בנוסף עמדתי בעמודים לעיל על תכונת "יחסי גומלין" שמאפיינת את תהליך זיהוי האדם לחברו:
" וכשאני פוגש גוש מידע מלוכד הנקרא אדם - אינני מזהה אותו אלא מנהל איתו יחסי גומלין שניכר בהם המאפיין המרכזי של יחסי "קח ותן". מקור התהליך הזה הוא בידיעה שגם האדם מולי מזהה אותי, ולכן אני רואה בעיניו את עצמי וגם הוא משתמש בי כראי, ולמעשה הדמות שאני רואה מולי מרחיבה את מעגל הזיהוי העצמי שלי ועוזרת לי להתמקם במרחב. וככל ואנעץ בדמות האנושית יותר את עיני - כך אתמקם באופן מדויק יותר במרחב".
במקביל, גם בפגישתי עם התורה זיהיתי את את תכונת יחסי גומלין על כל מרכיביה:
" המידע הנמצא בתוך התורה "מתנהג" כגוש של מידע אנושי מלוכד שנע במרחב, פוגש גוש ממינו ומקיים איתו יחסי גומלין במלוא מובנה של המילה. אני שואב מגוף התורה מידע שמשקף בעצם את המידע על עצמי, לכן אני יכול לעשות שימוש במידע הזה ולפרוץ בו את דרכי, להתקדם על פני המרחב, להבין את המציאות, לשפר את מיקומי במרחב ולהגדיל את מרחב הפוטנציה שלי... יוצא שגם גוש המידע המלוכד של התורה הנמצא בתנועה מתמדת קולט את המידע המשתנה שלי ללא הרף, אחרת לא היה מקרין לעברי את המידע שמשקף את זהותי העדכנית במרחב".
אני אמור לזהות את התורה מתוך עקומה בודדה, אך אני מזהה אותה כעקומה משתנה ואנושית בעלת פנים אין ספור במרחב. עקומת התורה משתנה ביחס אלי ומראה לי פנים אחרות שדרכם אני משפר את מעמדי ואת מיקומי במרחב. התורה מתנהגת איפוא כהתנהגותו של אדם בעל ישות פעילה, ואותה מזהה מתוך עקומה משתנה כישות אנושית. אני חייב איפוא לקבוע כי "לגוף המידע של התורה" נשמה פעילה - היינו אופציה פעילה ועקומה משתנה. הנוסחה להלן תבטא זאת:
גוש של מידע (תורה) + עקומה משתנה = הבחנה בישות פעילה שאינה אדם.
לזאת מסתפחת ההבחנה הבאה:
אני האדם יכול לשנות את מסלול המידע, לבנות בניין, להרים יד או להניף עפעף... ובעצם אני משנה את מסלול המידע החל מהנקודה שעומד עליה ובוחן אותה. אני יכול גם לתאר את המידע, לכתוב מאמר, ספר... אני יכול לשחק במידע וליצור ממנו קומבינציות שונות: ספר, מטוס, בניין... כן אני יכול לשנות את מסלול המידע אך לא את המידע עצמו, אינני יכול ליצור מידע ולא גוש של מידע. אבל מחבר התורה עלה עלי ויצר גוש של מידע בעל עקומה משתנה וישות פעילה שמנהלת עימי יחסי גומלין תקניים.
גוש של מידע (ספר התורה) + עקומה משתנה = הבחנה בישות שלא נוצרה ע"י האדם.
לסיכום יש לעמוד על האבחנה הזו ולהבדיל בין "ישות" לבין "יוצר הישות". התורה היא ספר ויש לו מחבר. לספר הזה יש ישות, אני מזהה אותו כעקומה משתנה והוא מנהל איתי יחסי גומלין לכן אני מזהה בו ישות בפני עצמה. הספר הזה הוא לא ישות אנושית כי אני רואה את קליפותיו וכריכותיו השונות, הן מתבלות, קלפי התורה ומגילותיה נשחקות ככל ספר ומגילה, אך אין זה נוטל מתוכנו את מאפייני הישות של גוש מידע מלוכד ומורכב, כגוש המידע המלוכד והמורכב של האדם שגם הוא בעל ישות.
