למה בכל כך הרבה מקרים הצלחה של מישהו זוכה לבוז, לזלזול ולחוסר פרגון, ללא שום סיבה נראית לעין? למה למילה "פרגון" אין מקבילות בשפות אחרות? לדעתי זה נובע בעיקר מהנבואה בספר ישעיה פרק מב' ו אֲנִי יְהוָה קְרָאתִיךָ בְצֶדֶק, וְחְזֵק ְיָדֶךָ, וְאֶָרְךָ, וְאֶנְךָ לִבְרִית עָם - לְאר ים. ז לִפְקֹחַ, עֵינַים עִוְרת, לְהצִיא מִַסְֵר ִיר, מִֵית ֶלֶא יְֹבֵי חֶֹךְ. ברמה הרוחנית העשייה היא פקיחת עיניים לדרך חיים אחרת, של יציאה מתפוסים אגואיסטים.
ספר שסופרת כתבה נכנס לרשימת רבי המכר. כשאירוע משמעותי זה נודע לחברתה, גם היא סופרת, תגובתה הייתה נבזית באופן בלתי צפוי: "אבל ראית את הביקורות שהספר קיבל באינטרנט...? "
הדחף לבקר הצלחה של אחרים הוא עתיק יומין, ממש כמו היריבות הראשונה בין אחים. בסיפור הפשוט של קין והבל, מביאה לנו התורה שתי דוגמאות, לאופן בו ניתן להגיב להצלחתם של אחרים - אחת בריאה והשנייה הרסנית.
הסיפור מתחיל כאשר קין מחליט ליצור משהו חדש, "מנחה" לה'. זה היה רעיון טוב וקין הוא הראשון שעושה זאת. הבל מגיב בדרך חיובית: הוא רואה את מעשיו של אחיו המכבד את ה' והוא מחליט לחקות אותו, על ידי העלאת מנחה משלו. תגובתו של הבל מדגימה לנו, כיצד אנו אמורים להגיב לחידושים של אחרים: להשתמש בהם בתור דוגמאות הראויות לחיקוי, לקבל מהם השראה, להתעלות מעל עצמנו ולהותיר את החותם הטוב ביותר שאנו יכולים על העולם. כיצד היה העולם נראה, אילו בכל פעם שהיינו רואים מישהו מצליח, היינו משתמשים בקנאה, כדי להתאמץ ולהפוך את חיינו למוצלחים יותר? תארו לעצמכם מה היה קורה, אילו היינו מקנאים בענווה והקרבה עצמית של אחרים, באותה מידה שאנו מקנאים בעושר ובכבוד לו הם זוכים...
נאמר לנו, כי מנחתו של קין הייתה מהעלוב שביבול האדמה ומנחתו של הבל הייתה מן המובחר שבצאן. הבל השתמש במנחתו של קין כרעיון, אך שיפר אותו על ידי מתן מנחה מהאיכות הטובה ביותר. הבל השקיע את כל כולו בפרויקט שלו.
הצרות מתחילות לאחר שה' מאמץ את מנחתו של הבל, אך לא את זו של קין. כשקין רואה שה' מקבל את מנחתו של הבל, הוא לא מתבונן פנימה, כדי לראות כיצד יכול היה להשתפר. במקום זאת, הוא הופך להיות ממורמר ומדוכא. מה שקורה לאחר מכן ממחיש לנו את הבחירה השגויה, הבחירה שאנו מתפתים לבחור מדי יום. במקום להשקיע בשיפור עצמנו, אנו עסוקים בהרס אחרים. קין רוצח את אחיו.
גם אנו העוסקים בתחום הנדל"ן די קשה לראות את המילה פרגון בשימוש הלכה למעשה, לקוחות לא מפרגנים לעצם העבודה שלנו אנשי הנדל"ן ויותר עסוקים בבדיקה כמה הכיס שלהם יקטן, ולא כמה עבודה נעשתה עבורם ע"י אותו איש נדלן כדי לקדם הסכמה לעסקה שטובה לשני הצדדים. הקולגות יעשו מאמצים להכשיל עסקאות ולו כדי שהקולגה לא יצליח, והרבה פעמים יראו את טובתם הם ולא את טובת הלקוחות של הקולגה. הרבה פעמים לא נכבד הצעות מחיר של בעלי מקצוע, במקום לבדוק הצעות אחרות או לעשות זאת בעצמנו, נבקר ונעשוק את בעלי המקצוע עד שכול הכבוד האנושי ישאב מהעסקה.
ה"חפץ חיים" מלמד, שאסור לשבח אדם בנוכחות קבוצת אנשים, גם אם אינכם משבחים אותו בהפרזה ואינכם מודעים לכך שמישהו לא אוהב אותו. שכן, קרוב לוודאי שמישהו יאמר משהו משפיל על האדם שהוא מושא השבחים.
לסיכום אנו יצורים חברתיים, יצורים שזקוקים לחיזוקי החברה למעשנו, התקדמותנו והשגנו. כולם רוצים להשאיר חותם, כולם מקבלי טונה של סיפוק מהנתינה לאחר, אולם מכיוון שנוצרנו עם הרצון לקבל, מאוד קשה לנו לפרגן על הצלחה של האחר. אם נבין שההצלחה שלנו מתחילה בהפיכת הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע, נבין שהצלחתו של האחר היא הצלחה שלנו. ההבטחה האלוהית שעם ישראל יהיה "אור לגויים" מקבלת משמעות בכך שהמילה הפשוטה לפרגן היא מילה חסרת מקבילות בשפות אחרות, והסיבה לדעתי מתחילה בכך שתפקידנו לשנות תודעת העולם מקטילה של הצלחה של האחר, לפרגון על הצלחה של האחר על מנת לקבל ממנה השראה. מבוסס על מאמר של דיאן פייבר וייצר.
