מה יותר, יש לך או אין לך? למה שלא תחייה טוב יותר?
עצור לרגע אחד ותשאל את עצמך, מהי התחושה שאיתה אתה מסתובב, האם עם תחושה של "יש / מלא" או עם תחושה של "אין / חסר"? עם תחושה של יש לי את מה שאני רוצה או עם תחושה של אין לי את מה שאני רוצה? מהי התחושה החזקה יותר? כמה אחוזים ממצב הרוח שלך מלאים בתחושה של שמחה מכך שהמציאות שלך היא בדיוק מה שאתה רוצה, ועד כמה התחושה שלך היא תחושה של אני רוצה מציאות אחרת?
כפי שכבר התבאר, בסופו של דבר האושר הוא אינו אירוע ספציפי ומציאות ספציפית חיצונית לך, האושר הוא כן אירוע ספציפי ומציאות מאוד ספציפית שנמצאת בתוכך מבפנים. יכולים להיות שני אנשים, אחד יש לו את כל מה שיש בעולם החיצוני ובכל זאת הוא ירגיש שחסר לו משהו מבפנים (מה שיוצר מועקה), אך יכול להיות אדם שלא יהיה לו שום דבר חיצוני בכלל, ואף על פי כן התחושה הסובייקטיבית שלו תהיה שכל מה שיש בעולם הוא שלו!
הדבר היחיד החשוב הוא לא החיצוני אלא רק הפנימי בלבד. ולמה? כי בסופו של דבר התחושות קורות בפנים. כאשר האדם קונה חולצה חדשה והוא שמח. מי שמח החולצה? הגוף? או הנפש? בסופו של דבר האירוע של השמחה קורה בפנים ולא בחוץ. וזה בכלל לא משנה מה קרה, משנה מה הרגשת שקרה. האם הרגשת עם זה טוב או רע.
בסופו של דבר כאשר אדם אומר "אני", הכוונה היא לנפש שלו. אף אחד ושום דבר בעולם לא חשוב יותר ממך, ז"א יותר מהנפש שלך. החשוב ביותר בעולם הוא הנפש שלך. היא זו שמנהלת אותך, וכל מה שאתה רוצה / חושב / מרגיש / חש וכולי, כל הדברים האלו הם דברים שקורים בנפש שלך (ולא באטומים שמהם עשוי הגוף כמובן). וזה בעצם אומר, כי בסופו של דבר, החשוב ביותר הוא התחושה הנפשית שיש לך מהמציאות. המציאות היא רק רק טריגר ואמצעי שמאפשר לך לחוות דברים, אבל הכל קורה בתוכך מבפנים בלבד.
זה לא אומר שאתה צריך שלא יהיה לך חיצוני, וזה גם לא אומר שאתה כן צריך שיהיה לך חיצוני, כי זה בכלל לא משנה. אבל זה בהחלט כן אומר שאתה כן צריך שיהיה לך פנימי. בלי פנימי החיצוני חסר משמעות, ועם פנימי החיצוני מאבד משמעות.
נכון, יש פנימי שתלוי בחיצוני, לדוגמה אם תכאב לך הרגל, יהיה לך פחות מצב רוח. הרגל היא חיצונית ביחס לנפש הפנימית. ועדיין הנפש יכולה להיות בפחות מצב רוח בגלל הכאב החיצוני. אבל, ככל שהפנימי שלך חזק יותר, כך החיצוני שלך משפיע פחות. ז"א שמי שהפנימי שלו ממש חזק, אז גם הכאב הפיזי שלו, לא יגרום לו לצער פנימי. זה לא אומר שהוא לא ילך לרופא לקבל טיפול, זה כן אומר שככל שהפנימי חזק יותר, כך גם הוא יתמודד טוב יותר מבפנים עם הכאב החיצוני.
בכל מקרה בשורה התחתונה ניתן להבין, כי הדבר החשוב ביותר לאדם הוא הנפש שלו, ז"א האושר הפנימי שלו, שמחת החיים שלו וכולי. כל השאר יכול לעזור או להזיק, אבל הוא אינו העיקר, הוא רק משרת משהו, הוא אמצעי ולא מטרה. ומכאן אנחנו חוזרים לשאלה הראשונה, מהי התחושה הפנימית שלך, האם היא תחושה של חסר או של שפע ויש?