ובכן לספר התורה הזה יש מחבר שיצר את הספר וחיברו, ואם כן לישות הזו שאותה אני מזהה בבירור יש יוצר. אני מבחין איפוא בין ישות ליוצרה, בין מידע ליוצרו, בין גוף של מידע ליוצר הגוף הזה, אני מבחין ביוצר שיצר ישות בעלת עקומה משתנה, ובאופן הזה אני מגיע להבחנתי האחרונה, ומנסח את המופשטת מחדש: אפשר ליצור מידע, לשלוט בו ולשנות אותו כאשר יוצרים מידע, שולטים בו ומשנים אותו. כאן בנקודה הזאת תפסתי אותך על חם אדוני מחבר התורה, עם ראיה בלתי מבוטלת בסדר גודל של היקום במלואו. נעלמת לי אלפי השנים אבל הינה תפסתי אותך ושוב לא תחמוק ממני.
רואה לנכון להוסיף כי איני מורשה להצהיר על "בריאת" היקום על יד "יוצר המידע" שהבחנתי בקיומו, כי אין בידי את כלי הזמן בשביל להצביע באמצעותו על מה שקדם לבריאה, אין בהשגתנו מונח כזה. מאידך הבריאה היחידה המוכרת לי היא בריאת העולם ע"י תודעתי המתוודעת אליו חדשות לבקרים יש מאין.
גילוי נאות: אינני חוגג בזאת את נצחוני ויכולתי להוכחת יוצר היקום... זאת כי לא באתי לשכנע אותכם בקיום יוצר היקום וגם אינני מצפה ממכם שתשתכנעו, נהפוך, מי שיצהיר כי השתכנע מדברי, ואשתמש במילה חריפה - אבוז לו ואראה בו שוב את האיש המבקש להגדיר את היקום בכל מחיר, גם בפרוטות שיקנה בהם את בורא היקום המוגדר...
ריצת האמוק אחרי היקום המוגדר היא מנת חלקו של האדם שחי במציאות מדומה וחלקית עד מאוד, עד כדי שתרדמה נפלה עליו וחיבלה ביעודו כאדם. תרדמה זו נישלה את האדם מכל נכס ומלבד הדיבור לא נותר מנכסיו דבר. זו הפעם השניה שאני משתמש בביטוי "תרדמה" ובבוא העת נחזור אליו בגדול...
הטענות שדרכן היגעתי אל יוצר היקום נשענו על קיום "הישות" אותה זיהיתי בטקסט התורני כהוא זה - ישות שניהלה עימי יחסי גומלין תקינים. טענתי שתוכן התורה משתנה עבורי בכל נסיעה ופגישה, כי הרי אני נוסע ללא הרף במנהרת היקום ומשתנה ממקום למקום, וגם התורה נוסעת, כך טענתי, ובכל פגישה מראה לי פנים אחרות.
הטקסט התורני איפוא משתנה ביחס אלי, ואני קולט את השינוי הזה כפי שאני קולט את השינוי שחל באיש שנוסע למרחקים, או שנוסע במנהרת הזמן - כפי שאצלינו נהוג להגיד... האדם משתנה ואנו קולטים את השינוי הזה מתוך יחסי הגומלין ההדדיים שמקיימים בפגישותינו, כל אחד משמש ראי עבור חברו...
