה, רק מסממים את המטופל ומכאיבים לו ממשהו אחר, כדי שישכח זמנית מהבעיה שלו, זה כמו שאם כואבת לך הרגל, תדאג שיבעטו לך בפנים יותר חזק, עד כדי כך שתשכח שכואבת לך הרגל...
יש אנשים שהצליחו לבטל את מה שנחשב כ"תאוות" בפועל, כלומר ברמת המעשה, אבל אף אחד לא יכול להגיד שהוא ביטל אפילו את הפוטנציאל לכך שתתעורר אצלו תאווה...
מצד האמת, לכל אדם יש את כל התאוות האפשריות בקטלוג, אז למה זה נדמה שיש כאלו שאין להם תאווה מסויימת כלל?
והתשובה היא פשוטה, כי לאותם אנשים יש תאוות אחרות עוד יותר גדולות, שבאות על חשבון התאווה שכביכול אין להם, אבל גם היא קיימת בתוכם ברמת הפוטנציאל.
משל למה הדבר דומה? לאדם עייף שמתגבר על העייפות שלו ולא ישן, אז האם באמת אין לו תאווה לישון? לא, אלא שיש לו תאווה גדולה יותר כגון להרוויח כסף, כגון להבין משהו וכו' שהיא מדחיקה כרגע הצידה את התאווה לישון.
או כמו הרבנים שנדמה שאין להם תאוות גשמיות, אבל זה רק בגלל שיש להם תאוות אחרות - יש להם תאווה לקבל כבוד על זה שהם הצליחו להתרחק מתאוות, יש להם תאווה לשלוט, יש להם תאווה להשיג את רוח הקודש, יש להם תאווה להתקרב לאלוהים, יש להם תאווה לעשות את רצון השם, יש להם תאווה להגיע לגן עדן וכו'.
כשהאדם חושב שיש לו בחירה חופשית, פירושו שהוא חושב שהוא מהווה את הרצון של עצמו ואת הקיום של עצמו ושיש משהו במציאות שהוא לא ביטוי של הסיבה הראשונה ב100%.
וגם להגיד שאלוהים נתן לך בחירה זה לא נכון, כי מאחר שאלוהים תמיד יכול לחזור בו, זה אומר שבכל רגע הוא בוחר מחדש לתת לך בחירה, ואז ממילא אין לך אף רגע שמחויב המציאות לא שולט בו...
אין דבר כזה לא לרצות שמשהו יקרה ולא לפחד ממנו, כי אם אתה לא רוצה שמשהו מסוים יקרה פירושו שאתה חושב שהוא רע ופירושו שאתה מפחד ממנו כפי כמה שאתה רוצה שהוא לא יקרה.
ויותר מזה, אתה מפחד כי אתה חי בתוך מציאות שבה תמיד קיימת האפשרות שיקרה הדבר הרע...
לא רק שקיומך הוא לא הוכחה לכך שיש אלוהים, אלא שקיומך הוא ההוכחה לכך שאין אלוהים, כי אם אתה והוא קיימים בתוך אותה מציאות, זה אומר שהוא לא אינסופי ולא ממלא את הכל...
הרבה יותר קשה לא לעשות כלום כל היום, מאשר לעבוד קשה כל היום, כי בתוך האדם יש מנגנון שפשוט לא מאפשר לו לשבת מבלי לפעול, או במחשבה או כפשוטו ממש...
חלק ממה שקורה לאדם בחיים זה הוא עושה, ואת מה הוא עושה? את מה שהוא רוצה. ולפי מה הוא בוחר מה לרצות? לפי רצון פנימי יותר, עד הרצון הראשון, שהוא לא בבחירתו של האדם.
אתה רוצה לעשות - תעשה, אתה לא רוצה לעשות - אל תעשה, אל תסתבך יותר מדי עם עצמך, כי ממילא לא משנה מה תבחר, תגיע לאותה נקודה ברמה הרגשית...
אם אתה לוקח אחריות על דברים שאתה לא אחראי להם, רק כדי לשחק את המוסרי והנאור, אז אל תתפלא אם בסוף יאשימו אותך בדברים שאתה לא אחראי להם..
אם העברת ביקורת על מישהו והוא התרגז מכך, סימן שנגעת בידיוק בשקר שיש לו בתוך לבו...
לאחרונה יש הרבה מאד כתבות, שהממסד הרבני מערים קשיים לאנשים שרוצים להצטרף ליהדות, והשאלה היא מה השכל שיש בדבר?
