ברם אינני כופר בתרומה השרידותית והחיובית של מערכת הבת, כי הרי ישנם אותות חשמליים שיודעים גם להפיק שמחה, תיקווה, אופטימיות... אין עוררין שאותות אלו תרמו להתפתחות הגוף ולסיכויי הישרדותו, אולם וע"פ עיקרי תורת ההתפתחות שנצפתה בעולם החי, משפחת העצבים שהתפתחה פיזיולוגית ובמגמה זהה להתפתחות הגוף האנושי - היתה אמורה להפרד מהעשבים הרעים שנבטו בלהקתה ולהשאר עם החברים הטובים שתרמו לכלל החברים בלהקה. היינו אמורים לפגוש היום גוף אנושי מפותח שמח אופטימי עליז מאושר... כי הרי אחרת הגוף האנושי לא יכל להתפתח ולהגיע למימדיו האדירים בצל המכשולים החשמליים והכימיים של הכעס, האכזבה, העצלות, המרירות... מיכשולים פיזיולוגים אלה הם סטיה פיזיולוגית מערכתית שהמערכת ההתפתחותית של גוף האדם היתה אמורה לנפותם מחצרה.
האדם התחבט מעודו בסוגיה הזאת, האם הוא מזהה אגב המערכת הרגשית שלו שחולשת על ליבו ואבריו - נוכחותה של מערכת זרה הפועלת בתוכו אך אין לה קיום פיזי בגופו? ואם כן מי הוא אני האמיתי במשחק הזה ומהו חלקו של הגוף הנשלט שליטה מוחלטת ע"י המערכת הזרה לו... ואף האדם שהצביע לאחרונה על הכתובת הפיזית של המערכת הזו - התחבט באותה הסוגיה ונותר עם אותה הנשמה והתודעה והנפש הזרות לגופו עד לכדי ניכור... עד כדי להזיק לו ולהציבו תדירות בפני סכנה קיומית, ואני מחפש איפוא את ההגדרה, מה היא הגדרת נפש / נשמה? מהי הגדרת החלק הרוחני של האדם? האם ישנה הגדרה כזו בכלל? האם אנו מחפשים הגדרה למשהו ממשי בעל ערך פיזיקלי?
ציינתי לעיל שהביטוי המדויק למערכת הזרה שנצפתה בגוף אותה אנו מכנים כנשמה - נגלה לעיני בפרק ב' של בראשית, מצאתי שם ביטוי בהיר ומדוייק שעונה על המונח "הגדרה". ומדוע איפוא קניתי דווקא את הגדרת מחבר התורה לנשמה...
- כי הוא לא הלך סחור סביב הנושא ונגע בו ישירות ובאופן ממוקד: לא, אין הגדרה פיזיקלית לנשמה. לנשמה כהיא זו אין מימדים פיזיקלים, הווה אומר שאין לה קיום בזכות עצמה, אבל כן יש לה קיום במרחב הגוף האנושי, כי רק במרחב הגוף הזה ניתן לחוש בהעדרה או לחילופין בקיומה.
מחבר התורה נתן לנשמה האנושית את שם התואר "מודעות" המקביל בעצם לשם "אד" כפי שהופיע בפסוק ו' מהפרק השני של בראשית, ואני אבאיר בהמשך את הדברים אולם לפני כן הייתי רוצה להשקיף על הפנורמה הכללית של המונח "מודעות" - או "נשמה" במילון שלנו. לשם זאת עלי לבקש ממכם לאתר בניין מסויים הקרוב אליכם, פשוט לפתוח את החלון לאתר בניין ולהתבונן בו. אני מבקש את זאת כי זה הדבר הראשון שעיני נפלו עליו כאשר הרהרתי בנושא וניגשתי לשכתב אותו.
אני כותב את השורות האלה מול חלון שמשקיף על בניין גדול בן כחמישים קומות שזה עתה סיימו לבנות. אני מתבונן בבניין הזה ורואה מולי הרבה יידע. יידע הנדסי מעל לכל, וגם יידע בתחום הבנייה, החשמל... הרבה מאוד מערכות של יידע בתחומים שונים נאספו והושקעו בבניית הבניין ממול. אני מודע ליידע שהושקע בהקמת הבניין ממול למרות שאין לי בדל של יידע בתחום הזה.
