מהי התמכרות?
באופן כללי, התמכרות הינו מושג המתאר שימוש חוזר בחומרים או בהתנהגויות, באופן כפייתי, ללא יכולת האדם לשלוט בכך, ועל אף הנזקים הברורים הנגרמים לו כתוצאה משימוש זה.
השימוש בחומר או בהתנהגות מהווה דרך להתמודד עם מצבים רגשיים שונים תוך קבלת חוויה רגשית מתגמלת ומענגת. האדם המכור מפתח תלות רגשית בהתמכרות אשר מתבטאת גם בתלות הגופנית - נוצר צורך להגביר את הכמות או המינון בהם נעשה השימוש כדי להגיע לאותה ההשפעה על הגוף והנפש.
ההתמכרות לחומרים כוללת התמכרות לסמים, אלכוהול, ניקוטין ועוד, בעוד התמכרות להתנהגויות כוללת בין היתר התמכרות להימורים, אכילה, עבודה, מין ואינטרנט.
המשותף לכל ההתמכרויות הוא שחייו של המכור מתנהלים סביב ההתמכרות, תוך פגיעה ממשית וגרימת נזק ברמה האישית והנפשית, הגופנית, הכלכלית, הזוגית והמשפחתית, החברתית והתעסוקתית.
מדוע קשה לאדם להגיע לטיפול?
הכחשת הבעיה הינה מכשול העומד בפני המכורים. קיים קושי להכיר בבעיה ולהודות בה בפני עצמם ובפני הסביבה. הכרה כזו מלווה בתחושות של אשמה, פחד ובושה. בחלק מההתמכרויות תבוא גם התהייה באם ההתמכרות פרושה מחלה או עבירה פלילית. קיימת סטיגמה והרעיון שזקוקים לעזרה מבחוץ לא מקובל אף הוא חברתית וגורם למבוכה. לעיתים עולה נושא של חוסר אמון בגורמים החיצוניים המטפלים יחד עם חשש לעבור תהליך טיפולי ולגעת בנושאים אישיים ולעיתים כאובים.
למרות הקושי הכניסה לתהליך טיפולי הכרחית על מנת לשנות את המצב הקיים ולשפר את איכות חיי המכור וסביבתו. לאחר הצעד הראשון בטיפול ובהדרגה לרוב מתגברים על הקושי ולומדים להפיק מהטיפול את המרב.
מתי האדם יגיע לגמילה?
פעמים רבות האדם יגיע לטיפול מתוך רצון. כאשר הוא ירגיש בהשלכות ההרסניות של התמכרותו, יבין שהוא תלוי בחומר החיצוני או בהתנהגות הממכרת, ויכיר בכך שהוא לא מצליח להיגמל לבד.
האדם המכור עשוי לפנות לטיפול לאחר שהגיע להידרדרות קשה בכל תחומי החיים אך יחד עם זאת הוא אינו חייב להגיע לנקודת השפל בחייו על מנת שהטיפול יהיה יעיל. נהפוך הוא, אפשר ורצוי לעצור את ההתנהגות הממכרת וההרסנית גם בשלבים מוקדמים יותר. כך יהיו לו סיבות רבות יותר לרצות לעשות את השינוי בחייו, וזאת לפני שאיבד משפחה, עבודה וחברים. בתהליך הטיפול יהיה לו קל יותר להביא לתיקון הנזקים שנגרמו לדברים המשמעותיים בחייו.
האם ניתן לכפות גמילה וטיפול על אדם שאינו רוצה להיגמל?
באופן כללי לא ניתן לכפות על אדם גמילה ולא קיימים מקומות לטיפול שהינם בכפייה: במרכזי הטיפול השונים האדם יכול להחליט שהוא לא משתף פעולה ולצאת מהמרכז, ואף בתנאי מאסר המכור צריך לרצות בגמילה ולעמוד בקריטריונים שמציב השב"ס (שרות בתי הסוהר) על מנת להיכלל בתוכנית טיפולית.
הרציונל העומד מאחורי כל אלה הוא שטיפול אמיתי ומוצלח יכול לבוא רק מתוך רצון ושיתוף פעולה כנה של האדם המכור.