והעניין, שאם האדם מספיק משוגע, ולא יכול ליהנות ממה שהוא כפי שהוא, ובמקום להביט פנימה לתוכו, הוא מסתכל החוצה לכל מיני הגדרות - "יהודי", "עם נבחר" וכו', אז לא יקרה שום דבר אם הוא יסבול קצת בדרך, גם בכניסה לבית המשוגעים צריך לעשות מבחנים קשים, כי אז אולי יהיה לאדם מספיק זמן לחשוב על מעשיו ועל התכלית הסופית שהוא רוצה להשיג.
וכנ"ל לגבי כל אדם ואדם, אם האדם מספיק משוגע כדי לרדוף כל חייו אחרי הרצונות החיצוניים שלו, מבלי לברר עליהם ולהכיר את עצמו טוב יותר מבפנים, אז לא יקרה כלום אם הוא יסבול קצת וזה אפילו טוב, כי בזכות הסבל יש סיכוי שבסוף הוא יבין את גודל השקר שבו הוא חי...
רוב הדיונים בעולם, מצד האמת הם דיוני סרק, למה ומדוע?
כי רוב הדיונים בעולם מתבססים על משהו מעורפל שלא מוגדר עד סופו, נגיד מישהו שואל - האם מישהו שמשיג ככה וככה נחשב אדם מצליח?
הפיתרון הפשוט ביותר, הוא לשאול את אותו אדם - תגדיר לי מה זה נחשב אדם "מצליח"? ואז נבדוק: האם אותו הישג מביא את האדם באופן מחויב, מצד ההגדרה למה שנחשב כ"הצלחה"? -
אם כן, אז מחויב שמי שישיג את הדבר הוא אדם מצליח, אם - ההגדרה לא תואמת כי אפשר לומר על אדם שהוא מצליח בלי קשר להישג, אז התשובה היא שלא.
וסגרנו את הדיון...
כשאתה ממליץ על השכל של המורה הרוחני שלך, או משלם לו על העזרה שהוא נתן, אתה משיג שני דברים:
1.אתה משדר לעצמך שצריך להתייחס לזה יותר ברצינות, ודברים שניתנים בחינם יש לאנשים נטייה לזלזל בהם מהיבט מסוים.
2. אתה משדר לעצמך שאתה עומד מאחורי השכל שכבר למדת ממנו, ואתה חווה כאילו שהוא שלך ממש, וגם אתה רוצה להמשיך ללמוד ממנו, כי שידרת לעצמך שמדובר בדבר טוב, עד שתהיה כמוהו ממש...
כשהאדם אומר שהוא רוצה להצליח בחיים ורע לו משום שזה לא הולך - הוא מניח הרבה מאד הנחות. הוא מניח שיש טוב ורע, הוא מניח שלהצליח זה טוב, או מניח שלהצליח זה כפשוטו - להשיג משהו מסוים, ובלי לבדוק אף אחת מההנחות, הוא בא לבקש פתרון...
יש אנשים שכאשר אתה אומר להם שאלוהים שלהם הוא מוגבל מעצם הגדרתו כ"כל יכול" שאז הוא חסר את האפשרות להיות במגבלה, אומרים לך - שאתה טועה, כי אלוהים עד כדי כך כל יכול שהוא מכיל בתוכו גם את האפשרות להיות במגבלה. אבל אותם אנשים שוכחים שני דברים:
1. כל הגדרה שלא נגדיר את אלוהים, אוטומתית תשלול משהו אחר, כי מהותה של כל הגדרה היא שלילה של מה שהיא לא, לכן תמיד נמצא משהו שאלוהים הוא לא.
עד שלא תהיה ברירה אלא לומר שאלוהים אינו מוגדר כלל ומשום שגם זו הגדרה שחסרה את הכן מוגדר, נידרש לומר שהוא לא מוגדר באופן מוחלט, שאז זה אומר בעצם שהוא איננו.
2. גם אם נקבל את הטיעון שאלוהים יכול להפוך את עצמו למוגבל, זה עדיין אומר שהוא לא יכול להיות במגבלה כמו האדם. למה?
כי האדם מוגבל מעצם מהותו כישות סופית, הוא לא ב - ו - ח - ר להפוך את עצמו למוגבל, כי אם נאמר שהאדם בוחר לשים את עצמו במגבלה, זה אומר שבמהותו הוא אלוהים ממש, ואז אין שום משמעות לאלוהים, כי אלוהים זה אתה בכלל.
