מחקרים רבים מצאו כי אחוז נפגעי התעללות מינית בקרב המכורים לסמים (כולל אלכוהול), נשים וגברים, נמצא כפול משיעור הפגיעה המינית בקרב האוכלוסייה הכללית.
מחקר שנעשה בארץ ב2008 בקרב אסירות שמכורות לסמים ועוסקות בזנות מצא ש 90% מהן חוו התעללות מינית בילדותן.
התעללות מינית בילדות מהווה פרדיספוזיציה (נטיית קדם) להתמכרויות
בעקבות חוויה טראומטית, כגון התעללות מינית חד - פעמית או מתמשכת, חל זעזוע בשיווי המשקל הנפשי של הנפש ומתפתחים תסמינים כגון: חלומות חוזרים, היזכרויות תכופות באירוע, תחושות שהאירוע הנורא חוזר ומתרחש, תפיסה עצמית שלילית ומצוקה פסיכולוגית חריפה.
לילדים שעברו התעללות יש פחות משאבי אגו להסתמך עליהם. הם עשויים להגן על עצמם מפני מצוקה פסיכולוגית על ידי הכחשת התרחשותו של האירוע, הימנעות מאזכורו, או בקהות חושים ביחס אליו.
אנרגיה רבה מושקעת בניסיון לשכוח. הנפגעים מתקשים להתרכז, מנסים להפסיק לחלום, מנסים לשלוט במיניותם ועוד. נערות נפגעות מינית נוטות לברוח מהבית כאמצעי היחיד שעומד בפניהן כדי להפסיק את ההתעללות. במצב זה הן חשופות לא רק לניצול ופגיעה חוזרת בהן, אלא גם נחשפות לשימוש בסמים.
במצב הזה הסמים מספקים הקלה משמעותית! SELF MEDICATION ריפוי עצמי
הסמים משמשים כאמצעי המסייע להקלה על הלחץ, הרדמת רגשות כואבים והדחקת זיכרונות לא רצויים ובכך שומרים על ה"אני" הפגוע. אפשר להביו את השימוש בסמים גם כדרך להענשה עצמית, כביטוי לזעם המופנה פנימה - הרס עצמי. הסם משמש כדרך של תקשורת בין העצמי של הנפגעים לבין החלק מעצמם שהם שונאים, וכן מסייע להתמודד עם מצבים של שליטה, אינטימיות ומיניות.
אולם ההקלה שמספקים הסמים אינה נמשכת לאורך זמן, משום שההתמכרות עצמה הופכת לבעיה אקוטית שיוצרת סבל נוסף.
השימוש בסמים גורם לפגיעה ביכולת לנהל אורח חיים יציב, לתפקד בעבודה או בלימודים, לנהל מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות ולשלוט על מצבי הרוח.
הצורך בכסף הולך וגובר והיכולת להשיג אותו בדרכים לגיטימיות הולכת ומצטמצמת. אז מתחילה הידרדרות למעשי עבריינות, פגיעה בקרובים ופגיעה נפשית, פיזית ומינית בעצמם. העיסוק בזנות כאמצעי להשגת כסף מהיר, נתפס גם כהמשך של ההתעללות וחוויית העצמי כאובייקט מיני.
הדינאמיקה של ההתמכרות משחזרת אלמנטים רבים של טראומת ההתעללות המודחקת כגון, הכחשה, סודיות, רדידות רגשית, בושה, חוסר אונים, תלות וכאב.
הטראומות הנוספות שנכנסות לחיי המכור מחמירות את תסמיני ה - PTSD ומובילות לשימוש כבד יותר בסמים.
התעללות - טראומה - תסמינים - התמכרות להקלתם - סבל נוסף - טראומה נוספת - החמרת התסמינים - העמקת ההתמכרות
השאלה שהמטפלים שואלים את עצמם בטיפול במקרים אלו היא:
במה לטפל קודם - בהתמכרות או בפגיעה המינית?
רוב אנשי המקצוע מסכימים כי הפעולה הראשונה בטיפול היא הגמילה הפיזית מההתמכרות לסמים. תחת השפעת סמים אין ערך לעיבוד הרגשי של טראומת הפגיעה המינית.