יחד עם זאת...
קיימים מקרים שבהם האדם מגיע לטיפול שלא מיוזמתו ודרך מוטיבציה חיצונית. לדוגמה בני משפחה ששמו אולטימאטום ולא מוכנים לשתף פעולה עם ההתנהגות ההרסנית של המכור ומוכנים להמשיך לתמוך בו רק במידה וילך לטיפול, או מעסיק שמחייב את האדם המכור להיות בתהליך טיפולי ובמעקב בדיקות שתן באם רוצה להמשיך לעבוד אצלו, גם במקרים שבהם נפתח תיק פלילי לאדם המכור ובית המשפט נותן לו את האפשרות לבחור בדרכי טיפול במקום בדרכי ענישה (מאסר, עבודות שירות) וכן כחלק מתוכניות שיקום האסיר.
בכל המקרים האלה האדם מגיע לטיפול מתוך לחץ חיצוני. עם זאת במקרים רבים כאשר הוא יתחיל את הטיפול הוא יתחיל להכיר בבעייתו ולהודות בה ובהשלכותיה השליליות, להבין מה משובש בחייו וכיצד השינוי יכול להביא לשיפור בהם. עם הזמן הוא ישתף פעולה בטיפול מתוך כנות ורצון אמיתי לעשות שינוי בחייו. בשלב זה המוטיבציה להיות בתהליך הטיפולי תהפוך להיות פנימית ומתוכו.
האם ישנן דרכים בהם המשפחה יכולה לזרז את תהליך הטיפול ו ל"קצר" תהליכים עבור בן המשפחה המכור?
המשפחה יכולה לסייע לבן המשפחה המכור לעשות את ההתקשרות הראשונית עם הגורם המטפל. מכאן והלאה חשוב שהאדם ייקח אחריות על עצמו ויתחיל לבצע את המשימות הנדרשות ממנו.
הרציונל הוא שהאדם יסגל לעצמו התנהגויות חדשות של אחריות, יוזמה ועשייה - ההכרחיים לתהליך הגמילה והטיפול ולתפקוד שלו בחברה נורמטיבית (בהקשר של היחסים במשפחה, התעסוקה, ניהול חיי החברה והפנאי וכיוצ"ב).
כל עוד המשפחה תמשיך לעשות במקומו את הדברים, היא תשאיר אותו תלותי, פאסיבי, "קטן" ולא תאפשר לו "לגדול" ולהיות ישות עצמאית, מסוגלת ואחראית על בחירותיה.
מהו המקום של בני המשפחה בתהליך הטיפולי?
לבני המשפחה מקום מאוד משמעותי בתהליך הטיפול. שיתופם וגיוס תמיכתם חשוב לתהליך ועשוי להקל על השינוי ולחזק את הסיכוי להצלחתו (אם בטיפול זוגי, משפחתי, קבוצתי או פרטני לאחד מבני המשפחה).
בקרב משפחתו של המכור (אם זה הורים, אחים, בת / בן הזוג או הילדים) מתנהל אורח חיים מסוים מול המכור. לכל חבר משפחה תפקיד מסוים, והתקשרויות מסוימות במערכות היחסים. עם כניסת המכור לתהליך גמילה והטיפול שיווי המשקל הזה מופר. כעת גם על המשפחה עובר תהליך שינוי ועליהם למצוא יחד את האיזון המחודש הבריא.
כמו כן לאורך השנים המשפחה חוותה רגשות של בושה ואשמה, מבוכה ואי נעימות כלפי הסביבה, הסתרת הסוד, בלבול, כעסים וחוסר ידע כיצד להתמודד עם בעיית ההתמכרות. וכעת חשוב לאפשר להם את המקום לעבד את כל החוויות, לקבל תמיכה והדרכה, ולעבור תהליך שינוי במקביל למכור אשר יוביל לשיפור איכות חייהם.
עם זאת ישנם מקרים בהם לא ניתן לגייס את המשפחה לטיפול או שהיא עלולה לחבל בתהליך ואז ההמלצות הטיפוליות תהיינה אחרות. לעיתים האדם העובר את השינוי משפיע באופן עקיף ולטובה על בני משפחתו, ולעיתים האדם מקבל את המציאות שלא ניתן לשנות את המשפחה והוא עצמו לומד דרכים להתמודד עמה.
