השכל

עבור הרבה אנשים, שטף המחשבה הבלתי פוסק שזורם בתוך הראש הוא הפעמון שלעולם לא מפסיק לצלצל. וכמו ילד - הפעמון שלא יכול היה לדמיין מצב שבו הפעמון לא מצלצל, עבור רבים מצב של העדר - חשיבה לא, אהם, יעלה על הדעת. זה גם כמו הפנים והפמוט. יתכן וכל חייך היית מודע אך ורק לגרסה אחת של מציאות, זו ששכלך כל הזמן מעבד. וכמו אנשי - הפמוט, אין ספק בכלל שתפיסתך את העולם ואת עצמך היא נכונה... מנקודת מבטך. אך יש צורה נוספת לראות את הדברים. ועם מעט ניסיון, כמו בתמונה, באפשרותך לנוע לשם וחזרה מרצון, תוך בחירת נקודת המבט שאתה מעדיף.

זמן

שאלת הזמן היא משתנה מרתק באשליית הפנים / פמוט. תפיסת הזמן הנוכחית שלך נכונה לגמרי... מנקודת המבט שלך.

כמו רכב שנוסע בכביש, אתה נע לאורך הזמן, מתחיל מהנקודה בה נולדת ונוסע בקצב קבוע קדימה אל העתיד. נכון?

באופן דומה, יכולת לתאר את המסע שלך דרך הזמן ע"י הנחת האצבע על החלק הימני של ציר הזמן שלפניך והזזתה על פני הציר מימין לשמאל. שדה הזמן נמצא ברקע, ואתה נע "על גביו".

תרשים 1: ציר זמן מפורט של חייך

[ - אתה תינוק

---

. אתה מאובן - ]

זה האופן בו רוב האנשים תופסים את מעבר הזמן ומקומם בתוכו. שוב, כמו הפמוט, הדבר נכון לחלוטין כשכך אתה בוחר לתפוס זאת.

אך הרפה לרגע מתפיסה זו, בידיעה שאתה יכול לחזור אליה אחר כך. מנקודת מבט נוספת, יהיה זה הוגן לומר שאינך נע כלל. אינך נוסע, אינך נע מימין לשמאל. אתה תמיד בדיוק כאן, וזה תמיד בדיוק עכשיו. החזר את האצבע בחזרה לחלק הימני של ציר הזמן ואל תזיז אותה. השתמש ביד השנייה שלך למשוך את הספר משמאל לימין. בסופו של דבר, אין הבדל בין התנועות היחסיות של האצבע שלך והאירועים שעוברים מתחתיה. אך אתה (האצבע) לא זזה.

אל תזוז, הֶיֵה דומם. דמיין את כל הזמן שבחייך כספר גדול שנמשך תחתיך משמאל לימין. אינך נע בזמן... האירועים של חייך חולפים דרכך בעוד אתה נשאר ללא תזוזה. בכדי "לחיות ברגע" כמו שכולם מורים לך, אינך צריך להשיג מכונית נוסעת. למעשה, לפי נקודת המבט הזו אין לך אפשרות אלא לחיות ברגע הנוכחי. לא דרוש שום מאמץ. כל שעליך לעשות הוא להיות מודע למה שקורה ממש עכשיו, וזה תמיד בזה הרגע. מה שקורה ברגע הנוכחי משתנה ללא הרף בעוד הספר נמשך תחתיך בקצב קבוע, אך אתה קיים אך ורק ברגע היחידי בו הכל קורה. הרגע הזה. עכשיו.

בשבח השכל שלך

השכל שלך מדהים. מגיע לו שנדבר ישר אליו:

שכלו של הקורא היקר

אתה מדהים. חלק מהעמודים הבאים אולי יראו כמאיימים עליך ועל היכולות האדירות שלך, אך פחדיך אינם מבוססים. כל למידה, הבנה, וידע נמצאים בתחומך. היכולת שלך לזכור את העבר, לצפות את העתיד, לעבד שפה, ולבצע חישובים היא מדהימה. וללא תלות בעומק שבו יושפע הקורא מהעמודים הבאים, הביצועים שלך בפסיכומטרי ובערבי הטריוויה (... אתה היחיד שידעת שקיטו היא בירת אקוודור!!) ישארו ללא שינוי.

