* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

הספר להיות אלוהים - בחירה חופשית, חופש הבחירה - יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית, יצירת הרצון והקיום העצמי, חלק 1.

אנו קוראים בספר, להיות אלוהים, על הנושא של בחירה חופשית, זה הפרק המסכם, אבל כדי להבין אותו, צריך להבין את כל שאר הפרקים שבספר, אבל כדי להבין גם את כל שאר הפרקים של הספר, צריך להבין גם אותו. בקיצור צריך להבין הכל.

חלק א' עמוד 166.

שאלת המפתח היא, חופש בחירה - יש או אין, ושאלה זו היא שהובילה אותי, אמרתי לעצמי אם יש לי בחירה חופשית, אז אבחר להיות תמיד שמח, אבל ראיתי שאני לא יכול. למדתי את כל השיטות, חשיבה חיובית, חצי הכוס המלאה וכו', אבל לא הצלחתי להיות מאושר.

ואז התבוננתי פנימה, מה אני רוצה? מה הוא רצון? מי מחליט וכו'.

תמיד האדם יהיה מסוקרן מה תהיה התשובה בסוף, וכאן אני אומר, שבסוף תבין שאין בכלל שאלה, אין הבדל בין בחירה לאין בחירה, ועכשיו נסביר לך שאין הבדל.

יש רמות של תפישת הבחירה החופשית. והרמה הנמוכה ביותר היא שיש לאדם בחירה חופשית חלקית. ומי שיתבונן פנימה יראה שיש לאדם בחירה חופשית לעשות כרצונו. אם רצית אז עשית, אם לא רצית אז לא עשית.

יום אחד שאלו את רבי נחמן, מה היא בחירה חופשית, ורבי נחמן אמר, שיש לאדם בחירה חופשית לעשות כרצונו, אם אתה רוצה אתה תעשה, ואם לא תרצה לא תעשה, אז התלמיד שלו רבי נתן אמר, איזו תגלית גדולה, אני יכול לעשות מה שאני רוצה. אבל למעשה רבי נחמן אמר, שרק אם אתה רוצה אתה עושה, אבל מי מחליט מה תרצה?

כול מה שהאדם עושה זה בגלל שהוא רוצה, והוא לא עושה משהו שהוא לא רוצה. אתה יכול להגיד שאולי אתה לא שלם עם הרצון, אבל אם עשית זה בגלל שרצית קודם.

ובחירה חופשית, היא תחושה שיש לאדם. כדי שתהיה לאדם בחירה חופשית צריכים כמה דברים להתקיים. ראשית האדם צריך להיות מודע לעצמו, אתה צריך לרצות את הדבר, אתה צריך לעשות את הדבר, ואתה גם צריך לחשוב שעשית את הדבר כי רצית אותו, ואז תגיד שבחרת את הדבר.

מה הפירוש של בחירה חופשית. ראשית האדם יודע שהוא קיים, אחר הוא רוצה, ואז הוא עושה, ואז אתה חושב כי עשית בגלל שרצית, וזה גורם לך לחוות שבחרת. כך שיש חוויה שאתה רוצה ואז אתה עושה, וזאת החוויה של הבחירה החופשית.

חוויית הבחירה הזאת, כדי שהיא תהיה קיימת חייבים שיהיו כמה רגעים בציר הזמן. אם היה רק רוצה, לא הייתה חוויית בחירה. אם היה רק עושה לא הייתה חוויית בחירה. לכן צריך שיהיו כמה רגעים, חלקיק זמן שתרצה, חלקיק זמן שתעשה, וחלקיק זמן שתחבר בין העושה לרוצה, ואז יהיה חלקיק זמן שבו תחווה שאתה בוחר, שהעשייה היא תוצאה של רצונך.

אבל אם נגיד שאין קשר בין מה שקורה ברגע הזה לבין מה שקורה ברגע הבא, זה ממילא אומר, שזה שרצית זה בפני עצמו, וזה שעשית זה בפני עצמו, וזה שאתה חושב שאתה בוחר זה גם בפני עצמו.

