אני לי - אור להב מטפלת וממציאת שיטת הטיפול בבעיות אכילה בדרך אלטרנטיבית, שלא דרך התזונה.
מי מכם לא התנסה בדיאטות מדיאטות שונות? התאמץ? שמר על שליטה? סבל? לא אכל? ספר קלוריות? הפריד חלבונים? הפריד פחמימות? ויתר על מאכלים אהובים עליו, הרגיש שהוא בחוסר חיות, אכל עד 17: 00 ועוד... ובכל זאת כאשר עלה על המשקל אכזבה גדולה נגלתה לנגד עיניו?
גם כאשר הדיאטה מצליחה... כמה זמן אחריה עד שמגיע המשבר שגורם לנו לעלות מחדש במשקל? או לחילופין להרגיש שאנחנו צריכים להיות כל הזמן בשליטה, שהאוכל בעצם שולט בנו ולא אנחנו עליו?
כמה פעמים חשתם תסכול שישנם אנשים שיכולים לאכול כאוות נפשם ולא משמינים ואילו אנחנו רק מסתכלים על האוכל ומשמינים?
כשאנחנו חולים ואנחנו הולכים לרופא הרופא נותן לנו תרופה מכל סוג שהוא ואחרי תקופה מסויימת (שבוע / חודש אפילו שנה במקרים של מניעה) המצב חוזר לקדמותו אנחנו מבריאים ולא נהיים שבויים של הכדורים. אם כך אז למה בעצם עם השמנה המצב שונה? ואנחנו צריכים תמיד להיות בשליטה? זה כאילו להיות תחת "התרופה" שכל הדיאטטיקנים כפו עלינו.
האם שליטה הוא המצב הטבעי שנגזר עלינו לחיות איתו?
התשובה הינה חד משמעית לא.
תעשיית הדיאטה עוסקת בסימפטומים של ההשמנה - האוכל, הקלוריות, השומנים וכו'. אך אם זו היתה הסיבה העיקרית להשמנה הבעיה היתה נפתרת כבר מזמן ועובדה היא שההשמנה לא נפתרת אלא נשארת כפי שהיא ורק נמצאת בעלייה וירידה.
אם כך מה הסיבה להשמנה?
מישהו מכם שמע על המושג "תת מודע"?
ובכן הכל מתחיל בתת מודע. ומהו תת מודע?
התת מודע שלנו הוא כמו "הארד דיסק" של מחשב כל החוויות שאנחנו חווים מהיום שבו אנחנו עובר ויש לנו דופק ועד יום מותנו הכל נצרב בתת מודע. אנו חווים הן חוויות חיוביות והן חוויות שליליות. החוויות החיוביות הן החוויות שממלאות אותנו ונותנות לנו את העוצמות להתקדם קדימה ולהתמודד עם מעמס החיים. החוויות השליליות הן אותן החוויות שבאות מצד אחד ללמד אותנו ומצד שני עימן אנו גם צריכים להתמודד, אך כיוון שהן קשות לנו להתמודדות תת המודע שלנו יוצר מגננות.
מהן מגננות? - מגננות הן אותן הגנות שהתת מודע יוצר כדי להגן על הנפש שלנו כדי שאותו סוג פגיעה לא יחזור בשנית או בשלישית. כך קיימות תופעות כמו הדחקה למשל. דוגמה שאנחנו מכירים לאחרונה אולי יותר מתמיד אשה שטוענת שנאנסה או הוטרדה מינית בילדותה. והחברה שואלת בשיא התמיהה היכן היתה 40 שנה? למה לא אמרה דבר קודם?
המגננה של תת המודע הינה הדחקה כלומר כאילו לחצנו על delete במחשב והמוח לא זוכר למרות שהחווייה צרובה בתת המודע וזאת כיוון שהילדה קטנה ולא מסוגלת להתמודד עם החוויה אז הדרך הטובה ביותר להתמודד עם החווייה היא הדחקה.
ואז כאשר לפתע היא נתקלת בשביב של זיכרון כתוצאה מפרסום על התעללות מינית או שראתה משהו שהזכיר לה זיכרון רחוק מאוד והזיכרונות החלו לצוף בשינה אז מתחילים לצוף הזיכרונות מהתת מודע.
זו דוגמה אחת של מגננה.
ישנן דוגמאות נוספות כמו: בעיות אכילה שונות - אנורקסיה, בולמיה, אכילה רגשית, התמכרויות, כעסים, התפרצויות ועוד...
