למה לחיות באשליה? למה שלא תחייה את המציאות הטובה באמת!
אשליות. האם אתה משלה את עצמך? האם אתה חי באשליה או נהנה מהמציאות האמיתית? לכל אדם בחיים יש אשליות שונות בכל תחום מתחומי החיים. האדם בד"כ אינו חי את המציאות האמיתית שקורת כרגע אלא את האשליה. לפעמים גם האדם משלה את עצמו בכך שהוא חושב שהאשליה טובה יותר מאשר המציאות, אך גם זו בעצמה אשליה, שבה נדמה לאדם שהחלום טוב מהמציאות.
הדבר נובע מכך שהאדם אינו יודע מהי המציאות האמיתית, אלא חי באשליה כלשהי. וכאשר האשליה של האדם רעה, אז האדם מעדיף לעבור מאשליה אחת לאשליה אחרת. במקום להתעורר ולהבין מהי המציאות האמיתית, הוא ממשיך לחיות באשליה ולעבור מאשליה אחת לאשליה אחרת. עד מתי? עד הרגע שבו האדם מת, ואז הוא מגלה שאת כל חייו הוא העביר באשליה במקום במציאות האמיתית הטובה באמת.
אחת האשליות הנפוצות ביותר היא אשליית ה"לחיות בזמן עבר", דהיינו שהאדם חושב שהעבר היה טוב יותר. ועל זה אמר שלמה המלך (כאן) "אַל תֹּאמַר, מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה: כִּי לֹא מֵחָכְמָה, שָׁאַלְתָּ עַל זֶה". דהיינו אל תאמר לעצמך ותחשוב שהימים שהיו בעבר הם טובים מהימים האלו, כי המחשבה הזאת אינה נובעת מחכמה. והאשליה הזאת של לחיות בזמן עבר, היא באה לידי ביטוי גם על הצד ההפוך, דהיינו אשליית ה"לחיות בזמן עתיד", דהיינו שהאדם משלה את עצמו שהמחר יהיה טוב יותר מאשר ההווה.
ונשאלת השאלה, כיצד ניתן לומר שהעבר לא היה טוב יותר או שהעתיד יהיה טוב יותר, הרי האדם מרגיש כרגע רע, והוא זוכר שבעבר היה לו טוב יותר או שהוא יודע שמחר יהיה לו טוב יותר? אז כיצד ניתן לומר שזאת אשליה?
אז לשם כך ננסה לרגע אחד להבין מהי אשליה ומהי מציאות. כאשר מראים לאדם לדוגמה אשליה אופטית, כיצד בעצם נוצרת האשליה וכיצד בעצם האדם יודע שזאת אשליה? כאשר קוסם עושה איזה קסם באחיזת עיניים, מה בעצם יוצר את האשליה ומה בעצם מאפשר לאדם לדעת שזאת אשליה?
והתשובה היא כי לכל אדם יש 2 כוחות. הכוח הראשון הוא כוח השכל והשני הוא כוח הדמיון. כל האשליות שקורות לאדם קורות באמצעות כוח הדמיון. כאשר מראים לאדם אשליה אופטית, הדמיון שלו אומר לו שהאשליה אכן קורת, אך השכל של האדם אומר לו שזאת אשליה. כאשר הקוסם חותך לחלקים את האדם ועדיין האדם נשאר חי, הדמיון של האדם מתלהב מהאשליה הזאת, אך השכל של האדם מבין שזאת אשליה. אפילו כאשר האדם חולם חלום "מציאותי", החלום כולו מתרחש רק בדמיון, כי באמת במציאות האמיתית האירועים אינם קורים כמובן.
נמצא אם כן, כי עולם האשליות נובע מהתגברות של כוח הדמיון על השכל... והדרך של האדם לצאת מהדמיון ומהאשליה, היא על ידי שימוש בשכל שיש בו. הדמיון משלה את האדם, אך השכל מציל אותו.