חלק מהמטפלים מאמינים שעיבוד הטראומה המינית בטיפול צריך להיעשות רק כשנה לאחר תחילת הטיפול בהתמכרות לסמים, כאשר כוחות האגו חזקים יותר וסביבת חייה של המטופלת יציבה יותר. ברוב המקרים, המטופלת מוצפת רגשית לאחר הגמילה הפיזית מהסמים ודרוש זמן על מנת להגיע לשלב בו תהיה בשלה לפתוח ולעבד את התקיפה המינית אותה חוותה. נפגעות סמים שחוו טראומה מינית מחויבות להתמודד לא רק עם הטראומה הזו אלא גם עם סטיגמת הנרקומנית, הזונה והעבריינית. עבודה טיפולית בנושא הטראומות המיניות, ללא טיפול בבעיית ההתמכרות עלולה לגרום למטופלת להתפרק רגשית ולחזור לשימוש בסמים.
מצד שני, יש מטפלים שטוענים שהטיפול בטראומה המינית צריך להתחיל בסמוך או במקביל לגמילה מסמים, משום שבתהליך הגמילה - ההינזרות מחומרים פסיכואקטיבים כשלעצמה, מחלישה את יכולתה של המכורה להתמודד עם ההכחשה של הטראומה שעברה. כתוצאה מכך היא עלולה לחוות הצפה של רגשות טראומטיים ש"הוקפאו" בזמן השימוש בסמים, דבר שיגרום להתפרצויות זעם ולהגברת הדיכאון. במצב זה יש סבירות גבוהה לחזרה לסמים.
עיבוד הסיפור הטראומטי והגמילה מהתמכרות צריכים להיות נוכחים בו זמנית בטיפול - אמנם בזמן הגמילה החומר הטראומטי נמצא ברקע ומקשה על הצלחת הגמילה, אבל יחד עם זאת, ע"י הפסקת השימוש בסמים מפתחת המטופלת את יכולתה ללקיחת אחריות על חייה, לביקורת עצמית ושמירת על גבולות. ערכה העצמי עולה וגוברת יכולתה לטפל בנושאים עמוקים יותר כגון הטראומה המינית.
ברוב המקרים הטיפול שלאחר הגמילה הוא טיפול קוגניטיבי. רק בשלב מאוחר יותר, כאשר המטופלת מחוזקת רגשית, ניתן לעבור לטיפול בשיטה הדינאמית. רבות מהמטופלות המכורות לסמים שהן גם נפגעות התעללות מינית, מקבלות טיפול אנטי - דיכאוני או אנטי חרדתי, המאפשר להן לתפקד טוב יותר ולטפל בחוויותיהן. בטיפול מתרחשת חזרה ספיראלית על תכנים הקשורים לטראומה. עלינו לחזור ולעבד רגשות נלווים ולעזור לנפגעת להתמודד עם מצבי החמרה, נסיגה והגנות.
אצל נשים, לעתים קרובות עולה נושא התקיפה המינית כבר בשלבים מוקדמים בקשר הטיפולי, לעומת זאת אצל גברים דרוש זמן רב יותר כדי שיוכלו לשתף את המטפל בחוויית הפגיעה, אם בכלל יעשו זאת (בעיקר מסיבות של סטיגמה חברתית).
מכורים לסמים שהם גם נפגעי התעללות מינית, קשים יותר לטיפול ממכורים אחרים.
הם נוטים ליצור קשרים בדרכים לקויות או מעוותות, הגורמות לקשיים גם בקשר הטיפולי כגון, קושי ביצירת אמון, כעסים המופנים כלפי חוץ או פנים, תפיסה מעוותת של אינטימיות ושל יחסי כוח וסמכות, חוסר גבולות, העברה והעברה נגדית עוצמתיות מהרגיל.
גברים מתאפיינים בכך שהם סובלים מבלבול בזהות המינית, בתוקפנות יתר ואישיות אנטי - סוציאלית. נשים מתאפיינות גם בכך שהן נוטות יותר לפגיעה עצמית ומחשבות אובדניות, בעיות בתפקוד מיני והפרעת אישיות גבולית.
