לכל אדם יש בתוכו ילד קטן שזקוק לאהבה, קבלה, תמיכה וחיזוקים.
הילד הזה נושא בתוכו את הספונטניות, את התמימות והפשטות, הפליאה וההתלהבות
את ההנאה ויכולת ההתמקדות בכאן ועכשיו.
בקיצור את היכולת ליהנות מהחיים!
כמו כן הוא נושא בתוכו את כל הפחדים והחולשות שלנו כמו בושה, אשמה, כעסים מודחקים, ולפעמים חוסר אונים...
הילד הפנימי גם מאמין במסרים שקיבלנו בילדותינו, מסרים שהוטמעו בתוכנו
לדוגמא: אם בעבר נאמר לילד שבתוככם - "לעולם לא יהיו לך חברים", או
"החיים הם מאבק", או "אל תהיה אגואיסט"
או "תהיי ילדה טובה - תעשי מה שאומרים לך"
קרוב לודאי שהילד שבתוככם עדיין מאמין ופועל על פי האמונות והמסרים האלה...
התת - מודע שלנו אינו מפעיל שיקול דעת בשאלה אם מסר מסוים הוא חיובי או שלילי
מועיל או לא מועיל, הוא פשוט מנסה לעשות את העולם לצפוי - שפירושו לחזור על העבר
העבר המוכר "והבטוח".
הילד הפנימי זקוק לשכנוע רב לפני שינטוש אמונה ישנה, או דפוס התנהגות ישן שבעבר שירת אותנו, כי הוא יעדיף כל מה שישן ומוכר, גם אם זה לא נוח או אפילו מכאיב והרסני...
לדוגמא: אם אתם רגילים להיות "ילדים טובים", לרצות את כלם, הילד שבתוככם יפחד להיות נאמן לעצמו, להקשיב לקול הפנימי שלו, לרצונות שלו, כי הוא זקוק כל הזמן לאישורים וחיזוקים מהסביבה, הוא "מרגיש" את האחרים - מכוונן לציפיות ולרצונות של הסובבים אותו, ובעצם מנותק מרצונותיו ורגשותיו.
במצב כזה אתם עסוקים כל הזמן ב"מה יגידו עלי? ", "מה חושבים עלי? " מחפשים כל הזמן את ההערכה ותשומת הלב של הסובבים, ואפילו מפתחים תלות בה כדי להרגיש טוב עם עצמכם... (ובעצם חושפים את עצמכם לכאב - כי האושר שלכם תלוי באחרים)
לכן באוטומט, באופן תת - מודע, הילד שבתוככם יבטיח שכלם מסביבכם יהיו מרוצים מהדרך שבה בחרתם בחיים, מבטיח שאתם עדיין "ילדים טובים" שממשיכים לרצות את ההורים, את הבעל או האישה, את הבוס, את החברים, אפילו כשאתם בפנים ממש לא מרוצים מהבחירות שלכם...
לפעמים במפגש בדמיון מודרך עם הילד הפנימי, הילד חסר ביטחון, חושש או שומר מרחק, אנחנו נתקרב אליו בסבלנות ובאהבה...
האני הבוגר שלו בעצם מכיר אותו הכי טוב, והוא זה שיכול להיות שם באמת בשביל הילד, להבין אותו, לתת לו תשומת לב, להכיל אותו ולאהוב אותו כמו שהוא - ללא תנאים!
הילד יכול להיפתח אל האני הבוגר ולספר לו דברים שהוא לא סיפר לאף אחד... סודות כמוסים שהוא לא העיז לבטא, דברים שמטרידים אותו וגם דברים שמשמחים ומרגשים אותו, דברים שהוא אוהב לעשות ונהנה מהם...
הוא מספר לו איך הוא מרגיש בבית, עם ההורים והאחים, ומי החברים שלו, הוא מספר על הפחדים והכעסים שלו, האני הבוגר העתידי יכול להרגיע את הילד ולספר לו איך הבעיות שלו נפתרות, וגם הילד לפעמים יכול לתת עצה לאני הבוגר, להזכיר לו דברים שהוא כבר שכח כי לילדים לפעמים יש הברקות...
חשוב מאד ליצור במפגש תחושת אמון וביטחון, לאהוב את הילד שבתוכנו, לאמץ אותו ללבנו, לחבק אותו, לעודד אותו, להרגיע אותו, ולהבטיח לו שמהיום והלאה האני הבוגר
יעמוד לצדו, ישמור עליו ויהיה קשוב לו... בסוף המפגש נפרדים עם סימן מוסכם לשוב ולהיפגש.
ניתן גם להתמזג עם הילד הפנימי ולאפשר לו להיות חלק מהעצמי המודע שלכם, פשוט להכניס אותו ללב ולתת לו מקום.
כל רגשותינו מתעוררים במפגש הזה מעצב עד שמחה, מכעס עד אהבה, מפחד עד התרגשות, מתסכול עד הנאה צרופה.
