ביקורת / קבלה עצמית / אובייקטיביות. מי שיתבונן יראה, כי לבן אדם קל הרבה יותר לייעץ בצורה טובה לאנשים אחרים, מאשר לתת עצה לעצמו. גם ביקורת, קל הרבה יותר להעביר על אדם אחר מאשר על עצמך. ולכאורה הדבר היה אמור להיות הפוך. כי הרי האינטרס שלך כאדם הוא קודם כל עבור עצמך, הרי ההצלחה שלך אמורה להיות חשובה לך יותר מהצלחתו של כל אדם אחר. ולכן על פניו, המצב היה אמור להיות הפוך, את העצות הטובות ביותר הינו אמורים לתת לעצמנו, וגם את הביקורת הטובה והמדויקת ביותר היינו אמורים להיות מסוגלים להעביר על עצמנו. אך בפועל הדברים אינם כאלו.
ונשאלת השאלה, מדוע קל יותר לייעץ לאחרים ולהעביר ביקורת על אחרים? וגם, מה יכול האדם לעשות כדי לאפשר לעצמו לייעץ לעצמו ולהעביר על עצמו ביקורת בצורה טובה לא פחות מאשר הוא עושה את זה כלפי אנשים אחרים?
התשובה על כך היא, כי "אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ" ואדם משוחד בשביל עצמו. כאשר אנו באים לייעץ לעצמנו או להעביר ביקורת על עצמנו, אנחנו בעצם משוחדים, בדיוק כמו שופט בבית משפט שמקבל שוחד מאחד הצדדים, שכנראה שהוא יטה את הכף לטובת נותן השוחד. כאשר האדם רק חושב להעביר ביקורת על עצמו ולבדוק מה עליו לעשות וכולי, המוח של האדם חושב ממש במהירות על כל ההשלכות של כל אחת מהמסקנות שאליהן יגיע האדם בעקבות הביקורת.
לאחר מכן המוח משדר את התוצאות והמסקנות שיהיו מהביקורת ואת וההשלכות של כל מסקנה לתת המודע של האדם. ואז התת מודע של האדם עושה את שיקולי הנוחות של האדם. כגון, מה נוח לעשות יותר ומה נוח לעשות פחות. איזו מסקנה נוחה יותר לשמיעה וכולי. ואז התת מודע של האדם גורם למודע שלו להיות משוחד ולבחור בפתרון מסוים שהוא לא בהכרח הטוב ביותר עבור האדם, אלא דווקא בזה שהוא נוח יותר לשמיעה כרגע עבור האדם.
לעומת זאת כאשר האדם מייעץ לאדם אחר, כאשר אדם מעביר ביקורת על אדם אחר, האדם עצמו שמייעץ לא נאלץ להתמודד עם כל הרגשות האפשריים של אותו אדם בעקבות הביקורת שמועברת עליו. מצב הרוח של זה שמעביר את הביקורת לא יושפע מכך שאותו אדם אחר יבין שהוא צריך ויכול להשתפר, האדם היועץ אינו נכנס עם עצמו לאותם הקונפליקטים (הרגשיים בעיקר) שאותם יחווה זה ששמע את הביקורת.
ובעצם ניתן לקרוא ילד בשמו, כאשר מעבירים ביקורת על אדם אחר שאין לך שום קשר אליו בשום צורה, הביקורת תמיד תהיה יותר אובייקטיבית, מאשר אילו היית מעביר ביקורת ומביע דעה על עצמך, או על אדם אחר הקרוב אליך. כי גם כאשר אתה מביע דעה על מישהו שקרוב אליך, גם אז עדיין אתה "משוחד", כי גם אז יש לך נגיעות אישיות וגם אז דעתך לא בהכרח אובייקטיבית. ולכן קל הרבה יותר לייעץ לאדם אחר מאשר לעצמך.
כאשר אדם מייעץ לעצמו, לפעמים מחמת חוסר ידיעה של מה הכי טוב לעשות, נדמה לאדם שהעצה הטובה ביותר שהוא יודע עליה כרגע, היא לא הכי נוחה לביצוע עבורו כרגע. הביקורת הנכונה יכולה לגרום לאדם להסיק שעליו להפסיק לעשות דבר מסוים שהוא מאוד רוצה להמשיך לעשות אותו. הביקורת (במידה והיא נעשית בצורה לא נכונה) יכולה לגרום לאדם להרגיש עם עצמו פחות טוב וכולי. הביקורת האובייקטיבית (במידה והיא מועברת בצורה לא נכונה כנ"ל) עלולה לגרום לאדם לא לאהוב ולא לקבל את עצמו כפי שהוא.