בסופו של דבר, רמת האושר / חוסר שביעות הרצון של האדם, נובעת באופן ישיר ותלויה באופן ישיר בפער בין המצוי לבין הרצוי שיש לאדם. המצוי הוא המציאות החיצונית, הרצוי הוא המציאות הפנימית. ככל שהפער גדול יותר, כך האדם סובל יותר מבחינה נפשית ולא משנה מה יהיה לו חיצונית. וככל שהפער קטן יותר, כך הוא שמח יותר נפשית ולא משנה מה יהיה או לא יהיה לו חיצונית.
עצור לרגע אחד וחשוב, מהי בעצם התכלית והמטרה שלשמה אני עובד, האם כדי לעבוד? מהי המטרה של כל הפעולות שאני עושה, האם כדי להתאמץ, או כדי ליהנות? למה בעצם שלא תתחיל ליהנות יותר, למה שלא תתחיל לשמוח יותר, למה שלא תתחיל להסתכל יותר על חצי הכוס המלאה, למה שלא תנסה להתחיל להסתכל על מה שכן יש לך ולא על מה שאין לך.
מאחר שבעצם תכלית ומטרת החיים היא שהפנימי שלך יהיה מרוצה, למה בעצם שלא תתחיל להיות מרוצה כבר מעכשיו כמה שאתה "כן" יכול? זו הרי מטרת החיים, זו הרי המטרה שלשמה אתה עובד ומתאמץ כ"כ הרבה, כדי ליצור מציאות שבה תהיה מרוצה ממה שיש לך. אז למה בעצם לא לנסות כבר עכשיו להסתכל גם על מה שיש, למה לחיות בתחושה של חסר? הרי יש גם נקודות חיוביות, למה לא להסתכל עליהן ולעשות לעצמך יותר מצב רוח. זו הרי המטרה הסופית, אז למה לא להגשים את המטרה הסופית כמה שאתה כן יכול כבר כרגע? הרי לפחות כדאי לנסות לראות טיפה טוב יותר את חצי הכוס המלאה, נכון?
אלא מה, שמיד כאשר אומרים לאדם דבר כזה, ישר הוא מנסה להיות "צדיק" גדול ואומר לך, האם אתה רוצה שאני אשקר את עצמי? הרי אני איש אמת, איש שדבק באמת, איש שהאמת היא נר לרגליו בכל חייו ובכל פעולה, אז מה פתאום שאני "אשקר" את עצמי. ז"א פתאום האדם נהיה צדיק גמור. בשביל לסבול הוא מוכן להיות צדיק. הוא מעדיף לסבול ולהרגיש רע, העיקר שהוא ידבק באמת שלו שהיא לראות את חצי הכוס הריקה. אך כמובן שזו שטות גמורה.
כי האושר הוא סובייקטיבי והאושר האמיתי הוא התחושה האישית הפנימית שלך בלבד. אין לתחושה הזאת שום קשר לשום דבר בעולם, חוץ מאשר לתחושה הפנימית שלך. אז למה בעצם שלא תהיה איש אמת באמת, ותודה על האמת, שבאמת האושר תלוי רק בך ותנסה להיות מאושר כבר עכשיו? בסופו של דבר, האמת והטוב הולכים ביחד. אף אחד לא ביקש ממך לשקר. כן מציעים לך להסתכל באמת על המציאות ולהבין שאתה יכול לנסות להיות יותר שמח ממה שיש לך כבר עכשיו.
השקר האמיתי הוא להמשיך לסבול! ע"פ ההיגיון הישר והאמיתי, אדם בריא בגופו ובנפשו אמור להיות מאושר ולא משנה מה קורה מחוץ לגוף שלו. כי למה שלא תהיה מאושר בגלל משהו שקורה מחוץ לגוף שלך, הרי זה משהו שקורה מחוצה לך. אתה מרגיש את זה קורה בפנים, רק בגלל הבחירה החופשית שלך, אבל באמת זה קורה מחוצה לך ואתה לא חייב להצטער בגלל זה.