אין לי איפוא יידע אבל כן יש לי מודעות בכל הקשור לבניין שממול. תארו לכם אותי ללא המודעות הזו ניגש להקים בניין בן 50 קומות! אולי אגיע בקושי לקומה אחת שתקרוס על ראשי בהקדם האפשרי. אני רוצה להגיד שלא לכל אדם יש יידע אבל לכל אדם ישנה מודעות, וזה הדבר שמבדיל אותנו מהחיה שיכולה לעלות ביידע שלה על האדם בתחומים מסויימים כמו הצייד למשל, הנמר יודע לארוב לטרפתו ולצוד אותה הרבה יותר טוב מהאדם, אבל אין לנמר את המודעות של האדם, הוא יכול לעבור על יד הבניין ממול מבלי להיות מודע לקיומו, ומטבע הדברים ישנם דברים שיכול להתקל בהם ולהיות מודע לקיומם, כמו עץ, עוף, מים... אבל רמת המודעות שלי כאדם עולה לאין ערוך על רמת המודעות של הנמר, ולכן נכון להגיד - אם נכון הביטוי - שהמודעות שלי גדולה יותר מהמודעות של הנמר או אם תרצה - תודעתי גדולה מתודעתו / נשמתי גדולה מנשמתו.
הייתי רוצה להדגיש שוב, שלמרות שהחומר הגולמי של המודעות הוא היידע / המידע / האינפורמציה, המודעות בפני עצמה אינה נמדדת ברמת היידע של האדם. אני יכול להיות בעל יידע עצום בתחומים מסויימים אבל רמת המודעות שלי צרה ביתר התחומים, ולהפך, ניתן להיות בעל מודעות רחבה בצד רמת יידע צרה. מודעות היא מד ההבחנה במידע - לא מד צבירת המידע.
אני יכול לתאר את המודעות בעט ציורי ככרטיס אשראי שחולש על הכסף של כל הבנקים בעולם, כאשר הכסף מייצג את המידע וכרטיס האשראי את המודעת. אם כן אינני יודע כמה כסף יש בעולם וגם אינני יודע אם לממש אותו - מה אקנה בו, כמה אמשוך ממנו ומתי... אבל כל הכסף שבעולם עומד לרשותי ויכול בכל רגע לממש כל חלק ממנו, כי בידי כרטיס אשראי פתוח.
זו איפוא הגדרת המודעות: להיות מודע לקיום המידע, להבחין בו. הבחנה זו תעמיד את המידע לרשותך הגם ואינך צורך אותו או את חלקו מיידית. מחבר התורה עשה פחות או יותר את אותו התרגיל המחשבתי של כרטיס האשראי... הוא לקח את כל המידע שבעולם, צרר אותו בחבילה אחת וכתב עליה "מודעות" וליתר דיוק כתב "אד" - תכף ניגש למהות השם.
אכן, היקום מכיל מידע לא סופי שלא ניתן לעמוד על מימדיו, אולם אין הדבר מונע מלהצביע על חבילת המידע האין סופית, זו פעולה תקנית. יש ביקום מידע ואני מצביע על קיומו, צורר אותו בחבילה וורטואלית ושם על החבילה הזאת את שם הזיהוי שאבחר: אד, נשמה, מודעות... ולא על שום מה... מחבר התורה הניח שהיצור היחיד ביקום שיכול להיות מודע לקיום החבילה הזאת ולהוציא כל שביב מתכולתה בכל זמן שירצה הוא האדם. השאלה אם האדם רוצה להוציא מידע מהחבילה או לא - אינה פוגמת בהנחה הזאת, כלומר אינה פוגמת ביכולת האדם מלהבחין בקיום חבילת המידע. אני הבחנתי בקיום המידע שעשה את הבניין וזה הספיק בלהעמיד את כל המידע של הבניין לרשותי הגם ועוד לא עיבדתי מתוכו שום דבר. בכל רגע שארצה אעבד את המידע הדרוש מתוך החבילה שזיהיתי ואבנה בית. אלמד הנדסה באוניברסיטה, אתעמק בתורת האינסטלציה, אתמחה בהקמת רשתות מים...