במאמר מוסגר נוסיף רק, כי באמת, העצה הטובה ביותר שקיימת היא גם זו הנוחה ביותר לביצוע. רק שהאדם לא תמיד יודע מה היא העצה הטובה ביותר. והעצה הטובה ביותר שהוא יודע, היא לא תמיד הכי נוחה לביצוע כנ"ל. אך באמת, העצה הטובה ביותר שקיימת עבור האדם, היא גם הנוחה ביותר לביצוע, הרבה יותר מאשר להמשיך לעשות את הטעות.
ואז מה קורה?
כאשר התת מודע של האדם לא בטוח שהוא יכול לעמוד בביקורת ולבצע אותה, הוא משדר למוח של האדם בקשת התנגדות לביקורת. וזאת משום שהוא מעדיף להשאיר את המצב כפי שהוא מאשר להתמודד עם הביקורת. וזה נובע מכך שהביקורת והשלכותיה אינן נוחות לאדם. ובפרט אם האדם לא יודע שהוא יכול לעמוד בביקורת ולבצע אותה.
לדוגמה: המוח שלך כאדם יכול לייעץ למישהו אחר בצורה מאוד פשוטה שעליו להפסיק לעשן או להתחיל לשמור על תזונה נכונה. זה לא ממש מסובך לעשות 1 + 1 ולהגיע למסקנה הנכונה עבור אדם אחר שלא כדאי לעשן ושצריך לשמור על תזונה נכונה. אבל ברגע שהאדם מנסה לייעץ את זה לעצמו, אז הוא לא תמיד מאמין שהוא אכן יצליח לשנות את ההרגלים שלו. וזה בעצם גורר את זה שהאדם מעדיף לומר שמה שהוא עושה זה טוב. וכל זה למה? בגלל ההשלכות של הביקורת של האדם על עצמו.
ומי שמתבונן בעניין, מבין מיד שזו בעיה רצינית! חוסר היכולת של האדם להעביר על עצמו ביקורת בצורה אובייקטיבית היא דבר שחשוב מאוד לטפל בו. כי על מנת שתוכל להתקדם בחיים אתה חייב לדעת להעביר על עצמך ביקורת אובייקטיבית ללא נגיעות אישיות. אם אתה לא תדע לומר לעצמך את האמת, מי יאמר לך אותה? הרי רק אתה מכיר את עצמך הכי טוב. כל שינוי שתעשה בחיים חייב לבוא ממך, חייב להתחיל בהכרה שלך בכך שאתה צריך לעשות שינוי.
האדם חייב לדעת לא לשקר לפחות לא לעצמו. אם האדם משקר לעצמו חייו ימשיכו להיות פחות טובים ואולי אפילו גרועים יותר בגלל עצות גרועות שהאדם מרמה את עצמו ומייעץ לעצמו בצורה מוטעית בגלל הנגיעות האישיות שלו. עליך למצוא דרך שבה תוכל לייעץ לעצמך את העצות הנכונות בלי להיות מושפע מההשלכות שלהן על חייך. שתוכל לראות את הדרך הנכונה והטובה ביותר לשפר את חייך, בדיוק כפי שאתה יכול לראות ביחס לאדם אחר בצורה אובייקטיבית כנ"ל. אז מה עושים?
לכן, כאשר אתה מתלבט במשהו לגבי עצמך, עליך להלביש את אותה הדילמה על מישהו אחר. ברגע שאתה נמצא בסיטואציה לא פשוטה בחייך ואתה רוצה לדעת מה הטוב והנכון ביותר לעשות על פי שיקול דעתך, עליך לדמיין מישהו אחר במצב זהה לשלך ולחשוב מה לדעתך הוא אמור לעשות. תנסה לחשוב על הבעיה שלך כעל בעיה של אדם אחר. נסה לחשוב על אדם אחר שיש לו את הרצונות והמצב שלך, נסה לייעץ בצורה הטובה ביותר לאותו אדם אחר. את התשובה כמובן תיקח לעצמך.
דבר זה נכון כמובן גם כאשר אתה עוזר למישהו אחר וכאשר אתה מנסה להעביר ביקורת בונה על מישהו אחר.
כאשר אתה דן בבעיה שלו איתו, נסה לדון איתו בבעיה שלו בגוף שלישי ולא בגוף שני. לדוגמה במקום לומר לו "בא נחשוב מה כדאי לך לעשות", אמור לו "בא נחשוב מה כדאי לאדם במצבך לעשות". על ידי זה, אתה גורם לו להסתכל על עצמו בצורה יותר אובייקטיבית. אם אתה רואה שמישהו מתקשה לקבל ביקורת, באפשרותך להשתמש במשפטים כגון "בא נחשוב לרגע מה היה כדאי לאדם אחר במצבך לעשות" או "בא נדמיין מישהו אחר במצבך, מה לדעתך כדאי לו לעשות" וכיו"ב.