כך שבאמת, האמת האמיתית היא להסתכל על מה שכן יש לך ולהיות שמח כבר עכשיו ממה שיש לך. זה לא אומר שאסור לך להשיג עוד דברים חיצוניים שיסייעו לך להיות שמח מבפנים, זה כן אומר שכבר עכשיו תשתדל להיות שמח מבפנים בלי קשר למה שיש / אין לך. כי בסופו של דבר, זה לא משנה מה יש או אין לך, זה כן משנה מהי התחושה האישית שלך ביחס למציאות שלך, האם זו תחושה של חיסרון או של שפע ויתרון.
נסה לרגע אחד לחשוב על ההורים של ההורים שלך. לו יצויר שהיה להם את מה שיש לך היום, האם הם היו מאושרים וחיים בתחושה של אושר או של חוסר? הדבר המוזר ביותר הוא, שפעם שהיה פחות היו מאושרים יותר. הכיצד? כי פעם חיו נכון יותר מבפנים, אך היום הרבה פעמים החיצוני בא על חשבון הפנימי. בשורה התחתונה זה אומר, שבאפשרותך להתחיל לנסות ליהנות ממה שכן חיובי בחיים שלך כפי שהם בדיוק.
פעם האדם היה חי יותר את החיים של עצמו ופחות את של אנשים אחרים. ז"א פעם האדם הוא זה שהיה קובע עבור עצמו את מסגרת האושר. טכנית הוא לא ידע מה יש לשכן שלו שנמצא בעיר אחרת או אפילו בקצה העיר וכך הוא היה מאושר יותר. אבל היום, האם הדברים שאתה חושב שחסרים לך, האם הם היו חסרים לך גם אילו היית האדם היחיד בעולם? או שאם היית היחיד בעולם היה לך טוב יותר וכן היית שמח ממה שיש לך?
נמצא אם כן כי תחושת החסר היא אינה פנימית אלא חיצונית! ז"א התחושה של החיסרון שחסרים לך דברים היא לא בגלל שמבפנים אתה מרגיש שחסר לך משהו מהצד שלך (כגון שאתה צמא / רעב / חולה / קר לך וכיו"ב), אלא שהדברים שחסרים לאדם הם נובעים ברובם ממה שיש לאחרים, דהיינו מחיצוני. לא חסר לך משהו שאתה באמת צריך, חסר לך משהו שאתה התחלת להיות צריך ברגע שמישהו אחר אמר לך שיש לו את זה.
הרי בסופו של דבר הכל בלוף אחד גדול. הרי מה עושה מי שמרגיש ריק מבפנים? פשוט מתחיל להשתמש בחיצוני שבו כדי להשיג תשומת לב. ואיך בדיוק? הוא מתחיל להראות כלפי חוץ (ע"ע פרסומות) את החיצוני שיש לו ומנסה לשדר לאחרים ולעצמו שהוא "משהו" בגלל החיצוני שיש לו. ומהי תגובת השרשרת? שגם אנשים שהיה להם טוב מבפנים, הם פתאום מרגישים שחסר להם. בגלל שאותו אדם מנסה למשוך תשומת לב באמצעות החיצוני, אז זה גורם לאדם לחשוב שהחיצוני הוא חשוב.
ואז מה קורה? ואז כמובן האדם "פתאום" נעלם לו מצב הרוח, פתאום הוא פחות מרוצה מהחיים... פתאום הוא מתחיל לעבוד יותר קשה... פתאום הכוס מתרוקנת... פתאום הכל מתהפך. ולמה? לא בגלל שהוא מעצמו היה חסר לו משהו, אלא רק בגלל שמשהו חיצוני שיבש את דעתו של האדם.
מי לא היה רוצה לדעת מה יהיה? כמה פעמים אמרת לעצמך לו רק ידעתי כשהייתי צעיר ש... ? לו רק יכולתי לחזור אחורה בזמן ולומר לעצמי כשהייתי צעיר לפעול אחרת ע"פ הניסיון שיש לי היום. דע לך כי זהו אינו חלום לחלוטין, אתה אומנם לא יכול לחזור אחורה, אבל! אתה יכול לפגוש מישהו מהעתיד שיגיד לך מה לעשות כרגע. ואיך בדיוק? מאוד פשוט.
