ובעצם הרעיון פה הוא לתפוס את הרגע, כי כאשר האדם סופח עם הרגע פרשנות נגועה ולא אובייקטיבית הוא נשאב לקונפליקטים והרגשות האמוציונליים אשר נובעים כתוצאה מאותם קונפליקטים יוצרים משקעים והאדם בעצם מחליף משהו טוב במשהו פחות טוב.

ואדם כאשר מחליף משהו במשהו אחר, הוא צריך לשים לב לערכו בשוק כדי שלא יקנה "חתול בשק". ולכן כדי לתפוס את הרגע, יש צורך להצטייד בסבלנות ולא לנסות לעשות קיצורי דרך בפרשנויות לא אובייקטיביות ולתת לדברים לקרות ולסמוך על השכל בשילוב האינסטינקטים ולתת להם לצעוד בביטחה לעבר המטרה ע"י היצמדות השכל אל האמת.

לדעתי הכוחות הטמונים באדם מתוכננים היטב ואין צורך לתכנן אותם פשוט צריך להיות מודע אליהם, להבין כיצד הדברים פועלים שהאדם יכיר את עצמו הכי טוב. זה המפתח לשאר הדלתות כמו לעשות את המיטב בתחומים שונים. ואם קשה לאדם, לא נורא אפשר להתייעץ באנשי מקצוע שאפשר לסמוך עליהם ולא להשאיר בשום פנים ואופן דברים בבטן, אני אומר אפילו אם זה על הירח אפשר ללכת לשם זה עדיף מאשר לא להתפתח כלל.

כאשר האדם הולך עם הדברים עד הסוף ורוצה להצליח עליו לדעת ללכת עד הסוף ללא היסוס ב - 100% ולהבין את מנגנון כוח הרצון שלו. וכאשר האדם מבין את העניין הזה הוא יכול לצבור ידע במהירויות חדשות וללא לחץ לפי מיטב יכולתו והבנתו.

*

כנגד כל הסיכויים פי שניים

יש כאן נקודה חשובה מאוד, מהו בעצם שכנוע נכון? קודם על האדם לעשות אלימינציה כלומר, לפי שיטת הפסילה, לשאול את עצמו למה הוא רוצה את הרצונות המנוגדים לרצונותיו, וכאשר הוא יעשה את זה מספיק פעמים הרצון הזה ייעלם.

לגבי הרצון השני עליו ללכת עד הסוף בלי שום פקפוק על האני האמיתי שלו. ואיך נוצר אני אמיתי? לפי היצמדות אל האמת. האדם נצמד אל האמת וממשיך בדרכו והולך על הסוף עם הרצון שלו ב - 100% ולא מנסה לשאול למה על הרצון הזה כי זה גורם לרצון הזה לרדת באיכותו. וכך הוא משכנע נכון את האני המזוייף להתנדף ואז הוא רואה את הדברים אחרת. כך האדם יכול להדביק כל פער ולהשיג כל מטרה שהוא צריך.

*

לכל אחד יש את הקצב שלו בחיים. לדוגמה: אנשים מתפתחים כל אחד בדרך אחרת, כל אחד מתחיל להתפתח מגיל קצת שונה. וכן, גם בתחום ההבנות, כל אחד מבשיל בזמן שלו, ולכל אחד יש את קצב ההתפתחות האישי שלו.

התהליך הזה הוא טוב ובריא, האדם נבנה לאט לאט כמו שאדם נולד ומתפתח עד שגודל. לכל אחד את את הקצב שלו ולכל אחד יש את הדרך שלו להתפתח.

כל אחד מתפתח בתחומו לאט, לעתים הוא מחליף דעות עד שהוא מוצא את המקום שאליו הוא שייך. בכל תחום אדם עשוי להחליף דעות אפילו כמה פעמים עד שהדברים מתיישבים אצלו טוב יותר, והתהליך ההתפתחותי ממשיך תמיד.

והרעיון הוא שלכל אחד יש תחום שלו והבנות שלו, ואין מה לדאוג שהדברים אינם זזים מהר כפי שרוצים, כי אלו כפי שאמר יואב זילכה אלו כאבי גדילה והאדם עובר אותם וגודל בהבנות שלו ומתפתח בהתפתחות אישית בקצב הולך וגדל. אין מה לדאוג.