שכל וזמן

האם הזכרנו ששכלך מדהים? הוא באמת מדהים, אך יש דבר אחד שאין ביכולתו לעשות. הוא לא יכול להיות מודע עכשיו לרגע הזה. הוא יכול אך ורק למנוע ממך להיות מודע לרגע הנוכחי. שכלך יכול לזכור את העבר. הוא יכול לחשוב קדימה אל העתיד. הוא יכול לעבד דברים שקרו לפני רגעים ספורים ודברים שצפויים לקרות בעוד מספר רגעים. אך הוא פשוט אינו יכול לבצע את פעולותיו ברגע הנוכחי. רק במצב של מודעות חסרת - חשיבה (מה שאומר 'הכרה מלאה של מה שמתרחש, אבל בלי לחשוב על זה') אתה יכול לחוות ולהעריך את רגע ההווה שבו מתרחשות בסופו של דבר כל חוויות החיים. הדבר דורש קצת אימון ובחינה עצמית כנה כדי להווכח שזה נכון. אז בא נעשה זאת.

בחר חפץ בחדר והסתכל עליו. קשה מאוד שהשכל לא יתחיל בתהליך האוטומטי של מתן שם, הסבר, ומיון של החפץ. לדוגמה, נגיד שבחרת להסתכל בתפוח אדמה. אפשר פשוט להיות מודע לתפוח האדמה ברגע ההווה, אך סביר יותר להניח שהשכל לוקח פיקוד. "זה תפוח אדמה", הוא אומר. ואז הוא הולך וחושב על כל החוויות שקשורות לתפוח אדמה שקרו לך בעבר עד שאחת מהמחשבות הללו מעוררת קו אחר של חשיבה... שזה בסדר גמור, אך אז אתה כבר לא מודע לרגע ההווה. אפילו זיהוי שלו כתפוח אדמה מספיק בשביל להסיט את המודעות שלך מתוך הרגע הנוכחי אל תוך שכלך (שהוא מדהים, כפי שעלינו להוסיף). הסטת מיקוד המודעות שלך מהרגע הנוכחי אל המחשבה היא לא בעיה. הבעיות בחיים קורות כשבאופן קבוע אתה מונע מעצמך כל אפשרות בחירה, כי אתה נשאר לא מודע לעובדה שזה הזה קורה כל הזמן.

זה לא כישלון של השכל שלך. גם השכל של איינשטיין לא יכול היה לעבד את רגע ההווה. השכל של ירון לונדון לא יכול. שלי לא יכול. וגם שלך לא. אבל אתה יכול ללמוד למנוע אותו מלקחת מונופול על תשומת הלב שלך.

הורדת הילוך לשכל שלך

בעוד אתה מתכונן לקבל את פני ההארה שלך שקרבה ובאה, יתכן שתצטרך לשנות ולהתאים את הדרך שבה שכלך מגיב לסוגיית ה"אני" שלך. כשאתה נשאל מי אתה, זה השכל שלך שקופץ למרכז הבמה, ומדגיש השגים נבחרים, מערכות יחסים, או חפצים בעלי חשיבות רגשית מיוחדת. לדוגמה, כשאתה נשאל "מי אתה? " יתכן ותגיב משהו כמו, "אני בוב בארקר, מנחה התוכנית "פחות או יותר", שחקן גולף נלהב, חסיד סירוס בעלי חיים, " וכו'. יתכן בהחלט שזה נכון. אך את השכל שלך, כמו ילד חסר סבלנות, צריך להעמיד במקומו. (במיוחד אתה, בוב).

העובדה היא, שהמוחות החושבים שלנו חלשים בצורה ואימפוטנטיים ללא השוואה ביחס לתבונות הגדולות יותר שמפעילות את גופינו. "תבונות גדולות יותר" נשמע קצת דתי, ואם אתה אדם דתי, הניסים שמתחוללים בגוף האדם הם באמת סיבה משכנעת לאשרר את אמונותיך. אך גם אתיאיסטים וגם מעריצי רבנים חייבים להודות שהמורכבות של מחזור הדם, מערכת הנשימה, מערכת החיסון, המערכת ההורמונאלית, וכל מערכת אחרת בגוף שלך מעמידים בצל את היכולות של שכל חושב. אם "אתה" (איך שאתה תופס ומגדיר את עצמך כרגע) היית אחראי אפילו לחלקיק מהמשימות עליהן אחראי הלבלב, בוא פשוט נאמר שזה לא היה יום חג במערכת העיכול או במערכת פירוק הסוכרים.