ובכן כושר ההבחנה במידע נמצא אומנם בכל היצורים עלי אדמות, וגם החיה, כפי שהזכרתי, מבחינה בחתך מסויים של מידע ומעמידה אותו לרשותה ע"מ ליהנות ממנו ולעבדו בשעת הצורך. הנמר יכול לחזור אל הבאר שהבחין בו ולשתות ממנו... אולם אין חולק על זה שרדיוס ההבחנה של הנמר מוגבל, בעוד רדיוס ההבחנה של היצור האנושי אינו מוגבל וחולש על מלוא חבילת המידע של היקום, מכאן מקור הנחת מחבר התורה כי האדם הוא היצור היחיד שיכול להבחין בתכולת המלאה של חבילת המידע ביקום.
האדם הוא כלי קיבול מושלם לחבילת המידע, והמודעות שלו מתגלמת בפוטנציה הבלתי מוגבלת להבחין במידע, אך לא כל אדם משתמש במלוא הפוטנציה שלו, לכן לא לכל אדם אותה המודעות, אם תרצה - לא לכולנו אותה הנשמה.
אם כן השאלה היא לא כמה אנו מושכים בכרטיס האשראי שברשותינו, וגם לא מהו טיב כרטיס האשראי שמחזיקים בו, כי כל כרטיסי האשראי האנושיים הם בעלי פוטנציה בלתי מוגבלת המעמידה לרשות בעלי הכרטיס סכום בנקאי בלתי מוגבל. נא לזכור: כרטיס האשראי הוא "המודעות", והסכום שחולש עליו הכרטיס הוא "המידע".
השאלה היא איפוא מיהו המחזיק בכרטיס האשראי, ושני סוגי אנשים לפחות מחזיקים בו: אדם שמודע לפוטנציה של הכרטיס שלו, ואחר לא. כלומר יש אדם שהמודעות שלו הינה בלתי מוגבלת בעליל, וישנו אחר שהמודעות שלו מוגבלת ונושקת למודעות החיה. החיה אגב משתמשת ביעילות בכרטיס שבידה ומושכת בו את מלוא הסכום העומד לרשותה עד הגרוש האחרון, וכאשר לא נותר לה בחשבון גרוש שחוק - היא גוועת ומתה. בינינו, אני האדם יודע שעמד לרשות החיה סכום הרבה יותר גבוה מזה שמשכה בפועל, אולם היא לא היתה מודעת לקיומו...
ובכן העליות והירידות והתנודות הניכרות ברמת המודעות האנושית הן אלו שהבליטו את המודעות כהיא זו, העלו אותה לבמה וצבעו אותה בצבע זוהר להפרידה מיתר הגורמים במערכת האנושית. בנקודה זו נולדה הנשמה והתודעה והנפש וגם החלק הרוחני שבאדם. בנקודה זו נפרדה התודעה מהגוף ונולד לראשונה הביטוי האגדי "גוף ונשמה". אני קורא לביטוי אגדי, כי עד לאותו רגע לא היה הבדל בין הגוף לנשמה שפעלו כיחידה אחת ובמהותם חד הם, לא היתה הפרדה ביניהם, הגוף הוא הנשמה והנשמה היא הגוף, מערכת אחת בגוף אחד. אולם ומרגע ההפרדה הנגזר כאמור מהתנודות ההן, לא היה ניתן לחבר שוב בין שני המונחים ע"מ להבין את תיפקודם במערכת האנושית.
