כאשר אדם במצב של ירידה, הדבר החשוב לעשות הוא לא להיכנס להאשמה עצמית, נניח גם אם האדם עשה טעות, אז הדבר הזה לא יעזור לו. המחשבה הזו לא צריכה לקבל כוח, המחשבה שצריכה לקבל כוח הוא שהאדם יכול לעשות את מה שהוא יכול ומה שהיה קודם זה בגלל שההבנה הייתה אותה ההבנה של אותו הרגע ואז ממילא אין מה לכעוס על אותה הבנה שהייתה נחלת העבר.
והדבר הראשון הוא לקבל את הדברים כפי שהם, ולהבין שלפעמים אדם לא עומד על שלו, אז הוא נכנס קצת לבעיות, אבל עם רצון יש סיכוי לצאת מכל תסבוכת. והדבר מלמד שהרצון לא היה מספיק חזק. האדם יכול לעשות יותר, זהו תמרור איתות. לעתים ניתן לקרוא אותו בטעות כתמרור אזהרה כסכנת ירידה תלולה, אבל הסכנה שבקריאה כזו שהאדם בטעות יפיל את עצמו עם המחשבה שלו לירידה תלולה.
והאדם שקורא את התמרור הזה נכון שהוא יכול לעשות יותר, אז הוא מתחיל מחדש, והדבר מזכיר שהאדם כל רגע מתחיל מחדש. כל רגע הוא נולד מחדש. ואם האדם חושב שלא יספיק את מה שצריך - פסילה. האדם הזה לא יספיק ככה אף פעם את מה שצריך כי המחשבה עצמה מכשילה אותו. יש לפסול את המחשבה הזו ולעשות עליה איקס גדול המחשבה הזו שקרית ואינה משקפת את יכולותיו של האדם להתמודד עם המצב.
על האדם להפעיל את הרצון שלו להתמודד. לעשות את מה שהוא יכול בלי לפחד מהתוצאות.
*
ביטחון עצמי אמיתי יכול לבוא כתוצאה מהאמת, ולא מכל מיני הבטחות שווא של האדם לעצמו. כלומר, ביטחון עצמי שקרי לא ייקח את האדם רחוק, וגם יכול להוות בעיית חוסר ביטחון עצמי לאחר שאדם הבטיח לעצמו שהוא יכול משהו שהוא לא יכול, או לחילופין הוא יכול לפספס הזדמנות כאשר הוא אומר לעצמו שהוא לא יכול לעשות דברים שהוא יכול לעשות.
מה בעצם הדבר הזה מלמד כאן? ואולי אפשר לשנות פרספקטיבה על הנקודה שדיברתי עליה בקשר לשעות הלימודים כדוגמה טובה. כי בעצם כאשר אמרתי שאני מתכנן שעות לימודים, זה אולי בא מחוסר ביטחון מסויים שאם לא אעשה כך לא אצליח, זאת אומרת שאמרתי באופן סמוי שאני לא בטוח שאצליח, כי טענתי שאני צריך לחשב שעות מחוסר ביטחון, ויש כאן מחשבה סמויה שאומרת לא בטוח שיש אפשרות. והדבר הזה יכול לחבל בסיכויים להצליח.
ובעצם, הדבר הנכון יותר לעשות הוא, פשוט מאוד לזרום עם הדברים בלי לחשוב על התוצאה, והרי המטרה כאן היא לעשות את מה שאני אוהב כי אני רוצה. אז אין פה טעם לדבר על העניין הזה כלל. והרי אדם שהוא רוצה ב - 100% להגיע למטרה מסויימת - הוא יגיע אליה. אין פה שום מקום לתת אפשרות אחרת. מספיק שהאדם מזגזג ואפילו בטוח ב99% זה יכול לחבל לו בהצלחה.
זה כמו אדם שמתעקש לומר שהוא יכול רק שאין לו ביטחון עצמי ובא אדם אחר וסותר אותו ואומר לו אתה לא יכול, ההוא הקודם נלחץ ובגלל שהאמין לו למרות כשהוא רגוע הוא מצליח בסיטואציה הזו לעומת זאת, כאן הוא נכנס ללחץ והתבלבל ולכן הפגין כביכול חוסר הצלחה.
וכאשר קיימת המחשבה לקבל את המציאות כפי שהיא אז ממילא המחשבה הזו מובילה את האדם לזרום עם הדברים כפי שהם, ואז ממילא האדם יכול לממש את היכולות האמיתיות שלו ללא פחד.