המפגש הזה מעלה הרבה פעמים למודע את מקור הקונפליקטים הפנימיים, שעוצרים אותנו בחיים הבוגרים, וגורמים לתסכולים ותחושת תקיעות בחיים.
אם תתכחשו לילד הפנימי או תדכאו אותו, קרוב לודאי שבחייכם הבוגרים כמעט
ולא תרגישו, יותר נכון לא תהיו מסוגלים לבטא את רגשותיכם... מעין נתק רגשי.
אתם תדעו, תבינו, תחשבו, תפרשו, אבל לא תאפשרו לעצמכם ממש להרגיש... לפחות ברמת המודע... פשוט תדחיקו את הרגשות הקשים כמיטב יכולתכם (תלבשו "מסיכה" של הכל בסדר) ובמקביל גם כמעט לא תרגישו את העוצמה וההנאה שבשמחה, באהבה, בצחוק מתגלגל ובהתלהבות.
ללא הכלה של הילד הפנימי והכרה בצרכיו, יהיה לנו קשה לחיות חיים מלאים, ותמיד תציק לנו התחושה שמשהו חסר בחיינו, ובמקרים קיצוניים נרגיש כמו "זומבי" (חי / מת)...
לא פלא שהילד הפנימי שלנו במקרים כאלה, ינסה למשוך את תשומת לבנו בכל דרך אפשרית, אחת הדרכים החביבות עליו, (כי שם הוא מצליח להרגיש) היא התמכרות
וזה יכול להיות לאלכוהול, לאכילה, לסיגריות, לסמים, למין, לעבודה, לקניות ועוד...
כל אלה הם דרכים שבהן הילד הפנימי משיג את צרכיו הרגשיים, מאפשר לעצמו לברוח מהריקנות, מהלחץ ופשוט מנסה בכל כוחו ליהנות, לחוות את הרגע, למרות שבטווח הארוך ההתנהגות הזו היא הרסנית ופוגעת, הכוונה שעומדת מאחורי ההתמכרות היא חיובית!
הילד שבתוכנו רוצה להתבטא, רוצה מקום, רוצה לחוות את החיים וליהנות
בלי לחשוב יותר מדי מה יהיה, בלי "לטחון" את מה שהיה
פשוט רוצה ליהנות מהרגע ולשכוח מהכל... וזה בדיוק מה שההתמכרות מאפשרת... לכמה רגעים... (לפני שהבוגר מתחיל לכעוס על עצמו)
אז אל תשכחו - החיים הם מתנה, ומתנות לא מחזירים... חבקו את הילד שבתוככם
ותרגישו הרבה יותר קרובים לעצמכם...
הילד הזה נושא בתוכו את הספונטניות, את התמימות והפשטות, הפליאה וההתלהבות
את ההנאה ויכולת ההתמקדות בכאן ועכשיו.
בקיצור את היכולת ליהנות מהחיים!
כמו כן הוא נושא בתוכו את כל הפחדים והחולשות שלנו כמו בושה, אשמה, כעסים מודחקים, ולפעמים חוסר אונים...
הילד הפנימי גם מאמין במסרים שקיבלנו בילדותינו, מסרים שהוטמעו בתוכנו
לדוגמא: אם בעבר נאמר לילד שבתוככם - "לעולם לא יהיו לך חברים", או
"החיים הם מאבק", או "אל תהיה אגואיסט"
או "תהיי ילדה טובה - תעשי מה שאומרים לך"
קרוב לודאי שהילד שבתוככם עדיין מאמין ופועל על פי האמונות והמסרים האלה...
התת - מודע שלנו אינו מפעיל שיקול דעת בשאלה אם מסר מסוים הוא חיובי או שלילי
מועיל או לא מועיל, הוא פשוט מנסה לעשות את העולם לצפוי - שפירושו לחזור על העבר
העבר המוכר "והבטוח".
הילד הפנימי זקוק לשכנוע רב לפני שינטוש אמונה ישנה, או דפוס התנהגות ישן שבעבר שירת אותנו, כי הוא יעדיף כל מה שישן ומוכר, גם אם זה לא נוח או אפילו מכאיב והרסני...
לדוגמא: אם אתם רגילים להיות "ילדים טובים", לרצות את כלם, הילד שבתוככם יפחד להיות נאמן לעצמו, להקשיב לקול הפנימי שלו, לרצונות שלו, כי הוא זקוק כל הזמן לאישורים וחיזוקים מהסביבה, הוא "מרגיש" את האחרים - מכוונן לציפיות ולרצונות של הסובבים אותו, ובעצם מנותק מרצונותיו ורגשותיו.
במצב כזה אתם עסוקים כל הזמן ב"מה יגידו עלי? ", "מה חושבים עלי? " מחפשים כל הזמן את ההערכה ותשומת הלב של הסובבים, ואפילו מפתחים תלות בה כדי להרגיש טוב עם עצמכם... (ובעצם חושפים את עצמכם לכאב - כי האושר שלכם תלוי באחרים)
לכן באוטומט, באופן תת - מודע, הילד שבתוככם יבטיח שכלם מסביבכם יהיו מרוצים מהדרך שבה בחרתם בחיים, מבטיח שאתם עדיין "ילדים טובים" שממשיכים לרצות את ההורים, את הבעל או האישה, את הבוס, את החברים, אפילו כשאתם בפנים ממש לא מרוצים מהבחירות שלכם...