דהיינו תשתמש במילים שיגרמו לילדך / למטופל שלך להתבונן על עצמו מבחוץ ולא רק מבפנים.
נסה לגרום לילדך / חברך / בן זוגך וכולי, להתייחס לעצמם בגוף שלישי. על ידי זה אתה גורם לאדם להסתכל על עצמו בצורה אובייקטיבית יותר ועל ידי זה הוא יוכל להגיע למסקנות טובות יותר לגבי עצמו. וכמובן שכחלק מהטיפול עצמו כדאי שתשריש בנועץ (זה שאתה מייעץ לו) את הרעיון הנ"ל, שבכל פעם שיש לו בעיה ודילמה, שינסה להשליך את הבעיה על מישהו אחר וינסה למצוא עצה בצורה אובייקטיבית. ושרק לאחר מכן יבדוק איך זה מתייחס אליו.
אבל דע, כי המפתח ליכולת שלך להעביר על עצמך את הביקורת הנכונה ביותר, טמון ביכולת שלך לקבל את עצמך איך שאתה לצד היכולת שלך להמשיך לרצות להשתפר. ככל שתדע יותר לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך AS IS ואיך שאתה ללא שום שינוי, ככל שתהיה מסוגל יותר לקבל את עצמך עם כל ה"חסרונות" היחסיים שלך, ככל שתוכל יותר לאהוב את עצמך איך שאתה, כך גם תוכל יותר לייעץ לעצמך בצורה אובייקטיבית יותר עצות נכונות וטובות יותר, בדיוק באותה האובייקטיביות שאתה יכול לבקר אדם זר.
נכון, על פניו זה אולי נשמע מוזר קצת, כי מצד אחד אתה מקבל את עצמך איך שאתה, אתה אוהב ומקבל את עצמך בכל מצב בצורה המושלמת והמלאה ביותר, אתה מקבל את עצמך עם כל ה"חסרונות" היחסיים שלך, אבל מצד שני אתה מעביר על עצמך את הביקורת הנוקבת והאמיתית ביותר. ואז נשאלת השאלה, אם אני אוהב את עצמי איך שאני, מדוע שארצה להתקדם (ראה כאן) וכולי?!
התשובה לכך היא, כי ביקורת תמיד חייבת להיות בונה בלבד ומתוך אהבה בלבד. כל התקדמות ושיפור בחיים אמורים לבוא ממקום חיובי עם אנרגיה חיובית. כל הצלחה בחיים וכל שינוי אמור לבוא ממקום טוב של אהבה עצמית, ממקום של רצון לשפר את החיים ולעשות אותם לטובים יותר. בשום פנים ואופן ביקורת לא אמורה לבוא ממקום תוקפני, שלילי, ממקום של רוע, ממקום של חסרונות או ממקום שאינו חיובי. (וחוסר הבנה של הנושא הזה גורמת לאדם להכשיל את עצמו / ילדיו / משפחתו וכולי).
בגלל שכל כך קשה לאדם להשתנות ולהשתפר, בגלל שכל כך קשה לאדם להיות אובייקטיבי עם עצמו, דווקא בגלל שזה כל כך קשה, לכן כדי שזה יצליח זה חייב לבוא ממקום חיובי בלבד, דהיינו ממקום שאומר אני מקבל את עצמי בכל מצב, ממקום שגם אם אחשוב שנכשלתי וגם אם אטעה בדרך אני אמשיך קדימה. שגם אם במהלך ההתקדמות קדימה אני אגלה עוד הרבה דברים שטעונים שיפור, אני לא ארגיש פחותטוב, שגם אם במהלך הדרך אני אגלה שיש דרך אחרת טובה יותר ושכדאי לי לעשות שינויים נוספים, גם אז אני אקבל את עצמי איך שאני ואמשיך קדימה לטוב יותר.
