פחד קהל או גלוסופוביה (מיוונית: - פחד לשון) היא תחושת פחד ודחייה מפני דיבור מול קהל. פחד זה הוא ככל הנראה הסוג הנפוץ ביותר של פוביה חברתית.
תוכן עניינים:
1 תיאור כללי
2 גורמים
3 תסמינים
4 טיפול
תיאור כללי:
החשש לדבר בפני קהל הוא טבעי ואנושי כאשר הוא מופיע במינון סביר ומאפשר לתפקד בצורה תקינה. אך כאשר החשש מפריע לתפקוד התקין של אדם, ניתן לומר כי מדובר בחרדה שיש לטפל בה. חרדה זו עלולה לגרום לאדם לבחור מקצוע שאינו מתאים לו או להפסיק לימודים על מנת למנוע אפשרות חשיפה. אנשים אלה חיים חיי חברה מצומצמים, קשריהם הרומנטיים נפגעים וכמוכן הם מתקשים להשתתף באירועים משפחתיים. לעתים אפילו תפקודם היומיומי נפגע באופן משמעותי.
דיבור מול קהל מציב את האדם במצב בו הוא נתון לשיפוט של אנשים אחרים. במצב זה, כל תשומת הלב של הקבוצה מופנית אליו וכל תקלה אשר תקרה לו עלולה לבלוט.
כל אדם חושש במידה מסוימת לפני שהוא נדרש להביע את עצמו בפומבי, אולם רמת הפחד משתנה בין בני אדם שונים. ישנם כאלה המתפקדים היטב ואוהבים את תחושת ההתרגשות של עמידה מול קהל. לעומתם, ישנם אחרים שגם עצם הרעיון שעליהם לעמוד מול קבוצת אנשים מעבירה בהם תחושת אימה ופחד משתק.
לרוב, הפחד מתעורר כאשר האדם עומד במרכז הסיטואציה, כמו למשל כאשר הוא ניצב על במה מול קהל של מאות אנשים.
במקרים קיצוניים, פחד הקהל מתעורר גם כאשר האדם נמצא בתוך קבוצה בת מספר מועט של אנשים. לעתים מספיק שיהיו מולו למעלה מ - 2 אנשים והוא יתקשה להביע את דעתו ולפתח דיון עימם.
גורמים:
קשה להצביע על גורם ספציפי לחרדה זו, ככל הנראה אנשים לוקים בה מסיבות תורשתיות, פסיכולוגיות, חברתיות ותרבותיות. לעתים יכול פחד הקהל להתפתח כתוצאה מאירוע שקרה לאדם בעבר ואשר גרם להתפרצות שלה. במקרים רבים יש מתאם חיובי בין ביישנות לבין חרדת קהל. אופיו של האדם משפיע רבות על רמת החרדה. כך למשל בעלי אופי דאגני, ידאגו מהופעתם ואיך יראו על הבמה. בעלי אופי פרפקציוניסטי, המחפשים שלמות בביצוע ובעלי ביקורת עצמית מוגזמת ותובענית, לא יחושו שביעות רצון מספקת מיכולת הביצוע שלהם.
אדם המרגיש חסר ביטחון, בגלל גורמים פסיכולוגיים שונים, ביטחונו העצמי יורד אפילו יותר לקראת הופעה בפני קהל. אדם בעל אופי מופנם וסגור יעדיף לא להיות במרכז הבמה, וברגע שיידרש להיות במרכז הקבוצה רמת החרדה שלו תגבר.
קיים גם מקור ביולוגי לחרדת קהל הנובע מן האמיגדלה האמיגדלה מעורבת בתהליך ויסות הרגש, מקושרת עם תגובות רגשיות במצב של סכנה ופחד כמו למשל תגובת "הילחם או ברח". כאשר עומדים מול קהל עשויה להתעורר תחושת חשיפה וסכנה, אשר גורמת לאמיגדלה לייצר תגובה דומה. ההערכה היא כי האמיגדלה היא שריד אבולוציוני המשפיעה על האדם להימנע מלהחשף למבטים או לתשומת לב אשר יכולים להיתפס כאיום המזמין תוקפנות.
תסמינים:
תסמינים קוגניטיביים: פחד קהל מלווה במחשבות העוסקות בדימוי העצמי של האדם ובחששות מתגובת הסביבה. כאשר אדם נדרש לדבר מול קהל הוא הרבה יותר מודע לעצמו ולהתנהגותו. מודעות זו היא נורמטיבית אך כאשר היא עולה לכדי אובססיה וכאשר המחשבות מעיקות ורודפות את האדם במהלך היום מתעוררת החרדה. מחשבות אלו מערערות את האדם ומחזקות את הלחץ הנפשי.
תסמינים רגשיים: פחד קהל מעורר ירידה בהערכה העצמית, כעס ודיכאון. ככל שפחד הקהל משפיע יותר על הבחירות שהאדם עושה במהלך חייו ובחיי היומיום שלו כך הסיכוי שהשפעתו על הרגשות תהיה גדולה יותר.
