אמר רבי נחמן מברסלב "אַל תְּיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם... כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל! ". והנה כידוע דבריו של רבי נחמן מתאימים לכל אחד בכל מצב. וכמו שהוא עצמו אמר שהעצות שלו מתאימים לכל אחד "מֵרֵישׁ כָּל דַּרְגִּין עַד סוֹף כָּל דַּרְגִּין", דהיינו מראש כל הדרגות והדרגה הגבוהה ביותר ועד הדרגה האחרונה והנמוכה ביותר. ונשאלת השאלה, כיצד המשפט הזה של אל ייאוש, כיצד הוא בעצם רלוונטי לכל אחד באותה העוצמה? הרי אם האדם אינו מיואש, מה שייך לצעוק ולומר לו אל תתייאש כי אין שום יאוש בעולם כלל?

והעניין הוא כי באמת כל אחד כפי בחינתו צריך לא להתייאש מלהשיג את אותן האגדות שעליהן הוא חלם כאשר הוא היה ילד. למה הכוונה? אם נתבונן נראה, כי ילד שנולד אין לו שום עכבות, שום פחדים, לא חסר לו ביטחון עצמי, הוא לא מסתפק בשום דבר, הוא פשוט רוצה לכבוש את העולם. מבחינתו של הילד הוא ינסה לעוף בלי כנפיים, הוא ינסה להכניס את היד לאש, בקיצור אין לו שום פחד משום דבר.

יותר מזה, גם החלומות של הילד הם חלומות שקיימים רק באגדות, הוא חולם שהוא חי בעולמות מדהימים, שבהם הוא כל יכול, שבהם כל דבר שהוא רוצה קורה, שבהם יש לו כוחות על, שבהם הוא עף באוויר וכולי וכולי. ואז מה קורה?

ככל שהילד מתחיל להתבגר יותר, כך הוא לאט לאט הוא מבין מהי המציאות ומהו החלום, כך הוא פתאום מבין שאי אפשר לעוף בלי כנפיים ושהוא לא הולך להצמיח כנפיים כאלו. לאט לאט האדם מגלה מה הוא לא יכול לעשות, במה הוא מוגבל וכולי. עד שלבסוף כאשר האדם מבוגר, במקום לחלום על זה שהוא מלך העולם כמו החלומות שהיו לו כאשר הוא היה ילד, על מה הוא חולם? הוא חולם על זה שהוא יקבל העלאה במשכורת של כמה שקלים, או שארוחת הצהריים שלו תהיה טובה יותר. וכל זה במקרה הטוב, כי במקרה הפחות טוב, האדם כל כך עייף ותשוש נפשית, עד שהוא פשוט צונח מעייפות וישר נרדם עד הבוקר, בלי לחלום שום דבר (ולמען הדיוק: בלי לזכור את החלומות בבוקר מחמת עומק השינה)...

ומה זה בעצם אומר? זה אומר שכאשר האדם מתבגר, הוא לאט לאט מתייאש מלהשיג את החלומות שהיו לו כאשר הוא היה ילד והוא פשוט מפסיק לחלום. ועל כך צעק רבי נחמן "אַל תְּיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם... כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל! ". ולמה הכוונה?

כמובן שאין הכוונה לומר שהאדם צריך להתחיל לחלום על כך שהוא יעוף באוויר כמו ציפור, או על כך שהוא יהיה מלך העולם... כי תועלת אמיתית מבפנים לא תצמח לאדם מכך. כי בסופו של דבר האושר הפנימי לא יבוא גם לא אם תהיה מלך העולם. אז למה הכוונה?

הכוונה היא שאסור לו לאדם להתייאש מהרצון להיות מאושר ברמה הגבוהה ביותר ולחשוב כי זו רק אגדה. כי אם תרצו אין זו אגדה! וזה ממש פשוט. עיקר הסיבה שבגללה האושר המושלם נראה לאדם כאגדה, הוא רק בגלל שהוא התייאש מלרצות אותו. מתי הפעם האחרונה שרצית שהחיים שלך יהיו מושלמים מבפנים בצורה מושלמת? כמה זמן הקדשת לזה? כמה מחשבה הקדשת לנושא הזה? האם הקדשת לזה את אותם המשאבים שהיית מקדיש לדבר שהחיים שלך תלויים בו?