מחבר התורה הוציא מתחת ידו ספר מדעי לכל דבר, בו הוא תיעד את הסטיה הווירטואלית של פרידת התודעה מהגוף, ומטרתו המוצהרת היתה להחזיר את התודעה לגוף - שיפעלו שוב כיחידה אחת כפי שפעלו במקור. בחיבור התורה נרשם ליווי כרונולוגי לסטיה הווירטואלית בכל שלבי התפתחותה, החל מהרגע בו נולדה ועד לשלביה המתקדמים כבימינו, כאשר אף המדע שזיהה את מערכת העצבים ותפקידה בגוף, מתח במתחמו קו מדעי מובהק שיפריד בין הנשמה לגוף...
תיעוד הסטיה האנושית של פרידת התודעה מהגוף החל מהשלב שקדם לסטיה, כאשר התודעה והגוף פעלו כיחידה אחת, במערכת אחת, בתיאום מופלא וטבעי כמו שהכבד מתואם בפעולותיו עם הכליות... ניתן להצביע בוודאי על מערכת הכליות ותפקידה וגם ניתן לבודדה מיתר האברים הפועלים לצידה בשביל לעמוד על תיפקודה, אך לא ניתן לתאר את פעולת הכבד בגוף חסר כליות כי לא קיימת סיטואציה כזו, כל המערכת האנושית נולדה כיחידה אחת לעבוד כיחידה אחת.
ובעצם, אומר מחבר התורה, ניתן לתאר את פעולת הכבד בגוף חסר כליות כי ניתן ליצור גוף חדש כזה או ניתן ללמד את הגוף הקיים לחיות ללא הכליות, אולם ובכל אופן מהאופנים אין המדובר באותו הגוף אלא בגוף אחר לגמרי שרק דומה לראשון, כי הגוף הראשון המקורי נוצר עם כבד וכליות לצידו שעבדו ביחד כיחידה אחת.
מחבר התורה לוקח איפוא את הגוף החדש שנוצר מתערובת מוזרה של נשמה בגוף ועושה בו ניתוח אנטומי לעיני כולנו, למען נראה נשמע ונפנים את ההבדל הניכר בין שני המצבים, היינו בין שתי הגופות: בין הגוף החדש לגוף המקורי. למעשה את הניתוח האנטומי הוא מבצע במספר גופות חדשות שאין לי את המספר המדויק שלהן אבל ניתן למנות אותם אם נמנה את הדמויות השונות שהופיעו לאורך כל התורה.
הגופות החדשות, או אם תרצה הדמויות החדשות הן בעלי אותו מבנה גוף לכאורה אך הנשמה שבהן שונה מהנשמה המקורית, השוני אם תרצה הוא באחוזים. מעט נשמה, יותר מדי נשמה... וכפי שהזכרתי לעיל, לנשמה כהיא זו אין ישות פיזיקלית, אם תרצה - הנשמה אינה ישות משפטית, לא ניתן להיפגש עם הנשמה בבית קפה ולשאול אותה איך היה אתמול בארוחת הערב... לא ניתן לבודד את הנשמה מהגוף ולהצביע עליה בנפרד, אבל ניתן להצביע על הנשמה בתוך הגוף, לבודד אותה ולבחון אותה כאשר האדם חי וליבו פועם - כפי שניתן לבחון את תיפקוד הריאות ברגע אנטומי מסויים. וכן הנשמה מתפתחת וגודלת או מצטמצמת ומקבלת זהות ואופי לצד כל האברים בגוף שמתפתחים ומשתנים, ולפעמים עוברים מהפך ומראיהם משתנה וגם השפעתם ותפקידם במערכת משתנה בהתאם.
למדתי בתורה שאדם חי הוא בעל נשמה ואף אדם מת. כן וכן אל תתפלאו על הנתון האחרון. בשביל להבאיר את הנתון הזה עלי לחתור טיפה לליבה... נא עמדו איתי שוב על החלון ובחנו את אותו הבניין, ובעצם בחנו נא כל חפץ פיזיקלי שעיניכם נופלות עליו. אבן, שולחן, איש שעובר ברחוב, חתול חמוד שאיבד את בעליו, עץ גדול ויפה ולידו שיח קטן ורזה. ובכן הקבוצה הפיזיקלית הזו שזה עתה בחנתם מתחלקת באופן ברור לשתי קבוצות בת: קבוצה אחת שיד האדם בחשה בה והציבה במקומה וקבוצה שניה שאין לאדם יד בה, כמו האבן שהתגוללה לפינת הרחוב, יתכן והיא נמצאת שם מלפני אלפי השנים ויתכן והרוח הביאה אותה זה עתה למקומה.
