כאשר אדם מגיע לגיל אשר נקרא בפי כל גיל הזיקנה (מגיל 60 ועד לגיל)... בגילים אלה לרוב אין יותר הורים שדואגים לך, גם רוב הדודים כבר אינם או שהם זקנים מאד. ואדם נשאר עם עצמו או בת / בן זוגו. אין לו כבר את ליטוף האם ואהבת ההורים. הוא לבד.

בגיל הזה כאשר הוא חלש, חולה וצריך המון הבנה, חום, תמיכה, ילדיו נמצאים בשיא פעילותם והם רוצים להשיג ביטחון כלכלי ולבנות את ביתם. הם עדיין חולמים להשיג את העמדה, העושר, האושר גם (אם אפשר) וההשפעה על אחרים, ואין להם זמן לחמם את ליבו של אדם זקן שפניו מקומטים והוא קצת כפוף וסובל מאיזה שיגרון או מחלות תורשתיות ובקיצור, עם בוקר כאשר השמש מחממת את העולם והוא רוצה לקום ממיטתו כמו שהיה צעיר מתברר לו שזה קצת יותר קשה ולוקח יותר זמן. התחושה היא של לבד, שאת אף אחד לא מעניין מה קורה לו וכמה כדורים הוא לוקח. ומה כואב לו היום. הצעירים מצפים ממנו להסתדר לבד כמו שהוא עשה כל השנים. יש להם חשבון איתו בדרך כלל, וזה תרוץ טוב לחוסר סובלנותם כלפי הקשיש.

הזקנים כבר אינם מפחדים מהמוות. הם כבר הרהרו בו, פחדו מפניו, קראו עליו ושמעו על המוות מפי יודעי דבר. שבסך הכל לא יודעים עליו כלום.

המבוגרים רק מנסים ליהנות בעולמנו זה עוד קצת. גם אם הם הולכים כפוף ולאט. הם מבקשים עוד ליהנות מקורטוב המרץ שעוד נותר בהם. ולכן הם אוהבים את המועדון שלהם. לשם באים אנשים בני גילם, לעיתים הם מכירים את האנשים הללו עוד מתקופת עלייתם ארצה, האדם אינו רואה את עצמו אך הוא רואה את הסובבים אותו, והחברים עתה דומים להוריו בזיקנתם. במועדון יכולים סוף סוף לדבר על המכאובים, הדאגות הכדורים שמקבלים לקבל סימפטיה ואהדה ולהקשיב לאחרים.

במועדון מקשיבים להם, וההקשבה הזו היא כמו חיבוק חם ואוהב. הם יכולים לדבר חופשי על מחלותיהם, על הכדורים שהם לוקחים, על התקפת השיגרון שלהם ובאותה מידה להיזכר בצעירותם לספר לחבריהם על השגיהם ולהרגיש גאווה בהשגיהם. במועדון כולם מדברים בישיבה ואינם ממהרים לשום מקום. הם יודעים שהצעירים יסתדרו בלעדיהם. כל החיים הם רצו שהצעירים יסתדרו לבד וכל חייהם הם הרגישו אחריות לצאצאיהם והנה במועדון הם אינם חוששים עוד לעזוב את חייהם של הצעירים הם עוזבים אותם בשמחה ובאנוכיות נהדרת. ועוברים להתפנק ולעסוק בעצמם. במועדון יש חיזורים ולחיים מסמיקות מידי פעם, חיוך ביישני עולה על השפתיים בשעת חיזור קטן מרומז מבוייש של בן המין השני.

