האדם בחייו מנסה להגיע ליעדים שונים, מציב לעצמו מטרות שונות, אבל לפעמים מה לעשות, גם השכל בשלב כלשהו מפסיד לרגש. האדם מתכנן הכל לפרטי פרטים במחשבה שלו, הוא כבר מריץ בפנים את התוכנית, אבל כשזה מגיע לשלב המעשי, משהו משתבש. הוא אמנם מבצע דברים אבל, לא כפי שהוא באמת רצה ולא באמת כפי שיכל מבחינה יכולת פוטנציאלית. והאדם נשאר מתוסכל עם הדברים לבד. וחוץ מזה, שהוא הגיע להבנה שזאת הייתה ההבנה באותו הרגע, הוא רוצה יותר מכל להבין איך המצב שלו עכשיו יכול להשתפר. הוא חושב על איך אפשר להתקדם מתוך ההירדמות של היכולות באותו הרגע.

זה יכול להיות אדם עם יכולת אנליטית בתחום מסויים, אבל כאשר הוא מגיע לעניין של האם מימשתי את מה שאני רוצה, הוא מתוסכל. פשוט לא ביטא את היכולת האמיתית שלו. כאשר הוא בלימוד שלו ולא לחוץ, הוא יודע לנתח דברים, אבל פתאום כאשר הוא לבד משהו משתבש, פתאום השכל לא עובד, הרגש מנצח את השכל, משבש אותו, ובשעת לחץ, כאשר הוא מבין שהוא לא מימש את עצמו, הוא פתאום מתחיל במקום לפתור דברים, בעת הלחץ, לפעול מהרגש ולא לבטא את עצמו כראוי. כאילו כל השכל נשאב למשאבה, ורק הרגש פועל, כמו רובוט ועושה פעולות שלא מהשכל, אלא באות מרגש אוטומטי.

זה מצב של חוסר איזון, זה לא שאותו אדם העמיס על עצמו דברים, או שואף לדברים שהוא לא יכול שכלית, אלא, הוא פשוט מחפש דברים שיש לו חסך רגשי. ואני במאמר זה אנסה לנתח אותו.

יש דברים בחיים שהם בתחום הלוגי: לימודים, עבודה, פתרון בעיות וכו'. ויש דברים שהם מגיעים מהתחום הרגשי: אהבה, משיכה, כימיה וכו'. לפעמים כאשר הרגש הולך למקום שלא שייך לו, ככל הנראה שלא קיבל את מבוקשו, הוא מסית את השכל בהסחת דעת נבזית, והאדם במקום להשתמש בשכל, פועל לפי הרגש במקום הלא נכון.

תחילה קיים הרצון הלוגי להצליח, מטרות, יעדים, השגת ידע, יישום מעשי וכו'. לאחר מכן, קיים הרצון הרגשי להינות מהדברים כפי שהם, לאהוב, להיות בטוח / ה, הרגשה טובה. לעתים מתנהלות מלחמות ביניהם אלה כוחות שפועלים בין היתר בניגוד אינטרסים, וזה בעצם הקונפליקט שיש לאדם עם עצמו. מצד אחד הוא רוצה לממש את עצמו לוגית ומצד אחר, גם רגשית. ואז כאשר נוצר חסך באחד מהרצונות נוצר חוסר איזון = נוצרת מלחמה.

כאשר אדם נמצא במצב כזה של קונפליקט, הוא רץ לפתור את הבעיה ע"י הרגש האוטומטי כלומר, לחץ, כעס, חוסר הסכמה עם מה שקורה, חוסר הבנה. לאחר מכן, האדם לאחר שהוא נסחף רגשית לכל הסיפור הזה, מרגיש עם הסיפור הזה לבד. זה לא שאנשים לא עוזרים, אבל הוא מרגיש שהוא נתן לעצמו גול עצמי, וזה אוכל אותו מבפנים. הוא לא רוצה לראות את המצב ונכנס שוב למצב רגשי טעון, ואז כאשר הרגש מדבר, אז הוא עושה Mute לשכל. 0

האדם שוקע במערבולת של רגשות שמציפה את השכל, השכל טובע, והרגש מתחיל לשלוט והוא מתחיל להעביר הנחות יסוד שגויות וכן, להעביר פעולות המבוססות על רגש אוטומטי. השכל כבר במצב כבוי. כאן הרגש כבר גורם לאדם לא לראות ולא להיות מעורב בנעשה והאדם מתחיל לעשות טעויות ושוב שוקע יותר... ושוב... כדור שלג שהולך וגודל ומחסל כל חלקה טובה.