מי שיתבונן בשכלו בעניין יראה בדרך פלא (לא אשליה אלא המציאות באמת) כי באמת כל הייסורים שיש לאדם בחיים, כל הצרות שיש לאדם בחיים, כל הביזיונות שמבזים את האדם, כל הבעיות שיש לאדם בחיים, כל הדברים האלו הם סוג של אשליה. ולמה?
כי באמת כל זמן שהאדם בריא בגופו, כל זמן שהאדם נושם, חי, על מה ולמה הוא צריך לצער את עצמו ממה שקורה מחוץ לגופו?!
נכון, הכל חשוב, חשוב מאוד שהכל יהיה טוב גם מחוץ לגוף. אבל תחשוב לרגע אחד בהיגיון, האם זה הגיוני ושכלי להצטער בצער נפשי בגלל משהו שקורה מחוצה לך? אם במקרה ענית שכן, אז רצוי מאוד שתתעורר מהשינה העמוקה שבה אתה נמצא, כי שום דבר בעולם, כולל שום דבר בעולם אינו מצדיק להיות בעצב וצער. לכל דבר בחיים יש תכלית ומטרה, אתה אוכל בשביל מטרה כלשהי, אתה מביא ילדים בשביל מטרה כלשהי, אתה עובד בשביל מטרה כלשהי.
ומהי המטרה שלשמה אתה עושה את הכל? תשובה: כדי להיות מאושר נפשית מבפנים. נסה לחשוב האם יש מטרה אחרת, ותגלה שלא. ומאחר וזוהי המטרה של כל הפעולות שלך (וגם של כל בני האדם), א"כ שום דבר בעולם אינו חשוב יותר מאשר המטרה הזאת. וממילא שום דבר בעולם כולל שום דבר, אינו מצדיק חוסר מצב רוח וחוסר שמחה.
אפילו ייסורים וכאבים פיזיים בגוף, אינם מצדיקים צער נפשי. כאב פיזי אינו גורר בהכרח צער נפשי. יש כאב ויש צער. כאב פיזי לא חייב לגרור כאב נפשי. אדם חכם שיודע לשלוט במחשבתו, אדם כזה מתמודד טוב יותר גם עם ייסורים שקורים לו פיזית בגוף. ולמה?
כי הוא משתמש בשכל שלו. גם כאשר כואבת לך הרגל, עדיין תשאל את עצמך, האם זה הגיוני להיות בגלל זה גם בלי מצב רוח? לא מספיק שכואבת הרגל, האם עכשיו צריך שגם יכאב הלב? ומאחר שהחכם משתמש בשכלו, ממילא הוא מבין ששכלית לא הגיוני להיות בעצבות בגלל כאב פיזי.
הכאב הפיזי הוא מצב נתון. הכאב הנפשי הוא מצב שנתון לבחירתך. וממילא מה טוב יותר, לסבול פיזי + נפשית, או רק פיזית?! אדרבה, ככל שהאדם מצליח לרכז את המחשבה שלו במשהו אחר, כך הוא גם פחות מרגיש את הכאבים הפיזיים. וכפי שכמובן רואים בחוש, שכאשר האדם מאוד מרוכז במשהו, הוא לא מרגיש הרבה פעמים גם לא דברים פיזיים. כי למחשבה כמובן כוח גדול מאוד. וכאשר האדם משתמש בכוח המחשבה, ממילא החיים שלו נהיים טובים יותר.
ומכל הדברים האלו ניתן בעצם להבין, כי מבחינת המציאות האמיתית באמת, אין לו לאדם שום סיבה להיות בצער, כי באמת מי שיודע להשתמש בשכלו, החיים שלו שמחים ומאושרים בכל מצב נתון. כי באמת האושר תלוי אך ורק בעד כמה אתה מקשיב לחבר הטוב ביותר שלך, שהוא כמובן השכל שלך.