באופן טבעי אנו נבחין כי הקבוצה הראשונה שיד האדם בחשה בה היא הרבה יותר גדולה מהקבוצה השניה, כמעט כל דבר שעינינו נופלות עליו יד האדם בחשה בו, הקימה אותו או עיצבה אותו, ואף העץ והחתול - יד האדם בחשה בהם, הציבה אותם במקומם והשפיעה במידה מסויימת על מצבם. ומובן הוא הדבר כי זו הסביבה הטבעית של האדם... מטבע הדברים וככל ונתרחק מהסביבה הטבעית הזו, הקבוצה הראשונה של האדם תקטן והשניה תגדל. אפשר למצוא ביער עצים זקנים בני אלפי השנים... אפשר למצוא סלעים מלפני מליארדי השנים שעוצבו עוד לפני שיד אדם נוצרה... אפשר למצוא את הים, את האוקיאנוסים, את רקיע השמים, את השמש והירח ומאדים ואת מערכת הכוכבים, אפשר כבר לזהות את מליארדי הגלקסיות השרועות ביקום הנצפה, ואפשר להניח כי ישנו המשך ביקום הבלתי נצפה.
אפשר לראות בעצם איך הקבוצה הראשונה הולכת ומצטמצמת עד וכמעט נעלמת לטובת הקבוצה השניה, לטבע ליקום שיד אדם לא בחשה בו. ובעצם אפשר לבכות נוכח מימדי הקבוצה הראשונה שמצטמצמת לעומת חברתה למימדי סיכה, אך גם במימדי הסיכה היא לא עוצרת, דהיינו אף הסיכה הולכת ומצטמצמת...
האדם התחבט מעודו בסוגיה הזאת, האם הוא מזהה אגב המערכת הרגשית שלו שחולשת על ליבו ואבריו - נוכחותה של מערכת זרה הפועלת בתוכו אך אין לה קיום פיזי בגופו? ואם כן מי הוא אני האמיתי במשחק הזה ומהו חלקו של הגוף הנשלט שליטה מוחלטת ע"י המערכת הזרה לו... ואף האדם שהצביע לאחרונה על הכתובת הפיזית של המערכת הזו - התחבט באותה הסוגיה ונותר עם אותה הנשמה והתודעה והנפש הזרות לגופו עד לכדי ניכור... עד כדי להזיק לו ולהציבו תדירות בפני סכנה קיומית, ואני מחפש איפוא את ההגדרה, מה היא הגדרת נפש / נשמה? מהי הגדרת החלק הרוחני של האדם? האם ישנה הגדרה כזו בכלל? האם אנו מחפשים הגדרה למשהו ממשי בעל ערך פיזיקלי?
ציינתי לעיל שהביטוי המדויק למערכת הזרה שנצפתה בגוף אותה אנו מכנים כנשמה - נגלה לעיני בפרק ב' של בראשית, מצאתי שם ביטוי בהיר ומדוייק שעונה על המונח "הגדרה". ומדוע איפוא קניתי דווקא את הגדרת מחבר התורה לנשמה...
- כי הוא לא הלך סחור סביב הנושא ונגע בו ישירות ובאופן ממוקד: לא, אין הגדרה פיזיקלית לנשמה. לנשמה כהיא זו אין מימדים פיזיקלים, הווה אומר שאין לה קיום בזכות עצמה, אבל כן יש לה קיום במרחב הגוף האנושי, כי רק במרחב הגוף הזה ניתן לחוש בהעדרה או לחילופין בקיומה.