לעומת זאת אלוהים ב - ו - ח - ר לשים את עצמו כמוגבל / לממש את אפשרות המגבלה, דהיינו במילים אחרות, שחזרנו לכך שאלוהים מוגדר ככל יכול, ולכן חסר את המגבלה, דהיינו - מוגבל בעצמו...
כשאתה רוצה ליצור קשר עם צורה כלשהי במציאות, פירושו לומר שאתה רוצה ליצור תלות, ומי שבורח מהעובדה הזו, שישאל את עצמו - האם יכולתי להרגיש את אותו הטוב גם בלי הצורה שאליה אני רוצה להיקשר?
אם התשובה שלך היא - לא, אז זה נכון שאתה רוצה ליצור חיסרון / תלות ואם התשובה היא שכן - אז למה אתה רוצה להשיג את הצורה הזו?
האדם לא מחפש את האמת למען האמת, אלא כי הוא מרגיש טוב עם עצמו מכך שהוא אחד שמחפש את האמת...
יש אנשים שנדמה להם שתחושת הטוב שלהם נובעת מכך שהם שמרו שבת, או הניחו תפילין או קיבלו ברכה וכו'
אבל מצד האמת לא הצורה החיצונית שיפרה להם את התחושה, אלא המחשבה שלהם שהצורה החיצונית עוזרת, דהיינו המשמעויות שהם מייחסים לצורה הזו, היא זו שעזרה להם...
במקום לשאול מי ברא את העולם, תשאל מהי מהותו של העולם כרגע.
אם יש לך אמת כלשהי, לך תפיץ אותה ותנסה לשכנע אחרים בה, מה זה ייתן לך?
או שתבין שאתה טועה ותלמד שכלים חדשים, כי אם אתה בטוח שאתה צודק, אתה לא פנוי בתוכך ללמוד שכל חדש.
או שתחזק בתוכך את הביטחון שלפחות מהידוע לך עד כה, האמת שלך נכונה.
יש כאלה שנדמה להם שרגשות כמו "אהבה" "כעס" וכו' הם נחשבים פנימיים בתוך האדם, אבל מצד האמת כל הרגשות הללו הם חיצוניים לתחושה שורשית יותר שהיא תחושת ה"אני קיים" של האדם.
שגם לפניה יש תחושה שורשית יותר, שהיא ביטול הגבול בין מה שאני למה שאינו אני, כי שורש האני הוא "יש" שחסר את הצורות "אני" ו"לא אני".
התפיסה המקובלת בעולם היא, שחיסרון פירושו כשאתה לא יכול לעשות / להשיג משהו, ויתרון הוא כשהשגת את הדבר.
אבל בתפיסה שורשית יותר, גם אם יש לך יכולת לעשות משהו, אז זה אומר שיש לך חיסרון, דהיינו שאתה חסר את חווית חוסר היכולת לעשות את הדבר, או את החוויה שאתה יכול להשיג את הדבר אבל עדיין אין לך אותו, כלומר לחזור לשלב של לפני השגתו.
כמו לדוגמה, שהרבה פעמים אנשים שלא מסוגלים ליהנות מדבר שאותו השיגו, היו מוכנים למחוק את הזיכרון שלהם, ולו רק כדי ליצור שוב חיסרון ולחוות שוב את המילוי.
או הרבה אנשים כשיש להם הרבה אופציות מה לבחור, כי הרבה רוצים בשירותם, עד שיום אחד הם מתפללים להפוך חסרי יכולת לגמרי, כדי שיהיה להם שקט...
כי גם החיסרון וגם היתרון אלו רק שתי צורות שונות של חוויה שהישות השלמה מכילה את שניהם, שלמות היא לא רק טוב לב, אומץ, ונדיבות, אלא הכלה גם של ההפך, כלומר אהבה אמתית לכל צורות המציאות באשר הן.
לכן, גם אלוהים חסר, כי הוא חסר את המגבלה מעצם היותו כל יכול, וזה אומר שרק בצורה החיצונית יש הבדל בינך לבינו, כי במהות כמו שאתה חסר את חווית הכל יכול, הוא חסר את עצם האפשרות להיות מוגבל...
איש אמת, זה מי שיודע שהוא משקר תמיד, ללא יוצא מן הכלל ושזה עצמו שקר.
איש שקר, זה מי שחושב שהוא נצמד לאמת, שלא רואה את השקרים של עצמו...
החכמולוגים הדתיים, כשאתה שואל אותם למה אלוהים לא נתן לך ליהנות בטוב אינסופי כמוהו, טוענים שאם היית מקבל טוב ללא עבודה עבורו, היית חווה חוסר נחת / בושה.