ככל שאתה משתמש בו יותר, כך אתה מתחיל לחיות יותר את המציאות האמיתית.
אלא מה? שהאדם שקוע בתוך שינה עמוקה, בתוך חלומות עמוקים. בחלומות שלו יש לו נכסים, יש לו כבוד, יש לו כל מיני דברים שונים ומשונים.
ז"א האדם תלוי רגשית בכל מיני דברים, האדם תולה את השמחה שלו בכל מיני דברים שכמובן הם רק אשליות. במקום שהאדם יאהב את עצמו מבפנים ובמקום שהאדם ייהנה מהמציאות כפי שהיא, במקום זה האדם תולה את האושר ושמחת החיים שלו בכל מיני דברים.
האדם שמח בגלל כל מיני אשליות, אשליות של כבוד, אשליות של כסף, אשליות שונות ומשונות. אך כל אלו הן אשליות ביחס לאהבה אמיתית שבאה מבפנים. אהבה עצמית אמיתית שבאה מבפנים היא ורק היא אינה אשליה. כל השאר הוא אשליה כמובן. הדבר המוחשי היחיד, הוא עד כמה אתה אוהב עת עצמך מבפנים. כל שאר הדברים שקורים בחוץ, הם כמובן רק אשליה בלבד ולא המציאות האמיתית.
ואז כאשר לוקחים לאדם בחלום שלו איזה משהו, אז הוא מתחיל להרגיש צער. הוא פתאום חושב שפעם היה טוב יותר, שמחר יהיה טוב יותר. אך זו כמובן אשליה שנובעת מכח הדמיון. כי מי שמשתמש בשכל שלו מבין שהאושר תלוי רק בדבר אחד בלבד, בעד כמה אתה מרוצה מהמצב שלך. ומאחר שזה תלוי רק בך, בלי שום קשר לשום דבר, אז למה שלא תתחיל להשתמש בשכל שלך ותהיה שמח יותר כבר עכשיו.
ומתי האדם מתעורר מהאשליה שבה הוא חשב שהאושר שלו תלוי בכל מידי דברים? כאשר הוא הולך למות. כי כאשר האדם הולך למות, אז הוא מתבונן אחורה על כל החיים שלו ואז הוא מבין שהוא עשה שטות רצינית בכך שהוא לא נהנה מהמציאות כפי שהיא. כי כרגע נדמה לו לאדם כל מיני דמיונות, נדמה לו לאדם כאילו אתמול היה טוב יותר או מחר יהיה טוב יותר, אבל באמת כאשר האדם מתבונן על כל החיים אחורה, אז הוא פתאום קולט שהוא סתם בזבז את זמנו. כי יש לו לאדם בחירה חופשית בכל רגע מחדש כיצד לחוות את המציאות.
ונזכיר מעט גם אשליות נוספות:
אשליית השופינג, היא אשליה שבה האדם גורם לעצמו להרגיש אהוב וכאילו יש לו ערך, על ידי פעולות חיצוניות ולא פנימיות.
אשליית החייב, דהיינו שהאדם משלה את עצמו על כך שכאילו הוא חייב דברים מסוימים, למרות שהוא באמת לא צריך אותם בכלל.
אשליית הוורקוהוליק, שבה האדם משלה את עצמו שטוב לו לעבוד יותר מאשר לחיות.
אשליית הבריחה מהעולם, שבה האדם כאילו בורח מעצמו החוצה אל כל מיני דברים, למרות שבאמת האדם לעולם לא יכול לברוח מעצמו.
אשליית החול הטובעני, שבה האדם נלחם ברע, כאילו יצא לו מזה משהו. אך ככל שהוא נלחם יותר, כך הוא שוקע יותר.
אשליית החיים של אחרים, שבה האדם חי את החיים של אנשים אחרים במקום את של עצמו.
* למה לחיות באשליה ? למה שלא תחייה את המציאות הטובה באמת! חלק 2.
