כעס עצמי - הכעס אכל אותי במשך שנים...על מה, על אמא שלא אהבה אותי, על זה שאני לא מצליחה ללדת, על זה שלא מעריכים ולא מבינים אותי וחושבים שאני פריק. אז הסתובבתי לי כועסת ורוטנת בטוחה שלכולם יש משהו נגדי. השיא היה בסדנא שעברתי, המורה בקשה רשות לעבוד איתי, הרשיתי לה ודקה אחר כך מצאתי את עצמי שוברת את החדר, העפתי כיסאות, קרעתי ניירות, שאגתי וצרחתי עד שלא נותר לי קול, ואז ברחתי מהחדר מבושה. ואז באה המודעות: כעס הוא בעצם מסווה לדברים עמוקים יותר, הוא כמו כאב ראש, או פריצת דיסק, כעס הוא סמפטום...