ולכן, כפי שבעיות מתמטיות לא פותרים ע"י רגש אוטומטי, אלא, מסתכלים על הנתונים כפי שהם באמת, ועובדים לפי הנתונים האלה לפי המציאות כפי שהיא, כך גם כאן. כאשר מנסים לפתור בעיה מתמטית ואז ההפניה האוטומטית הולכת עם השאלה לרגש, אז ע"י הצגת שאלה לרגש, הוא מבלבל את הדברים כי הרגש הזה פועל באופן אוטומטי לפי "יש כאן פרצה שצריך לסגור" או "סכנה" ומפעיל את כל האינסטינקטים האוטומטיים, מעין "אזעקת שווא" ומתחיל להניח הנחות יסוד שגויות ובין היתר מלחיץ את האדם, וכבר האדם לא בטוח בשום פעולה שהוא עושה.

ובמצב שאדם מפנה את השאלה לשכל, השכל בודק נתונים, בודק את הבעיה המתמטית לפי ההיגיון, בודק את הנתונים שאפשר לדלות כדי להשיג מידע כמה שיותר ע"י הסתכלות על הדברים כפי שהם, קורא נכון את הנתונים, עובד נכון עם הנתונים, יודע את המטרות שיש צורך להשיג, עובד לפי יעדים הגיוניים, ומשיג את מה שניתן להשיג. זוהי גם הדרך לפעול בכל בעיה בחיים.

לדוגמה: סדר יום, האדם מסדר את הסדר יום לפי הבנה שכלית, קורא את הנתונים נכון, בודק מה יותר חשוב ממה, יודע את האילוצים, ולא מנסה להתחמק ולהגיד אני יודע אוטומטית כי זה לא קורה. אוטומטית, האדם יכול לטעות וכל דבר יכול לשחד את השכל, ולגרום לו לתחושת אובדן זמן, לגרום לו לחשוב שהדבר הכי פחות חשוב - חשוב. לדמיין שיש לו זמן ארוך, שכל שנייה מתפרסת על פני מאה שנים תמימות. וכאן השכל, שם את הרגש הצידה, אבל לא דוחק אותו, ומתחשב בו בעת הצורך, ומתחשב ברצון הרגש ושם אותו במקומו הנכון.

ואיך הוא עושה זאת? מסתכל על העניין באופן אובייקטיבי חיצוני הוא שואל אם אדם אחר היה שואל אותו, מה לעשות באותו המצב? אז יותר קל היה לו לענות לו כי הוא לא נגוע גם כאן עם בדיקת נתונים מדוייקת, אובייקטיביות ללא נגיעות רגשיות עד כמה שניתן, אפשר ליצור שיקול דעת נכון לפי ההבנה של אותו הרגע. וכך האדם משיג את המסלול הנכון, מסלול מדוייק, מתוכנן, גמיש בעת הצורך, וזורם.

ובעצם זה טוב לעזור לאנשים בעת בצורך, כאשר אדם עוזר לאדם אחר לא רק שהוא עוזר לו, אלא הוא גם רואה בעצמו דברים שהוא לא היה מסתכל עליהם בגלל שהוא נגוע עם עצמו, הוא גם רואה את עצמו מזווית ראייה חדשה אשר טרם הכיר. וכך אפשר להבין שאם לא לוקחים את המושכות לידיים האדם נשאר לבד עם הבעיה, ולא יעזור לעצמו כמה הוא יגיד לעצמו וירמה את עצמו שהכל בסדר. כי האומללות אשר נוצרת בסיטואציה כזאת נשארת עם אותו האדם, מתסכלת את האדם ומונעת ממנו להתקדם. ועל מנת להפסיק את האומללות הזו, יש לחשוב מחוץ לקופסא, ולהתבונן באופן אובייקטיבי על המציאות כפי שהיא.

