משהו קורה, מעבר דירה, גירושין, מבצע צבאי או התערערות במצב הבטחוני.

יציבות זה צורך, יש לנו צורך אמיתי ביציבות. במקרים שונים תחושת היציבות מתערערת, יכולים לבוא רגשות של חוסר אונים, פחד, חרדה ומתח. אם אנחנו תולים את תחושת היציבות בכל מיני גורמים חיצוניים, לדוגמה, בבן זוג. הוא ממלא את הצורך ביציבות. אבל מה קורה כשמשהו מתערער ביציבות של אותו גורם חיצוני? אם מתגרשים, מאבדים את הבן\ת זוג, אז אין באמת תחושת יציבות בעולם, אז מה עושים?

אופציה ראשונה - מחליטים בצורה מודעת, שאת הצורך ממלאים בדרכים אחרות. לדוגמה, אם יש לכם בית מסודר, עבודה מסודרת אך אין בן זוג, הצורך ביציבות תלוי מבחינתכם בבן זוג, ואז אין באמת יציבות. מה עושים? עושים טרנספורמציה קטנה לצורך. מחליטים בצורה מודעת לתלות את הצורך לא בגורם חיצוני אלא במשהו פנימי. אבדתי את הבן זוג \ בית \ עבודה, הרגשות הן של חוסר אונים, חרדה ועוד. אז איך אני בעצם נותנת מענה לצורך במשהו פנימי ולא חיצוני? מה הכוונה בכלל ב"גורם פנימי"? משהו שאני עושה? משהו שחושבת? משאבים פנימיים? מצד אחד אפשר שיהיה נתון בזיכרונות, הצלחות, הישגים מהעבר, או בנשימה שהיא דבר פנימי ויציב, אלא אם כן יש מוות. לבחור משהו פנימי. לגבי הצלחות והישגים, היו הצלחות בתחום העבודה, והינכם רוצים להחליט שתחושת היציבות תהיה תלויה בהישגים. יש קואצרים שמנחים לעשות רשימת הישגים כדי לחזק את הביטחון העצמי ותחושת היציבות. אך ישנן בעיות עם הסברה הזו, כי אם לא עשיתי את ההחלטה בצורה מודעת, ואם תולה את הצורך בהישיגים, זה יהפוך להיות מן רכבת הרים, כי רגע אחד אני מצליחה ורגע אחר אני לא מצליחה או משיגה את מה שרציתי. לעומת זאת, אם ניתן לתלות את המענה לצורך ביציבות בפעולה כלשהי, יש יותר עמידות לשינויים, למשברים, לדברים חיצוניים, כי המענה לצורך מושג באמצעות הפעולה ולא במה שקורה בסופו של דבר (שאינו תמיד ולרוב בעצם, לא תלוי רק בנו).

היבט נוסף הוא - האם ניתן להחליט שאין דבר כזה יציבות, ואין דבר כזה גם חוסר יציבות? נקודת מבט זו יכולה לפטור אתכם לגמרי מהצורך. איך עושים את זה? זאת כבר אשלח באחד מהסרטונים הבאים.