תסמינים פיזיולוגיים: כאשר אדם נדרש לדבר מול קהל והלחץ הנפשי מתעצם מתעוררת המערכת הפיזיולוגית שתפקידה להכין את הגוף למצב של סכנה. המערכת מפרשת את סימני החרדה שאדם חש בסיטואציה מול קהל כסכנה, והיא מתחילה לפעול וגורמת לתסמינים גופניים הכוללים: הזעת יתר, דופק לב מואץ, קשיי נשימה, הסמקה, רעד בקול, גמגום וחולשה בגוף.
תסמינים התנהגותיים: האדם ימנע מלהחשף ויעשה כל שביכולתו על מנת להימנע ממצב בו עליו לדבר מול קהל.
טיפול:
הטיפול וההתמודדות עם פחד קהל מתחלק לטיפול בחלק המחשבתי וטיפול בחלק ההתנהגותי. טיפול פסיכולוגי (טיפול התנהגותי - קוגניטיבי) התברר כיעיל ביותר להתמודדות עם פחד קהל.
1.בחלק המחשבתי האדם מכין את עצמו ומתמודד עם הבעיה בעזרת זיהוי המחשבות השליליות, המחשבות המעוררות בתוכו את הלחץ ומציאת משפטים חיוביים הנותנים כוח ואנרגיה.
2.הפעלת חשיפה הדרגתית לדיבור מול קהל: בתחילה דיבור מול מראה, לאחר מכן מול בני המשפחה, ובהדרגה הגדלת החשיפה לקהל גדול וזר.
3.טכניקה של הרגעה עצמית, כוללת הרפיה לפני העלייה לבמה, נשימות עמוקות המרגיעות את הנפש.
4.דמיון מודרך יעיל בהמשך לתרגילי ההרפיה, דמיון בו האדם מדמיין את עצמו, מדמיין את קולו ואת מחיאות הכפיים בסוף ההרצאה. עליו ללמוד על הפער בין הסימנים הגופניים האובייקטיביים לבין הסובייקטיביים (למשל, אדם הסובל מפחד קהל יחשוב בטעות כי ההסמקה והזיעה שלו בולטים לקהל מולו), התמקדות במסר ובמידע המועבר לקהל עוזרת להפחית את רמת החרדה.
כאשר פחד הקהל קיצוני ומגביל את האדם בחיי היומיום שלו, ניתן לטפל בעזרת טיפול תרופתי פסיכיאטרי. תרופות מסוג זה משמשות בעיקר לטיפול בטווח הקצר ונועדו להפחית את הסימפטומים של החרדה משמשות להרגעה ומורידות את המתח. יש אפשרות גם לטיפול בנוגדי חרדה כלליים מקבוצת SSRI, כאשר חרדת הקהל נרחבת יותר.
תוכן עניינים:
1 תיאור כללי
2 גורמים
3 תסמינים
4 טיפול
תיאור כללי:
החשש לדבר בפני קהל הוא טבעי ואנושי כאשר הוא מופיע במינון סביר ומאפשר לתפקד בצורה תקינה. אך כאשר החשש מפריע לתפקוד התקין של אדם, ניתן לומר כי מדובר בחרדה שיש לטפל בה. חרדה זו עלולה לגרום לאדם לבחור מקצוע שאינו מתאים לו או להפסיק לימודים על מנת למנוע אפשרות חשיפה. אנשים אלה חיים חיי חברה מצומצמים, קשריהם הרומנטיים נפגעים וכמוכן הם מתקשים להשתתף באירועים משפחתיים. לעתים אפילו תפקודם היומיומי נפגע באופן משמעותי.
דיבור מול קהל מציב את האדם במצב בו הוא נתון לשיפוט של אנשים אחרים. במצב זה, כל תשומת הלב של הקבוצה מופנית אליו וכל תקלה אשר תקרה לו עלולה לבלוט.
כל אדם חושש במידה מסוימת לפני שהוא נדרש להביע את עצמו בפומבי, אולם רמת הפחד משתנה בין בני אדם שונים. ישנם כאלה המתפקדים היטב ואוהבים את תחושת ההתרגשות של עמידה מול קהל. לעומתם, ישנם אחרים שגם עצם הרעיון שעליהם לעמוד מול קבוצת אנשים מעבירה בהם תחושת אימה ופחד משתק.
לרוב, הפחד מתעורר כאשר האדם עומד במרכז הסיטואציה, כמו למשל כאשר הוא ניצב על במה מול קהל של מאות אנשים.
במקרים קיצוניים, פחד הקהל מתעורר גם כאשר האדם נמצא בתוך קבוצה בת מספר מועט של אנשים. לעתים מספיק שיהיו מולו למעלה מ - 2 אנשים והוא יתקשה להביע את דעתו ולפתח דיון עימם.
גורמים:
קשה להצביע על גורם ספציפי לחרדה זו, ככל הנראה אנשים לוקים בה מסיבות תורשתיות, פסיכולוגיות, חברתיות ותרבותיות. לעתים יכול פחד הקהל להתפתח כתוצאה מאירוע שקרה לאדם בעבר ואשר גרם להתפרצות שלה. במקרים רבים יש מתאם חיובי בין ביישנות לבין חרדת קהל. אופיו של האדם משפיע רבות על רמת החרדה. כך למשל בעלי אופי דאגני, ידאגו מהופעתם ואיך יראו על הבמה. בעלי אופי פרפקציוניסטי, המחפשים שלמות בביצוע ובעלי ביקורת עצמית מוגזמת ותובענית, לא יחושו שביעות רצון מספקת מיכולת הביצוע שלהם.