הציר המשמעותי ביותר של הקשר הטיפולי צריך להיות הציר של בניית האמון. התמקדות בהבניה מחודשת של מערכות יחסים, שתתקיים קודם כל בתוך מע' היחסים הטיפולית תוך יצירת מרחב טיפולי בטוח. ההחלמה אינה יכולה להתרחש בבידוד - היא יכולה להתנהל רק בתוך ההקשר של יחסים עם הזולת, שבהם שבות נפגעות הטראומה ובוראות את הכישורים הנפשיים שנפגעו ועוותו בחוויית ההתעללות, יכולות לאמון בסיסי, לאוטונומיה, יוזמה, זהות, כשירות ואינטימיות. הטיפול וההחלמה מבוססים על העצמה, אמפתיה, הדגשת גבולות הקשר ויצירת מערכת תמיכה למטופלת ולמטפלת.
שלבי ההחלמה היסודיים הם: יצירת ביטחון, שחזור סיפור הטראומה, חידוש הקשר בין הנפגעת לקהילתה.
טיפול קבוצתי - טיפול בהפרעה אישית שנובעת מפגיעה בתוך החברה, יהיה מועיל יותר אם ייעשה בתוך הקשר חברתי.
האפשרות להתייחס לאחרות ששותפות בחוויית ההישרדות מטראומה מינית, היא חלק מתהליך ההבראה של הנפגעות. תחושת הבידוד של "להיות שונה מכל העולם" זזה הצידה.
באמצעות שיקופים והזדהות מתאפשר למשתתפות בקבוצה לפגוש חלקים של עצמן שלא הכירו או ברחו מהם ולהיות חלק של דיאלוג בין הסובייקטיביות של עצמן לבין מגע עם הסובייקטיביות של האחרות.
כמו כן חשיבות הקבוצה היא מעבר לרמה הטיפולית אלא גם כחלק מעמדה מוסרית חברתית. הקבוצה מאפשרת תיקון מסוים של עיוותי החברה אשר אדישה כלפי הרוע והסבל של הנפגעות, ומאפשרת יצירת סביבה אכפתית ותומכת.
מחקר שנעשה בארץ ב2008 בקרב אסירות שמכורות לסמים ועוסקות בזנות מצא ש 90% מהן חוו התעללות מינית בילדותן.
התעללות מינית בילדות מהווה פרדיספוזיציה (נטיית קדם) להתמכרויות
בעקבות חוויה טראומטית, כגון התעללות מינית חד - פעמית או מתמשכת, חל זעזוע בשיווי המשקל הנפשי של הנפש ומתפתחים תסמינים כגון: חלומות חוזרים, היזכרויות תכופות באירוע, תחושות שהאירוע הנורא חוזר ומתרחש, תפיסה עצמית שלילית ומצוקה פסיכולוגית חריפה.
לילדים שעברו התעללות יש פחות משאבי אגו להסתמך עליהם. הם עשויים להגן על עצמם מפני מצוקה פסיכולוגית על ידי הכחשת התרחשותו של האירוע, הימנעות מאזכורו, או בקהות חושים ביחס אליו.
אנרגיה רבה מושקעת בניסיון לשכוח. הנפגעים מתקשים להתרכז, מנסים להפסיק לחלום, מנסים לשלוט במיניותם ועוד. נערות נפגעות מינית נוטות לברוח מהבית כאמצעי היחיד שעומד בפניהן כדי להפסיק את ההתעללות. במצב זה הן חשופות לא רק לניצול ופגיעה חוזרת בהן, אלא גם נחשפות לשימוש בסמים.
במצב הזה הסמים מספקים הקלה משמעותית! SELF MEDICATION ריפוי עצמי
הסמים משמשים כאמצעי המסייע להקלה על הלחץ, הרדמת רגשות כואבים והדחקת זיכרונות לא רצויים ובכך שומרים על ה"אני" הפגוע. אפשר להביו את השימוש בסמים גם כדרך להענשה עצמית, כביטוי לזעם המופנה פנימה - הרס עצמי. הסם משמש כדרך של תקשורת בין העצמי של הנפגעים לבין החלק מעצמם שהם שונאים, וכן מסייע להתמודד עם מצבים של שליטה, אינטימיות ומיניות.