וכך, מבלי קשר לשיטה שבה אתה בוחר להסביר את המקור, (אבולוציה, תכנון תבוני, אלוהים, המטריקס... לא משנה) התבונה המרהיבה שמתחוללת בתוכך מהווה אחוז גדול יותר מתוך ה"אתה" מאשר סיפור החיים שהשכל שלך צבר. זה לא כזה עניין... אנחנו פשוט שמים לב שחלק מהדברים שמתרחשים בתוכך הם כל כך מרשימים, שהמונח "אתה" לא צריך להיות מוגדר אך ורק על ידי הסיפורים שאתה נושא עימך בשכלך. זה הכל. זה למעשה קידום עבורך לבצע את הצעד הקטן הזה ולתאם חלק מתחושת העצמי שלך עם הפעילויות הפנימיות המופלאות שמריצות את ההצגה.

הצעד הבא

ברגע שתוכל לאפשר לשכלך לקבל שהוא חלק ממך, אך לא כל כולך, נקודת מבט חדשה הופכת להיות אפשרית. תן לעצמך 30 שניות לענות על השאלה הבאה, והתבונן בתשומת לב אילו תגובות שכלך מעלה:

"כאשר אינך לובש מכנסיים, מי אתה? "

-

נו באמת, זה היה רק 4 שניות! זה בסדר, אבל בבקשה באמת עשה זאת... התבונן בשכל שלך במשך 30 שניות בזמן שהוא מגיש לך תגובות שונות לשאלה:

"מי אתה כאשר אינך לובש מכנסיים? "

טוב, זה היה עדיין רק 24 שניות, אבל זה צריך להספיק.

האם הצלחת להתבונן בשכל שלך? אלו לא התשובות שהעלאת שחשובות אלא, התשובה לשאלה הבאה: האם הצלחת להתבונן בשכלך? כן?

למה אתה מתכוון? אם שכלך העלה רעיונות ואתה התבוננת בו... אז מי אתה בעצם? מי עושה את ההתבוננות?

הרגע הזה יכול להיות הצעד הראשון לעבר התהליך הבלתי הפיך של ההארה שלך. אתה קצת מבוהל? לא? כן? הכל יהיה בסדר. אולי כדאי שתנמנם קצת.

עבור חלק מהאנשים, להיות מודע ליכולת שלך להתבונן בשכלך שקולה לעצירת הפעמון כדי שיהיה ניתן להכיר את השקט. כשאתה מתבונן בשכלך באופן פעיל, אתה מאבד באופן זמני את ההזדהות הרצופה שהיתה לך קודם עם המחשבות שאתה חשבת. מפציעה הבנה שיש בך חלק נוסף שהוא למעשה זה שצופה בחיים שלך מתפתחים... החלק שצפה בשכל שמנסה לענות על השאלה. החשיבה לא מפסיקה אבל השקיעה המוחלטת שלך בתוך המחשבות כן מפסיקה. זה קצת כמו לעלות לקחת אוויר אחרי שהייה מתחת למים.

(דרך אגב, אם כל זה נשמע כמו ערמה מסריחה של חוסר משמעות, אל תדאג. פשוט זרום עם זה בינתיים).

בא נאמר זאת שנית - החלק שלך שמודע לשכלך איננו אותו החלק שמבצע את החשיבה. ישנם שני מצבים שבהם אתה יכול לחיות:

1.מזוהה עם השכל החושב, לחלוטין בלי ההכרה שזה המצב.

2.מזוהה עם החלק ה"מודע", בהכרה מלאה שזהו המצב.

יתכן ובשעה שאתה קורא את זה אתה תקוע במצב 1# ושום דבר פה לא מובן, וזה בסדר גמור. בפרקים הבאים, נדבר על מספר דרכים שיעזרו לך לחזור למצב 2#. אם יש לך אפילו הרגשה קלה שאנחנו מדברים כאן על משהו חשוב, קרוב לוודאי שאתה כבר חי את חייך במעבר בין שני המצבים הלוך ושוב לסירוגין, יתכן גם שמבלי לדעת. אתה לא יכול להיות בשני המצבים בו זמנית.

לא נגזים אם נאמר שכמעט כל הדרמה והבעיות בחיים שלך נוצרים כשאתה במצב 1#, וכל היצירתיות, שמחת החיים, והפתרונות היעילים וברי הקיימא מגיעים מתוך מצב 2#. אתה חופשי לחיות בכל דרך שתבחר בכל רגע, אבל אין ספק שיש סיבות מדוע כדאי ללמוד עוד על מצב 2#. רוב העולם תקוע במצב 1# כבר כמה אלפי שנים. אך דברים מתחילים להשתנות קצת לאחרונה.

בוא נלמד עוד איך לפתח את אומנות יכולת המעבר של תפיסת העצמי בין מחשבה לבין מודעות.

* הארה רוחנית - איך לצאת מן הדעת בפחות משעה? מדריך להארה - חלק.