ככל שתדע יותר לקבל את עצמך איך שאתה ולאהוב את עצמך בכל מחיר ומצב, כך גם תוכל לבוא ממקום חיובי ולהעביר ביקורת בונה על עצמך, כך גם תוכל להיות אובייקטיבי עם עצמך ולייעץ לעצמך בדיוק כמו שאתה מייעץ לאדם אחר. מאחר שאתה אוהב את עצמך בכל מקרה יהיו ההשלכות אשר יהיו, לכן אין לך בעיה להעביר על עצמך ביקורת אובייקטיבית. ככל שתלמד את עצמך לומר לעצמך את האמת תהיה אשר תהיה, גם כאשר אתה חושב שאין שום סיכוי שאתה יכול לבצע אותה, כך גם תוכל להביא אל המודע שלך את הדרך הנכונה ואז אולי גם תצליח לבצע אותה מתי שהוא.
בנוסף, ברגע שאדם חושב שהוא חייב לעשות משהו, שינוי (במקום שיפור) כל שהוא, אינסטינקטיבית ואוטומטית הוא מפתח רגשות של התנגדות. כי אותו שינוי דורש ממנו להזיע, לשנות את עצמו וכביכול שולל את חירותו. אדם לא אוהב לקבל ביקורת, אדם אוהב שמפרגנים לו, אנשים רוצים אהבה. לכן ככל שתוכל לאהוב את עצמך בכל מקרה, כך תוכל גם לדעת לקבל ביקורת בצורה חיובית, כך גם תוכל בעצם לדעת לבקר את עצמך טוב יותר ולהתקדם מהר יותר למקומות טובים יותר.
לקריאה נוספת:
* איזו ביקורת נובעת מחשיבה חיובית? ואיזו ביקורת הרסנית?
* קבלה עצמית. אם אני אקבל את עצמי למה בעצם שאני אשתפר?
בחן את עצמך: מהם ההבדלים שבין ביקורת חיובית לביקורת שלילית? כיצד תצליח להעביר על עצמך ביקורת בצורה אובייקטיבית? כיצד זה שתאהב את עצמך, ישפר את יכולת הביקורת העצמית שלך? למה קשה לאנשים לייעץ לעצמם וקל יותר לייעץ לאחרים? איך האדם משחד את עצמו? כיצד שיקולי נוחות משפיעים על יכולת השיפוט שלנו? כיצד התת מודע שלנו מתערב ביכולת השיפוט שלנו? למה קשה לאדם לייעץ לעצמו בצורה אובייקטיבית ומה הפתרון לכך? למה זה קריטי שנוכל להעביר על עצמנו ביקורת אובייקטיבית? למה זה קריטי שנאהב את עצמנו כדי שנתקדם בחיים? כיצד אמורים להעביר ביקורת? מהן ההשלכות של ביקורת בונה ושל ביקורת שלילית?
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
"קַל יוֹתֵר [לו לאדם] לִתֵּן [לתת] עֵצָה לְ [אדם] אַחֵר, מִלְּעַצְמוֹ [מאשר לתת עצה לעצמו]. כִּי כְּשֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְעֵצָה, קָשֶׁה לוֹ מְאד [לתת לעצמו עצה]. כִּי בִּתְחִלָּה [האדם] חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה סְבָרוֹת [דעות / מחשבות] וְהוֹכָחוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת וּלְהִתְנַהֵג כָּךְ [בצורה כלשהי]. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּגְמָר בְּדַעְתּוֹ [כאשר האדם סגור על] דֶּרֶךְ זֶה, בְּתוֹךְ כָּךְ חוֹזֵר וְעוֹלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ סְבָרָא אַחֶרֶת וּבָזֶה חוֹזֵר וְסוֹתֵר כָּל דֶּרֶךְ הָעֵצָה וְהַהַנְהָגָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ הוֹכָחוֹת וּסְבָרוֹת רַבּוֹת לְהֵפֶךְ מַמָּשׁ... "
ביקורת בונה מעוררת ריח טוב בשומע, וביקורת שלילית מעוררת ריח רע
"לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ... כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, אֲזַי לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם, כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב, כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע, אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע.
כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, עַל יְדֵי זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם, וְעַל כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם... [אבל תוכחה טובה דומה ל] מִסְמוּס, שֶׁמְּמַסְמְסִין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרֵיחַ נוֹדֵף"
ונשאלת השאלה, מדוע קל יותר לייעץ לאחרים ולהעביר ביקורת על אחרים? וגם, מה יכול האדם לעשות כדי לאפשר לעצמו לייעץ לעצמו ולהעביר על עצמו ביקורת בצורה טובה לא פחות מאשר הוא עושה את זה כלפי אנשים אחרים?