מה שבאתי להראות כאן, שחוויית הבחירה נובעת מהנחת היסוד שאומרת, שיש קשר סיבתי בין ההווה העבר והעתיד. אם אתה מניח שההווה הוא תוצאה של העבר, והעתיד הוא תוצאה של ההווה, אז אפשר לברר אם יש בחירה או אין בחירה. אבל אם נאמר שאין קשר בין הרגעים האלה, אז אין דבר כזה שבחרת.

אני טוען שאתה כאלוהים, בוחר מחוץ לזמן, בוחר שתהיה קיימת תודעה, בוחר שתהיה ישות שמודעת לעצמה, ישות שבוחרת, שרוצה, ושעושה, ושתחשוב שמה שקרה זה בגלל שהיא רצתה. זאת עדיין בחירה, אבל לא בחירה רגילה, אלא בחירה מחוץ לזמן לכיוון פנימה.

כול רגע נוצר מחדש, מאיפה הוא נוצר? מאין זמן. כי אם הזמן נוצר, אז הוא נוצר מאין זמן. ולכן אפשר לומר שהאין זמן בוחר את הזמן.

האדם יכול לבחור לעשות את מה שהוא רוצה, אבל מצד שני אתה חייב לעשות את מה שאתה רוצה, האדם לא יכול לעשות שום דבר שהוא לא רוצה, והוא לא יכול לעשות שום דבר נגד מה שהוא רוצה, הרצון מכריח אותך מה לעשות.

אחד הפחדים הכי גדולים של האדם, שהוא מפחד להשתגע, אבל בתכלס אתה לא יכול לשלוט בזה, כי אם פתאום יכנס בך רצון להיות משוגע, מה תוכל לעשות? כלום. בתכלס האדם לא יכול לדעת בוודאות מה יקרה איתו בעוד רגע, ואין לך מה לעשות נגד זה. אם הרצון שלך יאמר לך, לך תדפוק את הראש בקיר, אתה לא יכול לעשות שום דבר נגד זה.

שכול אחד יתבונן בזה, יש רצון ששולט בך. למשל יש רצון לעבוד ואז האדם שמח לעבוד, אבל מנגד, יש רצון לא לאהוב לעבוד, ואז האדם כל הזמן בהתלבטות, אבל אלו שני רצונות שבאות מאותו מקור, שמשגעות את האדם.

והאדם לא יכול בשום דרך לעשות נגד רצונו, והוא גם לא יכול לשנות את הרצון שלו, בלי שיהיה לו רצון אחר לשנות את רצונו. מי שיחליט בסוף אם תשנה את הרצון שלך, זה גם הרצון שלך

ומי שיתבונן קצת פנימה, יראה כי הרצון של האדם הוא לא בשליטתו. אבל אם תתבונן עד הסוף פנימה, תגלה שהרצון הוא בשליטתך, שאין הבדל ביניהם.

מה זה נקרא לבחור? תהליך רצוני. האדם בוחר, אבל הוא לא בוחר מה לבחור, הוא בוחר את מה שהוא רוצה, אבל הוא לא בוחר מה לרצות.

לכאורה, האדם יכול להגיד, אני בוחר שיהיה לי רצון. האם יכול להיות ברמה הלוגית שהאדם יבחר שיהיה לו רצון? לא, למה? כי להגיד שאני בוחר, זה להגיד שאני רוצה, ועדיין אין לך רצון, אז איך תרצה?

אבל אצל אלוהים הבחירה היא מתוך מהותו, אלוהים פירושו ההוויה הראשונה, בהוויה הראשונה אין דבר כזה רצון, ומתוך זה יש רצון נניח, ולכן מכאן הרצון נובע מההוויה, כל מה שנוצר זה מהראשון, שהוא ההוויה.

והרצון של האדם קיים אצלו, וגורם לו לסבול כל חייו. כי כל הסבל של האדם, הוא רק בגלל הרצון, ומי שרוצה לדעת ממה הוא סובל, שיבדוק מה הרצון שלו, שיבדוק מה הוא רוצה וידע למה הוא סובל. או שתרשום מה אתה לא רוצה שיקרה, ואז תדע מה גורם לסבל שלך.