האם מספיק להתנקות פיזית מהשימוש בחומרים חיצוניים או להפסיק את ההתנהגות ההתמכרותית?
כעקרון לא. את הפסקת השימוש בחומרים או בהתנהגויות ניתן לבצע בהחלטה מיידית או במקרה של שימוש בחומרים בתוך ימים ספורים. אך לא די בכך.
ההתמכרות מהווה סימפטום לקושי או לבעיה עמוקה יותר, וכעת על המכור לטפל ברבדים הנפשיים אשר הובילו אותו מלכתחילה להתמכר. בנוסף עליו ללמוד אסטרטגיות והתנהגויות אשר יסייעו לו בשמירה על המצב הקיים.
אחרת בו ברגע שהאדם ייתקל בקושי מסוים הוא לא ידע כיצד להתמודד איתו בדרך סתגלנית (אדפטיבית) ויחזור לפתרון המוכר לו, ה"קל" וה"נוח" - לשימוש בחומר או בהתנהגות.
החלפת התמכרות אחת באחרת?
כאשר המכור מפסיק את השימוש בחומרים או בהתנהגות הממכרת, ישנם מקרים שבהם הוא מחליף וממיר את ההתמכרות באחרת. לדוגמה אדם שהפסיק לשתות אלכוהול יתחיל להמר. זו אינה גמילה! האדם נמצא עדיין בתוך מעגל ההתמכרות וממשיך לסבול מתוצאותיה ההרסניות. הוא לא שינה את דפוסי התנהגותו ולא טיפל בעצמו ובקשייו הרגשיים. ההתמודדות שלו במצבים השונים שחייו מזמנים לו איננה בריאה, וממשיכה להיות דרך בריחה - הפעם להתמכרות החדשה. לכן עליו ללמוד להתמודד באופן טבעי עם רגשות ומצבים בחיים ולא בעזרת התנהגויות ממכרות או חומרים חיצוניים אשר משנים את מצב רוחו.
באופן כללי, התמכרות הינו מושג המתאר שימוש חוזר בחומרים או בהתנהגויות, באופן כפייתי, ללא יכולת האדם לשלוט בכך, ועל אף הנזקים הברורים הנגרמים לו כתוצאה משימוש זה.
השימוש בחומר או בהתנהגות מהווה דרך להתמודד עם מצבים רגשיים שונים תוך קבלת חוויה רגשית מתגמלת ומענגת. האדם המכור מפתח תלות רגשית בהתמכרות אשר מתבטאת גם בתלות הגופנית - נוצר צורך להגביר את הכמות או המינון בהם נעשה השימוש כדי להגיע לאותה ההשפעה על הגוף והנפש.
ההתמכרות לחומרים כוללת התמכרות לסמים, אלכוהול, ניקוטין ועוד, בעוד התמכרות להתנהגויות כוללת בין היתר התמכרות להימורים, אכילה, עבודה, מין ואינטרנט.
המשותף לכל ההתמכרויות הוא שחייו של המכור מתנהלים סביב ההתמכרות, תוך פגיעה ממשית וגרימת נזק ברמה האישית והנפשית, הגופנית, הכלכלית, הזוגית והמשפחתית, החברתית והתעסוקתית.
מדוע קשה לאדם להגיע לטיפול?
הכחשת הבעיה הינה מכשול העומד בפני המכורים. קיים קושי להכיר בבעיה ולהודות בה בפני עצמם ובפני הסביבה. הכרה כזו מלווה בתחושות של אשמה, פחד ובושה. בחלק מההתמכרויות תבוא גם התהייה באם ההתמכרות פרושה מחלה או עבירה פלילית. קיימת סטיגמה והרעיון שזקוקים לעזרה מבחוץ לא מקובל אף הוא חברתית וגורם למבוכה. לעיתים עולה נושא של חוסר אמון בגורמים החיצוניים המטפלים יחד עם חשש לעבור תהליך טיפולי ולגעת בנושאים אישיים ולעיתים כאובים.