לפעמים במפגש בדמיון מודרך עם הילד הפנימי, הילד חסר ביטחון, חושש או שומר מרחק, אנחנו נתקרב אליו בסבלנות ובאהבה...
האני הבוגר שלו בעצם מכיר אותו הכי טוב, והוא זה שיכול להיות שם באמת בשביל הילד, להבין אותו, לתת לו תשומת לב, להכיל אותו ולאהוב אותו כמו שהוא - ללא תנאים!
הילד יכול להיפתח אל האני הבוגר ולספר לו דברים שהוא לא סיפר לאף אחד... סודות כמוסים שהוא לא העיז לבטא, דברים שמטרידים אותו וגם דברים שמשמחים ומרגשים אותו, דברים שהוא אוהב לעשות ונהנה מהם...
הוא מספר לו איך הוא מרגיש בבית, עם ההורים והאחים, ומי החברים שלו, הוא מספר על הפחדים והכעסים שלו, האני הבוגר העתידי יכול להרגיע את הילד ולספר לו איך הבעיות שלו נפתרות, וגם הילד לפעמים יכול לתת עצה לאני הבוגר, להזכיר לו דברים שהוא כבר שכח כי לילדים לפעמים יש הברקות...
חשוב מאד ליצור במפגש תחושת אמון וביטחון, לאהוב את הילד שבתוכנו, לאמץ אותו ללבנו, לחבק אותו, לעודד אותו, להרגיע אותו, ולהבטיח לו שמהיום והלאה האני הבוגר
יעמוד לצדו, ישמור עליו ויהיה קשוב לו... בסוף המפגש נפרדים עם סימן מוסכם לשוב ולהיפגש.
ניתן גם להתמזג עם הילד הפנימי ולאפשר לו להיות חלק מהעצמי המודע שלכם, פשוט להכניס אותו ללב ולתת לו מקום.
כל רגשותינו מתעוררים במפגש הזה מעצב עד שמחה, מכעס עד אהבה, מפחד עד התרגשות, מתסכול עד הנאה צרופה.
המפגש הזה מעלה הרבה פעמים למודע את מקור הקונפליקטים הפנימיים, שעוצרים אותנו בחיים הבוגרים, וגורמים לתסכולים ותחושת תקיעות בחיים.
אם תתכחשו לילד הפנימי או תדכאו אותו, קרוב לודאי שבחייכם הבוגרים כמעט
ולא תרגישו, יותר נכון לא תהיו מסוגלים לבטא את רגשותיכם... מעין נתק רגשי.
אתם תדעו, תבינו, תחשבו, תפרשו, אבל לא תאפשרו לעצמכם ממש להרגיש... לפחות ברמת המודע... פשוט תדחיקו את הרגשות הקשים כמיטב יכולתכם (תלבשו "מסיכה" של הכל בסדר) ובמקביל גם כמעט לא תרגישו את העוצמה וההנאה שבשמחה, באהבה, בצחוק מתגלגל ובהתלהבות.
ללא הכלה של הילד הפנימי והכרה בצרכיו, יהיה לנו קשה לחיות חיים מלאים, ותמיד תציק לנו התחושה שמשהו חסר בחיינו, ובמקרים קיצוניים נרגיש כמו "זומבי" (חי / מת)...
לא פלא שהילד הפנימי שלנו במקרים כאלה, ינסה למשוך את תשומת לבנו בכל דרך אפשרית, אחת הדרכים החביבות עליו, (כי שם הוא מצליח להרגיש) היא התמכרות
וזה יכול להיות לאלכוהול, לאכילה, לסיגריות, לסמים, למין, לעבודה, לקניות ועוד...
כל אלה הם דרכים שבהן הילד הפנימי משיג את צרכיו הרגשיים, מאפשר לעצמו לברוח מהריקנות, מהלחץ ופשוט מנסה בכל כוחו ליהנות, לחוות את הרגע, למרות שבטווח הארוך ההתנהגות הזו היא הרסנית ופוגעת, הכוונה שעומדת מאחורי ההתמכרות היא חיובית!
הילד שבתוכנו רוצה להתבטא, רוצה מקום, רוצה לחוות את החיים וליהנות
בלי לחשוב יותר מדי מה יהיה, בלי "לטחון" את מה שהיה
פשוט רוצה ליהנות מהרגע ולשכוח מהכל... וזה בדיוק מה שההתמכרות מאפשרת... לכמה רגעים... (לפני שהבוגר מתחיל לכעוס על עצמו)
אז אל תשכחו - החיים הם מתנה, ומתנות לא מחזירים... חבקו את הילד שבתוככם
ותרגישו הרבה יותר קרובים לעצמכם...
050-3331-331