אבל באמת, הרי זהו הדבר שהחיים שלך תלויים בו.

ז"א החיים עצמם יש להם תכלית ומטרה, שהיא להיות מאושר ולחיות בהרמוניה וכולי. והרי כל הפעולות שכולם כולל כולם עושים כל הזמן, כל הפעולות האלו מטרתן היא כדי להגיע בסופו של דבר לאותה תחושה של סיפוק מהמציאות שלהם דהיינו אושר. ואם כן, זהו הדבר החשוב ביותר לאדם, כי הרי כל חייו הוא עושה פעולות כדי להשיג את הדבר הזה.

אך האם האדם מתייחס לסוגיית האושר כאל הנושא החשוב ביותר בחיים? האם האדם באמת לוקח ברצינות את הנושא הזה ולומד אותו? האם אתה רוצה אותו כמו שהיית רוצה שישחררו את הבן שלך מהשבי? האם אתה רוצה אותו כמו שהיית רוצה להתרפא מאיזו מחלה סופנית?

והתשובה כמובן ברורה...

ולמה באמת האדם לא מקדיש לזה כ"כ זמן, במסגרת הזמן שהוא כן יכול להקדיש לזה? התשובה היא כי האדם התייאש ואינו מאמין כי יש סיכוי כלשהו בעולם שגם הוא במצבו יצליח להיות מאושר בשלמות. וזה בכלל לא משנה מהו מצבו של האדם וכמה נדמה לו שהכל טוב, עדיין האושר היא תחושה נעלה, שבאידיאל כדאי לאדם לחוות את התחושה הזו כל יום כל היום ובכל פעם בעוצמה גדולה יותר. אבל מי מאמין שהדבר הזה הוא בר ביצוע?

האדם חושב שזאת אולי אגדה יפה, אך אין זה מציאותי להשיג כזה דבר... אך באמת הסיבה שהדבר הזה הוא אגדה, הוא רק משום שהאדם אינו רוצה מספיק את הדבר הזה! כי אם תרצו, אין זו אגדה, ז"א ברגע שתרצו, באותו הרגע האגדה היא כבר מציאות, כי הכל תלוי ברצון כמובן, כי "אין דבר העומד בפני הרצון".

וכפי שכבר התבאר, כי גם כדי לעבור על הגשר צר מאוד, השיטה היא פשוט לא לפחד, ועל ידי זה שלא מפחדים, על ידי זה בעצמו הגשר הצר נעלם.

ז"א כי עיקר הפעולה שצריך לעשות כדי לעבור את הגשר הצר, היא לא לפחד ממנו. ועיקר הדבר שצריך לעשות כדי להפוך את האגדה למציאות, היא לרצות אותה.

מה לעשות בפועל, כדי שהאגדה תתגשם, זאת לא ניתן לומר כאן, כי כל מקרה לגופו. אבל בוודאות ניתן לומר, כי אין שום ייאוש בעולם כלל, וכל אדם יכול לזכות לאושר, לשמחת החיים הפנימית, לתחושת ההרמוניה עם המציאות. ואם רק תרצה ולא תתייאש אלא תמשיך לרצות, בדיוק כמו שהיית רוצה להוציא את הבן היחיד שלך מהשבי וכולי כנ"ל, אם תרצה כ"כ להשיג את הדבר הזה ותעשה כמה שיותר פעולות שאתה "כן" יכול לעשות כדי לקדם את העניין הזה, על ידי זה גם אתה אישית יכול לזכות לכך. כי זו אינה אגדה, זו מציאות אם רק לא מתייאשים אלא ממשיכים לרצות!

אגדות יש רק באגדות! במציאות אין אגדות, במציאות הכל אפשרי! (המציאות עולה על כל דמיון והיא האגדה הטובה ביותר). כל דבר שהוא באמת נצרך לנפש האדם הוא אינו אגדה. לעוף באוויר כמו ציפור זו אגדה, כי אין לה שום משמעות לשמחת החיים של האדם, אך להיות מאושר בשלמות בכל מצב זו אינה אגדה, זו מציאות אם רק ממשיכים לרצות!

