אפשר לנתח את הרגע של הבחירה של האדם ב"חיים קלים", והמאמר הזה מוקדש לכך. בעצם מה קרה ברגע שהאדם ניתח את הדברים באופן שגוי כ"כ? מה גרם לאדם לחשוב באופן כזה שהוא יפעיל שיקול דעת מוטעה?
ובעצם ניתן להבין כי בחיי האדם, האדם בוחר בעונג ומתרחק מסבל. האדם מסוגל ברגע אחד שלא נוח לו לשנות דפוס של התנהגות לשכנע את עצמו שהרע הוא טוב והטוב הוא רע, אבל השכנוע הזה הוא רגעי בלבד.
התבצעה בחשיבה זו של אותו הרגע הוצאת האמת מפרופורציות, האדם לא חשב נכון, הוא בעצם לא ניתח שום דבר, הוא קבע עובדות לא נכונות. כי זה נוח לו לא לנתח את הדברים שהוא עושה, ואם הדפוס הזה נוח לו באותו הרגע הוא מתרגם אותו בתור "טוב" ומה שהוא חושב שמוביל אותו להתמודדות הוא מקטלג כ"מקלקל נוחות" אבל, הוא בעצם הפך את היוצרות לגמרי, כי בעצם האמת היא ההיפך, מה שקיים אצלו עכשיו - לא נוח. ומה שהוא צריך להתמודד איתו - אין פה שום התמודדות, הוא רק רואה את הדברים כהתמודדות, כי הוא רגיל לדפוס מסויים והוא מדמיין ברגש שלו שלעשות פעולה אחרת תגרום לו למאמץ והוא לא רוצה לאבד את הנוחות.
אבל כאשר האדם יבין שהוא גורם לעצמו עכשיו חוסר נוחות ובעצם הוא רק בלבל את היוצרות, וההיפך הוא הנכון, הוא מוציא את עצמו מהנוחות לחוסר נוחות, אז הוא יבין שהוא יכול לפעול נכון ובלי מאמץ.
ובעצם מה שהאדם אומר עליו "נוח" זה רק בגלל חוסר הרצון לשנות הרגל כי הוא מאמין שהוא יצטרך להתאמץ עבורו. אבל ההיפך הוא הנכון, הוא בכלל מרמה את עצמו ומתעלל בעצמו, וקורא לרע טוב ולטוב הוא קורא רע, ובעצם לעונג קורא סבל ולסבל קורא עונג, אבל בתוכו הוא אוכל את עצמו כי הוא יודע שהוא מרמה את עצמו, רק שלא הסתכל על הנקודה הזו.
וכאשר האדם אמיתי עם עצמו הוא יבין שכל הזמן שהוא דמיין שטוב לו היה לו בעצם רע, ובעצם מה שהוא דמיין כרע הוא בכלל טוב. תארו לכם שהיה אדם אחד במקום לאכול, לוקח כף ומתחיל להקיש על השולחן ללא הפסקה, וזה במקום לאכול והאדם נשאר רעב ואומר לעצמו: לא, אני מדמיין שאני רעב, אני שבע מאוד ההקשה על השולחן עם הכף עוזרת לי להיות שבע ועושה לי כייף. בוודאי שזו שטות, זו שטות בדיוק כשם שהאדם מרמה את עצמו בסדר העדיפויות שלו.
ולכן, על האדם להיות אמיתי עם עצמו, והוא יכול לאהוב את עצמו ללא תנאים ולאהוב את המציאות כפי שהיא וכך יתמודד עם הדברים הכי טוב.
ובעצם ניתן להבין כי בחיי האדם, האדם בוחר בעונג ומתרחק מסבל. האדם מסוגל ברגע אחד שלא נוח לו לשנות דפוס של התנהגות לשכנע את עצמו שהרע הוא טוב והטוב הוא רע, אבל השכנוע הזה הוא רגעי בלבד.
התבצעה בחשיבה זו של אותו הרגע הוצאת האמת מפרופורציות, האדם לא חשב נכון, הוא בעצם לא ניתח שום דבר, הוא קבע עובדות לא נכונות. כי זה נוח לו לא לנתח את הדברים שהוא עושה, ואם הדפוס הזה נוח לו באותו הרגע הוא מתרגם אותו בתור "טוב" ומה שהוא חושב שמוביל אותו להתמודדות הוא מקטלג כ"מקלקל נוחות" אבל, הוא בעצם הפך את היוצרות לגמרי, כי בעצם האמת היא ההיפך, מה שקיים אצלו עכשיו - לא נוח. ומה שהוא צריך להתמודד איתו - אין פה שום התמודדות, הוא רק רואה את הדברים כהתמודדות, כי הוא רגיל לדפוס מסויים והוא מדמיין ברגש שלו שלעשות פעולה אחרת תגרום לו למאמץ והוא לא רוצה לאבד את הנוחות.
אבל כאשר האדם יבין שהוא גורם לעצמו עכשיו חוסר נוחות ובעצם הוא רק בלבל את היוצרות, וההיפך הוא הנכון, הוא מוציא את עצמו מהנוחות לחוסר נוחות, אז הוא יבין שהוא יכול לפעול נכון ובלי מאמץ.
ובעצם מה שהאדם אומר עליו "נוח" זה רק בגלל חוסר הרצון לשנות הרגל כי הוא מאמין שהוא יצטרך להתאמץ עבורו. אבל ההיפך הוא הנכון, הוא בכלל מרמה את עצמו ומתעלל בעצמו, וקורא לרע טוב ולטוב הוא קורא רע, ובעצם לעונג קורא סבל ולסבל קורא עונג, אבל בתוכו הוא אוכל את עצמו כי הוא יודע שהוא מרמה את עצמו, רק שלא הסתכל על הנקודה הזו.
וכאשר האדם אמיתי עם עצמו הוא יבין שכל הזמן שהוא דמיין שטוב לו היה לו בעצם רע, ובעצם מה שהוא דמיין כרע הוא בכלל טוב. תארו לכם שהיה אדם אחד במקום לאכול, לוקח כף ומתחיל להקיש על השולחן ללא הפסקה, וזה במקום לאכול והאדם נשאר רעב ואומר לעצמו: לא, אני מדמיין שאני רעב, אני שבע מאוד ההקשה על השולחן עם הכף עוזרת לי להיות שבע ועושה לי כייף. בוודאי שזו שטות, זו שטות בדיוק כשם שהאדם מרמה את עצמו בסדר העדיפויות שלו.
ולכן, על האדם להיות אמיתי עם עצמו, והוא יכול לאהוב את עצמו ללא תנאים ולאהוב את המציאות כפי שהיא וכך יתמודד עם הדברים הכי טוב.
050-3331-331