בימינו כבר קשה להיתקל בספר שכבר מהשורות הראשונות אפשר לחוש שיש בו סוג חידוש. דבר העשוי להיות "תעלול" ספרותי. אם זה טוב אתה מקווה שזה לא יתקלקל בהמשך. שהטריק לא יישאר כזה.

על מדפי חנויות הספרים יש לא מעט ספרי הדרכה לנשים בהריון. לעתים רחוקות נוספות כמה שורות המיועדות לאב. אך אלו אינם ספרי קריאה.

הכל משנה איננו ספר הדרכה לענייני הריון או כל דבר אחר. אך נקודת הפתיחה שלו היא קול המסביר לעובר מה קורה לו בתוך הרחם. מלווה את התפתחותו מסביר ומפרש תחושות. העצות מחולקות ל97 פרקים קטנים ועצות קטנות, אך חשובות ביותר.

הוא מזהיר את העובר לא להיבהל למשל מהתחושה שאבר המין של אביו מטלטל את הרחם כי זוג ההורים שבדרך עוד מקיימים יחסי מין. זה יפסיק די מהר, מרגיע המספר. הרעשים וההדים זו מוסיקה שהאימא מנסה להשמיע לך, שתתרגל לצליל, שתאהב. כך הולך הקול ומכין את העובר להתקדם לרגע הלידה. והכל כל כך חכם ומבדר. נקודת ראות חדשה לגמרי.

ואז הלידה. עובר שחבל הטבור נכרך סביב צווארו וכמעט חונק אותו. אך טיפול מסור באינקובאטור מציל את חייו וכעת נשאר רק לחכות לראות אם מוחו לא נפגע מחוסר החמצן.

עצה מס 89 מגלה לתינוק אמת חדשה ושונה לחלוטין. "בעוד שלושים ושש שנים, מאה שישים ושמונה ימים, ארבע עשרה שעות ועשרים ושלוש שניות, ב15 ביוני 2010 בשעה 15.44 יפגע בכדור הארץ כוכב שביט שניתק מחגורת קוויפר בעוצמת פיצוץ של פי 283.824.000 מהפצצה שהוטלה על הירושימה"

התינוק ידע שהוא מאמין לקול והידע ומשמש חלק מאישיותו והתנהגותו בעתיד. את התפתחותו מתינוק לבוגר ואת חייו כמבוגר.

מי הוא הקול שהנחה את התינוק לכל אורך ההיריון והמזהיר אותו. ואם כל זה לא מספיק, הקול מעמיד אותו מול השאלה "האם משהו שאני עושה משנה בכלל. " ובהמשך הקול מבטיח שבעזרתו הוא ימצא את התשובה. קול שילווה את ג'וניור כל חייו. לעתים ייתערב לעתים ישקיף מהצד ויחליט שמה שקורה לג'וניור הוא ענינו הפרטי, תולדת אישיותו ולקול החיצון אין זכות ורשות להתערב.

בהמשך הקולות המספרים מתחלפים. נוסף קולה של דבי, אמו של ג'ון התינוק. אישה חרדתית מאוד. לאב עדיין אין קול משלו. הוא נוכח שתקן. איש עמל, חסר שתי אצבעות שאיבד בוויטנאם, בסיפור מפותל, אך גם קולו יצטרף בעתיד. וישנו רודני אחיו הגדול במקצת של ג'ון. רודני האח הגדול כי ישנו גם דוד רודני.

כעת כשאמו עסוקה בג'וניור רודני יכול לבלות אצל דודו. רודני טבעוני מכין לעצמו מיני שיקויים ומאכלים שרודני ג'וניור שונא. אבל הבית של רודני שמח. תמיד יש שם הרבה אנשים. תמיד מעשנים חשיש. רודני לא מתבייש בגופו ומופיע עירום בפני ג'וניור ולעתים גם בת זוגו עירומה. יום אחד הוא מגלה אותם שואפים איזו אבקה לבנה בחדר אמבטיה. ומתנהלת שיחה שג'וניור לא מבין. הקורא מבין כמובן שרודני מוכר ובעיקר משתמש כבד בקוק.

מכיוון שלשימוש בקוק הדוד קורא לבלות, כשהמבוגרים אינם ג'וניור שיודע היכן מוסתר החומר משתמש בו לעתים, גם הוא רוצה לבלות. הוא מבלה עד שהוא מתמכר. ובין לבין חוזר הקול המפרש לג'ון ג'וניור את חייו. מסביר לו מדוע אחיו הגדול מתנהג אליו כמו שהוא מתנהג. מסביר לו על קנאת אח בכור. מסביר לו שאחיו הגדול, עדיין ילד, מכור. מבלי הסבר ג'ון הקטן מקבל התקף לא מחוור כשהוא רואה בטלוויזיה תכנית על סוף העולם על פי נוסטרדמוס.

קולו של האב נכנס מאוחר יותר. גבר ברור, אחראי. הוא מבין שג'ון הקטן בודד מדי. אבל חכם. בגיל חמש מצליח לתכנת דברים פשוטים במחשב. רק דבר אחד מטריד אותו, ג'ון לפי מורתו לא מפסיק לחשוב על העולם העומד להיכחד. ולגבי רודני הקטן, הוא רואה שדבר מה לא בסדר אך איננו מצליח להבין איפה הבעיה.