וגם התורה, טענתי, מקיימת איתנו יחסי גומלין כדת וכדין, היא קולטת את השינוי שחל בי מפגישה לפגישה ומשתנה לדידי בהתאם, דהיינו מגיבה בהתאם, מראה לי פנים ספציפיות בהתאם. ואומנם תמכתי את טענותי במספר דוגמאות אך דוגמאות אלו הן אישיות - ואישיות עד מאוד... לא באתי להשתמש בהן כמקפצת לטענתי... זה כמו לנסות ולשכנע אותך בקיום אדם בעל עור כחול ושיער תכלת שפגשתי בכפר נידח וניהלתי עימו שיחות אל תוך הלילה... אף אחד לא ישלול ממני את הטענה הזאת, אבל אין זו האסמכתא לקיום הגזע הכחול...
אני מנסה להגיד שאם ברצונך לדעת אודות הגזע הכחול, עליך לנסוע לכפר הנידח ולאתר איש מהגזע הכחול - אם בכלל קיים דבר שכזה. ביקשתי להגיד שבורא היקום אינו מונח עובר לסוחר, וגם האמונה העמוקה ביותר אינה האסמכתא לקיומו. למעשה נתקפתי בזעם של ממש כאשר נדרשתי לפסקה על מס - שפתיים ועל הפרוטות שקנה בהם האדם את בורא היקום, ובכלל כוונתו היא היתה ועודנה - לספק את צרכיו האינטימים ביותר ולהגדיר את היקום...
האדם החליט לקנות לו אלוהים בכל מחיר ויהי מה. היה מי שהטעים כי זה מצרך חשוב להמשך קיום הגזע האנושי, זה מצרך מלכד, מאחד, ואפילו השוללים את קיומו שותפים לדעה הזו. כן נתקפתי זעם על הזילות שהגיע אליה האדם... על גסות רוחו ועל חוסר כבודו העצמי - עד לאן יכול עוד לצלול. כן חשתי בוז כלפי האדם הזה ואף כלפי עצמי, כי לא שכחתי לרגע כי אני חלק ממשפחת האדם הזה ועודני חלק אינטגרלי ממנה. עודני מחנך את ילדי על ברכי האמונה בקיום אלהים ומראה להם דוגמה אישית, כי זה האמצעי הבטוח ביותר שהביא לנו את טקסט התורה עד ליום ראשון הזה ה - 29 לינואר 2012. ואם לא נקלוט את המסר המקורי של הטקסט היום, אזי האמצעי הזה שפועל תחת השם הנרדף "הדת היהודית" ימשיך לעבוד ולהוביל בבטחה את הטקסט מדור לדור וממשפחה למשפחה, עד שיבוא היום ויקלוט האדם את המסר הטמון בתורה ויחזור, כפשוטו, אל המציאות.
מחבר התורה וללא צל של ספק הוא מושא חשוב ומגרה את הסקרנות האנושית. ולמרות שעמדתי על קיומו - אומר בכל הכנות, אינני יודע עדיין מה אני אמור לעשות במידע הזה ובאלו נקודות יזכה אותי. יש בי תחושה עמוקה כי קפצתי אל הנושא הזה כנגד רצונו הישיר של מחבר התורה, שלמעשה ביקש להרחיקני מנושא קיומו ותמיד ראיתי את הראיה על זאת לנגד עיני: הוא לא הזכיר לאורך כל התורה ולו ברמז שום מידע שיוביל אל מהות קיומו.
ברם, אין ספק כי מחבר התורה מודע הוא לזאת שיום יבוא ושאלת קיומו תגרה מי שיתבונן בה מתוך מסגרת החשיבה שהוא בעצמו הטמיע בנו... ועם זאת קלטתי בבירור את המסר שלו בעניין הזה: אל תקפוץ אל הנושא הזה בטרם עת כי הדבר עלול להסיט אותך מהנושא המקורי, הוא עיקרון המציאות. כך הוא הסיט את אבותיך ואבות אבותיך שנטשו את עיקרון המציאות לטובת בונה המציאות... ושגיאתם היתה מוחצת: הם פיספסו את המציאות על בונה.