ואז אתה שואל אותם - אוקי אז למה מלכתחילה אלוהים ברא לי טבע שמתבייש בלקבל שכר בלי לעבוד עבורו?
ומה הם עונים? שבושה זו תכונה רצויה ואם אתה אומר להם שלפני הבריאה לא היה חילוק בין רצוי ללא רצוי, השאלה הנשאלת היא - כיצד אתה יודע אולי גם לפני הבריאה היה רצוי ולא רצוי?
אבל אם נתבונן היטב, מהי בעצם המשמעות של "רצוי" ו"לא רצוי"? = טוב ורע. כל דבר שישנו בעולם הוא אחד משלושה - טוב, רע או לא משנה.
ככה שלהגיד שגם לפני הבריאה היה רצוי ולא רצוי, זה בעצם לומר שגם לפני הבריאה הייתה בריאה, וזה לומר שאלוהים לא ברא שום דבר, דהיינו שגם הבושה וכיוצא בזה שאר העולם היו קיימים באופן אובייקטיבי במקביל אליו...
יש אנשים שנדמה להם ש"רצון" או "מחשבה" לא תופסים מקום וזמן, אבל זה שקר.
כי ברגע אחד של מציאות, אין כל משמעות ל"רוצה" שהוא יכול לקבל משמעות רק בשני רגעי זמן לפחות, ביחס לכל הדברים שאותם איני רוצה...
כי "אני רוצה משהו", גם מכיל בתוכו כמה ידיעות - את הידיעה שאני קיים ואת הידיעה שהאני הזה רוצה ואת הדבר שאותו הוא רוצה, ולכל ידיעה יש משמעות רק כשהיא מצטרפת לשאר הידיעות, כלומר צירופים של צורות זמן ומקום...
מה שאנשים מכנים "אינסוף" הוא לא אינסוף מוחלט, כי הגבול שלו הוא בכך שהוא אין - סוף, כלומר הוא לא יכול להיות בסוף.
כמו שבין המספר 1 ל2 יש אינסוף נקודות, אבל זה לא אינסוף מוחלט, כי הוא חסר בתוכו את כל הנקודות שיש בין 2 ל3 וכו', אזי הוא אינסוף רק באופן יחסי ליכולת הספירה של האדם.
אינסוף אמתי, הוא החיבור של הסוף והאינסוף כישות אחת, דהיינו ביטול ההפרדה בין הסוף לאינסוף.
ואפע"כ, יש אינסוף גדול מאינסוף עד אינסוף...
כשרע לך ממשהו, תזכור שזה התשלום על כך שקודם היה לך טוב מההפך.
אלא מה? שכשהיה לך טוב, העדפת לחשוב שלא תגיע שעת התשלום, כי אחרת לא היית עושה כלום והיית נעלם...
זה לא מספיק שיש לך את הנוסחה הכללית איך לעשות משהו, צריך לדעת איך ליישם אותה על הפרטים הכי קטנים...
אל תקבל שום תשובה כמובנת מאליה, תחקור עד שתחשוף את כל השקרים...
יש אנשים שאלוהים עובד אצלם, דהיינו הוא מישהו שממיין אותם במחלקות גן עדן, גיהנום...
המחשבה שתמיד יש חיסרון, היא המהות של משחק החיים...
מה החיסרון שאותו אף פעם אי אפשר למלא מצד השכל? את עצם זה שתמיד יש חיסרון...
אם האדם באמת היה רוצה אושר בשלמות, הוא לא היה מסוגל ליהנות משום דבר בעולם, משום שבכל הדברים יש חיסרון...
השקרנים שיש להם את האינטרסים שלהם, ידברו איתך במושגים מעורפלים, נגיד תשאל אותם מה זה אומר שארגיש טוב? אז הם יענו לך - לדבוק בזיו השכינה, להתענג באור אינסוף וכו' שאר השקרים והסיסמאות.
ולמה? כי הם מפחדים להתעסק במהות שתוריד אותם בשנייה מהשלטון. כי תחושת טוב = מילוי רצון, כלומר שזה בכלל לא משנה מה הרצון שלי, העיקר שהוא מתמלא, וככל שהרצון גדול יותר, ככה תחושת המילוי תהיה חזקה יותר, זה הכל.
מי ברא את הגדרת הקיום ואת הגדרת חוסר הקיום? אלוהים. ולפני שאלוהים ברא אותם, מה היה? הם לא היו קיימים, לעומת אלוהים שכן היה קיים, אז רגע - קיום וחוסר קיום, היו עוד לפני אלוהים!? אז מי ברא אותם??!