בהרצאה זו נתמקד יותר בבעיות האכילה.
אכילה רגשית - כפייתית - התקפי האכילה הם סוג של מגננה. תת המודע שלנו מתרגם שומן = מגננה.
כאשר אנחנו חווים חווייה שלילית תת המודע שלנו עוזר לנו בהתמודדות בדרך של אכילה כאשר לכל סוג אוכל יש את ההסבר שלו כך למשל לחם או כל מוצרי הפחמימה הם מענה לחוסר ביטחון עצמי או הרגשה שהקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים. כך למשל אורז, תפוחי אדמה, קמח שממנו עושים לחם, בורקס וכל מאכל בצקי אחר כולם צומחים באדמה. אדמה היא יציבות נותנת מענה למה שאיבדנו כתוצאה מהחווייה או כתזכורת לחווייה אחרת שצרובה ומושרשת לנו בתת מודע.
כך למשל שוקולד - נותן תחליף לחוסר באהבה או תחושת צורך באהבה.
שוקולד לבן למשל או קצפת לבנה הם תחליף לאהבת אם או הצורך באהבת אם (זה כמו חלב הנקה).
האוכל נותן לנו נחמה, ביטחון, אהבה - תחליף למה שחסר לנו בפועל בחיי היומיום. כאשר חוויה טראומטית חוזרת על עצמה אף בוורסיות שונות מנגנון ההגנה שלנו הינו של השמנה כך הגוף מאותת שלא יתקרבו אלינו, שאנחנו נמצאים בתוך ההגנה של הגוף שלנו ולכן עד שלא נפתור את הסיבות והמהות למגננה - האכילה הכפייתית תתמיד להשאר.
הדרך לפתרון הבעיה היא לעסוק ולטפל במהות כלומר בסיבות להשמנה בסיבות למה גורם לנו לאכילה. בשיטה שלי לא מנסים לשלוט בעצמנו אלא להיפך לתת לגוף את המענה שכרוך באוכל אך עם זאת להבין מה היתה החווייה שגררה אותנו לאכילה הרגשית ולהתמודד עם החווייה עצמה בדרך טיפולית.
שיטת הטיפול מורכבת מדמיון מודרך, אנרגיות, ארומתרפיה, אוטוסוגסטיה ועיסויים.
דרך הדמיון המודרך אנו מגיעים למהות הבעיה, מה גרם לנו ללכת לאוכל מה צרוב לנו בתת מודע שיוצר מגננה להעלותו מהתת מודע למודע להתמודד עם החוויות להבין אותן ובסוף להחליפן בחוויות חיוביות כמו שאנחנו מוחקים תוכנה או וירוס מה"הארד דיסק" של המחשב ומעלים תוכנה חדשה.
במקביל אני מלמדת לעשות הפרדה בין התרחישים הרגשיים לאוכל כיוון שאנחנו: אני והמטופל/ת עובדים על הרמה הרגשית והחווייתית ביחד דרך התת מודע כתוצאה מכך אנו מחזירים את האוכל למקומו הטבעי שהוא מזון הבא להזין את הגוף. ועם החוויות מתמודדים ולומדים גם הלאה כיצד להתמודד בדרך אחרת ולא כהשלכה על האוכל.
בדרך כלל אנשים שסובלים מבעיית השמנה מתביישים בצורתם החיצונית ולא מקבלים את עצמם כפי שהם, הם מאוד ביקורתיים ושיפוטיים כלפי עצמם הראייה לכך נשים שמתביישות ללכת לים בגלל שהם שמנות למשל, ולכן יש להם יכולת קבלה קטנה בבחינת "לא מגיע לי". דווקא כאן מחייב טיפול משולב בעיסוי ואנרגיה כי זה המקום לטפל בקבלה - כלומר לדעת לקבל ולא רק לתת ולהעניק.
מה שמדהים בתהליך שככל שאנחנו משחררים את החסימות ולומדים להבין ולסלוח לעצמנו ולסביבתנו ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו המשקל יורד באופן טבעי כי אין צורך יותר במגננות אז גם תת המודע משחרר את המגננות הצורך באכילה הולך ויורד מתוך האיזון בין הגוף לנפש.
שאלות?
דוגמה לדמיון מודרך קבוצתי - בתהליך קצר של הרפייה בדמיון מודרך.
