* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

הספר להיות אלוהים - בחירה חופשית, חופש הבחירה - יש בחירה חופשית או אין בחירה חופשית, יצירת הרצון והקיום העצמי, חלק 3.

ממשיכים בחלק ראשון בספר להיות אלוהים, עמוד 169.

בקצרה אמרנו שהאדם מתבונן על הרצון שלו, והאדם מחויב לעשות את מה שהוא רוצה. מצד אחד האדם עושה רק את מה שהוא רוצה, אבל מצד שני הוא מחויב לעשות את מה שהוא רוצה. זאת בדיוק הבעיה, כי האדם לא שולט ברצון.

הגענו להבנה שהאדם לא שולט ברצון שלו, וגם לא בוחר מה לרצות, ואפילו הוא לא בוחר אם להיות קיים או לא להיות קיים.

וגם לא רק שקיומו של האדם הוא לא מחויב אלא גם קיומו של העולם לא מחויב, וגם קיומם של הזמן והמקום הוא לא מחויב. חווית הקיום של האדם היא אופציונאלית, והא יכול להיות קיים ויכול גם לא להיות קיים.

שאלה: ואלוהים האם הוא נצחי?

אליעד: אם אתה שואל עליו, הוא לא נצחי. אלוהים פירושו שתמיד קיים, אם ניקח את כל הדברים שבעולם ונעלים אותם, מה יישאר לנו? אלוהים. דמיין את המציאות בראש, ותנסה להעלים את הכל, מה נשאר? כלום, ריק - זה אלוהים.

שאלה: לי יש הבנה שהנשמה היא נצחית.

אליעד: בעיקרון אם אתה קיים, יש אופציה שלא תהיה קיים. בתיאוריה האם אתה חושב שהנשמה שלך תמיד קיימת? כן. האם אתה חושב שהיא חייבת להיות תמיד קיימת? האם התודעה שלך חושבת שהיא חייבת להיות תמיד קיימת? מה זה תודעה? התחושה שאתה קיים. אם אתה לא יודע שאתה קיים, אז האם אתה קיים? לא.

אני טוען שאתה עשוי ממשהו שלא יכול להתבטל. אבל זה לא הנשמה שלך, כי הנשמה שלך יכולה להיות קיימת ויכולה לא להיות קיימת. יש אותך ויש את העולם, אתם שתיים, יש את זה שחושב על העולם, ויש את זה שעליו חושבים, שניכם קיימים במקביל. אז אתה יוכל להיות קיים ויכול לא להיות קיים.

אני מסכים איתך שהדבר הראשון שממנו קיימים כל הדברים, הוא חייב להיות תמיד קיים, אבל זה לא הנשמה שלך, האם השולחן עשוי מהנשמה שלך?

כאשר דנים בבחירה החופשית, השאלה היא מי אתה חושב שאתה. אם אתה הגוף, אז לא משנה לך מה קורה במקום מרוחק. אבל אם אתה בתוכך חווה שאתה הזמן והמקום, אז מה שקורה רחוק, גם הוא קשור אליך. אז כשאתה אומר אני, למי אתה מתכוון? אפילו אם תגיד שאתה התודעה, האם אתה יודע מה קורה עכשיו בסין? לא, ולכן אתה חווה שסין בחוץ.

אנו אומרים שהזמן והמקום לא מחויבים, ולכן גם אתה לא מחויב להיות קיים.

אם לא היית יודע להבדיל בין שום שינוי, לא היה זמן. אם הייתה קיימת רק ישות אחת, לא היה אתמול, היום ומחר, ולכן לא היה זמן ומקום. הזמן והמקום קשורים זה לזה, אבל הם לא אותו הדבר.

בגלל שיש זמן ומקום, יש אני ולא אני, אם לא היה זמן ומקום, לא היה אני ולא אני. ומכאן שהאדם תופס זמן ומקום, כי בלי זמן ומקום אין אני. האדם למעשה הוא צורה של זמן ומקום.

לסיכום, יש לאדם בחירה חופשית לעשות כרצונו, אבל מה שהאדם רוצה לא תלוי בו. אבל לא רק שהרצון שלך לא תלוי בך, אלא שגם הקיום שלך לא תלוי בך.

מי החליט עכשיו שאתה תשב?

שאלה: נראה לי שאף אחד לא החליט.

אליעד: נניח שאף אחד לא החליט, אבל האם אתה החלטת? כן. אז למה החלטת?

שאלה: כי זה מה שמתאים לי ונוח לי.

אליעד: אבל מי מחליט שזה מה שנוח לך? אתה עכשיו יושב מתוך רצונך, כי זה עכשיו מתאים לך, אבל מי זה שמחליט שזה מה שמתאים לך? למה אתה מחליט שזה מתאים לך? למה אתה בוחר להגיד שמתאים לך לשבת יותר מאשר לעמוד?

שאלה: כי יותר נוח לי.

אליעד: מי מחליט שזה יהיה לך יותר נוח? האם זה שנוח לך זה מכריח אותך לשבת? אתה יכול עכשיו לעמוד, אז מי גורם לך לשבת? הרצון שלך. ומי מחליט מה תרצה? תסתכל פנימה לתוכך, מי מחליט את מה שאתה רוצה?

ההוכחה שיש אלוהים, היא הסיבה שאתה רוצה לשבת.

שאלה: הנסיבות גורמות לך לרצות לשבת.

אליעד: אבל עדיין הוא חווה שהוא בוחר לשבת.

שאלה: תבדוק אולי, האם אתה הוא זה בוחר שיהיה לך נוח כשאתה יושב?