כשפותרים תרגיל מתמטי לא פועלים מתוך רגש - העיקר לפתור = זה לא עובד זה רק מתסכל ומקלקל. כי אם מתפתים לפתור ככה דברים בחיים, רוב הסיכויים להסתבך עם הדברים, לא למצוא פתרון, להילחץ ולקלקל יותר, ולעשות טעויות שטויות בקנה מידה לא נורמלי. וכך החיים לא פועלים לטובת האדם. על האדם לשאול את עצמו: מה הדבר שגורם לו להצליח? מה הדבר שגורם לו להיכשל? האם כדאי להתבונן על העבר, או לחיות את ההווה? על העבר אפשר להתבונן בכדי לראות כמה התקדם האדם, אבל עליו להתבונן על ההווה למען ההווה והעתיד.

על האדם לשאול את עצמו, האם אני עושה את מה שאני עושה כי כך התרגלתי, או כי הדבר הזה תורם לי להווה ולעתיד וזוהי פעולה על מנת ייטב לי? ולבדוק את הדברים טוב.

לפעמים האדם יודע את הדברים האלה, אבל בכל זאת כאשר הוא מגיע לזמן אמת, אפשר לומר שממקום של שכל, הוא גולש למקום של רגש, ודווקא מתי שהוא ציפה שהוא יחשוב שכלית, הוא לפתע מאבד את המנגנון הזה לטובת הרגש, הוא פתאום מוצא את הרגש עם היד על העליונה והשכל לא עומד לצידו, ואז הוא נשאר לבד, ומפיל על עצמו את האשמה. מנקודה של שכל, שהוא יודע שהוא רוצה לפעול לפיו, פתאום הוא פותר את הדברים לפי הרגש האוטומטי. הוא לא מבין איך ממקום של שכל, פתאום הוא מגיע למקום של רגש. כמו ללכת לאיבוד.

והפתרון לכל הדבר הזה הוא לחזק את מידת האמת והשכל, לשאול מה הדבר שיגרום לסיפוק כל הצדדים לפי מידת האילוצים שיש? מה האמת? במה אפשר לחזק את הבנת השכל, כי מתי שהשכל חלש בדבר מסויים, בא הרגש ואז נוצרת מלחמה, ואז הם רבים ביניהם וזה מחליש מאוד את השכל כל המלחמה הזו, והשכל צריך חיזוק בדבר הזה. ואיך האדם יבסס את השכל שלו? לפי מידת האמת שיתרגל כמו טבע שני לראות את המציאות כפי שהיא שדבריו יהיו מבוססים על האמת בלבד. שיראה לפי האמת מה השכל צריך, מה הרגש צריך, כיצד להגשים את המטרות ללא התנגשות?

וזה הצורך לחזק את מידת האמת, ואת מידת השכל. האדם יכול להתבסס רק על האמת, על ידי שאלת שאלות, האם אני רוצה כך? מה הן האלטרנטיביות המעשיות שלי? איך אוכל להבין טוב יותר להשיג אותן? מה אני צריך ללמוד כדי להשיג את המטרות? איך אני מבצע את הדברים על הצד הטוב ביותר? מה האילוצים שלי? איך אוכל לעשות שיהיה איזון בריא בין הרצונות? מה האמת שלי? איך אוכל לעשות את הדברים על הצד הטוב ביותר? והאמת היא הבסיס עליו האדם יכול לסמוך, כי האמת היא הדבר החזק ביותר שיש. וכן, איך אוכל להבין את הדברים באופן הטוב ביותר שידי משגת? וכל זאת ועוד כל זאת על ידי הסתכלות על המציאות כפי שהיא.