כל זוג נשוי בודאי עלתה השאלה הזו לפחות פעם אחת. הרי ברור שנישאים כדי להיות יחד, אבל גם ברור שאי אפשר להיות יחד כל הזמן. כאשר שני בני הזוג דומים ורוצים להיות ביחד אזי אין בעיה, אך מה קורה כששני בני הזוג זקוקים זה לזו במידה מועטה ומפנים זמן רב יותר לעצמם ולעיסוקיהם האישיים שלהם? הם צריכים הרבה "לחוד" ומספיק להם מעט "ביחד". כאשר משתנה האיזון הזה, מתחילות ביניהם בעיות, לדוגמה - כשהבעל יוצא לגמלאות ונמצא פתאום הרבה בבית. באותו אופן, ישנם זוגות שהצורך שלהם להיות ביחד הוא רב, והם בוחרים לעבוד, לבלות ולעשות יחד כמעט כל דבר. כל זמן שסידור מתאים להם אין בכך כל רע.

כאשר אחד מהם צריך יותר קירבה, ואילו השני זקוק למרחב אישי גדול יותר הבעיה נוצרת בעיה. כשאחד מבני הזוג מחפש קירבה והאחד פרטיות זה עלול להתקבל כדחייה, שיכולה לגרום לקונפליקטים ולהביא זוגות לייעוץ או גישור. התרחקות אחד הצדדים אינה בהכרח נובעת מיחס שלילי אל בן הזוג, אלא מצורך אישי. יש אנשים, שעבורם הצורך להיות עם עצמם הוא כמעט חיוני לקיומם, לעומתם ישנם אנשים, שהצורך להימצא בקרבתו של הבן זוג הוא חיוני לקיומם, והמרחק מקשה עליהם מאוד.

אצל זוגות שאין להם איזון תואם, עלול להתפתח מאבק כוח שלילי. בן הזוג שזקוק לקרבה לוחץ כדי להשיג קירבה ו ככל שגובר הלחץ, מנסה בן הזוג שזקוק לפרטיות לשמור על פרטיותו, ומתרחק יותר. המצב מתפרש כהתנכרות שמגבירה את הלחץ "להחזיר" את בן הזוג, וכך נכנסים ללופ. לכן הרבה זוגות מגיעים לייעוץ או גישור כשחשו את מאבקי הכוח המתישים ומייאשים אותם ושוחקים את הסובלנות של האחד כלפי השני.

הדרך לפיתרון

הפיתרון להגיע לשביל הזהב ומוויתורים הדדיים. אין מידה נכונה, כל זוג צריך למצוא לעצמו את השילוב הנכון שבין שני המצבים. דרושה התחשבות הדדית זה בזו ולמידת הקרבה הרצויה. כאשר בני הזוג מבינים את שהבעיה נובעת מההבדלים בתחומי הצרכים והאופי, ולא מהעדר אהבה, קל להם להתפשר. גם כשבני הזוג מגיעים להבנה, חשוב לזכור ששום דבר לא נשאר קבוע, אלא משתנה בהתאם לנסיבות. חשוב לזכור שגם במצבי לחץ, אין להניח אוטומטית שכל אדם זקוק לקרבה, יש אנשים שזקוקים אז דווקא להתבודדות.

חשוב להיות ערים לצרכים של בן הזוג. חשוב לתקשר ולדבר על זה, ומידי פעם לבחון מחדש, את הצרכים והרצונות על מנת לערוך את הוויסות המתאים.