עצום את עיניך ודמיין את עצמך בשנה האחרונה של חייך. נסה לדמיין את עצמך בשנה האחרונה של החיים שלך, ברגע שבו אתה מסתכל אחורה על החיים, ברגע שבו אתה כבר לא מסתכל קדימה כי אין קדימה יש רק אחורה. נסה להתחבר לתחושות שלך באותם הרגעים האחרונים. יפה, עכשיו בעצם הפגשנו אותך עם האני שלך בעוד הרבה שנים. אז מה אתה אמור לשאול את האני שלך מהעתיד? תשובה: את השאלה הפשוטה שהיא מה לעשות היום? מה הכי נכון לעשות היום? איך הכי נכון להתנהג היום מהפרספקטיבה ונקודת המבט של עצמך שמסתכל על כל החיים אחורה.
עכשיו תחשוב בהיגיון, ה"אני" שלך מהעתיד מה לדעתך הוא היה מציע לך לעשות היום, האם להמשיך לעבוד כל כך קשה בחוסר מצב רוח ולראות את חצי הכוס הריקה, הוא שהוא היה אומר לך, תתעורר בן אדם, צא מזה, הכל דמיון, תתחיל לשמוח וליהנות מהחיים, אל תהיה כ"כ מדוכדך, החיים עוברים מאוד מהר. תסתכל על חצי הכוס המלאה. אל תחכה למחר כדי להיות שמח, זה רק דמיון. המחר הזה לעולם לא יגיע, כי גם למחר יש מחר. וגם אם אין מחרתיים, גם אם האושר מובטח לך מחר בסוף היום, למה לא לנסות להיות שמח כבר עכשיו ממה שכן יש, מחצי הכוס המלאה?
חבל מאוד שתחכה לרגע האחרון של החיים ותסתכל אחורה ותגיד לעצמך "אילו רק יכולתי לחזור אחורה, ולומר לעצמי להשתדל להיות שמח". אל תחכה לרגע הזה, כי הוא בא יבוא. 1 2 3 והחיים נגמרים כהרף עין. חכם רואה את הנולד, באפשרותך לראות את הנולד ולפגוש את עצמך מהעתיד ולהבין מה לעשות היום.
המשך כאן: מה יותר, יש לך או אין לך ? למה שלא תחייה טוב יותר ? חלק 2.
עצור לרגע אחד ותשאל את עצמך, מהי התחושה שאיתה אתה מסתובב, האם עם תחושה של "יש / מלא" או עם תחושה של "אין / חסר"? עם תחושה של יש לי את מה שאני רוצה או עם תחושה של אין לי את מה שאני רוצה? מהי התחושה החזקה יותר? כמה אחוזים ממצב הרוח שלך מלאים בתחושה של שמחה מכך שהמציאות שלך היא בדיוק מה שאתה רוצה, ועד כמה התחושה שלך היא תחושה של אני רוצה מציאות אחרת?
כפי שכבר התבאר, בסופו של דבר האושר הוא אינו אירוע ספציפי ומציאות ספציפית חיצונית לך, האושר הוא כן אירוע ספציפי ומציאות מאוד ספציפית שנמצאת בתוכך מבפנים. יכולים להיות שני אנשים, אחד יש לו את כל מה שיש בעולם החיצוני ובכל זאת הוא ירגיש שחסר לו משהו מבפנים (מה שיוצר מועקה), אך יכול להיות אדם שלא יהיה לו שום דבר חיצוני בכלל, ואף על פי כן התחושה הסובייקטיבית שלו תהיה שכל מה שיש בעולם הוא שלו!
הדבר היחיד החשוב הוא לא החיצוני אלא רק הפנימי בלבד. ולמה? כי בסופו של דבר התחושות קורות בפנים. כאשר האדם קונה חולצה חדשה והוא שמח. מי שמח החולצה? הגוף? או הנפש? בסופו של דבר האירוע של השמחה קורה בפנים ולא בחוץ. וזה בכלל לא משנה מה קרה, משנה מה הרגשת שקרה. האם הרגשת עם זה טוב או רע.