אולם ההקלה שמספקים הסמים אינה נמשכת לאורך זמן, משום שההתמכרות עצמה הופכת לבעיה אקוטית שיוצרת סבל נוסף.
השימוש בסמים גורם לפגיעה ביכולת לנהל אורח חיים יציב, לתפקד בעבודה או בלימודים, לנהל מערכות יחסים משפחתיות וחברתיות ולשלוט על מצבי הרוח.
הצורך בכסף הולך וגובר והיכולת להשיג אותו בדרכים לגיטימיות הולכת ומצטמצמת. אז מתחילה הידרדרות למעשי עבריינות, פגיעה בקרובים ופגיעה נפשית, פיזית ומינית בעצמם. העיסוק בזנות כאמצעי להשגת כסף מהיר, נתפס גם כהמשך של ההתעללות וחוויית העצמי כאובייקט מיני.
הדינאמיקה של ההתמכרות משחזרת אלמנטים רבים של טראומת ההתעללות המודחקת כגון, הכחשה, סודיות, רדידות רגשית, בושה, חוסר אונים, תלות וכאב.
הטראומות הנוספות שנכנסות לחיי המכור מחמירות את תסמיני ה - PTSD ומובילות לשימוש כבד יותר בסמים.
התעללות - טראומה - תסמינים - התמכרות להקלתם - סבל נוסף - טראומה נוספת - החמרת התסמינים - העמקת ההתמכרות
השאלה שהמטפלים שואלים את עצמם בטיפול במקרים אלו היא:
במה לטפל קודם - בהתמכרות או בפגיעה המינית?
רוב אנשי המקצוע מסכימים כי הפעולה הראשונה בטיפול היא הגמילה הפיזית מההתמכרות לסמים. תחת השפעת סמים אין ערך לעיבוד הרגשי של טראומת הפגיעה המינית.
חלק מהמטפלים מאמינים שעיבוד הטראומה המינית בטיפול צריך להיעשות רק כשנה לאחר תחילת הטיפול בהתמכרות לסמים, כאשר כוחות האגו חזקים יותר וסביבת חייה של המטופלת יציבה יותר. ברוב המקרים, המטופלת מוצפת רגשית לאחר הגמילה הפיזית מהסמים ודרוש זמן על מנת להגיע לשלב בו תהיה בשלה לפתוח ולעבד את התקיפה המינית אותה חוותה. נפגעות סמים שחוו טראומה מינית מחויבות להתמודד לא רק עם הטראומה הזו אלא גם עם סטיגמת הנרקומנית, הזונה והעבריינית. עבודה טיפולית בנושא הטראומות המיניות, ללא טיפול בבעיית ההתמכרות עלולה לגרום למטופלת להתפרק רגשית ולחזור לשימוש בסמים.
מצד שני, יש מטפלים שטוענים שהטיפול בטראומה המינית צריך להתחיל בסמוך או במקביל לגמילה מסמים, משום שבתהליך הגמילה - ההינזרות מחומרים פסיכואקטיבים כשלעצמה, מחלישה את יכולתה של המכורה להתמודד עם ההכחשה של הטראומה שעברה. כתוצאה מכך היא עלולה לחוות הצפה של רגשות טראומטיים ש"הוקפאו" בזמן השימוש בסמים, דבר שיגרום להתפרצויות זעם ולהגברת הדיכאון. במצב זה יש סבירות גבוהה לחזרה לסמים.
עיבוד הסיפור הטראומטי והגמילה מהתמכרות צריכים להיות נוכחים בו זמנית בטיפול - אמנם בזמן הגמילה החומר הטראומטי נמצא ברקע ומקשה על הצלחת הגמילה, אבל יחד עם זאת, ע"י הפסקת השימוש בסמים מפתחת המטופלת את יכולתה ללקיחת אחריות על חייה, לביקורת עצמית ושמירת על גבולות. ערכה העצמי עולה וגוברת יכולתה לטפל בנושאים עמוקים יותר כגון הטראומה המינית.