מה שהתחיל בצורה "חביבה" מבדרת בצורתה הופך להיות למצב קשה עד בלתי נסבל. הכתיבה נשארה לעוד זמן מה על אותה רמה של קלילות לכאורה, אך התכנים, המשבר המשפחתי מתואר בצורה הזאת והופכת להיות שוברת לב, והכתיבה משתנה.

כמו בכל כך הרבה משפחות רגילות מתגלים לאיטם סדקים וסודות, לא רק סודות התפתחותו של ג'ון, אלא של כל אחד במשפחה.

ג'וניור ההולך והופך להיות ילד מרוחק חסר ידידים. הוא איננו סובל קרבה. הוא חכם יותר לא רק מתלמידי כיתתו אלא גם ממוריו שאינם מחבבים אותו בגלל זה כולם מלבד גברת הריס המבינה שהוא ילד שונה, אך ילד. היא משקיעה בו והוא מתאהב בה כמובן.

האקראיות, הגיאוגרפיה, יד המקרה מביאה לכיתתו את איימי. ג'וניור ילמד מה ההבדל בין התאהבות לאהבה. וכשאוהבים נופלים קירות ומספרים סודות. בעיקר בגיל שבע עשרה שעד אז לג'וניור לא היה עם מי לדבר על מה שהוא יודע.

אם אתה מאמין למה שאתה יודע, ומה שאתה יודע הוא שבעוד כמה שנים העולם נחרב, למה בכל זאת אתה מתאהב, נפרד, סובל מכאב הלב ושוקע בשתייה כבדה. הרי סוף העולם מתקרב.

ג'וניור אומלל כל כך עד שהוא מסכים להשתתף בהתקפת טרור. הקול מסרב לשתף פעולה. לעצמו הוא אומר שממילא בקרוב העולם ייגמר, אז מה חשוב מוות מוקדם. אבל הוא מבין שבעצם הוא מחפש השתתפות בסבל שלו. להשיג באמצעות הפיצוץ רגש אחווה אמיתית של אבל, ולו לרגע. סבל הפרידה מאיימי שחושבת שהוא מטורף.

הוא לא שלם, עובר בו הרהור של פחד. אבל כולם פוחדים קצת. ההשלמה עם המוות אף פעם אינה שלמה. סוקרטס הגיע ל 98%, ז'אן דארק ל 97%, חברי ספטמבר השחור זכו בשיא 98.4%.

החיים משתנים כשג'וניור מגלה לעולם את הסוד. כמובן שאיש ברחוב אינו מאמין אך כוחות החושך הממשלתיים מאמינים וגם משנים את חייו.

ומה העולם הזה כשהוא איננו סרט הוליוודי שנכתב לברוס וויליס. מה באמת עם סוף העולם. איך הוא משנה לפחות את הספר כסוג של מדע בדיוני נכנס לסיפור חיי יום יום של כמה אנשים ארציים מאוד. כאלח שחיים לא ממש שונים מחייהם של מיליוני צעירים אחרים.

והכל היה יכול להיות אחרת. אם רק לא היית דורך על דבורה בגיל חמש, הדבורה לא הייתה מתה ומפריחה שדה וכן הלאה וכן הלאה. הכל משנה. גם כשיודעים לאן זה מוליך בסופו של דבר, הכל משנה. הספר משנה את פניו כשלוש פעמים. הפתיחה, תקופת החניכות של ג'וניור, התבגרותו, והחלק הבדיוני.

כמובן שדרך הכתיבה משתנה ככל שמשתנה גילו של ג'וניור. מה שהיה חביב וילדותי הולך ומתבגר. השפה הופכת ספרותית יותר אך יחד עם זה זה ספר כל מהנה. תענוג קריאה צרוף.

קורי מעמיד אותנו בפני שאלות. לא ממש שאלות, אלא דברים מתוך ההתרחשויות. מי שלא יעצור לשאול ימשיך ליהנות מהסיפור, מהכתיבה.. כי כן, כולנו יודעים שאנחנו נמות פעם, כשהדגש הוא על פעם שאפשר להתעלם להדחיק, אך מה על מי שיודע בברור מיום לידתו את היום השעה הדקה אפילו השנייה בה ייגמרו חייו בצורה ספקטקולארית חד פעמית. הוא וכל העולם אתו. קורי לא מפחד משאלות קיומיות, אך זו לא כתיבה פילוסופית לשמה. הסיפור עובר שלבים שונים מספר התבגרות לסוג של ספר מתח. חוויות ילדותיות ושאלות מבוגרים. ובעיקר מהפכים מרתקים.

הספר הוא כאילו על משהו, אך כמו סיינפלד הוא למעשה על לא משהו, על כלום. הכל משנה וכלום לא משנה ואולי מכאן נולדת איזו הנאת קריאה. לא ברמת ההנאה של סיינפלד, אך אנחנו הרי כבר אמונים ליהנות מסוג של משהו על כלום.