* לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא:

גוף נפש, כאב גופני, התמודדות עם כאב, כאבים בגוף, בעיות בריאות, בעיה נפשית, אושר, רבי נחמן מברסלב, אלוהים.

אליעד: אז מה שאת שואלת האם יש הפרדה בין בעיות מנטליות לבעיות פיזיות.

אז קודם כל כקו מנחה, זה מין טיפ כזה, אם יש לך כמה אפשרויות שאחת מהן מפרידה בין דברים, תצאי מנקודת הנחה שאין הבדל. זאת אומרת האם אני יעשה ככה או ככה, אם את רוצה טיפ, תמיד תדעי שזה לא משנה. שמצד האמת יש תמיד מכנה משותף לכל הדברים. בואי נגיד לדוגמה שכאב פיזי זה בעיה מסוג אחד וכאב מנטלי מסוג אחר, בסופו של דבר אם נכנס פנימה אנחנו נגיע לנקודה אחת. זה דבר אחד. לכן כעיקרון אם יש לך התלבטות אם לעשות הפרדה, תצאי מנקודת הנחה שאין הבדל. עכשיו השאלה: איך אין הבדל, ברמה הפרקטית אני לקחתי למעשה את הסבל הפיזי והפכתי אותו לסבל נפשי, איך זה יכול להיות, הרי כואב לך פיזי, אז איך אתה מגדיר את זה כנפשי. רבי נחמן אמר בספר שלו, כל הצרות והייסורים והגלות אינו אלא לפי ערך חיסרון הדעת. זאת אומרת תלוי בכמה שכל חסר לך, והוא ממשיך ואומר שנישלם הדעת נישלם כל החסרונות. הוא אומר אם היית יודע, מה לדעת זו שאלה אחרת, אבל אם היית יודע לא היה לך כל חיסרון. והוא אומר אפילו בנים ופרנסה ובריאות הגוף זה הכל מחמת חיסרון הדעת. למשל רבי נחמן היה רואה אדם חולה סרטן, שצועק אני כואב אני סובל, רבי נחמן היה אומר לו, תקשיב זו לא בעיה בגוף הפיזי זו בעיה בנפש. מה הרעיון. ורבי נחמן גם בעצמו סבל מספיק ובכל זאת הוא נאחז בזה. למעשה הנושא הוא פשוט, אם אני אקח את הקיר וארביץ לו, לא מפריע לו, לפחות אנחנו תופסים את זה שזה לא מפריע לו, נכון? אז מה לכאורה ההבדל בינו לבין בן האדם, מערכת העצבים? זה לא הבדל אמיתי, בתכלס אנחנו והקיר עשויים מאותם אטומים, מערכת העצבים שלנו והקיר עשויים מאותו דבר, הנושא הוא פשוט, את אמרת קודם שהאדם רוצה ליצור הנאה ולהתרחק מכאב, המכנה המשותף לשני הדברים האלו לשאול למה, למה אני רוצה הנאה. למה אני רוצה להתרחק מכאב? והמכנה המשותף של הלמה, נמצא שיש כוח אחד שמניע את הלמה. הלמה בפשיטות כי אתה רוצה למלא את רצונך, בסוף, בסוף, בסוף כי ככה אני רוצה. אני לא רוצה כאב, אני רוצה הנאה, אבל למה אני רוצה הנאה, כדי למלא את רצוני, לא בגלל ההנאה. למשל דוגמה, אדם בדיכאון, אומרים לו בוא תהנה, הוא אומר לא בא לי ליהנות, למה, כי הוא אומר אני לא רוצה הנאה, זאת אומרת שהנאה לא מחויבת המציאות. אותו דבר בכאב, יש מצבים שהאדם רוצה שיכאיבו לו, גם במזוכיזם.

שאלה: אני אומרת שאני נהנית סתם מקריאת ספר ומישהו אחר יגיד לי מה מעניין בקריאת ספר, אני נהנה לדוגמה מאוכל, לשניהם יש ביטוי שונה של הנאה, ואז הם ילכו אחורה ויבינו אולי למה אחד נהנה מספרים והשני מאוכל, אבל כשכואב לך כאב פיזי, אתה לא צריך ללכת אחורה, כולם, כל האנושות באשר היא, חוץ מהחרדים והמזוכיזם.

