הפרעת אישיות טורדנית - כפייתית (באנגלית: Obsessive-compulsive personality disorder, בר"ת: OCPD) היא הפרעת אישיות מאשכול ג'. הפרעת אישיות טורדנית כפיייתית היא דפוס כרוני ולא אדפטיבי של פרפקציוניזם קיצוני, התעסקות בפרטים קטנים וצורך מופרז בשליטה על סביבתו של האדם הגורמים למצוקה ופגיעה בתפקוד, בפרט בתחום של יחסים בינאישיים. הפרעה זו שונה מהפרעה טורדנית - כפייתית, אשר אינה הפרעת אישיות אלא הפרעת חרדה, החולקת עימה קווי דמיון. אנשים הסובלים מהפרעה זו מאופיינים בצמצום רגשי, חוש סדר מפותח, עקשנות, צורך מופרז בשליטה, פרפקציוניזם וחוסר גמישות.
אבחנה
על פי ה - DSM IV, הפרעה זו מאופיינת על ידי: דפוס חוזר של עיסוק יתר בסדר, פרפקציוניזם, שליטה נפשית ובינאישית על חשבון גמישות, פתיחות ויעילות. דפוס זה מתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים במגוון קשרים כפי שמתאפיין בארבעה או יותר מהבאים:
1.עסוקים יתר על המידה בפרטים, בחוקים, ברשימות, בסדר, בארגון או בלוחות זמנים - במידה שבה הנקודה העיקרית של הפעילות אובדת.
2.מבטאים פרפקציוניזם המפריע לביצוע משימה, כלומר לא מצליחים להשלים מיזם מאחר שהסטנדרטים שקבעו לעצמם נוקשים מכדי להגשימם.
3.מסורים בצורה מוגזמת לעבודתם עד להדרת פעילויות פנאי וחברויות (לא כולל דפוס כזה של עבודה מכורח כלכלי).
4.מבטאים דפוס קשיח של מוסרנות ומצפוניות לגבי ענייני מוסר, אתיקה או ערכים (לא כולל הזדהויות דתיות או תרבותיות).
5.מתקשים להפטר מחפצים ישנים או חסרי ערך אפילו כאשר אין לאלו ערך רגשי.
6.מסרבים לבצע משימות או עבודות משותפות עם אחרים למעט אם אלו מוכנים להיות כפופים לעשותן בדיוק בדרך בה הם רוצים שהדברים ייעשו.
7.מאמצים סגנון צייקני או צמצמני בנוגע להוצאת כספים על עצמם או על אחרים מתוך השקפה כי כסף צריך להיחסך עבור אסונות עתידיים.
8.עקשנים ונוקשים.
אבחנה מבדלת בינה ובין הפרעה טורדנית - כפייתית (OCD)
קיימים קווי דמיון מסוימים בין OCPD ל - OCD או הפרעות אחרות של הספקטרום הטורדני כפייתי. כך למשל גם ב - OCD וגם בהפרעת אישיות טורדנית כפייתית יכול להיות עיסוק יתר בניקיון וסדר, ובדומה לאגרנות כפייתית, גם בהפרעת אישיות טורדנית כפייתית יכול להיות איסוף מופרז של חפצים וקושי להיפטר מהם. כמו כן, קיים קשר חזק בין OCD להפרעת אישיות טורדנית כפייתית, כשבין 23% ל - 32% מהאנשים עם OCD עונים גם לסימפטומים של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית (ששיעורה, כאמור, הוא כ - 1% באוכלוסייה הכללית. עם זאת, יש הבדלים ניכרים בין ההפרעות כפי שיפורט לעיל:
1.אגו סינטוני לעומת אגו דיסטוני. באגו סינטוני הכוונה היא שהאדם אינו רואה את ההפרעה כדבר שלילי, והיא מתאימה לערכיו, מטרותיו ותפיסת העולם שלו. באגו דיסטוני הכוונה שהאדם רואה את ההפרעה כשונה מהאישיות שלו, היא גורמת לו סבל והוא מעוניין להיפטר ממנה. OCD היא הפרעה אגו דיסטונית, ולעומת זאת הפרעת אישיות טורדנית כפייתית היא אגו סינטונית ולרוב אנשים עם הפרעה זו אינם פונים לטיפול כיוון שהם סובלים מההפרעה, אלא בשל פגיעה שלה ביחסים בינאישיים או לחץ הסביבה.