רק לוזרים רוצים "להתקרב" לאלוהים, כי הכי טוב הוא להבין שאין אלוהים, מה הכוונה? להבין שאלוהים לא נפרד ממך...
מה המטרה של קיום המצוות? שתוכל לזכור את אלוהים. האם אתה לא יכול לזכור את אלוהים בלי לקיים את המצוות? הרי המחויב זה לזכור את אלוהים, והמצוות הן רק דרך אפשרית...
עצם קיום התורה, הוא עבירה על החוק הראשון של "לא תעשה לך פסל", כי במקום לנסות להבין את המהות של החוקים, אתה מתעסק בצמצומים שלהם...
כשאומרים למישהו לא להאמין - לא פירושו שתחשוב את ההפך של מה שאמרו לך כמו כסיל, אלא שפשוט תבדוק האם הטענה מחויבת או לא...
יש אנשים שנתלים בצורה: דהיינו כשהם באים להתייעץ עם מישהו הם בודקים - האם הוא מוסמך? מאיזה מוצא הוא? מה הגיל שלו?
ויש אנשים שמסתכלים על המהות - מה הוא אמר לי? האם זה אמת או לא לדעתי?
וכו'.
אחת מהסיבות שבגללן אנשים מנסים לגרום לך להצטרף לכת המשוגעים שלהם, היא משום שככל שאנשים ישתכנעו יותר שהשיגעון שלהם הוא האמת, ככה זה יחזק בתוכם את המחשבה שהאמונה שלהם היא בעצם האמת...
הטענה שאלוהים ממלא את הכל, היא רק צמצום של הטענה שאלוהים הוא כלום. כי מה הכוונה "ממלא את הכל"? האם אלוהים הוא עצמו הכל? אז מה משמעות המשפט? האם אלוהים ממלא את עצמו? והאם אלוהים נפרד מהמקום שאותו הוא ממלא? האם יש גם אלוהים וגם מקום? אז אלוהים מצומצם והוא לא הראשון.
לכן מהות הטענה היא שיש רק אלוהים, ואם יש רק אלוהים אין משמעות ל"אלוהים" כי משמעות הקיום של משהו, היא רק ביחס למשהו אחר שקיים במקביל, דהיינו שאלוהים הוא כלום, אפס מאופס.
את אותם וויכוחים שאתה מנהל מול אחרים אתה מנהל גם מול הרצון שלך כשהוא שולח אותך למשימות. דהיינו תשאל את הרצון שלך האם הוא מחויב?
ואם כן, אז איך זה שאני שואל עליו שאלות? איך זה שקיימת האפשרות להטיל בו ספק?
כי דבר שהוא מחויב הוא קורה מעצמו, דהיינו שההגדרה של מחויב הוא שאין אפשרות שיקרה אחרת, אז אם הרצון שלך לא מחויב, למה שתאמין לו, יותר מאשר לרצון ההפוך שלו?
כשאתה מתווכח עם מישהו, תנסה לבדוק את מהות הוויכוח, האם באמת הצורה שעליה אתה מתווכח היא רלוונטית?
לדוגמה, כשאדם דתי מתווכח איתך האם יש או אין אלוהים, מה מטרת הוויכוח?
בסופו של דבר המטרה היא לגרום לך לחשוב שהתורה נכונה ושאתה צריך לקיים את המצוות, כדי שתוכל להרגיש טוב.
ואז הנושא שעליו צריך להתווכח, הוא מה זה בכלל "טוב"? מי אמר שהמצוות יגרמו לי להרגיש טוב? איך בידיוק הם יגרמו לי להרגיש טוב? וכו'.
כי אם יתברר שהמצוות יגרמו לך להרגיש רע, אז זה בכלל לא משנה האם יש או אין אלוהים, כי גם אם יש אלוהים המצוות יגרמו לך להרגיש רע...
מי אמר שמה שחשוב זה האמת? אולי מה שחשוב לאדם זה להרגיש טוב? אולי האמת היא שצריך לחפש את מה שעושה לך טוב? ואם לא תקיים את האמת, אז מה יקרה לך? תרגיש רע, אז רגע - מה שחשוב זה האמת או להרגיש טוב או רע מכך שתקיים או לא תקיים את האמת? וכו'
אתה רגוע? חשוב לך מאד להישאר רגוע? אז אתה לחוץ מכך שתאבד את הרוגע..
050-3331-331