התשובה על כך היא, כי "אָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ" ואדם משוחד בשביל עצמו. כאשר אנו באים לייעץ לעצמנו או להעביר ביקורת על עצמנו, אנחנו בעצם משוחדים, בדיוק כמו שופט בבית משפט שמקבל שוחד מאחד הצדדים, שכנראה שהוא יטה את הכף לטובת נותן השוחד. כאשר האדם רק חושב להעביר ביקורת על עצמו ולבדוק מה עליו לעשות וכולי, המוח של האדם חושב ממש במהירות על כל ההשלכות של כל אחת מהמסקנות שאליהן יגיע האדם בעקבות הביקורת.
לאחר מכן המוח משדר את התוצאות והמסקנות שיהיו מהביקורת ואת וההשלכות של כל מסקנה לתת המודע של האדם. ואז התת מודע של האדם עושה את שיקולי הנוחות של האדם. כגון, מה נוח לעשות יותר ומה נוח לעשות פחות. איזו מסקנה נוחה יותר לשמיעה וכולי. ואז התת מודע של האדם גורם למודע שלו להיות משוחד ולבחור בפתרון מסוים שהוא לא בהכרח הטוב ביותר עבור האדם, אלא דווקא בזה שהוא נוח יותר לשמיעה כרגע עבור האדם.
לעומת זאת כאשר האדם מייעץ לאדם אחר, כאשר אדם מעביר ביקורת על אדם אחר, האדם עצמו שמייעץ לא נאלץ להתמודד עם כל הרגשות האפשריים של אותו אדם בעקבות הביקורת שמועברת עליו. מצב הרוח של זה שמעביר את הביקורת לא יושפע מכך שאותו אדם אחר יבין שהוא צריך ויכול להשתפר, האדם היועץ אינו נכנס עם עצמו לאותם הקונפליקטים (הרגשיים בעיקר) שאותם יחווה זה ששמע את הביקורת.
ובעצם ניתן לקרוא ילד בשמו, כאשר מעבירים ביקורת על אדם אחר שאין לך שום קשר אליו בשום צורה, הביקורת תמיד תהיה יותר אובייקטיבית, מאשר אילו היית מעביר ביקורת ומביע דעה על עצמך, או על אדם אחר הקרוב אליך. כי גם כאשר אתה מביע דעה על מישהו שקרוב אליך, גם אז עדיין אתה "משוחד", כי גם אז יש לך נגיעות אישיות וגם אז דעתך לא בהכרח אובייקטיבית. ולכן קל הרבה יותר לייעץ לאדם אחר מאשר לעצמך.
כאשר אדם מייעץ לעצמו, לפעמים מחמת חוסר ידיעה של מה הכי טוב לעשות, נדמה לאדם שהעצה הטובה ביותר שהוא יודע עליה כרגע, היא לא הכי נוחה לביצוע עבורו כרגע. הביקורת הנכונה יכולה לגרום לאדם להסיק שעליו להפסיק לעשות דבר מסוים שהוא מאוד רוצה להמשיך לעשות אותו. הביקורת (במידה והיא נעשית בצורה לא נכונה) יכולה לגרום לאדם להרגיש עם עצמו פחות טוב וכולי. הביקורת האובייקטיבית (במידה והיא מועברת בצורה לא נכונה כנ"ל) עלולה לגרום לאדם לא לאהוב ולא לקבל את עצמו כפי שהוא.
במאמר מוסגר נוסיף רק, כי באמת, העצה הטובה ביותר שקיימת היא גם זו הנוחה ביותר לביצוע. רק שהאדם לא תמיד יודע מה היא העצה הטובה ביותר. והעצה הטובה ביותר שהוא יודע, היא לא תמיד הכי נוחה לביצוע כנ"ל. אך באמת, העצה הטובה ביותר שקיימת עבור האדם, היא גם הנוחה ביותר לביצוע, הרבה יותר מאשר להמשיך לעשות את הטעות.
ואז מה קורה?
כאשר התת מודע של האדם לא בטוח שהוא יכול לעמוד בביקורת ולבצע אותה, הוא משדר למוח של האדם בקשת התנגדות לביקורת. וזאת משום שהוא מעדיף להשאיר את המצב כפי שהוא מאשר להתמודד עם הביקורת. וזה נובע מכך שהביקורת והשלכותיה אינן נוחות לאדם. ובפרט אם האדם לא יודע שהוא יכול לעמוד בביקורת ולבצע אותה.
לדוגמה: המוח שלך כאדם יכול לייעץ למישהו אחר בצורה מאוד פשוטה שעליו להפסיק לעשן או להתחיל לשמור על תזונה נכונה. זה לא ממש מסובך לעשות 1 + 1 ולהגיע למסקנה הנכונה עבור אדם אחר שלא כדאי לעשן ושצריך לשמור על תזונה נכונה. אבל ברגע שהאדם מנסה לייעץ את זה לעצמו, אז הוא לא תמיד מאמין שהוא אכן יצליח לשנות את ההרגלים שלו. וזה בעצם גורר את זה שהאדם מעדיף לומר שמה שהוא עושה זה טוב. וכל זה למה? בגלל ההשלכות של הביקורת של האדם על עצמו.