2.מחשבות טורדניות. ב - OCD יש מחשבות טורדניות, הנחוות כמופרזות ולא הגיוניות, וגורמות סבל לאדם. בהפרעה טורדנית כפייתית יש אומנם מחשבות רבות על סדר, ניקיון וכללים, אולם הן אינן נחוות כמופרזות או לא הגיוניות ואינן גורמות סבל.
3.פעולות כפייתיות. בהתאם ליחס למחשבות, אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית עושים טקסים כדי להרגיע את המצוקה שהם חווים עקב המחשבות הטורדניות. לעומתם, אנשים עם הפרעת אישיות טורדנית כפייתית מבצעים פעולות שיכולות להיראות מופרזות או טקסיות על מנת להרגיש טוב עם התוצאה הסופית. אומנם גם הם חווים מצוקה אם ההתנהגות נמנעת מהם, אך המניע לפעולה שונה והם מרגישים כי הם מבצעים את הפעולה מבחירה.
אפידמיולוגיה
השכיחות של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית היא 1% מהאוכלוסייה הכללית, ו - 3% - 10% בקרב מטופלים פסיכיאטריים. הפרעת אישיות טורדנית - כפייתית שכיחה פי שניים בקרב גברים מאשר בקרב נשים., ולרוב מאובחנת בילדים הבכורים במשפחתם. ישנה שכיחות גבוהה יותר של ההפרעה בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של הסובלים ממנה מאשר באוכלוסייה הכללית, דבר המצביע על מרכיב גנטי.
מאפיינים קליניים
הסובלים מהפרעת אישיות טורדנית - כפייתית עסוקים מאוד בחוקים, תקנות, סדר וניקיון, פרטים והגעה לשלמות. תכונות אלו מובילות לצמצום הכללי של אישיותם ככלל. פעמים רבות הם מתארים סגנון חינוך קפדני למשמעת בילדותם. פרויד הניח כי ההפרעה קשורה בקושי בשלב האנלי של ההתפתחות הפסיכוסקסואלית, לרוב סביב גיל שנתיים. מחקרים שונים לא הצליחו לאשש תאוריה זו. קווי אישיות אלו מובילים לכך שהם נוקשים מאוד, ואינם סובלניים לאחרים. הם מסוגלים לשעות ארוכות של עבודה, בתנאי שהיא כפופה לסדר יותר נוקשה, ולא דורשת שינויים אליהם קשה להם להסתגל. יכולותיהם הבינאישיות מוגבלות, הם רשמיים ורציניים מאוד, ולעתים קרובות חסרי חוש הומור. הם מרחיקים אנשים מהם, לא מסוגלים להתפשר, ומתעקשים שאחרים ייכנעו לצרכיהם. יחד עם זאת, הם להוטים לרצות את אלו אותם הם רואים כחזקים מהם. מאחר שהם פוחדים לטעות, הם לעתים קרובות חסרי החלטיות ודוחים קבלת החלטות. למרות ששכיח שהם יוצרים מערכת נישואים יציבה, וכן מתמידים בעבודתם, לרוב יש להם מספר קטן מאוד של חברים. כל דבר שמאיים על מה שהם תופסים כיציבות או שגרה מוביל לחרדה ניכרת, ולטקסים שהם כופים על חייהם ומנסים לכפות גם על אחרים.
