אדם שנמצא עם אנשים יכול להרגיש שאוכלים לו את האנרגיה, השאלה אם יש אנשים אוכלי אנרגיה או לא. אין דבר כזה זה תלוי איך שהאדם חווה את הדבר. אם יש מישהו נניח אדם חופר את האנרגיה אבל העניין הוא איך אדם חווה את זה. עם מתחילים להתערבב רגשית אי אפשר אם יודעים לשמור על איפוק רגשי שום דבר לא לוקח אנרגיה.

אם אתה אומר לעצמך טוב לי בפנים האנרגיה פנימית ואז מה שקורה לא משנה. אם האנרגיה תלויה בפנים מה שקורה קורה לא משנה.

זה שאתה קיים שאתה יודע שאתה קיים זה מתוכך מגיע, אתה רוצה לאכול, כן אתה רוצה לאכול הרצון בתוכך. אם אתה לא בטוח אם זה ממני אז זה לא שלך. מה שכן יש צד שני. זה גם כן קצת ממך, כל הרעיונות נמצאים בתוכך, אפילו שאתה יהודי הראש רץ במחשבה.

נגיד שמישהו יסביר בסינית אין בזה שום אחיזה חלק מהרעיון נמצא בתוכך אעפ"כ הוא לא שלך. התשובה היא שמצד האמת כל הרעיונות קשורים ואעפ"כ לא מתוכך.

האדם צריך להגיע למצב שהכל יהיה שלו כל האמונות שלו יהיו שלו כל הדברים ינבעו מתוכו ע"י התבנוננות. האם זה נכון האם זה לא נכון.

איך מגדירים אגו? הזהות העצמית. אפשר לדבר על אגו כזהות עצמית כו' היחס לכל הוריאציות הוא אותו יחס אגו זו חוויה של צמצום בין אם תגדיר אותו כחוויית זהות עצמית. אדם שהוא מרגיש שהוא שפל זה גם אגו אני נפרד ממנו זה גם סוג של אגו. יש 2 צדדים לכאן ולכאן. כל הדברים הם טובים וגם רעים בו זמנית.

כאשר אתה חווה אגו מהות שאם נגדיר אותו זה הגדרה. את זה אני רוצה זה אני זה מוגדר אני מזדהה עם חלק. מצד אחד הוא רע כי הוא מפריד אותך מהשלם. כל הגדרה היא אגו. אני רוצה את הכל זה גם אגו. צריך את 2 החיבורים מצד אחד צריך אגו. השלמות היא חיבור של 2 הפכים. אין הגדרת רצון עצמי, מבחינתך אין לך רצון. מהצד האחר זו לא שלמות. חוויה של 2 דברים בו זמנית.

שאלת השאלות איך עושים את זה? איך מגיעים לחוויה של ההפכים. השלמות של 2 ההפכים גם החוויה של האחדות וגם שאתה רוצה משהו מסויים במשחק לא איכפת מי ינצח ובכל זאת אתה רוצה לנצח.

אתה צריך איזון יש כאלה כך אומרים, למה שיש איזון אדם נדפק מ2 הצדדים אין לך לא את זה ולא את זה. בשניהם נדפקת. הרעיון הוא ע"י הבנה מצד האמת כל אחד חווה את האגו שלו לפי מה שהוא מבין. הוא חווה את הרצון העצמי לפי איך שהוא מבין את זה. אם אתה מבין שאתה נפרד אתה חווה את עצמך כנפרד. אם אתה מבין שגם אתה נפרד וגם אחד אתה גם חווה את זה.

הרעיון זה ההבנה כל רצון זה חשוב אין רצון חשוב יותר וחשוב בפחות ובו זמנית זה לא משנה. אם אדם יחשוב שהכל חשוב / לא חשוב יהיה מסכן או ישעממו לו החיים. ההבנה תביא את האדם לחוויה. אפשר שההבנה תוביל למצב שזה גם אחד וגם נפרד בו זמנית הכל מחובר ונפרד בצורה כלשהי.

אדם רוצה להגיע למצב שהאדם בשלמות רגשית. איך האדם רוצה להגיע לשלמות רגשית? ספקות אתה לא שלם עם שום צד, זה נכון לגבי כל מקום, נכון בכל וריאציה. כמה אתה מתמקד בתוכך, אם אתה מתמקד בדבר חיצוני תמיד יהיה לך ספק מה לעשות, בכל אפשרות יש חיסרון, אם הייתה אפשרות אחת לא הייתה התלבטות. פה יש חיסרון ופה יש חיסרון כל הדברים בעולם יש בהם חיסרון. תהיה שמח ימאס לך תהיה עצוב ימאס לך.

