לעתים האגו של האדם מוביל אותו להגיד על דברים שהוא רוצה, לומר עליהם שהוא אינו רוצה אותם כי אחרים אמרו לו לעשות דברים, והוא בעצם מעוניין לבצע אותם, אבל בגלל שיש אחרים שאומרים לו לעשות את אותו הדבר הוא ככל הנראה פחות ירצה לעשות את הדבר למרות שבתוכו הוא רוצה אותו ורק חי בהכחשה.
ולמה הוא נמנע מלעשות את מה שהוא באמת רוצה? כי הוא רוצה להיות יוצא דופן כי האגו שלו מנווט אותו
הדבר נשמע לכאורה לא הגיוני ואולי דפוס שמתאים לגיל הרך, אבל האדם לעתים הולך עם דפוסים אלו והדבר מקלקל לו בחיים, הוא בכוונה רוצה למרוד אבל זה לא הרצון האמיתי שלו, הרצון האמיתי שלו לעשות דברים אחרים, אבל מה, הדפוס של האגו גורם לו להתנהג אחרת, והוא במקום לבחור ברצונו שלו בוחר בדברים שהוא לא רוצה ומרמה את עצמו שהוא רוצה אותם.
ואז הוא מתחיל לעשות ההיפך מהרצון שלו כדי להסתיר את הרצון שלו מאחרים שלא יעשו כמותו, ואז הוא מתחיל להאמין לעצמו וחושב שזה מה שהוא רוצה וזאת הוא חושב לא בגלל שהוא באמת חושב כך אלא תחילה מתוך הכחשה והדחקה ואח"כ הוא חושב על זה מתוך דפוס שהוא שכח כבר למה הוא חושב איך שהוא חושב. ואז הוא מניח הנחת יסוד שגויה שזו החשיבה שלו, ובכלל החשיבה שלו שונה מכך לגמרי.
וכאשר האדם חוקר את הדברים לעומק הוא מגלה דפוסים ישנים שנשארו לו מהילדות, והוא יכול בקלות להבין ש"תאריך התוקף" שלהם כבר "התאבן" ממזמן. ובעצם הוא לא מעוניין להזמין לעצמו כישלונות נוספים כדי לקבל תשומת לב, או לסבך את עצמו כדי להראות כמה פגעו בו, או לעשות הפוך כדי לזכות בלהיות יוצא דופן, כי זה הופך את האדם לחריג וכן, זה מקלקל לאדם את החיים.
ולפעמים האדם מעביר מקום את המחשבה על האגו וגם מה שהוא אומר לעצמו לעשות הוא מתנגד, כי הוא מתייחס לעצמו כפי שהתייחס לאחרים והוא בעצם מפנה לעצמו עורף באופן לא הגיוני ומונע ע"י כך את הרצון שלו מעצמו. וזהו דפוס לא הגיוני, כי הדפוס מקבל כל מיני וריאציות לא הגיוניות. והאדם יכול לקבל את עצמו ללא תנאים, ואת דעת עצמו בנושאים שונים ולבדוק את הרצון האמיתי שלו ולא לחפש לחקות אחרים ואז לא יהיה קונפליקט כזה. כי דפוסים שגויים רק מסבכים את האדם והחכמה לצאת מהם ע"י שהאדם אמיתי עם עצמו הוא יוצא מהתסבוכת ויודע לטפל בדברים לפי הצורך האמיתי שלו בהתאם לרצון האמיתי שלו.
והאדם כאשר הוא נצמד לרצון האמיתי שלו ולא איכפת לו שזה דומה לאחרים, אבל גם הוא לא מנסה לחקות אותם, אז הוא חי את עצמו.
ולמה הוא נמנע מלעשות את מה שהוא באמת רוצה? כי הוא רוצה להיות יוצא דופן כי האגו שלו מנווט אותו
הדבר נשמע לכאורה לא הגיוני ואולי דפוס שמתאים לגיל הרך, אבל האדם לעתים הולך עם דפוסים אלו והדבר מקלקל לו בחיים, הוא בכוונה רוצה למרוד אבל זה לא הרצון האמיתי שלו, הרצון האמיתי שלו לעשות דברים אחרים, אבל מה, הדפוס של האגו גורם לו להתנהג אחרת, והוא במקום לבחור ברצונו שלו בוחר בדברים שהוא לא רוצה ומרמה את עצמו שהוא רוצה אותם.
ואז הוא מתחיל לעשות ההיפך מהרצון שלו כדי להסתיר את הרצון שלו מאחרים שלא יעשו כמותו, ואז הוא מתחיל להאמין לעצמו וחושב שזה מה שהוא רוצה וזאת הוא חושב לא בגלל שהוא באמת חושב כך אלא תחילה מתוך הכחשה והדחקה ואח"כ הוא חושב על זה מתוך דפוס שהוא שכח כבר למה הוא חושב איך שהוא חושב. ואז הוא מניח הנחת יסוד שגויה שזו החשיבה שלו, ובכלל החשיבה שלו שונה מכך לגמרי.
וכאשר האדם חוקר את הדברים לעומק הוא מגלה דפוסים ישנים שנשארו לו מהילדות, והוא יכול בקלות להבין ש"תאריך התוקף" שלהם כבר "התאבן" ממזמן. ובעצם הוא לא מעוניין להזמין לעצמו כישלונות נוספים כדי לקבל תשומת לב, או לסבך את עצמו כדי להראות כמה פגעו בו, או לעשות הפוך כדי לזכות בלהיות יוצא דופן, כי זה הופך את האדם לחריג וכן, זה מקלקל לאדם את החיים.
ולפעמים האדם מעביר מקום את המחשבה על האגו וגם מה שהוא אומר לעצמו לעשות הוא מתנגד, כי הוא מתייחס לעצמו כפי שהתייחס לאחרים והוא בעצם מפנה לעצמו עורף באופן לא הגיוני ומונע ע"י כך את הרצון שלו מעצמו. וזהו דפוס לא הגיוני, כי הדפוס מקבל כל מיני וריאציות לא הגיוניות. והאדם יכול לקבל את עצמו ללא תנאים, ואת דעת עצמו בנושאים שונים ולבדוק את הרצון האמיתי שלו ולא לחפש לחקות אחרים ואז לא יהיה קונפליקט כזה. כי דפוסים שגויים רק מסבכים את האדם והחכמה לצאת מהם ע"י שהאדם אמיתי עם עצמו הוא יוצא מהתסבוכת ויודע לטפל בדברים לפי הצורך האמיתי שלו בהתאם לרצון האמיתי שלו.
והאדם כאשר הוא נצמד לרצון האמיתי שלו ולא איכפת לו שזה דומה לאחרים, אבל גם הוא לא מנסה לחקות אותם, אז הוא חי את עצמו.
050-3331-331