מעניין מאד להבין מה עושה לאדם המבוגר הידע שמוסרים לו אחרים בקשר למצבו הבריאותי. אנשים מקשיבים אחד לשני ומייעצים אחד לשני בדאגה כנה. אל תלך כל כך מהר, כדאי לך לאכול את... הייתי אצל אדם אחד שריפא לי את כל כאבי... ועוד ועוד עצות שהם תוצאה של רצון לראות אותך בריא וחי ביניהם באמת ובתמים. מדוע? כי האנשים המבוגרים אינם אוהבים לשמוע על אדם שנפל למשכב ואין יודעים מתי יירפא. זה מבהיל מאד. אדם שהיה בניהם פתאום נופל למשכב. זה משהו שיכול לקרות לכל אחד מהם והם מרגישים את חוסר הישע מתגנב אליהם והם אינם רוצים בו. השיתוף ברגשות וברגעים אינטימים בין אנשים מבוגרים הוא חשוב ביותר. זה מין לימוד איך לנהוג אם גם אני אתקל בבעיה. הם מתגוננים יותר ממצב של חוסר אונים מאשר פוחדים מהמוות. המוות יכול לשחרר אותם מכובד המכאובים ואיטיות וחוסר אונים וההוצאות הגדולות על תרופות. האנשים המבוגרים צריכים לבקר אצל רופאים בצורה יותר דחופה אך הם אינם אוהבים את זה יותר מדי. הם אוהבים את המועדון שלהם היכן שהם מקבלים חום, אוזן קשבת, סימפטיה. הרופא מקבל אותם, אינו מתלהב מהם יותר מדי, ברוב המקרים הוא גם קצת מתוסכל כי אינו יכול לעזור הרבה. אך במועדון הם עם חברים. אחד העיסוקים של המבוגרים הוא להשוות גילים והצעירים בניהם, מרגישים יותר צעירים כשהמבוגרים לידם ואילו המבוגרים מרגישים שהם יכולים להרשות לעצמם להעתיק התנהגויות מהצעירים. זה משמח אותם מקל עליהם ומשמח גם את הסובבים אותם.

אדם מבוגר אוהב בדיחה טובה כמו צעיר. ולרקוד הוא מאד רוצה בדיוק כמו הצעיר

אך עיניין האהבה והקירבה מקבל משמעות אחרת. יש יותר רוך, יותר עזרה הדדית יותר זמן להרבה דברים שקודם רק עיצבנו כאשר עלו על הפרק. כמו הצורך לעשות קניות בסופר באמצע היום, דבר שלקח את זמן העבודה, או לשבת בתור אצל הרופא תמיד נדחה אצל הצעירים בגלל העבודה. למבוגרים יש בזמן הישיבה בתור אפשרות למגע עם אנשים אחרים והם יחפשו לדבר ולספר את הקורות אותם על הספסל ליד חדר הרופא. או נאמר לפתוח את המועדון בפרוזדור המרפאה.

הם יעתיקו את התנהגותם במועדון לפרוזדור המרפאה. וקצת חבל להם שהגיע תורם והם לא גמרו לספר למי ששוחחו איתו קודם. גם אם זה הפעם הראשונה שפגשו אותו.

אנשים חושבים שזקנים סגורים יותר אך אין זה נכון הם פתוחים הרבה יותר מהצעירים לחברה חדשה ולגילוי לב. שימו לב פעם לזקנים שבשדרה. שמשתדלים תמיד לדבר ולא חשוב כמה זמן הם מכירים אותכם אם בכלל. הם אינם חוששים כמו הצעירים שתרעו להם הם יודעים ומרגישים עם מי יוכלו להתרועע וממי צריך לפחד.

בקיבוץ לפני הרבה שנים היה בחדר אוכל מקום שהצעירים יושבים לאכול ומקום שהמבוגרים יושבים. תמיד המבוגרים קיבלו בשמחה את הצעירים שרצו לשבת איתם. אך הצעירים רק התעצבנו אם מבוגר היה יושב בתחום המקומות שלהם.

בחדר האוכל בקיבוץ אפשר לראות הרבה מאד התנהגויות של אנשים. אם זה לפי שיכבת גיל או במסגרת המשפחה. הכל מאד גלוי. ואחד הדברים המעניינים שלמדתי מהתנהגות של צעירים ומבוגרים זה שהצעירים כל כך צריכים למצוא חן בעיני האחרים ואילו את המבוגרים זה לא ממש מעניין אלה אם מעורב פתאום העיניין הרומנטי.