אליעד: אבל זה לא רק הם, אני אתן לך דוגמה, למשל בדת יש את הנושא של כפרת עוונות, מה זה יום כיפור, ועיניתם את נפשותיכם, אתה שמח שכואב לך, בסופו של תהליך השאלה: היא מה אתה רוצה, הכאב הוא רק טריגר, אתה מתמודד עם הרצון לא עם הכאב.

שאלה: אני בכוונה מדברת על כאב פיזי, שמדובר בכאב אף אחד לא רוצה אותו.

אליעד: זה לא נכון, למשל תיקחי את היוגים בהודו, זה שזה לא מקובל זה לא אומר שזה לא נכון

שאלה: הם אולי מנסים להתגבר על זה.

אליעד: מה זה משנה, היוגי שמח שהצליח להתמודד עם הכאב. אני אתן לך דוגמה, למשל את קוראת ספר ויתוש עקץ אותך ואת לא מרגישה את היתוש, האם זה מפריע לך וכואב לך? לא, כי את לא מודעת לכאב.

שאלה: עזוב יתוש, אם ידקרו אותי עכשיו בסכין.

אליעד: למשל דוגמה, אדם נפצע במלחמה וכואב לו ואפילו מדמם הוא לא שם לב לזה.

אתן לך דוגמה נוספת, אימא שמרימה את הילד שלה וזה כבד לה, אבל האהבה שלה לילד מכילה בתוכה את הכאב, היא לא מרגישה את הכאב. למשל יש עכשיו שריפה, האדם מקבל פתאום הרבה כוחות, מאיפה הכוחות האלה, האדם יכול פתאום להתמודד עם כאב, הוא מרים דבר כבד מאוד שכואב לו הגוף, אבל הרצון של האדם להרים את הדלת או הרכב הוא כל כך חזק, שאתה כולך נמצא בו ואתה לא מרגיש את הכאב שהגוף שלך כואב.

מה שאני בעצם טוען הוא מאוד פשוט, יש תודעה, את ישות מודעת לעצמה, שאת אומרת אני, על התודעה הזאת, על האני הזה, מולבשים עכשיו רצונות, רצון לחיות, רצון לשרוד, להתפתח, להיות בריא, כל שאר הרצונות, והלוגיקה היא שכאשר הרצונות מתמלאים טוב לך וכאשר הם לא מתמלאים רע לך. זה הרעיון, מצד האמת אין הבדל בין כאב פיזי לכאב מנטלי.

אני רוצה להסביר משהו, לאן מוביל התהליך של השאלה: למה, למשל אדם כואב לו הראש, ואני אומר לו אם תשאל למה כואב לך הראש, לא תהיה לך בעיה שכואב לך הראש, איך זה יכול להיות? הנושא הוא פשוט, אם הוא מספיק פעמים ישאל למה, בסוף הוא יבין שכואב לו הראש בגלל שהוא לא רוצה שיכאב לו הראש, למה אני לא רוצה, כי יש משהו בתוכי שיוצר לי את הרצון הזה, משהו בתוכך גורם לך לא לרצות את הכאב, תתחיל לחפור פנימה, בסוף תגלה שיש ישות אחרת או מציאות, לא משנה איך תקרא לה אולי אלוהים, איך שבא לך, שהיא יוצרת את הרצון שלי, קודם כל אתה מבין שהרצון שלך שלא יכאב לך זה לא הרצון שלך, זה רצון של מישהו שמלביש דרכך. דבר ראשון אתה מבין שהרצון לא שלך, זה לא אני רוצה, יש ישות שיוצרת אותי, שיוצרת את הרצון שלי, שיוצרת את הכאב שלי, ועושה ביניהם אינטרקציה. כאשר אתה נמצא במצב התודעתי הזה הרבה זמן ומתבונן, התודעה של האדם עוברת לשלב הבא שאז הוא מבין שכשהוא אומר אני, הוא מתכוון לישות הראשונה - אלוהים - המציאות. אנחנו חלק ממערכת, כל אחד הוא חלק ויש את השלם. אם אתה מתבונן פנימה, בהתחלה אתה חווה את עצמך כאני, ואחר מבין שאתה חלק ממשהו אחר, שזה כמו היד הזאת, היא גם היד וגם אליעד, היא גם אצבע, וגם יד וגם זרוע וגם גוף. אותו דבר הבן אדם, בהתחלה הוא חושב אני זה אני, ואחר הוא רואה שהוא חלק מאני קולקטיבי, ואם הוא ממשיך לחפור למה? למה? למה? הוא מגיע למצב שכאשר הוא אומר אני הוא מתכוון למציאות, ואז הוא מגיע לנקודה מסוימת בסוף התהליך, הא מגיע לפרספקטיבה מסוימת שבה הוא חווה את כל הרצונות שבעולם כביטוי של הרצון שלו.