ספר שסופרת כתבה נכנס לרשימת רבי המכר. כשאירוע משמעותי זה נודע לחברתה, גם היא סופרת, תגובתה הייתה נבזית באופן בלתי צפוי: "אבל ראית את הביקורות שהספר קיבל באינטרנט...? "
הדחף לבקר הצלחה של אחרים הוא עתיק יומין, ממש כמו היריבות הראשונה בין אחים. בסיפור הפשוט של קין והבל, מביאה לנו התורה שתי דוגמאות, לאופן בו ניתן להגיב להצלחתם של אחרים - אחת בריאה והשנייה הרסנית.
הסיפור מתחיל כאשר קין מחליט ליצור משהו חדש, "מנחה" לה'. זה היה רעיון טוב וקין הוא הראשון שעושה זאת. הבל מגיב בדרך חיובית: הוא רואה את מעשיו של אחיו המכבד את ה' והוא מחליט לחקות אותו, על ידי העלאת מנחה משלו. תגובתו של הבל מדגימה לנו, כיצד אנו אמורים להגיב לחידושים של אחרים: להשתמש בהם בתור דוגמאות הראויות לחיקוי, לקבל מהם השראה, להתעלות מעל עצמנו ולהותיר את החותם הטוב ביותר שאנו יכולים על העולם. כיצד היה העולם נראה, אילו בכל פעם שהיינו רואים מישהו מצליח, היינו משתמשים בקנאה, כדי להתאמץ ולהפוך את חיינו למוצלחים יותר? תארו לעצמכם מה היה קורה, אילו היינו מקנאים בענווה והקרבה עצמית של אחרים, באותה מידה שאנו מקנאים בעושר ובכבוד לו הם זוכים...
נאמר לנו, כי מנחתו של קין הייתה מהעלוב שביבול האדמה ומנחתו של הבל הייתה מן המובחר שבצאן. הבל השתמש במנחתו של קין כרעיון, אך שיפר אותו על ידי מתן מנחה מהאיכות הטובה ביותר. הבל השקיע את כל כולו בפרויקט שלו.
הצרות מתחילות לאחר שה' מאמץ את מנחתו של הבל, אך לא את זו של קין. כשקין רואה שה' מקבל את מנחתו של הבל, הוא לא מתבונן פנימה, כדי לראות כיצד יכול היה להשתפר. במקום זאת, הוא הופך להיות ממורמר ומדוכא. מה שקורה לאחר מכן ממחיש לנו את הבחירה השגויה, הבחירה שאנו מתפתים לבחור מדי יום. במקום להשקיע בשיפור עצמנו, אנו עסוקים בהרס אחרים. קין רוצח את אחיו.
גם אנו העוסקים בתחום הנדל"ן די קשה לראות את המילה פרגון בשימוש הלכה למעשה, לקוחות לא מפרגנים לעצם העבודה שלנו אנשי הנדל"ן ויותר עסוקים בבדיקה כמה הכיס שלהם יקטן, ולא כמה עבודה נעשתה עבורם ע"י אותו איש נדלן כדי לקדם הסכמה לעסקה שטובה לשני הצדדים. הקולגות יעשו מאמצים להכשיל עסקאות ולו כדי שהקולגה לא יצליח, והרבה פעמים יראו את טובתם הם ולא את טובת הלקוחות של הקולגה. הרבה פעמים לא נכבד הצעות מחיר של בעלי מקצוע, במקום לבדוק הצעות אחרות או לעשות זאת בעצמנו, נבקר ונעשוק את בעלי המקצוע עד שכול הכבוד האנושי ישאב מהעסקה.
ה"חפץ חיים" מלמד, שאסור לשבח אדם בנוכחות קבוצת אנשים, גם אם אינכם משבחים אותו בהפרזה ואינכם מודעים לכך שמישהו לא אוהב אותו. שכן, קרוב לוודאי שמישהו יאמר משהו משפיל על האדם שהוא מושא השבחים.
לסיכום אנו יצורים חברתיים, יצורים שזקוקים לחיזוקי החברה למעשנו, התקדמותנו והשגנו. כולם רוצים להשאיר חותם, כולם מקבלי טונה של סיפוק מהנתינה לאחר, אולם מכיוון שנוצרנו עם הרצון לקבל, מאוד קשה לנו לפרגן על הצלחה של האחר. אם נבין שההצלחה שלנו מתחילה בהפיכת הרצון לקבל לרצון לקבל על מנת להשפיע, נבין שהצלחתו של האחר היא הצלחה שלנו. ההבטחה האלוהית שעם ישראל יהיה "אור לגויים" מקבלת משמעות בכך שהמילה הפשוטה לפרגן היא מילה חסרת מקבילות בשפות אחרות, והסיבה לדעתי מתחילה בכך שתפקידנו לשנות תודעת העולם מקטילה של הצלחה של האחר, לפרגון על הצלחה של האחר על מנת לקבל ממנה השראה. מבוסס על מאמר של דיאן פייבר וייצר.