ובצד האזהרה הברורה הזו מצאתי בטקסט שלו עוד אזהרה צחה כשלג: אל תסטה מרצף הדברים כי המציאות רצופה היא. מכאן הבנתי כי הדברים שהאדם נקלע אליהם הם אותן נקודות ציון של המציאות הרצופה... חששתי ובצדק שמא סטיתי מהמסלול שלי והלכתי אל נושא שלא אמור לחלוק אותו עם איש... אולם וכאשר נקלעתי למס השפתיים ולפרוטות שקנה בהם האדם את קיום בורא העולם המוגדר שלו, ראיתי שנקלעתי למעשה לנקודת הציון הרצופה בדרכי, וזה המקום להטיל אור על הדרך לא על הראיה...
לכל אחד הדרך שלו אל התורה - ואם תרצה אל מחברה. ניתן בהחלט להאמין כי התורה חוברה ע"י אדם ו/או ע"י מספר אנשים, וניתן עוד להאמין כי זהות המחבר תואמת לזהות מחבר תווי היקום, וכאן בנקודה הזאת ביקשתי להתערב ולהפנות את תשומת לב הקבוצה "המאמינה" לזאת כי אכן, תיתכן הקבלה בין יוצר היקום ליוצר התורה, ואם כן תוכן התורה הוא הדרך הטבעית בשביל להגיע להקבלה הזו, בעוד האמונה כדרך לא יאה היא ובלשן המעטה.
לא תמכתי את דברי בראיה כי אם בדוגמה - אם תרצה בשיטה, והיצעתי דרך ליצירת קשר אישי עם תוכן התורה, קשר ברמה של יחסי גומלין. ביקשתי באותה ההזדמנות להפנות את תשומת לב הקבוצה המאמינה למקור אמונתה - היא אמונתי, ולגורם שלא מחמיא לנו העומד מאחורי אמונתינו אלפי השנים. "גורם" זה יחבר אותנו שוב עם נושאינו המקורי, הוא האדם המודע לפוטנציה האין סופית הטמונה בו, שבוערת בעצמותיו ומבקשת לצאת החוצה...
" וכשאני פוגש גוש מידע מלוכד הנקרא אדם - אינני מזהה אותו אלא מנהל איתו יחסי גומלין שניכר בהם המאפיין המרכזי של יחסי "קח ותן". מקור התהליך הזה הוא בידיעה שגם האדם מולי מזהה אותי, ולכן אני רואה בעיניו את עצמי וגם הוא משתמש בי כראי, ולמעשה הדמות שאני רואה מולי מרחיבה את מעגל הזיהוי העצמי שלי ועוזרת לי להתמקם במרחב. וככל ואנעץ בדמות האנושית יותר את עיני - כך אתמקם באופן מדויק יותר במרחב".
במקביל, גם בפגישתי עם התורה זיהיתי את את תכונת יחסי גומלין על כל מרכיביה:
" המידע הנמצא בתוך התורה "מתנהג" כגוש של מידע אנושי מלוכד שנע במרחב, פוגש גוש ממינו ומקיים איתו יחסי גומלין במלוא מובנה של המילה. אני שואב מגוף התורה מידע שמשקף בעצם את המידע על עצמי, לכן אני יכול לעשות שימוש במידע הזה ולפרוץ בו את דרכי, להתקדם על פני המרחב, להבין את המציאות, לשפר את מיקומי במרחב ולהגדיל את מרחב הפוטנציה שלי... יוצא שגם גוש המידע המלוכד של התורה הנמצא בתנועה מתמדת קולט את המידע המשתנה שלי ללא הרף, אחרת לא היה מקרין לעברי את המידע שמשקף את זהותי העדכנית במרחב".