בא נסביר מחדש, למשל אדם שמתעללים בו, ואני אומר שאם האדם ישאל למה, לא יפריע לו שמתעללים בו, השאלה: איך זה יכול להיות? אז קודם כל הגענו להבנה שהסיבה שרע לבן אדם כאשר כואב לו פיזי, זה לא בגלל שכואב לו פיזי, אלא בגלל שהוא לא רוצה שיכאב לו פיזי. עכשיו אם הבן אדם ישאל למה? למה אני לא רוצה שיכאב לי הראש, אז מה אם כואב לי, זה שכולם מבינים שהם לא רוצים כאב זה לא אומר שאני גם לא רוצה, מה אכפת לי מכולם? למה לקיר לא אכפת ולי אכפת? מאיפה זה בא? ואז אם הבן אדם מתבונן הוא מבין שיש תודעה, שהאדם עצמו הוא התודעה שאומרת אני, אני חושב, אני רוצה וכו, ולתודעה הזאת יש רצון שלא רוצה להרגיש כאב, אני מפרק את זה לגורמים, יש כאן תהליך, יש ישות שמודעת לעצמה, שיש לה רצון שלא יכאב לה הראש, שיש לה מודעות לכך שיש לה כאב ראש, ואז יש התנגשות בין המצב של הכאב ראש לבין הרצון שלא יהיה כאב ראש והוא למעשה יוצר את הכאב. זוהי הגדרת הרע במילון, יש התנגשות בין מה שאתה רוצה לבין מה שיש במציאות וזה הרע.

איך אנחנו מתקדמים מכאן, זה תהליך, הבן אדם שואל את עצמו מדוע אני לא רוצה שיכאב לי הראש, ובסופו של תהליך הוא מגיע להבנה שהסיבה שהוא לא רוצה שיכאב לו הראש...

שאלה: רוב האנשים שאני מכיר ימצאו את התשובה מהר מאוד, למה אני לא רוצה שיכאב לי הראש, כי זה לא נוח לי וזהו.

אליעד: טוב בא נתקדם, ולמה אני רוצה שיהיה לי נוח? כי אכלו לי כי שתו לי, אבל למה אני רוצה שיהיה לי נוח?

שאלה: כי אני לא רוצה שזה יפריע לי.

אליעד: למה אני רוצה שזה לא יפריע לי?

שאלה: כי זה עוצר אותי.

אליעד: אז מה אם זה עוצר אותך? מה הבעיה?

שאלה: יש לי תוכניות.

אליעד: אז מה? שינו לך את התוכניות, מה קרה? אני מדבר ברצינות לא צוחק איתך. בן אדם הולך עכשיו ברחוב לחתונה, בדרך בא רכב ונכנס בו, הוא סובל וכואב לו ושינו לו את התוכניות, מה הבעיה?

שאלה: יש מחויבויות

אליעד: שינו לך את המחויבויות.

שאלה: מה התשובה?

אליעד: בשלב הראשון אתה מבין שהרצון שלך הוא לא בשליטתך.

שאלה: זה אני כבר מסכים.

אליעד: אתה מסכים איתי. כמה אנשים לא היו מסכימים עם זה. בן אדם שאומר שהוא רוצה משהו, האם הוא מבין שזה לא הוא הרוצה, אלא יש משהו שגורם לו לרצות. זה אומר שאין לך בחירה חופשית, זה לא דבר קטן, אבל תבין שאם משהו מקלל אותך ואתה כועס עליו תבין שזה גם טיפשי, כי אין לו בחירה חופשית. אם אתה מבין שהרצון שלך לא בשליטתך, אז אף אחד הרצון שלו לא בשליטתו. אז אתה לא יכול להאשים את היטלר, אתה לא יכול לתת קרדיט לאדם שמציל אנשים.