ברוב המקרים הטיפול שלאחר הגמילה הוא טיפול קוגניטיבי. רק בשלב מאוחר יותר, כאשר המטופלת מחוזקת רגשית, ניתן לעבור לטיפול בשיטה הדינאמית. רבות מהמטופלות המכורות לסמים שהן גם נפגעות התעללות מינית, מקבלות טיפול אנטי - דיכאוני או אנטי חרדתי, המאפשר להן לתפקד טוב יותר ולטפל בחוויותיהן. בטיפול מתרחשת חזרה ספיראלית על תכנים הקשורים לטראומה. עלינו לחזור ולעבד רגשות נלווים ולעזור לנפגעת להתמודד עם מצבי החמרה, נסיגה והגנות.
אצל נשים, לעתים קרובות עולה נושא התקיפה המינית כבר בשלבים מוקדמים בקשר הטיפולי, לעומת זאת אצל גברים דרוש זמן רב יותר כדי שיוכלו לשתף את המטפל בחוויית הפגיעה, אם בכלל יעשו זאת (בעיקר מסיבות של סטיגמה חברתית).
מכורים לסמים שהם גם נפגעי התעללות מינית, קשים יותר לטיפול ממכורים אחרים.
הם נוטים ליצור קשרים בדרכים לקויות או מעוותות, הגורמות לקשיים גם בקשר הטיפולי כגון, קושי ביצירת אמון, כעסים המופנים כלפי חוץ או פנים, תפיסה מעוותת של אינטימיות ושל יחסי כוח וסמכות, חוסר גבולות, העברה והעברה נגדית עוצמתיות מהרגיל.
גברים מתאפיינים בכך שהם סובלים מבלבול בזהות המינית, בתוקפנות יתר ואישיות אנטי - סוציאלית. נשים מתאפיינות גם בכך שהן נוטות יותר לפגיעה עצמית ומחשבות אובדניות, בעיות בתפקוד מיני והפרעת אישיות גבולית.
הציר המשמעותי ביותר של הקשר הטיפולי צריך להיות הציר של בניית האמון. התמקדות בהבניה מחודשת של מערכות יחסים, שתתקיים קודם כל בתוך מע' היחסים הטיפולית תוך יצירת מרחב טיפולי בטוח. ההחלמה אינה יכולה להתרחש בבידוד - היא יכולה להתנהל רק בתוך ההקשר של יחסים עם הזולת, שבהם שבות נפגעות הטראומה ובוראות את הכישורים הנפשיים שנפגעו ועוותו בחוויית ההתעללות, יכולות לאמון בסיסי, לאוטונומיה, יוזמה, זהות, כשירות ואינטימיות. הטיפול וההחלמה מבוססים על העצמה, אמפתיה, הדגשת גבולות הקשר ויצירת מערכת תמיכה למטופלת ולמטפלת.
שלבי ההחלמה היסודיים הם: יצירת ביטחון, שחזור סיפור הטראומה, חידוש הקשר בין הנפגעת לקהילתה.
טיפול קבוצתי - טיפול בהפרעה אישית שנובעת מפגיעה בתוך החברה, יהיה מועיל יותר אם ייעשה בתוך הקשר חברתי.
האפשרות להתייחס לאחרות ששותפות בחוויית ההישרדות מטראומה מינית, היא חלק מתהליך ההבראה של הנפגעות. תחושת הבידוד של "להיות שונה מכל העולם" זזה הצידה.
באמצעות שיקופים והזדהות מתאפשר למשתתפות בקבוצה לפגוש חלקים של עצמן שלא הכירו או ברחו מהם ולהיות חלק של דיאלוג בין הסובייקטיביות של עצמן לבין מגע עם הסובייקטיביות של האחרות.
כמו כן חשיבות הקבוצה היא מעבר לרמה הטיפולית אלא גם כחלק מעמדה מוסרית חברתית. הקבוצה מאפשרת תיקון מסוים של עיוותי החברה אשר אדישה כלפי הרוע והסבל של הנפגעות, ומאפשרת יצירת סביבה אכפתית ותומכת.
פיני
050-3331-331