*
כאשר אדם רוצה לעשות משימה ואז הוא מתייחס לרגעים הקודמים ולא לרגע הזה הוא עלול לפספס את המטרה שלו. בעצם מה שקורה כאן זה שהאדם עושה משהו אבל הוא מתייחס לדוגמה למצב שהיה לפני שעתיים, שבו אפשרויות אחרות היו פעילות וכעת יש מצב אחר, מצב שצריך לבחון אותו לאותו הרגע.
ואדם צריך לבדוק את המצב כרגע ולבדוק את תמונת המצב עכשיו, דהיינו לבצע בחינה מחודשת של הדברים במצב נתון קיים בזמן אמת, וכך הוא יכול לחשב נכון יותר את הדרך לפתרון הבעיה. ולא בהכרח שעומדת בפניו בעיה, אלא האדם יכול להרגיל את עצמו לדבר חדש. כאשר אדם פחדן הוא רואה בכל התמודדות קושי ובעיה אבל אדם אמיץ לעומת זאת מוצא בכל התמודדות אתגר ולכן מצליח. זה תלוי בפרספקטיבה של האדם. החשיבה של האדם לראות את הדבר כאתגר עוזרת לו להתמודד עם הדברים כפי שהם ישירות.
אם ניקח את הנושא צעד קדימה, אפשר לומר שהדבר דומה לאדם שהיה לו 100 ש"ח ביד, והוא קנה משהו עם הכסף הזה, ואז הוא הולך לחנות אחרת ואומר לעצמו את סכום הכסף שהיה לו לפני כמה דקות לפני שקנה ומחליט לקנות עם זה משהו ב100 ש"ח. האדם הזה לא מעודכן בכלל שכבר אין לו 100 ש"ח בכיס. אני מניח שאם אין לו בעיה הוא יבין שהוא לא יכול לקנות את המוצר הזה עכשיו וצריך ללכת לבנק הקרוב כדי למשוך עוד כסף.
וכך הדברים אמורים כלפי המציאות, החלטה שהייתה שייכת אפילו ללפני חצי שעה יכולה לא להיות תקפה לעכשיו. ולכן, טוב לעשות בחינה מחודשת של הדברים, ע"מ לגלות מה כדאי לעשות עכשיו ובתנאים הקיימים ואיך כדאי ליצור מצבים ולא לחכות להיווצרותם או לאלץ ליצור אותם.
ולכן, אפשר לראות מה יגרום לאדם לממש את הפוטנציאל שלו אפילו ברגע הזה, האדם יכול להתבונן ולראות איך הדברים יכולים לרוץ אצלו טוב יותר. נכון שעכשיו טוב, אז יש אפשרות תמיד לטוב יותר. ואפשר להתחיל מהמצב רוח הטוב ביותר בדברים.
והדבר הראשון הוא לקבל את הדברים כפי שהם, ולהבין שלפעמים אדם לא עומד על שלו, אז הוא נכנס קצת לבעיות, אבל עם רצון יש סיכוי לצאת מכל תסבוכת. והדבר מלמד שהרצון לא היה מספיק חזק. האדם יכול לעשות יותר, זהו תמרור איתות. לעתים ניתן לקרוא אותו בטעות כתמרור אזהרה כסכנת ירידה תלולה, אבל הסכנה שבקריאה כזו שהאדם בטעות יפיל את עצמו עם המחשבה שלו לירידה תלולה.
והאדם שקורא את התמרור הזה נכון שהוא יכול לעשות יותר, אז הוא מתחיל מחדש, והדבר מזכיר שהאדם כל רגע מתחיל מחדש. כל רגע הוא נולד מחדש. ואם האדם חושב שלא יספיק את מה שצריך - פסילה. האדם הזה לא יספיק ככה אף פעם את מה שצריך כי המחשבה עצמה מכשילה אותו. יש לפסול את המחשבה הזו ולעשות עליה איקס גדול המחשבה הזו שקרית ואינה משקפת את יכולותיו של האדם להתמודד עם המצב.
על האדם להפעיל את הרצון שלו להתמודד. לעשות את מה שהוא יכול בלי לפחד מהתוצאות.
*
ביטחון עצמי אמיתי יכול לבוא כתוצאה מהאמת, ולא מכל מיני הבטחות שווא של האדם לעצמו. כלומר, ביטחון עצמי שקרי לא ייקח את האדם רחוק, וגם יכול להוות בעיית חוסר ביטחון עצמי לאחר שאדם הבטיח לעצמו שהוא יכול משהו שהוא לא יכול, או לחילופין הוא יכול לפספס הזדמנות כאשר הוא אומר לעצמו שהוא לא יכול לעשות דברים שהוא יכול לעשות.