בסופו של דבר כאשר אדם אומר "אני", הכוונה היא לנפש שלו. אף אחד ושום דבר בעולם לא חשוב יותר ממך, ז"א יותר מהנפש שלך. החשוב ביותר בעולם הוא הנפש שלך. היא זו שמנהלת אותך, וכל מה שאתה רוצה / חושב / מרגיש / חש וכולי, כל הדברים האלו הם דברים שקורים בנפש שלך (ולא באטומים שמהם עשוי הגוף כמובן). וזה בעצם אומר, כי בסופו של דבר, החשוב ביותר הוא התחושה הנפשית שיש לך מהמציאות. המציאות היא רק רק טריגר ואמצעי שמאפשר לך לחוות דברים, אבל הכל קורה בתוכך מבפנים בלבד.
זה לא אומר שאתה צריך שלא יהיה לך חיצוני, וזה גם לא אומר שאתה כן צריך שיהיה לך חיצוני, כי זה בכלל לא משנה. אבל זה בהחלט כן אומר שאתה כן צריך שיהיה לך פנימי. בלי פנימי החיצוני חסר משמעות, ועם פנימי החיצוני מאבד משמעות.
נכון, יש פנימי שתלוי בחיצוני, לדוגמה אם תכאב לך הרגל, יהיה לך פחות מצב רוח. הרגל היא חיצונית ביחס לנפש הפנימית. ועדיין הנפש יכולה להיות בפחות מצב רוח בגלל הכאב החיצוני. אבל, ככל שהפנימי שלך חזק יותר, כך החיצוני שלך משפיע פחות. ז"א שמי שהפנימי שלו ממש חזק, אז גם הכאב הפיזי שלו, לא יגרום לו לצער פנימי. זה לא אומר שהוא לא ילך לרופא לקבל טיפול, זה כן אומר שככל שהפנימי חזק יותר, כך גם הוא יתמודד טוב יותר מבפנים עם הכאב החיצוני.
בכל מקרה בשורה התחתונה ניתן להבין, כי הדבר החשוב ביותר לאדם הוא הנפש שלו, ז"א האושר הפנימי שלו, שמחת החיים שלו וכולי. כל השאר יכול לעזור או להזיק, אבל הוא אינו העיקר, הוא רק משרת משהו, הוא אמצעי ולא מטרה. ומכאן אנחנו חוזרים לשאלה הראשונה, מהי התחושה הפנימית שלך, האם היא תחושה של חסר או של שפע ויש?
בסופו של דבר, רמת האושר / חוסר שביעות הרצון של האדם, נובעת באופן ישיר ותלויה באופן ישיר בפער בין המצוי לבין הרצוי שיש לאדם. המצוי הוא המציאות החיצונית, הרצוי הוא המציאות הפנימית. ככל שהפער גדול יותר, כך האדם סובל יותר מבחינה נפשית ולא משנה מה יהיה לו חיצונית. וככל שהפער קטן יותר, כך הוא שמח יותר נפשית ולא משנה מה יהיה או לא יהיה לו חיצונית.
עצור לרגע אחד וחשוב, מהי בעצם התכלית והמטרה שלשמה אני עובד, האם כדי לעבוד? מהי המטרה של כל הפעולות שאני עושה, האם כדי להתאמץ, או כדי ליהנות? למה בעצם שלא תתחיל ליהנות יותר, למה שלא תתחיל לשמוח יותר, למה שלא תתחיל להסתכל יותר על חצי הכוס המלאה, למה שלא תנסה להתחיל להסתכל על מה שכן יש לך ולא על מה שאין לך.
מאחר שבעצם תכלית ומטרת החיים היא שהפנימי שלך יהיה מרוצה, למה בעצם שלא תתחיל להיות מרוצה כבר מעכשיו כמה שאתה "כן" יכול? זו הרי מטרת החיים, זו הרי המטרה שלשמה אתה עובד ומתאמץ כ"כ הרבה, כדי ליצור מציאות שבה תהיה מרוצה ממה שיש לך. אז למה בעצם לא לנסות כבר עכשיו להסתכל גם על מה שיש, למה לחיות בתחושה של חסר? הרי יש גם נקודות חיוביות, למה לא להסתכל עליהן ולעשות לעצמך יותר מצב רוח. זו הרי המטרה הסופית, אז למה לא להגשים את המטרה הסופית כמה שאתה כן יכול כבר כרגע? הרי לפחות כדאי לנסות לראות טיפה טוב יותר את חצי הכוס המלאה, נכון?