אני אמור לזהות את התורה מתוך עקומה בודדה, אך אני מזהה אותה כעקומה משתנה ואנושית בעלת פנים אין ספור במרחב. עקומת התורה משתנה ביחס אלי ומראה לי פנים אחרות שדרכם אני משפר את מעמדי ואת מיקומי במרחב. התורה מתנהגת איפוא כהתנהגותו של אדם בעל ישות פעילה, ואותה מזהה מתוך עקומה משתנה כישות אנושית. אני חייב איפוא לקבוע כי "לגוף המידע של התורה" נשמה פעילה - היינו אופציה פעילה ועקומה משתנה. הנוסחה להלן תבטא זאת:
גוש של מידע (תורה) + עקומה משתנה = הבחנה בישות פעילה שאינה אדם.
לזאת מסתפחת ההבחנה הבאה:
אני האדם יכול לשנות את מסלול המידע, לבנות בניין, להרים יד או להניף עפעף... ובעצם אני משנה את מסלול המידע החל מהנקודה שעומד עליה ובוחן אותה. אני יכול גם לתאר את המידע, לכתוב מאמר, ספר... אני יכול לשחק במידע וליצור ממנו קומבינציות שונות: ספר, מטוס, בניין... כן אני יכול לשנות את מסלול המידע אך לא את המידע עצמו, אינני יכול ליצור מידע ולא גוש של מידע. אבל מחבר התורה עלה עלי ויצר גוש של מידע בעל עקומה משתנה וישות פעילה שמנהלת עימי יחסי גומלין תקניים.
גוש של מידע (ספר התורה) + עקומה משתנה = הבחנה בישות שלא נוצרה ע"י האדם.
לסיכום יש לעמוד על האבחנה הזו ולהבדיל בין "ישות" לבין "יוצר הישות". התורה היא ספר ויש לו מחבר. לספר הזה יש ישות, אני מזהה אותו כעקומה משתנה והוא מנהל איתי יחסי גומלין לכן אני מזהה בו ישות בפני עצמה. הספר הזה הוא לא ישות אנושית כי אני רואה את קליפותיו וכריכותיו השונות, הן מתבלות, קלפי התורה ומגילותיה נשחקות ככל ספר ומגילה, אך אין זה נוטל מתוכנו את מאפייני הישות של גוש מידע מלוכד ומורכב, כגוש המידע המלוכד והמורכב של האדם שגם הוא בעל ישות.
ובכן לספר התורה הזה יש מחבר שיצר את הספר וחיברו, ואם כן לישות הזו שאותה אני מזהה בבירור יש יוצר. אני מבחין איפוא בין ישות ליוצרה, בין מידע ליוצרו, בין גוף של מידע ליוצר הגוף הזה, אני מבחין ביוצר שיצר ישות בעלת עקומה משתנה, ובאופן הזה אני מגיע להבחנתי האחרונה, ומנסח את המופשטת מחדש: אפשר ליצור מידע, לשלוט בו ולשנות אותו כאשר יוצרים מידע, שולטים בו ומשנים אותו. כאן בנקודה הזאת תפסתי אותך על חם אדוני מחבר התורה, עם ראיה בלתי מבוטלת בסדר גודל של היקום במלואו. נעלמת לי אלפי השנים אבל הינה תפסתי אותך ושוב לא תחמוק ממני.
רואה לנכון להוסיף כי איני מורשה להצהיר על "בריאת" היקום על יד "יוצר המידע" שהבחנתי בקיומו, כי אין בידי את כלי הזמן בשביל להצביע באמצעותו על מה שקדם לבריאה, אין בהשגתנו מונח כזה. מאידך הבריאה היחידה המוכרת לי היא בריאת העולם ע"י תודעתי המתוודעת אליו חדשות לבקרים יש מאין.
גילוי נאות: אינני חוגג בזאת את נצחוני ויכולתי להוכחת יוצר היקום... זאת כי לא באתי לשכנע אותכם בקיום יוצר היקום וגם אינני מצפה ממכם שתשתכנעו, נהפוך, מי שיצהיר כי השתכנע מדברי, ואשתמש במילה חריפה - אבוז לו ואראה בו שוב את האיש המבקש להגדיר את היקום בכל מחיר, גם בפרוטות שיקנה בהם את בורא היקום המוגדר...