למרות הקושי הכניסה לתהליך טיפולי הכרחית על מנת לשנות את המצב הקיים ולשפר את איכות חיי המכור וסביבתו. לאחר הצעד הראשון בטיפול ובהדרגה לרוב מתגברים על הקושי ולומדים להפיק מהטיפול את המרב.
מתי האדם יגיע לגמילה?
פעמים רבות האדם יגיע לטיפול מתוך רצון. כאשר הוא ירגיש בהשלכות ההרסניות של התמכרותו, יבין שהוא תלוי בחומר החיצוני או בהתנהגות הממכרת, ויכיר בכך שהוא לא מצליח להיגמל לבד.
האדם המכור עשוי לפנות לטיפול לאחר שהגיע להידרדרות קשה בכל תחומי החיים אך יחד עם זאת הוא אינו חייב להגיע לנקודת השפל בחייו על מנת שהטיפול יהיה יעיל. נהפוך הוא, אפשר ורצוי לעצור את ההתנהגות הממכרת וההרסנית גם בשלבים מוקדמים יותר. כך יהיו לו סיבות רבות יותר לרצות לעשות את השינוי בחייו, וזאת לפני שאיבד משפחה, עבודה וחברים. בתהליך הטיפול יהיה לו קל יותר להביא לתיקון הנזקים שנגרמו לדברים המשמעותיים בחייו.
האם ניתן לכפות גמילה וטיפול על אדם שאינו רוצה להיגמל?
באופן כללי לא ניתן לכפות על אדם גמילה ולא קיימים מקומות לטיפול שהינם בכפייה: במרכזי הטיפול השונים האדם יכול להחליט שהוא לא משתף פעולה ולצאת מהמרכז, ואף בתנאי מאסר המכור צריך לרצות בגמילה ולעמוד בקריטריונים שמציב השב"ס (שרות בתי הסוהר) על מנת להיכלל בתוכנית טיפולית.
הרציונל העומד מאחורי כל אלה הוא שטיפול אמיתי ומוצלח יכול לבוא רק מתוך רצון ושיתוף פעולה כנה של האדם המכור.
יחד עם זאת...
קיימים מקרים שבהם האדם מגיע לטיפול שלא מיוזמתו ודרך מוטיבציה חיצונית. לדוגמה בני משפחה ששמו אולטימאטום ולא מוכנים לשתף פעולה עם ההתנהגות ההרסנית של המכור ומוכנים להמשיך לתמוך בו רק במידה וילך לטיפול, או מעסיק שמחייב את האדם המכור להיות בתהליך טיפולי ובמעקב בדיקות שתן באם רוצה להמשיך לעבוד אצלו, גם במקרים שבהם נפתח תיק פלילי לאדם המכור ובית המשפט נותן לו את האפשרות לבחור בדרכי טיפול במקום בדרכי ענישה (מאסר, עבודות שירות) וכן כחלק מתוכניות שיקום האסיר.
בכל המקרים האלה האדם מגיע לטיפול מתוך לחץ חיצוני. עם זאת במקרים רבים כאשר הוא יתחיל את הטיפול הוא יתחיל להכיר בבעייתו ולהודות בה ובהשלכותיה השליליות, להבין מה משובש בחייו וכיצד השינוי יכול להביא לשיפור בהם. עם הזמן הוא ישתף פעולה בטיפול מתוך כנות ורצון אמיתי לעשות שינוי בחייו. בשלב זה המוטיבציה להיות בתהליך הטיפולי תהפוך להיות פנימית ומתוכו.
האם ישנן דרכים בהם המשפחה יכולה לזרז את תהליך הטיפול ו ל"קצר" תהליכים עבור בן המשפחה המכור?
המשפחה יכולה לסייע לבן המשפחה המכור לעשות את ההתקשרות הראשונית עם הגורם המטפל. מכאן והלאה חשוב שהאדם ייקח אחריות על עצמו ויתחיל לבצע את המשימות הנדרשות ממנו.
הרציונל הוא שהאדם יסגל לעצמו התנהגויות חדשות של אחריות, יוזמה ועשייה - ההכרחיים לתהליך הגמילה והטיפול ולתפקוד שלו בחברה נורמטיבית (בהקשר של היחסים במשפחה, התעסוקה, ניהול חיי החברה והפנאי וכיוצ"ב).