ומי שמתבונן בעניין, מבין מיד שזו בעיה רצינית! חוסר היכולת של האדם להעביר על עצמו ביקורת בצורה אובייקטיבית היא דבר שחשוב מאוד לטפל בו. כי על מנת שתוכל להתקדם בחיים אתה חייב לדעת להעביר על עצמך ביקורת אובייקטיבית ללא נגיעות אישיות. אם אתה לא תדע לומר לעצמך את האמת, מי יאמר לך אותה? הרי רק אתה מכיר את עצמך הכי טוב. כל שינוי שתעשה בחיים חייב לבוא ממך, חייב להתחיל בהכרה שלך בכך שאתה צריך לעשות שינוי.
האדם חייב לדעת לא לשקר לפחות לא לעצמו. אם האדם משקר לעצמו חייו ימשיכו להיות פחות טובים ואולי אפילו גרועים יותר בגלל עצות גרועות שהאדם מרמה את עצמו ומייעץ לעצמו בצורה מוטעית בגלל הנגיעות האישיות שלו. עליך למצוא דרך שבה תוכל לייעץ לעצמך את העצות הנכונות בלי להיות מושפע מההשלכות שלהן על חייך. שתוכל לראות את הדרך הנכונה והטובה ביותר לשפר את חייך, בדיוק כפי שאתה יכול לראות ביחס לאדם אחר בצורה אובייקטיבית כנ"ל. אז מה עושים?
לכן, כאשר אתה מתלבט במשהו לגבי עצמך, עליך להלביש את אותה הדילמה על מישהו אחר. ברגע שאתה נמצא בסיטואציה לא פשוטה בחייך ואתה רוצה לדעת מה הטוב והנכון ביותר לעשות על פי שיקול דעתך, עליך לדמיין מישהו אחר במצב זהה לשלך ולחשוב מה לדעתך הוא אמור לעשות. תנסה לחשוב על הבעיה שלך כעל בעיה של אדם אחר. נסה לחשוב על אדם אחר שיש לו את הרצונות והמצב שלך, נסה לייעץ בצורה הטובה ביותר לאותו אדם אחר. את התשובה כמובן תיקח לעצמך.
דבר זה נכון כמובן גם כאשר אתה עוזר למישהו אחר וכאשר אתה מנסה להעביר ביקורת בונה על מישהו אחר.
כאשר אתה דן בבעיה שלו איתו, נסה לדון איתו בבעיה שלו בגוף שלישי ולא בגוף שני. לדוגמה במקום לומר לו "בא נחשוב מה כדאי לך לעשות", אמור לו "בא נחשוב מה כדאי לאדם במצבך לעשות". על ידי זה, אתה גורם לו להסתכל על עצמו בצורה יותר אובייקטיבית. אם אתה רואה שמישהו מתקשה לקבל ביקורת, באפשרותך להשתמש במשפטים כגון "בא נחשוב לרגע מה היה כדאי לאדם אחר במצבך לעשות" או "בא נדמיין מישהו אחר במצבך, מה לדעתך כדאי לו לעשות" וכיו"ב.
דהיינו תשתמש במילים שיגרמו לילדך / למטופל שלך להתבונן על עצמו מבחוץ ולא רק מבפנים.
נסה לגרום לילדך / חברך / בן זוגך וכולי, להתייחס לעצמם בגוף שלישי. על ידי זה אתה גורם לאדם להסתכל על עצמו בצורה אובייקטיבית יותר ועל ידי זה הוא יוכל להגיע למסקנות טובות יותר לגבי עצמו. וכמובן שכחלק מהטיפול עצמו כדאי שתשריש בנועץ (זה שאתה מייעץ לו) את הרעיון הנ"ל, שבכל פעם שיש לו בעיה ודילמה, שינסה להשליך את הבעיה על מישהו אחר וינסה למצוא עצה בצורה אובייקטיבית. ושרק לאחר מכן יבדוק איך זה מתייחס אליו.