אז ההבנה הראשונה שבן האדם חוקר, למה אני לא רוצה לסבול, הוא מגיע להבנה שיש משהו ששולט ברצון שלו. שמשהו זה, זה לא הוא, אם הוא יסתכל מספיק פנימה הוא יראה שמשהו שולט לו ברצון. אפשר לקרוא לזה אלוהים, היקום, המציאות, העולם, כל אחד יקרא לזה איך שהוא רוצה, זה לא משנה.

מה אתה בעצם מבין אחר כך, אתה מבין שאתה לא שונה מהכסא, מצד האמת, מצד האמת אתה לא שונה מהכסא, יש מישהו שמחליט שאתה תהיה פה והכסא שם, כאילו משהו שמחליט לא מישהו, שגורם לקיר לעמוד ולי לדבר. אין הבדל, מצד האמת אין הבדל, זה אטומים וזה אטומים.

התפיסה של האדם את עצמו משתנה, הוא מבין שהוא לא יותר מגרגיר אבק, שיקרא לעצמו הרבה גרגרי אבק זה לא משנה, הוא מבין שהרצון שלו זה לא שלו, כשהוא אומר אני רוצה, אני עשיתי, מה אתה רוצה, מה עשית? זה כמו שרובוט ינסה לקחת קרדיט על מה שהוא עשה או להאשים את עצמו על מה שהוא עשה.

זה עדיין לא פתר לו את הבעיה של הסבל אבל זה שינה לו את כל חוויית המציאות, אתה מבין שאתה לא מי שחשבת שהוא אתה, אתה לא שונה מרובוט. למשל ניקח רובוט והרובוט יסתובב, אנחנו רואים מי מפעיל את הרובוט, ולכן אומרים שהוא רובוט, אבל זה שלא נראה מי מפעיל את הרובוט זה לא אומר שהוא לא רובוט. גם הרובוט לא רואה מי מפעיל אותו, אולי מי שמפעיל אותו נמצא רחוק, ואולי בעוד מאה שנה יהיו רובוטים שיראו כמוכם ויבואו להרצאה ולא תוכל לדעת מי הם. תצטרך לחתוך אותו ולראות ממה הוא עשוי. בסוף לא יהיה הבדל.

בכל מקרה התודעה של האדם משתנה בהתאם לרצון שלו, כשהוא מבין שהרצון שלו לא שלו, כשהוא אומר אני רוצה, זה לא הוא הרוצה, זה משהו רוצה דרכי. זה קודם כל משחרר אותך מהזדהות עם הרצון. הרצון לא שלך, אלוהים רוצה דרכי.

השלב הבא, יש כאן שלבים שאני עברתי, ואני מסביר לכם איך אני הגעתי לתחנה הסופית, יש רצף ותהליך שאתה עובר משלב לשלב. אחרי שהבנת שהרצון לא שלך, אתה מגיע להבנה שגם התודעה לא שלך, כי בהתחלה אתה אומר יש אני ויש רצונות, המציאות נעשית דרכי, אבל כשאתה טיפה מתפתח אתה שואל, אבל מי זה אני בכלל, יש מישהו שעושה אותי, אדם לא יכול להתחייב שמחר ירד גשם או לא, ואתה גם לא יכול להתחייב שמחר תהיה קיים. האדם מתכנן תוכניות ותוכניות, אבל הוא לא יכול להיות בטוח שמחר הוא יהיה קיים, לא בקשר למציאות, הקיום העצמי, שמחר לא יהיה אני. יכול להיות שהגוף שלך ימשיך להסתובב אבל לא יהיה אני יותר, ידברו איתך, אבל את לא תהיי פה יותר

שאלה: לא הבנתי

אליעד: מי את? את הישות שאומרת אני, נכון? שזוכרת מה היה לה, שחווה, מאוד יכול להיות, האם יש לך תעודת ביטוח שמחר תהיי קיימת, קיימת, לא חיה

שאלה: קיימת כן

אליעד: איך את יודעת?