להיכנס למקום פנימי תחושת הטוב צריכה לבוא מתוך האדם הספק אוכל לך את האנרגיה הטוב לא תלוי בפה ובשם. ההתייחסות תהיה שונה לשאר האפשרויות. בגלל שהאדם נאחז בלבוש החיצוני לוקח את כל האושר ומשעבד לצורה החיצונית של המציאות. האושר לא תלוי בחיצוני. ואז זה לא משנה. ולכן גם אם כל הזמן תהיה נעול למשהו אין פתרון. כשטוב בפנים שיש חיסרון זה לא משנה.

מצד האמת זה משנה כי יש התלבטות אבל זה לא אמור להשפיע על האושר הפנימי. רובד חיצוני מה אני רוצה, הרעיון הוא שקודם כל צריך שיהיה טוב בפנים בכל מקרה. זאת הדרך היחידה להימלט מהברדק זה לא ייגנוב האנרגיה הצורה החיצונית.

הוא יכול לנסות לעשות לשקר זה לא משנה לי וזה ימשיך להציק, זה לא משהו לעשות זה מאיפה הוא צריך להגיע, צריך להבין שזה לא משהו שעושים אותו. צריך להבין את המהות של הבעיה. כל צורת מציאות יש בה חיסרון מה ההבדל בין כפר סבא לתל אביב, זה רק צורה יש תמונה כזאת ותמונה כזאת תמיד יהיה חיסרון כל וריאציה בכל דבר יש חיסרון לא משנה איך תסובב את זה.

אם אתה מבין את זה אתה מבין שיש בעיה אם תגיע למצב ששניהם שווים אצלך אז הסתדרת זה וזה אחד, שולט ולא שולט זה אחד. בפועל הוא יבין את זה יפסיק לבזבז משאבים אם לעבור לכפר סבא או תל אביב הוא ינסה להבין מה קורה לו בפנים. כל הדברים שבחוץ מבזבזי אנרגיה, כאשר יש התלבטות זה בעצם לחקור מה קורה בתוכך.

לשבת לעשות פלוסים ומינוסים מה קורה בתוכי, כאשר אתה עושה פלוסים ומינוסים לא משנה מה אתה עושה תמיד יש מינוס, גם אז אתה יכול בצד השני של העולם יש משהו אחר.

החיסרון הוא בכל מקרה יהיה והפתרון שיהיה טוב בפנים טוב בלתי תלוי ואז שניהם יהיו טובים באותה מידה. השכל הוא הדבר האחרון שמעניין לא מעניין מה אתה מבין משנה מה אתה מרגיש, כדי להבין מה מרגישים צריך להבין.

גם אם זה לא בשכל זה צריך לכלול את השכל, תמיד יהיה משהו שיתנגד לחוויית האחדות בכל סוגי ההבנה האפשריים אפשר לחוות שזה אחד. בפרקטיקה האדם משתמש בשכל. בגלל שכל ההתנהלות בשכל, מאחר שכל האדם כל היום בשכל אין אפשרות להתחמק מזה, הוא לא יכול לזרוק את השכל. אני רוצה חלב זה בשכל, חלב הוא לא לחם, ולכן השאלה הנשאלת היא איך זה שאני משתמש בשכל לחוות את האחדות.

ההבנה צריכה לעבור בשכל. הוא אמור לגלות שזה אחד. קודם כל שיבין שלא משנה מה הוא עושה הוא ירגיש חיסרון אם תצליח להבין שזה לא משנה בשום צורה שהיא אתה כך תחווה את המציאות האם זה באמת משנה? כן, זה משנה פה יש ככה ופה יש ככה. רגע, אבל למה זה משנה? צריך לחקור כל דבר. ואז אתה אומר זה משנה. רגע, למה זה משנה כי אמרו לי או באמת זה משנה? ולמה זה משנה? כי אני רוצה ככה וזה משנה לי, למה אני רוצה את זה? למה זה משנה?

למה אני לא רוצה להיות עייף, מה הסיבה אל תקבל את הדבר הזה כמובן מאליו, ואם תשאל את עצמך האם זה באמת משנה, למה זה משנה בסוף תגיע להבנה שזה לא משנה. אבל אחרי שהאדם חווה שזה לא משנה.