כל עוד המשפחה תמשיך לעשות במקומו את הדברים, היא תשאיר אותו תלותי, פאסיבי, "קטן" ולא תאפשר לו "לגדול" ולהיות ישות עצמאית, מסוגלת ואחראית על בחירותיה.
מהו המקום של בני המשפחה בתהליך הטיפולי?
לבני המשפחה מקום מאוד משמעותי בתהליך הטיפול. שיתופם וגיוס תמיכתם חשוב לתהליך ועשוי להקל על השינוי ולחזק את הסיכוי להצלחתו (אם בטיפול זוגי, משפחתי, קבוצתי או פרטני לאחד מבני המשפחה).
בקרב משפחתו של המכור (אם זה הורים, אחים, בת / בן הזוג או הילדים) מתנהל אורח חיים מסוים מול המכור. לכל חבר משפחה תפקיד מסוים, והתקשרויות מסוימות במערכות היחסים. עם כניסת המכור לתהליך גמילה והטיפול שיווי המשקל הזה מופר. כעת גם על המשפחה עובר תהליך שינוי ועליהם למצוא יחד את האיזון המחודש הבריא.
כמו כן לאורך השנים המשפחה חוותה רגשות של בושה ואשמה, מבוכה ואי נעימות כלפי הסביבה, הסתרת הסוד, בלבול, כעסים וחוסר ידע כיצד להתמודד עם בעיית ההתמכרות. וכעת חשוב לאפשר להם את המקום לעבד את כל החוויות, לקבל תמיכה והדרכה, ולעבור תהליך שינוי במקביל למכור אשר יוביל לשיפור איכות חייהם.
עם זאת ישנם מקרים בהם לא ניתן לגייס את המשפחה לטיפול או שהיא עלולה לחבל בתהליך ואז ההמלצות הטיפוליות תהיינה אחרות. לעיתים האדם העובר את השינוי משפיע באופן עקיף ולטובה על בני משפחתו, ולעיתים האדם מקבל את המציאות שלא ניתן לשנות את המשפחה והוא עצמו לומד דרכים להתמודד עמה.
האם מספיק להתנקות פיזית מהשימוש בחומרים חיצוניים או להפסיק את ההתנהגות ההתמכרותית?
כעקרון לא. את הפסקת השימוש בחומרים או בהתנהגויות ניתן לבצע בהחלטה מיידית או במקרה של שימוש בחומרים בתוך ימים ספורים. אך לא די בכך.
ההתמכרות מהווה סימפטום לקושי או לבעיה עמוקה יותר, וכעת על המכור לטפל ברבדים הנפשיים אשר הובילו אותו מלכתחילה להתמכר. בנוסף עליו ללמוד אסטרטגיות והתנהגויות אשר יסייעו לו בשמירה על המצב הקיים.
אחרת בו ברגע שהאדם ייתקל בקושי מסוים הוא לא ידע כיצד להתמודד איתו בדרך סתגלנית (אדפטיבית) ויחזור לפתרון המוכר לו, ה"קל" וה"נוח" - לשימוש בחומר או בהתנהגות.
החלפת התמכרות אחת באחרת?
כאשר המכור מפסיק את השימוש בחומרים או בהתנהגות הממכרת, ישנם מקרים שבהם הוא מחליף וממיר את ההתמכרות באחרת. לדוגמה אדם שהפסיק לשתות אלכוהול יתחיל להמר. זו אינה גמילה! האדם נמצא עדיין בתוך מעגל ההתמכרות וממשיך לסבול מתוצאותיה ההרסניות. הוא לא שינה את דפוסי התנהגותו ולא טיפל בעצמו ובקשייו הרגשיים. ההתמודדות שלו במצבים השונים שחייו מזמנים לו איננה בריאה, וממשיכה להיות דרך בריחה - הפעם להתמכרות החדשה. לכן עליו ללמוד להתמודד באופן טבעי עם רגשות ומצבים בחיים ולא בעזרת התנהגויות ממכרות או חומרים חיצוניים אשר משנים את מצב רוחו.
חגית יוסף
050-3331-331