שאלה: מה זה קיימת?

אליעד: האם היא יכולה להיות בטוחה שהיא תהיה מודעת לעצמה? לקיום של עצמה? היא עכשיו מודעת לכך שהיא קיימת, נכון? את מודעת לכך שאת קיימת?

שאלה: כן

אליעד: האם את יכולה להתחייב שבעוד דקה תהיי קיימת, אולי בעוד דקה תהיה לך תודעה כמו של קיר, מכאן שאת לא קיימת. את אומרת אני רוצה וכו' ואולי פתאום המנגנון של האני שלך יפסיק, יהיה קצר ואין יותר אני.

הדתיים לדוגמה בונים על הגן עדן, מי מבטיח לך שתהיה קיים שם בכלל, אף אחד לא מתחייב שיהיה עולם, אני מדבר על הקיום העצמי של האדם. האם כולם הבינו אותי?

שאלה: הדתיים המטרה שלהם לקיים את המצוות של הקב"ה וכך הם מושכים את האור של הקב"ה לעולם הזה

אליעד: אני יזרום אתך בנושא הזה כדי לא להיכנס אליו. רבי נחמן אמר ולא תבוא עליו השמש, מה זאת אומרת, שלא יעשה את המצוות בגין ביאת שימשו, מה זאת אומרת, שלא תעשה את המצוות כדי לקבל שכר בעולם הבא.

ביומו תיתן שכרו, מה הכוונה ביומו תיתן שכרו, רבי נחמן אמר שבן אדם עושה מצוות, שיעשה אותם בצורה כזאת שכרגע יקבל שכר, כאשר בן אדם עושה מצווה לעולם הבא אף אחד לא מתחייב לו שהוא יגיע לעולם הבא. הכוונה לא דווקא לבן אדם דתי, גם אדם שאומר שהיום אני יעבוד ומחר אני אהיה מאושר, גם הוא בונה על העולם הבא, עולם הבא זה לא רק אחרי המוות, אם האדם אומר שאם הוא יקנה את הדירה הוא יהיה מאושר, זה גם נקרא שהוא בונה על העולם הבא, הוא אומר אני אתאמץ פה ומחר שאקבל את המשכורת או שאתחתן או שאתגרש יהיה לי יותר טוב, זה נקרא העולם הבא. והרעיון הוא שאף אחד לא יכול להתחייב על העולם הבא, מה הכוונה, אתה לא בטוח שיהיה מחר ואולי פתאום אלוהים יחליט שאין עולם, כי ככה בא לו, כמו שהיה מפץ גדול ככה בשנייה יכול לא להיות מפץ גדול.

שאלה: השאלה כאן למה אתה מתקשר, אם אתה מתקשר לחז"ל ולומד מה הם אמרו, אתה מבין מהו העולם הבא, אנשים יושבים ונהנים מהשגות אלוקיות, זה עולם הבא, נהנים מזיו השכינה.

אליעד: הבנתי אותך, סך הכל אמרתי שבן אדם צריך להגיע למצב שכול מה שיש בעולם הבא שיוכל לחוות כאן, זה מה שאמרתי, לא התווכחתי איתך. מה שאתה רוצה יש בעולם הבא

שאלה: עד גבול מסוים.