מי מכם לא התנסה בדיאטות מדיאטות שונות? התאמץ? שמר על שליטה? סבל? לא אכל? ספר קלוריות? הפריד חלבונים? הפריד פחמימות? ויתר על מאכלים אהובים עליו, הרגיש שהוא בחוסר חיות, אכל עד 17: 00 ועוד... ובכל זאת כאשר עלה על המשקל אכזבה גדולה נגלתה לנגד עיניו?
גם כאשר הדיאטה מצליחה... כמה זמן אחריה עד שמגיע המשבר שגורם לנו לעלות מחדש במשקל? או לחילופין להרגיש שאנחנו צריכים להיות כל הזמן בשליטה, שהאוכל בעצם שולט בנו ולא אנחנו עליו?
כמה פעמים חשתם תסכול שישנם אנשים שיכולים לאכול כאוות נפשם ולא משמינים ואילו אנחנו רק מסתכלים על האוכל ומשמינים?
כשאנחנו חולים ואנחנו הולכים לרופא הרופא נותן לנו תרופה מכל סוג שהוא ואחרי תקופה מסויימת (שבוע / חודש אפילו שנה במקרים של מניעה) המצב חוזר לקדמותו אנחנו מבריאים ולא נהיים שבויים של הכדורים. אם כך אז למה בעצם עם השמנה המצב שונה? ואנחנו צריכים תמיד להיות בשליטה? זה כאילו להיות תחת "התרופה" שכל הדיאטטיקנים כפו עלינו.
האם שליטה הוא המצב הטבעי שנגזר עלינו לחיות איתו?
התשובה הינה חד משמעית לא.
תעשיית הדיאטה עוסקת בסימפטומים של ההשמנה - האוכל, הקלוריות, השומנים וכו'. אך אם זו היתה הסיבה העיקרית להשמנה הבעיה היתה נפתרת כבר מזמן ועובדה היא שההשמנה לא נפתרת אלא נשארת כפי שהיא ורק נמצאת בעלייה וירידה.
אם כך מה הסיבה להשמנה?
מישהו מכם שמע על המושג "תת מודע"?
ובכן הכל מתחיל בתת מודע. ומהו תת מודע?
התת מודע שלנו הוא כמו "הארד דיסק" של מחשב כל החוויות שאנחנו חווים מהיום שבו אנחנו עובר ויש לנו דופק ועד יום מותנו הכל נצרב בתת מודע. אנו חווים הן חוויות חיוביות והן חוויות שליליות. החוויות החיוביות הן החוויות שממלאות אותנו ונותנות לנו את העוצמות להתקדם קדימה ולהתמודד עם מעמס החיים. החוויות השליליות הן אותן החוויות שבאות מצד אחד ללמד אותנו ומצד שני עימן אנו גם צריכים להתמודד, אך כיוון שהן קשות לנו להתמודדות תת המודע שלנו יוצר מגננות.
מהן מגננות? - מגננות הן אותן הגנות שהתת מודע יוצר כדי להגן על הנפש שלנו כדי שאותו סוג פגיעה לא יחזור בשנית או בשלישית. כך קיימות תופעות כמו הדחקה למשל. דוגמה שאנחנו מכירים לאחרונה אולי יותר מתמיד אשה שטוענת שנאנסה או הוטרדה מינית בילדותה. והחברה שואלת בשיא התמיהה היכן היתה 40 שנה? למה לא אמרה דבר קודם?
המגננה של תת המודע הינה הדחקה כלומר כאילו לחצנו על delete במחשב והמוח לא זוכר למרות שהחווייה צרובה בתת המודע וזאת כיוון שהילדה קטנה ולא מסוגלת להתמודד עם החוויה אז הדרך הטובה ביותר להתמודד עם החווייה היא הדחקה.
ואז כאשר לפתע היא נתקלת בשביב של זיכרון כתוצאה מפרסום על התעללות מינית או שראתה משהו שהזכיר לה זיכרון רחוק מאוד והזיכרונות החלו לצוף בשינה אז מתחילים לצוף הזיכרונות מהתת מודע.
זו דוגמה אחת של מגננה.
ישנן דוגמאות נוספות כמו: בעיות אכילה שונות - אנורקסיה, בולמיה, אכילה רגשית, התמכרויות, כעסים, התפרצויות ועוד...