מה בעצם הדבר הזה מלמד כאן? ואולי אפשר לשנות פרספקטיבה על הנקודה שדיברתי עליה בקשר לשעות הלימודים כדוגמה טובה. כי בעצם כאשר אמרתי שאני מתכנן שעות לימודים, זה אולי בא מחוסר ביטחון מסויים שאם לא אעשה כך לא אצליח, זאת אומרת שאמרתי באופן סמוי שאני לא בטוח שאצליח, כי טענתי שאני צריך לחשב שעות מחוסר ביטחון, ויש כאן מחשבה סמויה שאומרת לא בטוח שיש אפשרות. והדבר הזה יכול לחבל בסיכויים להצליח.
ובעצם, הדבר הנכון יותר לעשות הוא, פשוט מאוד לזרום עם הדברים בלי לחשוב על התוצאה, והרי המטרה כאן היא לעשות את מה שאני אוהב כי אני רוצה. אז אין פה טעם לדבר על העניין הזה כלל. והרי אדם שהוא רוצה ב - 100% להגיע למטרה מסויימת - הוא יגיע אליה. אין פה שום מקום לתת אפשרות אחרת. מספיק שהאדם מזגזג ואפילו בטוח ב99% זה יכול לחבל לו בהצלחה.
זה כמו אדם שמתעקש לומר שהוא יכול רק שאין לו ביטחון עצמי ובא אדם אחר וסותר אותו ואומר לו אתה לא יכול, ההוא הקודם נלחץ ובגלל שהאמין לו למרות כשהוא רגוע הוא מצליח בסיטואציה הזו לעומת זאת, כאן הוא נכנס ללחץ והתבלבל ולכן הפגין כביכול חוסר הצלחה.
וכאשר קיימת המחשבה לקבל את המציאות כפי שהיא אז ממילא המחשבה הזו מובילה את האדם לזרום עם הדברים כפי שהם, ואז ממילא האדם יכול לממש את היכולות האמיתיות שלו ללא פחד.
*
כאשר אדם רוצה לעשות משימה ואז הוא מתייחס לרגעים הקודמים ולא לרגע הזה הוא עלול לפספס את המטרה שלו. בעצם מה שקורה כאן זה שהאדם עושה משהו אבל הוא מתייחס לדוגמה למצב שהיה לפני שעתיים, שבו אפשרויות אחרות היו פעילות וכעת יש מצב אחר, מצב שצריך לבחון אותו לאותו הרגע.
ואדם צריך לבדוק את המצב כרגע ולבדוק את תמונת המצב עכשיו, דהיינו לבצע בחינה מחודשת של הדברים במצב נתון קיים בזמן אמת, וכך הוא יכול לחשב נכון יותר את הדרך לפתרון הבעיה. ולא בהכרח שעומדת בפניו בעיה, אלא האדם יכול להרגיל את עצמו לדבר חדש. כאשר אדם פחדן הוא רואה בכל התמודדות קושי ובעיה אבל אדם אמיץ לעומת זאת מוצא בכל התמודדות אתגר ולכן מצליח. זה תלוי בפרספקטיבה של האדם. החשיבה של האדם לראות את הדבר כאתגר עוזרת לו להתמודד עם הדברים כפי שהם ישירות.
אם ניקח את הנושא צעד קדימה, אפשר לומר שהדבר דומה לאדם שהיה לו 100 ש"ח ביד, והוא קנה משהו עם הכסף הזה, ואז הוא הולך לחנות אחרת ואומר לעצמו את סכום הכסף שהיה לו לפני כמה דקות לפני שקנה ומחליט לקנות עם זה משהו ב100 ש"ח. האדם הזה לא מעודכן בכלל שכבר אין לו 100 ש"ח בכיס. אני מניח שאם אין לו בעיה הוא יבין שהוא לא יכול לקנות את המוצר הזה עכשיו וצריך ללכת לבנק הקרוב כדי למשוך עוד כסף.
וכך הדברים אמורים כלפי המציאות, החלטה שהייתה שייכת אפילו ללפני חצי שעה יכולה לא להיות תקפה לעכשיו. ולכן, טוב לעשות בחינה מחודשת של הדברים, ע"מ לגלות מה כדאי לעשות עכשיו ובתנאים הקיימים ואיך כדאי ליצור מצבים ולא לחכות להיווצרותם או לאלץ ליצור אותם.
ולכן, אפשר לראות מה יגרום לאדם לממש את הפוטנציאל שלו אפילו ברגע הזה, האדם יכול להתבונן ולראות איך הדברים יכולים לרוץ אצלו טוב יותר. נכון שעכשיו טוב, אז יש אפשרות תמיד לטוב יותר. ואפשר להתחיל מהמצב רוח הטוב ביותר בדברים.
050-3331-331