אליעד: כמה שאפשר, בכל מקרה אני כרגע מדבר על היבט אחר, ההיבט הוא שהתודעה של האדם היא ביטוי של משהו אחר, שבן אדם אומר אני, זה בעצם כמו שהיד הזאת היא לא ישות עצמאית אלא חלק ממשהו אחר, אתה אומר אני, הכוונה היא חלק אלוה ממעל, מה זאת אומרת חלק אלוה ממעל, אלוהים יכול להווה אותה ויכול לא להווה אותה, זה נקרא אפשרי המציאות ומחויב המציאות, רבי נחמן אומר שהאדם כל זמן שלא חזר בתשובה שלמה, אין לו הוויה כלל. מה זאת אומרת שאין לו הוויה כלל, הכוונה שהוא לא קיים כלל, ורבי נחמן אומר שבן האדם חוזר בתשובה הוא בעצם מתהווה כי יש שני דברים, יש דבר שהוא מחויב המציאות ויש דבר שהוא אפשרי המציאות. כל דבר שקיים הוא אפשרי המציאות, מה זאת אומרת אפשרי המציאות, הוא יכול להיות קיים ויכול לא להיות קיים. כל הדברים בעולם הם אפשריים. אתה יכול להיות קיים ואתה יכול לא להיות קיים, יכול להיות עולם ויכול לא להיות עולם, חוץ מדבר אחד ששמו בישראל מחויב המציאות, שזה אלוהים, הבורא, המציאות הקוסמוס, דבר אחד חייב להיות קיים בסוף ולא משנה איך תסובב את העניין, זה כמו שאלוהים חושב אותנו, אם אדם מתבונן בלמה הזה, הוא בסוף מגיע להבנה שבסוף יש משהו שחושב אותך וחושב את הרצון שלך, וחושב את הכל. ובעצם אין לך הוויה, מה זאת אומרת, אתה לא קיים בזכות עצמך, אתה רק ביטוי של משהו אחר, זה כמו נגיד שמישהו חולם חלום, ובתוך החלום מישהו בא ואומר לו אתה לא באמת קיים אתה בתוך החלום, מי שולט בך, ההוא שחולם את החלום, אם הוא מתעורר אתה לא קיים, זאת הכוונה שאמרתי שהאדם לא יכול לבטח את הקיום שלו, כי אם אלוהים יפסיק לחשוב אותך, אתה לא תהיה קיים. אתה בתוך המחשבה של אלוהים, הוא חושב אותך. הוא כרגע חושב שיהיה פה קיר, הוא כרגע חושב שאתה תבין אותי

שאלה: הוא מחייה אותי

אליעד: כן מחייה, מהווה, חולם זה הכל אותו הדבר, כל הרעיון הוא שקיומך לא תלוי בעצמך, יש משהו שמחייה אותך.

מה אחר כך קורה, התחלנו שכואב לי הראש, שאלנו למה כואב לי הראש, למה יש לי רצון כזה, למה יש לי רצון, מישהו מכניס לי את הרצון, אחר מגיע להבנה שהרצון לא שלו וגם התודעה שאומרת אני, ואני, ואני, האני לא שונה משולחן, כמו שיש שולחן יש אני, אנשים עושים הפרדה. מצד הפרספקטיבה של אלוהים, שולחן, אליעד, מצלמה - זה אחד, יש דבר שמהווה את הכל. זה כבר עשה לבן אדם ניתוק חלקי עם הרצונות שלך, זה בודד אותך מהרצונות, מה שקורה בשלב הבא בעצם, אם אתה נמצא בזה מספיק זמן אתה מגיע להבנה, מי אתה באמת, שאתה באמת אלוהים. מה הכוונה שנניח שליד הזאת יש תודעה עצמית והיא עושה פעולות, ואז פתאום היא חושבת לעצמה, מי אני, מה אני, מה מפעיל אותי? ואז היא מבינה שהיא בכלל חלק ממשהו אחר, ואז היא בשלב מסוים, כשהיא תגיד אני, היא תתכוון לאליעד, ואליעד בשלב מסוים שהוא אומר אני הוא מתכוון למציאות, להוויה הכללית, זה כמו ישות בתוך חלום, שבן אדם נמצא בתוך חלום ואומר אני, אז הוא מתכוון לאני ואתה וזה וזה, אבל אם הוא היה יודע שהוא בתוך חלום, למי הוא אמור להתכוון? לישות שחולמת את החלום, למי שחולם את החלום. זה בכלל משנה את כל תפיסת המציאות שלך. עכשיו כאשר אתה קולט שמי שאתה באמת זה בכלל ההוויה הראשונה, הכוח הראשון שמניע את הכל, א כבר יש פה משהו חדש, זה נקרא שאתה באמת קיים, כי עכשיו אתה באמת אלוהים, ואתה מתחבר לזה, ואז כל מה שקורה בעולם זה ביטוי של הרצון שלך, אם עלה נופל מהעץ הוא נופל כי אתה רוצה שהוא ייפול, אם כשאתה אומר אני, אתה מתכוון לאלוהים, יש גם אלוהים שהוא כרגע מפעיל את אליעד, ומעמיד את הקיר, יש כמה אני, יש האני הראשון, והאני הזה עושה את הגוף ואת הצמצום, וכו' ואז אתה מגיע להבנה, אם אתה באמת מבין את זה, אז החוויה היא תוצאה של הבנה. אם לבן אדם כואב הראש, זה לא יפריע לך כמו שזה יפריע לך אם לך יכאב הראש, למה? כי את אומרת זה אני, וזה לא אני, אבל אם אתה מבין באמת שאתה זה בכלל השורש, אז אתה חווה את הכאב ראש של עצמך, שזה בכלל אתה שרוצה שיכאב לו הראש, אתה עכשיו רוצה להיות קיים, ואתה רוצה שיהיה כאב ראש, ואתה רוצה שאליעד יסבול מזה וכו'. כל מה שבאתי להגיד שזה כאילו מתהפך, איך מתחיל הרע? הרע מתחיל מהתנגדות רצון, מהי התנגדות רצון? שיש מציאות שלא תלויה בך, שאין לך עליה בחירה, יש רצון שהוא שלי ואני לא רוצה אותו, ואז יש התנגשות ואתה בבלגן. אבל אם אתה חוזר לנקודת ההתחלה, לפני הבריאה, אתה כאילו מתחבר לשורש, מה שנקרא עשה רצונך כרצונו, בטל רצונך לפני רצונו, שאז אתה כאילו מזדהה עם הכוח הראשון שמניע את הכל, אז ממילא כל מה שקורה זה ביטוי של רצונך.