טיפול
פסיכותרפיה - בניגוד להפרעות אישיות אחרות, הסובלים מהפרעה זו מודעים לעתים קרובות לסבל שהיא גורמת להם, ופונים ביוזמתם לטיפול (אשר עשוי להיות ארוך ומורכב). עם זאת, מרבית בעלי ההפרעה אינם סובלים מן ההפרעה עצמה, אלא מהשלכותיה השליליות על היחסים הבין - אישיים. רבים מבעלי הפרעת אישיות טורדנית - כפייתית יכולים להיות גאים בסטנדרטים הגבוהים (ועל פי רוב גם נוקשים) שלהם בכל הנוגע לסדר ולניקיון, ולצפות גם מהזולת לעמוד בסטנדרטים דומים, כשהזולת אינו נוהג בהתאם לאותם סטנדרטים גבוהים של בעלי ההפרעה, נוצרים חיכוכים בינם ובין אותו זולת - יהא זה בן זוג, עמית לעבודה או נותן שירות. מבחינה זו, הפרעה זו היא אגוסינטונית (הולמת את ה"אני"), בכך שאינה גורמת סבל לאדם עצמו, אלא לזולתו או לאדם עצמו בקשרים עם הזולת. לעתים "מופנה" בן הזוג הסובל מההפרעה על ידי אחד מבני המשפחה לטיפול, ולעתים ההפרעה עצמה מלווה בחרדה שבה ניתן לטפל בתרופות מסוג SSRI, ואולם, המקרה השכיח הוא שהאדם אינו מקשר בין התנהגותו הכפייתית (שהיא בעיניו נורמטיבית וכך צריכים לנהוג כולם) ובין יחסיו הבין אישיים הבעייתיים.
ישנם יתרונות בטיפול קבוצתי והתנהגותי. בשתי צורות טיפול אלה קל יותר להפנות את תשומת לב המטופלים לצורה בה הם מתייחסים לאחרים. מניעת השלמת ההתנהגות הטקסית שלהם יכולה לגרום לעלייה של החרדה, אך כך הם יכולים ללמוד אסטרטגיות התמודדות חדשות. בנוסף, ניתן ליצור מערכת של חיזוקים חיוביים ישירים לשינוי בתוך קבוצת הטיפול.
טיפול תרופתי - ישנם ניסיונות לטפל בתרופות הניתנות גם להפרעה טורדנית - כפייתית - תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים וכן מקבוצת הSSRI (מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין). אלו יכולות לעזור להתקדמות בטיפול הפסיכותרפי, וכן להקל על התסמינים הכפייתיים והטורדניים.
אבחנה
על פי ה - DSM IV, הפרעה זו מאופיינת על ידי: דפוס חוזר של עיסוק יתר בסדר, פרפקציוניזם, שליטה נפשית ובינאישית על חשבון גמישות, פתיחות ויעילות. דפוס זה מתחיל בבגרות המוקדמת ומתקיים במגוון קשרים כפי שמתאפיין בארבעה או יותר מהבאים:
1.עסוקים יתר על המידה בפרטים, בחוקים, ברשימות, בסדר, בארגון או בלוחות זמנים - במידה שבה הנקודה העיקרית של הפעילות אובדת.
2.מבטאים פרפקציוניזם המפריע לביצוע משימה, כלומר לא מצליחים להשלים מיזם מאחר שהסטנדרטים שקבעו לעצמם נוקשים מכדי להגשימם.
3.מסורים בצורה מוגזמת לעבודתם עד להדרת פעילויות פנאי וחברויות (לא כולל דפוס כזה של עבודה מכורח כלכלי).
4.מבטאים דפוס קשיח של מוסרנות ומצפוניות לגבי ענייני מוסר, אתיקה או ערכים (לא כולל הזדהויות דתיות או תרבותיות).
5.מתקשים להפטר מחפצים ישנים או חסרי ערך אפילו כאשר אין לאלו ערך רגשי.
6.מסרבים לבצע משימות או עבודות משותפות עם אחרים למעט אם אלו מוכנים להיות כפופים לעשותן בדיוק בדרך בה הם רוצים שהדברים ייעשו.
7.מאמצים סגנון צייקני או צמצמני בנוגע להוצאת כספים על עצמם או על אחרים מתוך השקפה כי כסף צריך להיחסך עבור אסונות עתידיים.