מחבר התורה נתן לנשמה האנושית את שם התואר "מודעות" המקביל בעצם לשם "אד" כפי שהופיע בפסוק ו' מהפרק השני של בראשית, ואני אבאיר בהמשך את הדברים אולם לפני כן הייתי רוצה להשקיף על הפנורמה הכללית של המונח "מודעות" - או "נשמה" במילון שלנו. לשם זאת עלי לבקש ממכם לאתר בניין מסויים הקרוב אליכם, פשוט לפתוח את החלון לאתר בניין ולהתבונן בו. אני מבקש את זאת כי זה הדבר הראשון שעיני נפלו עליו כאשר הרהרתי בנושא וניגשתי לשכתב אותו.
אני כותב את השורות האלה מול חלון שמשקיף על בניין גדול בן כחמישים קומות שזה עתה סיימו לבנות. אני מתבונן בבניין הזה ורואה מולי הרבה יידע. יידע הנדסי מעל לכל, וגם יידע בתחום הבנייה, החשמל... הרבה מאוד מערכות של יידע בתחומים שונים נאספו והושקעו בבניית הבניין ממול. אני מודע ליידע שהושקע בהקמת הבניין ממול למרות שאין לי בדל של יידע בתחום הזה.
אין לי איפוא יידע אבל כן יש לי מודעות בכל הקשור לבניין שממול. תארו לכם אותי ללא המודעות הזו ניגש להקים בניין בן 50 קומות! אולי אגיע בקושי לקומה אחת שתקרוס על ראשי בהקדם האפשרי. אני רוצה להגיד שלא לכל אדם יש יידע אבל לכל אדם ישנה מודעות, וזה הדבר שמבדיל אותנו מהחיה שיכולה לעלות ביידע שלה על האדם בתחומים מסויימים כמו הצייד למשל, הנמר יודע לארוב לטרפתו ולצוד אותה הרבה יותר טוב מהאדם, אבל אין לנמר את המודעות של האדם, הוא יכול לעבור על יד הבניין ממול מבלי להיות מודע לקיומו, ומטבע הדברים ישנם דברים שיכול להתקל בהם ולהיות מודע לקיומם, כמו עץ, עוף, מים... אבל רמת המודעות שלי כאדם עולה לאין ערוך על רמת המודעות של הנמר, ולכן נכון להגיד - אם נכון הביטוי - שהמודעות שלי גדולה יותר מהמודעות של הנמר או אם תרצה - תודעתי גדולה מתודעתו / נשמתי גדולה מנשמתו.
הייתי רוצה להדגיש שוב, שלמרות שהחומר הגולמי של המודעות הוא היידע / המידע / האינפורמציה, המודעות בפני עצמה אינה נמדדת ברמת היידע של האדם. אני יכול להיות בעל יידע עצום בתחומים מסויימים אבל רמת המודעות שלי צרה ביתר התחומים, ולהפך, ניתן להיות בעל מודעות רחבה בצד רמת יידע צרה. מודעות היא מד ההבחנה במידע - לא מד צבירת המידע.
אני יכול לתאר את המודעות בעט ציורי ככרטיס אשראי שחולש על הכסף של כל הבנקים בעולם, כאשר הכסף מייצג את המידע וכרטיס האשראי את המודעת. אם כן אינני יודע כמה כסף יש בעולם וגם אינני יודע אם לממש אותו - מה אקנה בו, כמה אמשוך ממנו ומתי... אבל כל הכסף שבעולם עומד לרשותי ויכול בכל רגע לממש כל חלק ממנו, כי בידי כרטיס אשראי פתוח.
זו איפוא הגדרת המודעות: להיות מודע לקיום המידע, להבחין בו. הבחנה זו תעמיד את המידע לרשותך הגם ואינך צורך אותו או את חלקו מיידית. מחבר התורה עשה פחות או יותר את אותו התרגיל המחשבתי של כרטיס האשראי... הוא לקח את כל המידע שבעולם, צרר אותו בחבילה אחת וכתב עליה "מודעות" וליתר דיוק כתב "אד" - תכף ניגש למהות השם.