אבל דע, כי המפתח ליכולת שלך להעביר על עצמך את הביקורת הנכונה ביותר, טמון ביכולת שלך לקבל את עצמך איך שאתה לצד היכולת שלך להמשיך לרצות להשתפר. ככל שתדע יותר לקבל את עצמך ולאהוב את עצמך AS IS ואיך שאתה ללא שום שינוי, ככל שתהיה מסוגל יותר לקבל את עצמך עם כל ה"חסרונות" היחסיים שלך, ככל שתוכל יותר לאהוב את עצמך איך שאתה, כך גם תוכל יותר לייעץ לעצמך בצורה אובייקטיבית יותר עצות נכונות וטובות יותר, בדיוק באותה האובייקטיביות שאתה יכול לבקר אדם זר.
נכון, על פניו זה אולי נשמע מוזר קצת, כי מצד אחד אתה מקבל את עצמך איך שאתה, אתה אוהב ומקבל את עצמך בכל מצב בצורה המושלמת והמלאה ביותר, אתה מקבל את עצמך עם כל ה"חסרונות" היחסיים שלך, אבל מצד שני אתה מעביר על עצמך את הביקורת הנוקבת והאמיתית ביותר. ואז נשאלת השאלה, אם אני אוהב את עצמי איך שאני, מדוע שארצה להתקדם (ראה כאן) וכולי?!
התשובה לכך היא, כי ביקורת תמיד חייבת להיות בונה בלבד ומתוך אהבה בלבד. כל התקדמות ושיפור בחיים אמורים לבוא ממקום חיובי עם אנרגיה חיובית. כל הצלחה בחיים וכל שינוי אמור לבוא ממקום טוב של אהבה עצמית, ממקום של רצון לשפר את החיים ולעשות אותם לטובים יותר. בשום פנים ואופן ביקורת לא אמורה לבוא ממקום תוקפני, שלילי, ממקום של רוע, ממקום של חסרונות או ממקום שאינו חיובי. (וחוסר הבנה של הנושא הזה גורמת לאדם להכשיל את עצמו / ילדיו / משפחתו וכולי).
בגלל שכל כך קשה לאדם להשתנות ולהשתפר, בגלל שכל כך קשה לאדם להיות אובייקטיבי עם עצמו, דווקא בגלל שזה כל כך קשה, לכן כדי שזה יצליח זה חייב לבוא ממקום חיובי בלבד, דהיינו ממקום שאומר אני מקבל את עצמי בכל מצב, ממקום שגם אם אחשוב שנכשלתי וגם אם אטעה בדרך אני אמשיך קדימה. שגם אם במהלך ההתקדמות קדימה אני אגלה עוד הרבה דברים שטעונים שיפור, אני לא ארגיש פחותטוב, שגם אם במהלך הדרך אני אגלה שיש דרך אחרת טובה יותר ושכדאי לי לעשות שינויים נוספים, גם אז אני אקבל את עצמי איך שאני ואמשיך קדימה לטוב יותר.
ככל שתדע יותר לקבל את עצמך איך שאתה ולאהוב את עצמך בכל מחיר ומצב, כך גם תוכל לבוא ממקום חיובי ולהעביר ביקורת בונה על עצמך, כך גם תוכל להיות אובייקטיבי עם עצמך ולייעץ לעצמך בדיוק כמו שאתה מייעץ לאדם אחר. מאחר שאתה אוהב את עצמך בכל מקרה יהיו ההשלכות אשר יהיו, לכן אין לך בעיה להעביר על עצמך ביקורת אובייקטיבית. ככל שתלמד את עצמך לומר לעצמך את האמת תהיה אשר תהיה, גם כאשר אתה חושב שאין שום סיכוי שאתה יכול לבצע אותה, כך גם תוכל להביא אל המודע שלך את הדרך הנכונה ואז אולי גם תצליח לבצע אותה מתי שהוא.
בנוסף, ברגע שאדם חושב שהוא חייב לעשות משהו, שינוי (במקום שיפור) כל שהוא, אינסטינקטיבית ואוטומטית הוא מפתח רגשות של התנגדות. כי אותו שינוי דורש ממנו להזיע, לשנות את עצמו וכביכול שולל את חירותו. אדם לא אוהב לקבל ביקורת, אדם אוהב שמפרגנים לו, אנשים רוצים אהבה. לכן ככל שתוכל לאהוב את עצמך בכל מקרה, כך תוכל גם לדעת לקבל ביקורת בצורה חיובית, כך גם תוכל בעצם לדעת לבקר את עצמך טוב יותר ולהתקדם מהר יותר למקומות טובים יותר.
לקריאה נוספת:
* איזו ביקורת נובעת מחשיבה חיובית? ואיזו ביקורת הרסנית?
* קבלה עצמית. אם אני אקבל את עצמי למה בעצם שאני אשתפר?