אדם המרגיש חסר ביטחון, בגלל גורמים פסיכולוגיים שונים, ביטחונו העצמי יורד אפילו יותר לקראת הופעה בפני קהל. אדם בעל אופי מופנם וסגור יעדיף לא להיות במרכז הבמה, וברגע שיידרש להיות במרכז הקבוצה רמת החרדה שלו תגבר.
קיים גם מקור ביולוגי לחרדת קהל הנובע מן האמיגדלה האמיגדלה מעורבת בתהליך ויסות הרגש, מקושרת עם תגובות רגשיות במצב של סכנה ופחד כמו למשל תגובת "הילחם או ברח". כאשר עומדים מול קהל עשויה להתעורר תחושת חשיפה וסכנה, אשר גורמת לאמיגדלה לייצר תגובה דומה. ההערכה היא כי האמיגדלה היא שריד אבולוציוני המשפיעה על האדם להימנע מלהחשף למבטים או לתשומת לב אשר יכולים להיתפס כאיום המזמין תוקפנות.
תסמינים:
תסמינים קוגניטיביים: פחד קהל מלווה במחשבות העוסקות בדימוי העצמי של האדם ובחששות מתגובת הסביבה. כאשר אדם נדרש לדבר מול קהל הוא הרבה יותר מודע לעצמו ולהתנהגותו. מודעות זו היא נורמטיבית אך כאשר היא עולה לכדי אובססיה וכאשר המחשבות מעיקות ורודפות את האדם במהלך היום מתעוררת החרדה. מחשבות אלו מערערות את האדם ומחזקות את הלחץ הנפשי.
תסמינים רגשיים: פחד קהל מעורר ירידה בהערכה העצמית, כעס ודיכאון. ככל שפחד הקהל משפיע יותר על הבחירות שהאדם עושה במהלך חייו ובחיי היומיום שלו כך הסיכוי שהשפעתו על הרגשות תהיה גדולה יותר.
תסמינים פיזיולוגיים: כאשר אדם נדרש לדבר מול קהל והלחץ הנפשי מתעצם מתעוררת המערכת הפיזיולוגית שתפקידה להכין את הגוף למצב של סכנה. המערכת מפרשת את סימני החרדה שאדם חש בסיטואציה מול קהל כסכנה, והיא מתחילה לפעול וגורמת לתסמינים גופניים הכוללים: הזעת יתר, דופק לב מואץ, קשיי נשימה, הסמקה, רעד בקול, גמגום וחולשה בגוף.
תסמינים התנהגותיים: האדם ימנע מלהחשף ויעשה כל שביכולתו על מנת להימנע ממצב בו עליו לדבר מול קהל.
טיפול:
הטיפול וההתמודדות עם פחד קהל מתחלק לטיפול בחלק המחשבתי וטיפול בחלק ההתנהגותי. טיפול פסיכולוגי (טיפול התנהגותי - קוגניטיבי) התברר כיעיל ביותר להתמודדות עם פחד קהל.
1.בחלק המחשבתי האדם מכין את עצמו ומתמודד עם הבעיה בעזרת זיהוי המחשבות השליליות, המחשבות המעוררות בתוכו את הלחץ ומציאת משפטים חיוביים הנותנים כוח ואנרגיה.
2.הפעלת חשיפה הדרגתית לדיבור מול קהל: בתחילה דיבור מול מראה, לאחר מכן מול בני המשפחה, ובהדרגה הגדלת החשיפה לקהל גדול וזר.
3.טכניקה של הרגעה עצמית, כוללת הרפיה לפני העלייה לבמה, נשימות עמוקות המרגיעות את הנפש.
4.דמיון מודרך יעיל בהמשך לתרגילי ההרפיה, דמיון בו האדם מדמיין את עצמו, מדמיין את קולו ואת מחיאות הכפיים בסוף ההרצאה. עליו ללמוד על הפער בין הסימנים הגופניים האובייקטיביים לבין הסובייקטיביים (למשל, אדם הסובל מפחד קהל יחשוב בטעות כי ההסמקה והזיעה שלו בולטים לקהל מולו), התמקדות במסר ובמידע המועבר לקהל עוזרת להפחית את רמת החרדה.
כאשר פחד הקהל קיצוני ומגביל את האדם בחיי היומיום שלו, ניתן לטפל בעזרת טיפול תרופתי פסיכיאטרי. תרופות מסוג זה משמשות בעיקר לטיפול בטווח הקצר ונועדו להפחית את הסימפטומים של החרדה משמשות להרגעה ומורידות את המתח. יש אפשרות גם לטיפול בנוגדי חרדה כלליים מקבוצת SSRI, כאשר חרדת הקהל נרחבת יותר.
050-3331-331