מה שרבי נחמן באותו הקשר אמר שלא תבוא עליו השמש, אל תעשה את המצוות בשביל העולם הבא, ביומו תעשה שכרו, תנסה לעשות את המצוות בשמחה כזאת שתהנה מעצם קיום המצווה. ורבי נחמן מסביר מהי דרגת השמחה, ישמח ישראל בעושיו, מה זאת אומרת, כמו שבן אדם יוצר כלי, אז האומן שמח בכלי שהוא יצר, אז אתה צריך להגיע לחוויית מציאות כזאת, שאת כל המציאות אתה תחווה שאתה זה שיוצר אותה.

מה שאני אומר בסופו של התהליך, שאם עכשיו את הבמאית של הסרט טום וג'רי, שאני מאוד אוהב אותם, למה אני אוהב אותם, כי הם כל הזמן רבים אבל אוהבים אחד את השני, וזה הכי יפה בעולם, אין יותר יפה מזה, בעצם כל הרעיון הוא שאין מריבות אלא אהבה, אז אם את הבמאית של הסרט ואת רואה שמתעללים בתום או בג'רי את מרוצה מזה, למה? כי זה ביטוי של הרצון שלך, אני רוצה שתום יסבול, אני רוצה שג'רי יסבול, אם את מספיק מתבוננת פנימה את מצליחה להגיע למצב שבו את מסתכלת על כאב ראש כמו להסתכל על דמות בסרט מצויר. זה הרעיון, זה נקרא ביטול, מעל זה יש עוד דברים, אבל זה הבסיס.

שאלה: אנחנו לא שמה בחוויה

אליעד: כל מה שטענתי בסיכום, הכאב הפיזי הוא לא בעיה בכאב הפיסי הוא בגלל חוסר התאמה בין הרצון שלך לבין המציאות. ואם היית בהבנה אמיתית מי את, ומה את, ומה את רוצה, היית מגיעה לחוויית מציאות כזאת שכל מה שהיית רואה, היית חווה שזה ביטוי של רצונך. אם זה ביטוי של רצונך, זה נקרא ביטול מוחלט, ביטול כל הרגשותיו, מה שנקרא התפשטות הגשמיות.

רבי נחמן אומר בביטול כל הרגשותיו, שלא תרגיש שאתה קיים כישות נפרדת, שתגיד אני תתכוון לאלוהים הראשון, למציאות, הוויה הראשונה, ואז אתה לא יכול להיות בהתנגדות עם העולם, כי אתה עושה את העולם.

שאלה: האם אפשר להגיע לזה?