לסיכום: למרות שנדמה לו לאדם שהחיים קשים ומי צריך אושר, בסך הכל שתהיה אפשרות לסגור את החודש ושבסך הכל... בכל זאת אסור לו לאדם להתייאש מלחפש את האושר ואין זו אגדה. כי העיקר שהכל תלוי בו, הוא שלא מתייאשים אלא ממשיכים לחפש. ולא משנה מה קרה קורה ויקרה, פשוט ממשיכים לחפש בנחישות עד שמוצאים.

ונסיים בעוד קטע מרבי נחמן מתוך סיפור שנקרא "מעשה מאבדת בת מלך", שמספר על בת מלך גדול שנפלה בשבי ועל המשנה למלך שניסה להוציא אותה מהשבי. "וְאָמְרָה לוֹ [בת המלך, למשנה למלך שניסה לשחרר אותה מהשבי], שֶׁאִי אֶפְשָׁר לְךָ לְהוֹצִיא אוֹתִי [מהשבי], כִּי אִם כְּשֶׁתִּהְיֶה בּוֹחֵר לְךָ מָקוֹם וְתִהְיֶה יוֹשֵׁב שָׁם שָׁנָה אַחַת, וְכָל הַשָּׁנָה תִּתְגַּעְגַּע אַחֲרַי לְהוֹצִיא אוֹתִי, וּבְכָל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ פְּנַאי, תִּהְיֶה רַק מִתְגַּעְגֵּעַ וּמְבַקֵּשׁ וּמְצַפֶּה לְהוֹצִיא אוֹתִי... "

ומי שישים לב למילים, "וּבְכָל זְמַן שֶׁיִּהְיֶה לְךָ פְּנַאי, תִּהְיֶה רַק מִתְגַּעְגֵּעַ וּמְבַקֵּשׁ וּמְצַפֶּה" יבין, כי העיקר שהכל תלוי בו, הוא הרצונות! לא המעשים, אלא הרצונות! כי על המעשים האדם מוגבל, אך לא על הרצונות - והמון רצונות הופכים אגדות למציאות.

---

"כִּי אֵין שׁוּם יִאוּשׁ בָּעוֹלָם כְּלָל, וּמָשַׁךְ מְאד אֵלּוּ הַתֵּבוֹת קַיין יִאוּשׁ וְכוּ' וַאֲמָרָם בְּכחַ גָּדוֹל וּבְעַמְקוּת נִפְלָא וְנוֹרָא מְאד, כְּדֵי לְהוֹרוֹת וּלְרַמֵּז לְכָל אֶחָד וְאֶחָד לְדוֹרוֹת, שֶׁלּא יִתְיָאֵשׁ בְּשׁוּם אפֶן בָּעוֹלָם, אֲפִלּוּ אִם יַעֲבר עָלָיו מָה, וְאֵיךְ שֶׁהוּא, אֲפִלּוּ אִם נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל, רַחֲמָנָא לִצְלָן, מֵאַחַר שֶׁמְּחַזֵּק עַצְמוֹ בַּמֶּה שֶׁהוּא, עֲדַיִן יֵשׁ לוֹ תִּקְוָה... "

"וַאֲפִלּוּ כְּשֶׁנּוֹפְלִים מְאד חַס וְשָׁלוֹם, וְכָל אֶחָד נָפַל לְמָקוֹם שֶׁנָּפַל רַחֲמָנָא לִצְלָן, אַף עַל פִּי כֵן אָסוּר לְיָאֵשׁ עַצְמוֹ... עַל כֵּן אֵין שׁוּם יֵאוּשׁ בָּעוֹלָם... וְיֵשׁ בְּעִנְיָן זֶה סִתְרֵי נִסְתָּרוֹת. רַק הַכְּלָל שֶׁמִּכָּל הַנְּפִילוֹת וְהַיְרִידוֹת שֶׁבָּעוֹלָם רַחֲמָנָא לִצְלָן יְכוֹלִים לַחֲזר... וְהָעִקָּר שֶׁהַכּל תָּלוּי בּוֹ, שֶׁלּא יִהְיֶה מְיָאֵשׁ עַצְמוֹ... "

"וְאָז צָעַק מֵעמֶק הַלֵּב: אֲהָה! אַל תְּיָאֲשׁוּ אֶת עַצְמְכֶם! "