אלא מה, שמיד כאשר אומרים לאדם דבר כזה, ישר הוא מנסה להיות "צדיק" גדול ואומר לך, האם אתה רוצה שאני אשקר את עצמי? הרי אני איש אמת, איש שדבק באמת, איש שהאמת היא נר לרגליו בכל חייו ובכל פעולה, אז מה פתאום שאני "אשקר" את עצמי. ז"א פתאום האדם נהיה צדיק גמור. בשביל לסבול הוא מוכן להיות צדיק. הוא מעדיף לסבול ולהרגיש רע, העיקר שהוא ידבק באמת שלו שהיא לראות את חצי הכוס הריקה. אך כמובן שזו שטות גמורה.
כי האושר הוא סובייקטיבי והאושר האמיתי הוא התחושה האישית הפנימית שלך בלבד. אין לתחושה הזאת שום קשר לשום דבר בעולם, חוץ מאשר לתחושה הפנימית שלך. אז למה בעצם שלא תהיה איש אמת באמת, ותודה על האמת, שבאמת האושר תלוי רק בך ותנסה להיות מאושר כבר עכשיו? בסופו של דבר, האמת והטוב הולכים ביחד. אף אחד לא ביקש ממך לשקר. כן מציעים לך להסתכל באמת על המציאות ולהבין שאתה יכול לנסות להיות יותר שמח ממה שיש לך כבר עכשיו.
השקר האמיתי הוא להמשיך לסבול! ע"פ ההיגיון הישר והאמיתי, אדם בריא בגופו ובנפשו אמור להיות מאושר ולא משנה מה קורה מחוץ לגוף שלו. כי למה שלא תהיה מאושר בגלל משהו שקורה מחוץ לגוף שלך, הרי זה משהו שקורה מחוצה לך. אתה מרגיש את זה קורה בפנים, רק בגלל הבחירה החופשית שלך, אבל באמת זה קורה מחוצה לך ואתה לא חייב להצטער בגלל זה.
כך שבאמת, האמת האמיתית היא להסתכל על מה שכן יש לך ולהיות שמח כבר עכשיו ממה שיש לך. זה לא אומר שאסור לך להשיג עוד דברים חיצוניים שיסייעו לך להיות שמח מבפנים, זה כן אומר שכבר עכשיו תשתדל להיות שמח מבפנים בלי קשר למה שיש / אין לך. כי בסופו של דבר, זה לא משנה מה יש או אין לך, זה כן משנה מהי התחושה האישית שלך ביחס למציאות שלך, האם זו תחושה של חיסרון או של שפע ויתרון.
נסה לרגע אחד לחשוב על ההורים של ההורים שלך. לו יצויר שהיה להם את מה שיש לך היום, האם הם היו מאושרים וחיים בתחושה של אושר או של חוסר? הדבר המוזר ביותר הוא, שפעם שהיה פחות היו מאושרים יותר. הכיצד? כי פעם חיו נכון יותר מבפנים, אך היום הרבה פעמים החיצוני בא על חשבון הפנימי. בשורה התחתונה זה אומר, שבאפשרותך להתחיל לנסות ליהנות ממה שכן חיובי בחיים שלך כפי שהם בדיוק.
פעם האדם היה חי יותר את החיים של עצמו ופחות את של אנשים אחרים. ז"א פעם האדם הוא זה שהיה קובע עבור עצמו את מסגרת האושר. טכנית הוא לא ידע מה יש לשכן שלו שנמצא בעיר אחרת או אפילו בקצה העיר וכך הוא היה מאושר יותר. אבל היום, האם הדברים שאתה חושב שחסרים לך, האם הם היו חסרים לך גם אילו היית האדם היחיד בעולם? או שאם היית היחיד בעולם היה לך טוב יותר וכן היית שמח ממה שיש לך?
נמצא אם כן כי תחושת החסר היא אינה פנימית אלא חיצונית! ז"א התחושה של החיסרון שחסרים לך דברים היא לא בגלל שמבפנים אתה מרגיש שחסר לך משהו מהצד שלך (כגון שאתה צמא / רעב / חולה / קר לך וכיו"ב), אלא שהדברים שחסרים לאדם הם נובעים ברובם ממה שיש לאחרים, דהיינו מחיצוני. לא חסר לך משהו שאתה באמת צריך, חסר לך משהו שאתה התחלת להיות צריך ברגע שמישהו אחר אמר לך שיש לו את זה.