ריצת האמוק אחרי היקום המוגדר היא מנת חלקו של האדם שחי במציאות מדומה וחלקית עד מאוד, עד כדי שתרדמה נפלה עליו וחיבלה ביעודו כאדם. תרדמה זו נישלה את האדם מכל נכס ומלבד הדיבור לא נותר מנכסיו דבר. זו הפעם השניה שאני משתמש בביטוי "תרדמה" ובבוא העת נחזור אליו בגדול...
הטענות שדרכן היגעתי אל יוצר היקום נשענו על קיום "הישות" אותה זיהיתי בטקסט התורני כהוא זה - ישות שניהלה עימי יחסי גומלין תקינים. טענתי שתוכן התורה משתנה עבורי בכל נסיעה ופגישה, כי הרי אני נוסע ללא הרף במנהרת היקום ומשתנה ממקום למקום, וגם התורה נוסעת, כך טענתי, ובכל פגישה מראה לי פנים אחרות.
הטקסט התורני איפוא משתנה ביחס אלי, ואני קולט את השינוי הזה כפי שאני קולט את השינוי שחל באיש שנוסע למרחקים, או שנוסע במנהרת הזמן - כפי שאצלינו נהוג להגיד... האדם משתנה ואנו קולטים את השינוי הזה מתוך יחסי הגומלין ההדדיים שמקיימים בפגישותינו, כל אחד משמש ראי עבור חברו...
וגם התורה, טענתי, מקיימת איתנו יחסי גומלין כדת וכדין, היא קולטת את השינוי שחל בי מפגישה לפגישה ומשתנה לדידי בהתאם, דהיינו מגיבה בהתאם, מראה לי פנים ספציפיות בהתאם. ואומנם תמכתי את טענותי במספר דוגמאות אך דוגמאות אלו הן אישיות - ואישיות עד מאוד... לא באתי להשתמש בהן כמקפצת לטענתי... זה כמו לנסות ולשכנע אותך בקיום אדם בעל עור כחול ושיער תכלת שפגשתי בכפר נידח וניהלתי עימו שיחות אל תוך הלילה... אף אחד לא ישלול ממני את הטענה הזאת, אבל אין זו האסמכתא לקיום הגזע הכחול...
אני מנסה להגיד שאם ברצונך לדעת אודות הגזע הכחול, עליך לנסוע לכפר הנידח ולאתר איש מהגזע הכחול - אם בכלל קיים דבר שכזה. ביקשתי להגיד שבורא היקום אינו מונח עובר לסוחר, וגם האמונה העמוקה ביותר אינה האסמכתא לקיומו. למעשה נתקפתי בזעם של ממש כאשר נדרשתי לפסקה על מס - שפתיים ועל הפרוטות שקנה בהם האדם את בורא היקום, ובכלל כוונתו היא היתה ועודנה - לספק את צרכיו האינטימים ביותר ולהגדיר את היקום...
האדם החליט לקנות לו אלוהים בכל מחיר ויהי מה. היה מי שהטעים כי זה מצרך חשוב להמשך קיום הגזע האנושי, זה מצרך מלכד, מאחד, ואפילו השוללים את קיומו שותפים לדעה הזו. כן נתקפתי זעם על הזילות שהגיע אליה האדם... על גסות רוחו ועל חוסר כבודו העצמי - עד לאן יכול עוד לצלול. כן חשתי בוז כלפי האדם הזה ואף כלפי עצמי, כי לא שכחתי לרגע כי אני חלק ממשפחת האדם הזה ועודני חלק אינטגרלי ממנה. עודני מחנך את ילדי על ברכי האמונה בקיום אלהים ומראה להם דוגמה אישית, כי זה האמצעי הבטוח ביותר שהביא לנו את טקסט התורה עד ליום ראשון הזה ה - 29 לינואר 2012. ואם לא נקלוט את המסר המקורי של הטקסט היום, אזי האמצעי הזה שפועל תחת השם הנרדף "הדת היהודית" ימשיך לעבוד ולהוביל בבטחה את הטקסט מדור לדור וממשפחה למשפחה, עד שיבוא היום ויקלוט האדם את המסר הטמון בתורה ויחזור, כפשוטו, אל המציאות.