אם האדם חושב שהרצון שלו בשליטתו, אז שינסה להפסיק אותו. כל פעם שרע לך, תנסה לבטל את הרצון, אבל אתה לא יכול, כי אתה לא רוצה. אבל אני טוען שאפשר לבטל את הרצון, יש פרקים שלמים בספר שמוסבר שם הנושא הזה.

וכל מה שהאדם מנסה לעשות כל חייו, זה להפטר מהרצונות שלו, שהם כולם הסבל שלו. למשל עולה לך רצון לאכול, זה כל מה שאתה רוצה, זה איך להפטר מהרצון לאכול. יש לך רצונות, ואתה צריך להשתחרר מהם. האדם נהנה רק כאשר הוא משתחרר מהרצונות שלו.

ומי שרוצה למצוא את הכפתור שבו אפשר לכבות את הרצון, שיקרא את הספר להיות אלוהים. מה הוא הכפתור? להשתמש בשכל שלך. מה זה רצון? רצון זה חוויה, שנובעת מתחושה שאתה מבדיל בין זה לזה, אבל אם תפעיל את ההבנה עד הסוף, תגיע להבנה שאין הבדל בין זה לזה ואז הרצון נכבה מעצמו.

בהתחלה האדם מתבונן למה הוא רוצה דבר מסוים ולא רוצה דבר אחר, ואז הוא רואה שיש לו רצון, ואז הוא מתבונן ושואל למה יש לי רצון? ואז עולה השאלה, למה בכלל האדם קיים? ואז ברגע שהאדם קיים, יש לו רצון, אי אפשר להיות קיים בלי רצון, למה? אם אתה יודע שאתה קיים, פירושו שאתה יודע שיש משהו שזה לא אתה, ואם יש משהו שזה לא אתה, אז אתה חווה שאתה לא השלם, ואם אתה לא השלם, אז אתה חווה חסר, ואם אתה חווה חסר, יש לך רצון להשלים אותו.

כול מהות החסר, זה התחושה של החוסר שלמות. ברגע שהאדם חווה שהוא קיים, זה גורם לו לחוות שחסר לו משהו.

ואז האדם מתבונן פנימה ושואל, למה אני קיים? שום דבר לא מחויב שיהיה קיים, כל דבר שקיים, יכול להיות לא קיים, איך אני יודע? כי הקיים הוא ההפוך של הלא קיים, אם הוא לא היה יכול להיות לא קיים, אז אין משמעות לקיים.

כשהאדם מתבונן פנימה, ושואל מדוע הוא קיים? הוא מגיע להבנה שהקיום שלו לא בשליטתו. הוא לא יכול לוודא שהוא יהיה קיים. למשל התודעה של האדם בעוד רגע נכבית, והאדם לא יכול לעשות שום דבר נגד זה. אתה בעוד שנייה יכול להעלם.

אבל השאלה היא, עד כמה אתם חווים את מה שאנחנו מדברים כאן, כמה אנשים חווים שמישהו קובע להם, אם הם קיימים או לא קיימים. ועד שהאדם לא יחווה שהקיום שלו תלוי במשהו אחר, אז הוא לא יוכל לחוות מעבר לזה, שהוא אלוהים. ואחר באים עוד עומקים, עד שהאדם מבין שהכל אחד.

ולמה האדם לא חווה את מה שהוא מבין? כי האדם לא מבין עד הסוף. אבל אם תבין עד הסוף, שאתה הוא התודעה שבכל שנייה יכולה להעלם, אז אם תבין את זה, אתה באמת תחווה את זה.

כשתגיד שאתה מתכנן, אתה תבין שיש משהו שגורם לך לתכנן, וגורם לך להרגיש שאתה מתכנן ולא מעבר לכך.

אם בחיי היום יום אתה שוכח שהאני שלך הוא רק אפשרי המציאות, והוא יכול להיות קיים או לא להיות קיים, אז איך אתה מצפה לחוות את מה שיש מעבר לזה.

אבל אם תתבונן, מה זה בסך הכל אני? אני זה משהו שקיים, כמו שיש כסא כך יש אני, יכול להיות כסא ויכול להיות שלא יהיה כסא, כך יכול להיות אני ויכול להיות שלא יהיה אני, זה רק צורה.