בהרצאה זו נתמקד יותר בבעיות האכילה.
אכילה רגשית - כפייתית - התקפי האכילה הם סוג של מגננה. תת המודע שלנו מתרגם שומן = מגננה.
כאשר אנחנו חווים חווייה שלילית תת המודע שלנו עוזר לנו בהתמודדות בדרך של אכילה כאשר לכל סוג אוכל יש את ההסבר שלו כך למשל לחם או כל מוצרי הפחמימה הם מענה לחוסר ביטחון עצמי או הרגשה שהקרקע נשמטת לנו מתחת לרגליים. כך למשל אורז, תפוחי אדמה, קמח שממנו עושים לחם, בורקס וכל מאכל בצקי אחר כולם צומחים באדמה. אדמה היא יציבות נותנת מענה למה שאיבדנו כתוצאה מהחווייה או כתזכורת לחווייה אחרת שצרובה ומושרשת לנו בתת מודע.
כך למשל שוקולד - נותן תחליף לחוסר באהבה או תחושת צורך באהבה.
שוקולד לבן למשל או קצפת לבנה הם תחליף לאהבת אם או הצורך באהבת אם (זה כמו חלב הנקה).
האוכל נותן לנו נחמה, ביטחון, אהבה - תחליף למה שחסר לנו בפועל בחיי היומיום. כאשר חוויה טראומטית חוזרת על עצמה אף בוורסיות שונות מנגנון ההגנה שלנו הינו של השמנה כך הגוף מאותת שלא יתקרבו אלינו, שאנחנו נמצאים בתוך ההגנה של הגוף שלנו ולכן עד שלא נפתור את הסיבות והמהות למגננה - האכילה הכפייתית תתמיד להשאר.
הדרך לפתרון הבעיה היא לעסוק ולטפל במהות כלומר בסיבות להשמנה בסיבות למה גורם לנו לאכילה. בשיטה שלי לא מנסים לשלוט בעצמנו אלא להיפך לתת לגוף את המענה שכרוך באוכל אך עם זאת להבין מה היתה החווייה שגררה אותנו לאכילה הרגשית ולהתמודד עם החווייה עצמה בדרך טיפולית.
שיטת הטיפול מורכבת מדמיון מודרך, אנרגיות, ארומתרפיה, אוטוסוגסטיה ועיסויים.
דרך הדמיון המודרך אנו מגיעים למהות הבעיה, מה גרם לנו ללכת לאוכל מה צרוב לנו בתת מודע שיוצר מגננה להעלותו מהתת מודע למודע להתמודד עם החוויות להבין אותן ובסוף להחליפן בחוויות חיוביות כמו שאנחנו מוחקים תוכנה או וירוס מה"הארד דיסק" של המחשב ומעלים תוכנה חדשה.
במקביל אני מלמדת לעשות הפרדה בין התרחישים הרגשיים לאוכל כיוון שאנחנו: אני והמטופל/ת עובדים על הרמה הרגשית והחווייתית ביחד דרך התת מודע כתוצאה מכך אנו מחזירים את האוכל למקומו הטבעי שהוא מזון הבא להזין את הגוף. ועם החוויות מתמודדים ולומדים גם הלאה כיצד להתמודד בדרך אחרת ולא כהשלכה על האוכל.
בדרך כלל אנשים שסובלים מבעיית השמנה מתביישים בצורתם החיצונית ולא מקבלים את עצמם כפי שהם, הם מאוד ביקורתיים ושיפוטיים כלפי עצמם הראייה לכך נשים שמתביישות ללכת לים בגלל שהם שמנות למשל, ולכן יש להם יכולת קבלה קטנה בבחינת "לא מגיע לי". דווקא כאן מחייב טיפול משולב בעיסוי ואנרגיה כי זה המקום לטפל בקבלה - כלומר לדעת לקבל ולא רק לתת ולהעניק.
מה שמדהים בתהליך שככל שאנחנו משחררים את החסימות ולומדים להבין ולסלוח לעצמנו ולסביבתנו ולקבל את עצמנו כפי שאנחנו המשקל יורד באופן טבעי כי אין צורך יותר במגננות אז גם תת המודע משחרר את המגננות הצורך באכילה הולך ויורד מתוך האיזון בין הגוף לנפש.
שאלות?
דוגמה לדמיון מודרך קבוצתי - בתהליך קצר של הרפייה בדמיון מודרך.
050-3331-331