מחבר התורה וללא צל של ספק הוא מושא חשוב ומגרה את הסקרנות האנושית. ולמרות שעמדתי על קיומו - אומר בכל הכנות, אינני יודע עדיין מה אני אמור לעשות במידע הזה ובאלו נקודות יזכה אותי. יש בי תחושה עמוקה כי קפצתי אל הנושא הזה כנגד רצונו הישיר של מחבר התורה, שלמעשה ביקש להרחיקני מנושא קיומו ותמיד ראיתי את הראיה על זאת לנגד עיני: הוא לא הזכיר לאורך כל התורה ולו ברמז שום מידע שיוביל אל מהות קיומו.
ברם, אין ספק כי מחבר התורה מודע הוא לזאת שיום יבוא ושאלת קיומו תגרה מי שיתבונן בה מתוך מסגרת החשיבה שהוא בעצמו הטמיע בנו... ועם זאת קלטתי בבירור את המסר שלו בעניין הזה: אל תקפוץ אל הנושא הזה בטרם עת כי הדבר עלול להסיט אותך מהנושא המקורי, הוא עיקרון המציאות. כך הוא הסיט את אבותיך ואבות אבותיך שנטשו את עיקרון המציאות לטובת בונה המציאות... ושגיאתם היתה מוחצת: הם פיספסו את המציאות על בונה.
ובצד האזהרה הברורה הזו מצאתי בטקסט שלו עוד אזהרה צחה כשלג: אל תסטה מרצף הדברים כי המציאות רצופה היא. מכאן הבנתי כי הדברים שהאדם נקלע אליהם הם אותן נקודות ציון של המציאות הרצופה... חששתי ובצדק שמא סטיתי מהמסלול שלי והלכתי אל נושא שלא אמור לחלוק אותו עם איש... אולם וכאשר נקלעתי למס השפתיים ולפרוטות שקנה בהם האדם את קיום בורא העולם המוגדר שלו, ראיתי שנקלעתי למעשה לנקודת הציון הרצופה בדרכי, וזה המקום להטיל אור על הדרך לא על הראיה...
לכל אחד הדרך שלו אל התורה - ואם תרצה אל מחברה. ניתן בהחלט להאמין כי התורה חוברה ע"י אדם ו/או ע"י מספר אנשים, וניתן עוד להאמין כי זהות המחבר תואמת לזהות מחבר תווי היקום, וכאן בנקודה הזאת ביקשתי להתערב ולהפנות את תשומת לב הקבוצה "המאמינה" לזאת כי אכן, תיתכן הקבלה בין יוצר היקום ליוצר התורה, ואם כן תוכן התורה הוא הדרך הטבעית בשביל להגיע להקבלה הזו, בעוד האמונה כדרך לא יאה היא ובלשן המעטה.
לא תמכתי את דברי בראיה כי אם בדוגמה - אם תרצה בשיטה, והיצעתי דרך ליצירת קשר אישי עם תוכן התורה, קשר ברמה של יחסי גומלין. ביקשתי באותה ההזדמנות להפנות את תשומת לב הקבוצה המאמינה למקור אמונתה - היא אמונתי, ולגורם שלא מחמיא לנו העומד מאחורי אמונתינו אלפי השנים. "גורם" זה יחבר אותנו שוב עם נושאינו המקורי, הוא האדם המודע לפוטנציה האין סופית הטמונה בו, שבוערת בעצמותיו ומבקשת לצאת החוצה...
050-3331-331