בחן את עצמך: מהם ההבדלים שבין ביקורת חיובית לביקורת שלילית? כיצד תצליח להעביר על עצמך ביקורת בצורה אובייקטיבית? כיצד זה שתאהב את עצמך, ישפר את יכולת הביקורת העצמית שלך? למה קשה לאנשים לייעץ לעצמם וקל יותר לייעץ לאחרים? איך האדם משחד את עצמו? כיצד שיקולי נוחות משפיעים על יכולת השיפוט שלנו? כיצד התת מודע שלנו מתערב ביכולת השיפוט שלנו? למה קשה לאדם לייעץ לעצמו בצורה אובייקטיבית ומה הפתרון לכך? למה זה קריטי שנוכל להעביר על עצמנו ביקורת אובייקטיבית? למה זה קריטי שנאהב את עצמנו כדי שנתקדם בחיים? כיצד אמורים להעביר ביקורת? מהן ההשלכות של ביקורת בונה ושל ביקורת שלילית?
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
"קַל יוֹתֵר [לו לאדם] לִתֵּן [לתת] עֵצָה לְ [אדם] אַחֵר, מִלְּעַצְמוֹ [מאשר לתת עצה לעצמו]. כִּי כְּשֶׁהָאָדָם בְּעַצְמוֹ צָרִיךְ לְעֵצָה, קָשֶׁה לוֹ מְאד [לתת לעצמו עצה]. כִּי בִּתְחִלָּה [האדם] חוֹשֵׁב מַחֲשָׁבוֹת וְיֵשׁ לוֹ כַּמָּה סְבָרוֹת [דעות / מחשבות] וְהוֹכָחוֹת שֶׁצָּרִיךְ לַעֲשׂוֹת וּלְהִתְנַהֵג כָּךְ [בצורה כלשהי]. וְאַחַר כָּךְ כְּשֶׁנִּגְמָר בְּדַעְתּוֹ [כאשר האדם סגור על] דֶּרֶךְ זֶה, בְּתוֹךְ כָּךְ חוֹזֵר וְעוֹלֶה בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ סְבָרָא אַחֶרֶת וּבָזֶה חוֹזֵר וְסוֹתֵר כָּל דֶּרֶךְ הָעֵצָה וְהַהַנְהָגָה רִאשׁוֹנָה שֶׁהָיָה בְּדַעְתּוֹ, וְיֵשׁ לוֹ הוֹכָחוֹת וּסְבָרוֹת רַבּוֹת לְהֵפֶךְ מַמָּשׁ... "
ביקורת בונה מעוררת ריח טוב בשומע, וביקורת שלילית מעוררת ריח רע
"לָאו כָּל אָדָם רָאוּי לְהוֹכִיחַ... כִּי כְּשֶׁהַמּוֹכִיחַ אֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, אֲזַי לא דַּי שֶׁאֵינוֹ מוֹעִיל בְּתוֹכַחְתּוֹ, אַף גַּם הוּא מַבְאִישׁ רֵיחַ שֶׁל הַנְּשָׁמוֹת הַשּׁוֹמְעִים תּוֹכַחְתּוֹ. כִּי עַל יְדֵי תּוֹכַחְתּוֹ הוּא מְעוֹרֵר הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁהוּא מוֹכִיחָם, כְּמוֹ כְּשֶׁמֻּנָּח אֵיזֶה דָּבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ שֶׁאֵינוֹ טוֹב, כָּל זְמַן שֶׁאֵין מְזִיזִין אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֵין מַרְגִּישִׁין הָרֵיחַ רַע, אֲבָל כְּשֶׁמַּתְחִילִין לְהָזִיז אוֹתוֹ הַדָּבָר, אֲזַי מְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע.
כְּמוֹ כֵן עַל יְדֵי תּוֹכָחָה שֶׁל מִי שֶׁאֵינוֹ רָאוּי לְהוֹכִיחַ, עַל יְדֵי זֶה מְזִיזִין וּמְעוֹרְרִין הָרֵיחַ רַע שֶׁל הַמַּעֲשִׂים רָעִים וּמִדּוֹת רָעוֹת שֶׁל הָאֲנָשִׁים שֶׁמּוֹכִיחָם, וְעַל כֵּן הוּא מַבְאִישׁ רֵיחָם... [אבל תוכחה טובה דומה ל] מִסְמוּס, שֶׁמְּמַסְמְסִין בְּדָבָר שֶׁיֵּשׁ לוֹ רֵיחַ, כְּדֵי שֶׁיִּהְיֶה הָרֵיחַ נוֹדֵף"
050-3331-331