אשליות. האם אתה משלה את עצמך? האם אתה חי באשליה או נהנה מהמציאות האמיתית? לכל אדם בחיים יש אשליות שונות בכל תחום מתחומי החיים. האדם בד"כ אינו חי את המציאות האמיתית שקורת כרגע אלא את האשליה. לפעמים גם האדם משלה את עצמו בכך שהוא חושב שהאשליה טובה יותר מאשר המציאות, אך גם זו בעצמה אשליה, שבה נדמה לאדם שהחלום טוב מהמציאות.
הדבר נובע מכך שהאדם אינו יודע מהי המציאות האמיתית, אלא חי באשליה כלשהי. וכאשר האשליה של האדם רעה, אז האדם מעדיף לעבור מאשליה אחת לאשליה אחרת. במקום להתעורר ולהבין מהי המציאות האמיתית, הוא ממשיך לחיות באשליה ולעבור מאשליה אחת לאשליה אחרת. עד מתי? עד הרגע שבו האדם מת, ואז הוא מגלה שאת כל חייו הוא העביר באשליה במקום במציאות האמיתית הטובה באמת.
אחת האשליות הנפוצות ביותר היא אשליית ה"לחיות בזמן עבר", דהיינו שהאדם חושב שהעבר היה טוב יותר. ועל זה אמר שלמה המלך (כאן) "אַל תֹּאמַר, מֶה הָיָה שֶׁהַיָּמִים הָרִאשֹׁנִים, הָיוּ טוֹבִים מֵאֵלֶּה: כִּי לֹא מֵחָכְמָה, שָׁאַלְתָּ עַל זֶה". דהיינו אל תאמר לעצמך ותחשוב שהימים שהיו בעבר הם טובים מהימים האלו, כי המחשבה הזאת אינה נובעת מחכמה. והאשליה הזאת של לחיות בזמן עבר, היא באה לידי ביטוי גם על הצד ההפוך, דהיינו אשליית ה"לחיות בזמן עתיד", דהיינו שהאדם משלה את עצמו שהמחר יהיה טוב יותר מאשר ההווה.
ונשאלת השאלה, כיצד ניתן לומר שהעבר לא היה טוב יותר או שהעתיד יהיה טוב יותר, הרי האדם מרגיש כרגע רע, והוא זוכר שבעבר היה לו טוב יותר או שהוא יודע שמחר יהיה לו טוב יותר? אז כיצד ניתן לומר שזאת אשליה?
אז לשם כך ננסה לרגע אחד להבין מהי אשליה ומהי מציאות. כאשר מראים לאדם לדוגמה אשליה אופטית, כיצד בעצם נוצרת האשליה וכיצד בעצם האדם יודע שזאת אשליה? כאשר קוסם עושה איזה קסם באחיזת עיניים, מה בעצם יוצר את האשליה ומה בעצם מאפשר לאדם לדעת שזאת אשליה?
והתשובה היא כי לכל אדם יש 2 כוחות. הכוח הראשון הוא כוח השכל והשני הוא כוח הדמיון. כל האשליות שקורות לאדם קורות באמצעות כוח הדמיון. כאשר מראים לאדם אשליה אופטית, הדמיון שלו אומר לו שהאשליה אכן קורת, אך השכל של האדם אומר לו שזאת אשליה. כאשר הקוסם חותך לחלקים את האדם ועדיין האדם נשאר חי, הדמיון של האדם מתלהב מהאשליה הזאת, אך השכל של האדם מבין שזאת אשליה. אפילו כאשר האדם חולם חלום "מציאותי", החלום כולו מתרחש רק בדמיון, כי באמת במציאות האמיתית האירועים אינם קורים כמובן.
נמצא אם כן, כי עולם האשליות נובע מהתגברות של כוח הדמיון על השכל... והדרך של האדם לצאת מהדמיון ומהאשליה, היא על ידי שימוש בשכל שיש בו. הדמיון משלה את האדם, אך השכל מציל אותו.