8.עקשנים ונוקשים.
אבחנה מבדלת בינה ובין הפרעה טורדנית - כפייתית (OCD)
קיימים קווי דמיון מסוימים בין OCPD ל - OCD או הפרעות אחרות של הספקטרום הטורדני כפייתי. כך למשל גם ב - OCD וגם בהפרעת אישיות טורדנית כפייתית יכול להיות עיסוק יתר בניקיון וסדר, ובדומה לאגרנות כפייתית, גם בהפרעת אישיות טורדנית כפייתית יכול להיות איסוף מופרז של חפצים וקושי להיפטר מהם. כמו כן, קיים קשר חזק בין OCD להפרעת אישיות טורדנית כפייתית, כשבין 23% ל - 32% מהאנשים עם OCD עונים גם לסימפטומים של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית (ששיעורה, כאמור, הוא כ - 1% באוכלוסייה הכללית. עם זאת, יש הבדלים ניכרים בין ההפרעות כפי שיפורט לעיל:
1.אגו סינטוני לעומת אגו דיסטוני. באגו סינטוני הכוונה היא שהאדם אינו רואה את ההפרעה כדבר שלילי, והיא מתאימה לערכיו, מטרותיו ותפיסת העולם שלו. באגו דיסטוני הכוונה שהאדם רואה את ההפרעה כשונה מהאישיות שלו, היא גורמת לו סבל והוא מעוניין להיפטר ממנה. OCD היא הפרעה אגו דיסטונית, ולעומת זאת הפרעת אישיות טורדנית כפייתית היא אגו סינטונית ולרוב אנשים עם הפרעה זו אינם פונים לטיפול כיוון שהם סובלים מההפרעה, אלא בשל פגיעה שלה ביחסים בינאישיים או לחץ הסביבה.
2.מחשבות טורדניות. ב - OCD יש מחשבות טורדניות, הנחוות כמופרזות ולא הגיוניות, וגורמות סבל לאדם. בהפרעה טורדנית כפייתית יש אומנם מחשבות רבות על סדר, ניקיון וכללים, אולם הן אינן נחוות כמופרזות או לא הגיוניות ואינן גורמות סבל.
3.פעולות כפייתיות. בהתאם ליחס למחשבות, אנשים עם הפרעה טורדנית כפייתית עושים טקסים כדי להרגיע את המצוקה שהם חווים עקב המחשבות הטורדניות. לעומתם, אנשים עם הפרעת אישיות טורדנית כפייתית מבצעים פעולות שיכולות להיראות מופרזות או טקסיות על מנת להרגיש טוב עם התוצאה הסופית. אומנם גם הם חווים מצוקה אם ההתנהגות נמנעת מהם, אך המניע לפעולה שונה והם מרגישים כי הם מבצעים את הפעולה מבחירה.
אפידמיולוגיה
השכיחות של הפרעת אישיות טורדנית כפייתית היא 1% מהאוכלוסייה הכללית, ו - 3% - 10% בקרב מטופלים פסיכיאטריים. הפרעת אישיות טורדנית - כפייתית שכיחה פי שניים בקרב גברים מאשר בקרב נשים., ולרוב מאובחנת בילדים הבכורים במשפחתם. ישנה שכיחות גבוהה יותר של ההפרעה בקרובי משפחה מדרגה ראשונה של הסובלים ממנה מאשר באוכלוסייה הכללית, דבר המצביע על מרכיב גנטי.