הרי בסופו של דבר הכל בלוף אחד גדול. הרי מה עושה מי שמרגיש ריק מבפנים? פשוט מתחיל להשתמש בחיצוני שבו כדי להשיג תשומת לב. ואיך בדיוק? הוא מתחיל להראות כלפי חוץ (ע"ע פרסומות) את החיצוני שיש לו ומנסה לשדר לאחרים ולעצמו שהוא "משהו" בגלל החיצוני שיש לו. ומהי תגובת השרשרת? שגם אנשים שהיה להם טוב מבפנים, הם פתאום מרגישים שחסר להם. בגלל שאותו אדם מנסה למשוך תשומת לב באמצעות החיצוני, אז זה גורם לאדם לחשוב שהחיצוני הוא חשוב.
ואז מה קורה? ואז כמובן האדם "פתאום" נעלם לו מצב הרוח, פתאום הוא פחות מרוצה מהחיים... פתאום הוא מתחיל לעבוד יותר קשה... פתאום הכוס מתרוקנת... פתאום הכל מתהפך. ולמה? לא בגלל שהוא מעצמו היה חסר לו משהו, אלא רק בגלל שמשהו חיצוני שיבש את דעתו של האדם.
מי לא היה רוצה לדעת מה יהיה? כמה פעמים אמרת לעצמך לו רק ידעתי כשהייתי צעיר ש... ? לו רק יכולתי לחזור אחורה בזמן ולומר לעצמי כשהייתי צעיר לפעול אחרת ע"פ הניסיון שיש לי היום. דע לך כי זהו אינו חלום לחלוטין, אתה אומנם לא יכול לחזור אחורה, אבל! אתה יכול לפגוש מישהו מהעתיד שיגיד לך מה לעשות כרגע. ואיך בדיוק? מאוד פשוט.
עצום את עיניך ודמיין את עצמך בשנה האחרונה של חייך. נסה לדמיין את עצמך בשנה האחרונה של החיים שלך, ברגע שבו אתה מסתכל אחורה על החיים, ברגע שבו אתה כבר לא מסתכל קדימה כי אין קדימה יש רק אחורה. נסה להתחבר לתחושות שלך באותם הרגעים האחרונים. יפה, עכשיו בעצם הפגשנו אותך עם האני שלך בעוד הרבה שנים. אז מה אתה אמור לשאול את האני שלך מהעתיד? תשובה: את השאלה הפשוטה שהיא מה לעשות היום? מה הכי נכון לעשות היום? איך הכי נכון להתנהג היום מהפרספקטיבה ונקודת המבט של עצמך שמסתכל על כל החיים אחורה.
עכשיו תחשוב בהיגיון, ה"אני" שלך מהעתיד מה לדעתך הוא היה מציע לך לעשות היום, האם להמשיך לעבוד כל כך קשה בחוסר מצב רוח ולראות את חצי הכוס הריקה, הוא שהוא היה אומר לך, תתעורר בן אדם, צא מזה, הכל דמיון, תתחיל לשמוח וליהנות מהחיים, אל תהיה כ"כ מדוכדך, החיים עוברים מאוד מהר. תסתכל על חצי הכוס המלאה. אל תחכה למחר כדי להיות שמח, זה רק דמיון. המחר הזה לעולם לא יגיע, כי גם למחר יש מחר. וגם אם אין מחרתיים, גם אם האושר מובטח לך מחר בסוף היום, למה לא לנסות להיות שמח כבר עכשיו ממה שכן יש, מחצי הכוס המלאה?
חבל מאוד שתחכה לרגע האחרון של החיים ותסתכל אחורה ותגיד לעצמך "אילו רק יכולתי לחזור אחורה, ולומר לעצמי להשתדל להיות שמח". אל תחכה לרגע הזה, כי הוא בא יבוא. 1 2 3 והחיים נגמרים כהרף עין. חכם רואה את הנולד, באפשרותך לראות את הנולד ולפגוש את עצמך מהעתיד ולהבין מה לעשות היום.
המשך כאן: מה יותר, יש לך או אין לך ? למה שלא תחייה טוב יותר ? חלק 2.
050-3331-331