מי שיתבונן בשכלו בעניין יראה בדרך פלא (לא אשליה אלא המציאות באמת) כי באמת כל הייסורים שיש לאדם בחיים, כל הצרות שיש לאדם בחיים, כל הביזיונות שמבזים את האדם, כל הבעיות שיש לאדם בחיים, כל הדברים האלו הם סוג של אשליה. ולמה?
כי באמת כל זמן שהאדם בריא בגופו, כל זמן שהאדם נושם, חי, על מה ולמה הוא צריך לצער את עצמו ממה שקורה מחוץ לגופו?!
נכון, הכל חשוב, חשוב מאוד שהכל יהיה טוב גם מחוץ לגוף. אבל תחשוב לרגע אחד בהיגיון, האם זה הגיוני ושכלי להצטער בצער נפשי בגלל משהו שקורה מחוצה לך? אם במקרה ענית שכן, אז רצוי מאוד שתתעורר מהשינה העמוקה שבה אתה נמצא, כי שום דבר בעולם, כולל שום דבר בעולם אינו מצדיק להיות בעצב וצער. לכל דבר בחיים יש תכלית ומטרה, אתה אוכל בשביל מטרה כלשהי, אתה מביא ילדים בשביל מטרה כלשהי, אתה עובד בשביל מטרה כלשהי.
ומהי המטרה שלשמה אתה עושה את הכל? תשובה: כדי להיות מאושר נפשית מבפנים. נסה לחשוב האם יש מטרה אחרת, ותגלה שלא. ומאחר וזוהי המטרה של כל הפעולות שלך (וגם של כל בני האדם), א"כ שום דבר בעולם אינו חשוב יותר מאשר המטרה הזאת. וממילא שום דבר בעולם כולל שום דבר, אינו מצדיק חוסר מצב רוח וחוסר שמחה.
אפילו ייסורים וכאבים פיזיים בגוף, אינם מצדיקים צער נפשי. כאב פיזי אינו גורר בהכרח צער נפשי. יש כאב ויש צער. כאב פיזי לא חייב לגרור כאב נפשי. אדם חכם שיודע לשלוט במחשבתו, אדם כזה מתמודד טוב יותר גם עם ייסורים שקורים לו פיזית בגוף. ולמה?
כי הוא משתמש בשכל שלו. גם כאשר כואבת לך הרגל, עדיין תשאל את עצמך, האם זה הגיוני להיות בגלל זה גם בלי מצב רוח? לא מספיק שכואבת הרגל, האם עכשיו צריך שגם יכאב הלב? ומאחר שהחכם משתמש בשכלו, ממילא הוא מבין ששכלית לא הגיוני להיות בעצבות בגלל כאב פיזי.
הכאב הפיזי הוא מצב נתון. הכאב הנפשי הוא מצב שנתון לבחירתך. וממילא מה טוב יותר, לסבול פיזי + נפשית, או רק פיזית?! אדרבה, ככל שהאדם מצליח לרכז את המחשבה שלו במשהו אחר, כך הוא גם פחות מרגיש את הכאבים הפיזיים. וכפי שכמובן רואים בחוש, שכאשר האדם מאוד מרוכז במשהו, הוא לא מרגיש הרבה פעמים גם לא דברים פיזיים. כי למחשבה כמובן כוח גדול מאוד. וכאשר האדם משתמש בכוח המחשבה, ממילא החיים שלו נהיים טובים יותר.
ומכל הדברים האלו ניתן בעצם להבין, כי מבחינת המציאות האמיתית באמת, אין לו לאדם שום סיבה להיות בצער, כי באמת מי שיודע להשתמש בשכלו, החיים שלו שמחים ומאושרים בכל מצב נתון. כי באמת האושר תלוי אך ורק בעד כמה אתה מקשיב לחבר הטוב ביותר שלך, שהוא כמובן השכל שלך.