מאפיינים קליניים
הסובלים מהפרעת אישיות טורדנית - כפייתית עסוקים מאוד בחוקים, תקנות, סדר וניקיון, פרטים והגעה לשלמות. תכונות אלו מובילות לצמצום הכללי של אישיותם ככלל. פעמים רבות הם מתארים סגנון חינוך קפדני למשמעת בילדותם. פרויד הניח כי ההפרעה קשורה בקושי בשלב האנלי של ההתפתחות הפסיכוסקסואלית, לרוב סביב גיל שנתיים. מחקרים שונים לא הצליחו לאשש תאוריה זו. קווי אישיות אלו מובילים לכך שהם נוקשים מאוד, ואינם סובלניים לאחרים. הם מסוגלים לשעות ארוכות של עבודה, בתנאי שהיא כפופה לסדר יותר נוקשה, ולא דורשת שינויים אליהם קשה להם להסתגל. יכולותיהם הבינאישיות מוגבלות, הם רשמיים ורציניים מאוד, ולעתים קרובות חסרי חוש הומור. הם מרחיקים אנשים מהם, לא מסוגלים להתפשר, ומתעקשים שאחרים ייכנעו לצרכיהם. יחד עם זאת, הם להוטים לרצות את אלו אותם הם רואים כחזקים מהם. מאחר שהם פוחדים לטעות, הם לעתים קרובות חסרי החלטיות ודוחים קבלת החלטות. למרות ששכיח שהם יוצרים מערכת נישואים יציבה, וכן מתמידים בעבודתם, לרוב יש להם מספר קטן מאוד של חברים. כל דבר שמאיים על מה שהם תופסים כיציבות או שגרה מוביל לחרדה ניכרת, ולטקסים שהם כופים על חייהם ומנסים לכפות גם על אחרים.
טיפול
פסיכותרפיה - בניגוד להפרעות אישיות אחרות, הסובלים מהפרעה זו מודעים לעתים קרובות לסבל שהיא גורמת להם, ופונים ביוזמתם לטיפול (אשר עשוי להיות ארוך ומורכב). עם זאת, מרבית בעלי ההפרעה אינם סובלים מן ההפרעה עצמה, אלא מהשלכותיה השליליות על היחסים הבין - אישיים. רבים מבעלי הפרעת אישיות טורדנית - כפייתית יכולים להיות גאים בסטנדרטים הגבוהים (ועל פי רוב גם נוקשים) שלהם בכל הנוגע לסדר ולניקיון, ולצפות גם מהזולת לעמוד בסטנדרטים דומים, כשהזולת אינו נוהג בהתאם לאותם סטנדרטים גבוהים של בעלי ההפרעה, נוצרים חיכוכים בינם ובין אותו זולת - יהא זה בן זוג, עמית לעבודה או נותן שירות. מבחינה זו, הפרעה זו היא אגוסינטונית (הולמת את ה"אני"), בכך שאינה גורמת סבל לאדם עצמו, אלא לזולתו או לאדם עצמו בקשרים עם הזולת. לעתים "מופנה" בן הזוג הסובל מההפרעה על ידי אחד מבני המשפחה לטיפול, ולעתים ההפרעה עצמה מלווה בחרדה שבה ניתן לטפל בתרופות מסוג SSRI, ואולם, המקרה השכיח הוא שהאדם אינו מקשר בין התנהגותו הכפייתית (שהיא בעיניו נורמטיבית וכך צריכים לנהוג כולם) ובין יחסיו הבין אישיים הבעייתיים.
ישנם יתרונות בטיפול קבוצתי והתנהגותי. בשתי צורות טיפול אלה קל יותר להפנות את תשומת לב המטופלים לצורה בה הם מתייחסים לאחרים. מניעת השלמת ההתנהגות הטקסית שלהם יכולה לגרום לעלייה של החרדה, אך כך הם יכולים ללמוד אסטרטגיות התמודדות חדשות. בנוסף, ניתן ליצור מערכת של חיזוקים חיוביים ישירים לשינוי בתוך קבוצת הטיפול.
טיפול תרופתי - ישנם ניסיונות לטפל בתרופות הניתנות גם להפרעה טורדנית - כפייתית - תרופות מקבוצת הבנזודיאזפינים וכן מקבוצת הSSRI (מעכבים סלקטיביים של ספיגה חוזרת של סרוטונין). אלו יכולות לעזור להתקדמות בטיפול הפסיכותרפי, וכן להקל על התסמינים הכפייתיים והטורדניים.
ברכה גולד
050-3331-331