ככל שאתה משתמש בו יותר, כך אתה מתחיל לחיות יותר את המציאות האמיתית.
אלא מה? שהאדם שקוע בתוך שינה עמוקה, בתוך חלומות עמוקים. בחלומות שלו יש לו נכסים, יש לו כבוד, יש לו כל מיני דברים שונים ומשונים.
ז"א האדם תלוי רגשית בכל מיני דברים, האדם תולה את השמחה שלו בכל מיני דברים שכמובן הם רק אשליות. במקום שהאדם יאהב את עצמו מבפנים ובמקום שהאדם ייהנה מהמציאות כפי שהיא, במקום זה האדם תולה את האושר ושמחת החיים שלו בכל מיני דברים.
האדם שמח בגלל כל מיני אשליות, אשליות של כבוד, אשליות של כסף, אשליות שונות ומשונות. אך כל אלו הן אשליות ביחס לאהבה אמיתית שבאה מבפנים. אהבה עצמית אמיתית שבאה מבפנים היא ורק היא אינה אשליה. כל השאר הוא אשליה כמובן. הדבר המוחשי היחיד, הוא עד כמה אתה אוהב עת עצמך מבפנים. כל שאר הדברים שקורים בחוץ, הם כמובן רק אשליה בלבד ולא המציאות האמיתית.
ואז כאשר לוקחים לאדם בחלום שלו איזה משהו, אז הוא מתחיל להרגיש צער. הוא פתאום חושב שפעם היה טוב יותר, שמחר יהיה טוב יותר. אך זו כמובן אשליה שנובעת מכח הדמיון. כי מי שמשתמש בשכל שלו מבין שהאושר תלוי רק בדבר אחד בלבד, בעד כמה אתה מרוצה מהמצב שלך. ומאחר שזה תלוי רק בך, בלי שום קשר לשום דבר, אז למה שלא תתחיל להשתמש בשכל שלך ותהיה שמח יותר כבר עכשיו.
ומתי האדם מתעורר מהאשליה שבה הוא חשב שהאושר שלו תלוי בכל מידי דברים? כאשר הוא הולך למות. כי כאשר האדם הולך למות, אז הוא מתבונן אחורה על כל החיים שלו ואז הוא מבין שהוא עשה שטות רצינית בכך שהוא לא נהנה מהמציאות כפי שהיא. כי כרגע נדמה לו לאדם כל מיני דמיונות, נדמה לו לאדם כאילו אתמול היה טוב יותר או מחר יהיה טוב יותר, אבל באמת כאשר האדם מתבונן על כל החיים אחורה, אז הוא פתאום קולט שהוא סתם בזבז את זמנו. כי יש לו לאדם בחירה חופשית בכל רגע מחדש כיצד לחוות את המציאות.
ונזכיר מעט גם אשליות נוספות:
אשליית השופינג, היא אשליה שבה האדם גורם לעצמו להרגיש אהוב וכאילו יש לו ערך, על ידי פעולות חיצוניות ולא פנימיות.
אשליית החייב, דהיינו שהאדם משלה את עצמו על כך שכאילו הוא חייב דברים מסוימים, למרות שהוא באמת לא צריך אותם בכלל.
אשליית הוורקוהוליק, שבה האדם משלה את עצמו שטוב לו לעבוד יותר מאשר לחיות.
אשליית הבריחה מהעולם, שבה האדם כאילו בורח מעצמו החוצה אל כל מיני דברים, למרות שבאמת האדם לעולם לא יכול לברוח מעצמו.
אשליית החול הטובעני, שבה האדם נלחם ברע, כאילו יצא לו מזה משהו. אך ככל שהוא נלחם יותר, כך הוא שוקע יותר.
אשליית החיים של אחרים, שבה האדם חי את החיים של אנשים אחרים במקום את של עצמו.
* למה לחיות באשליה ? למה שלא תחייה את המציאות הטובה באמת! חלק 2.
ידידיה
050-3331-331