אכן, היקום מכיל מידע לא סופי שלא ניתן לעמוד על מימדיו, אולם אין הדבר מונע מלהצביע על חבילת המידע האין סופית, זו פעולה תקנית. יש ביקום מידע ואני מצביע על קיומו, צורר אותו בחבילה וורטואלית ושם על החבילה הזאת את שם הזיהוי שאבחר: אד, נשמה, מודעות... ולא על שום מה... מחבר התורה הניח שהיצור היחיד ביקום שיכול להיות מודע לקיום החבילה הזאת ולהוציא כל שביב מתכולתה בכל זמן שירצה הוא האדם. השאלה אם האדם רוצה להוציא מידע מהחבילה או לא - אינה פוגמת בהנחה הזאת, כלומר אינה פוגמת ביכולת האדם מלהבחין בקיום חבילת המידע. אני הבחנתי בקיום המידע שעשה את הבניין וזה הספיק בלהעמיד את כל המידע של הבניין לרשותי הגם ועוד לא עיבדתי מתוכו שום דבר. בכל רגע שארצה אעבד את המידע הדרוש מתוך החבילה שזיהיתי ואבנה בית. אלמד הנדסה באוניברסיטה, אתעמק בתורת האינסטלציה, אתמחה בהקמת רשתות מים...
ובכן כושר ההבחנה במידע נמצא אומנם בכל היצורים עלי אדמות, וגם החיה, כפי שהזכרתי, מבחינה בחתך מסויים של מידע ומעמידה אותו לרשותה ע"מ ליהנות ממנו ולעבדו בשעת הצורך. הנמר יכול לחזור אל הבאר שהבחין בו ולשתות ממנו... אולם אין חולק על זה שרדיוס ההבחנה של הנמר מוגבל, בעוד רדיוס ההבחנה של היצור האנושי אינו מוגבל וחולש על מלוא חבילת המידע של היקום, מכאן מקור הנחת מחבר התורה כי האדם הוא היצור היחיד שיכול להבחין בתכולת המלאה של חבילת המידע ביקום.
האדם הוא כלי קיבול מושלם לחבילת המידע, והמודעות שלו מתגלמת בפוטנציה הבלתי מוגבלת להבחין במידע, אך לא כל אדם משתמש במלוא הפוטנציה שלו, לכן לא לכל אדם אותה המודעות, אם תרצה - לא לכולנו אותה הנשמה.
אם כן השאלה היא לא כמה אנו מושכים בכרטיס האשראי שברשותינו, וגם לא מהו טיב כרטיס האשראי שמחזיקים בו, כי כל כרטיסי האשראי האנושיים הם בעלי פוטנציה בלתי מוגבלת המעמידה לרשות בעלי הכרטיס סכום בנקאי בלתי מוגבל. נא לזכור: כרטיס האשראי הוא "המודעות", והסכום שחולש עליו הכרטיס הוא "המידע".
השאלה היא איפוא מיהו המחזיק בכרטיס האשראי, ושני סוגי אנשים לפחות מחזיקים בו: אדם שמודע לפוטנציה של הכרטיס שלו, ואחר לא. כלומר יש אדם שהמודעות שלו הינה בלתי מוגבלת בעליל, וישנו אחר שהמודעות שלו מוגבלת ונושקת למודעות החיה. החיה אגב משתמשת ביעילות בכרטיס שבידה ומושכת בו את מלוא הסכום העומד לרשותה עד הגרוש האחרון, וכאשר לא נותר לה בחשבון גרוש שחוק - היא גוועת ומתה. בינינו, אני האדם יודע שעמד לרשות החיה סכום הרבה יותר גבוה מזה שמשכה בפועל, אולם היא לא היתה מודעת לקיומו...
ובכן העליות והירידות והתנודות הניכרות ברמת המודעות האנושית הן אלו שהבליטו את המודעות כהיא זו, העלו אותה לבמה וצבעו אותה בצבע זוהר להפרידה מיתר הגורמים במערכת האנושית. בנקודה זו נולדה הנשמה והתודעה והנפש וגם החלק הרוחני שבאדם. בנקודה זו נפרדה התודעה מהגוף ונולד לראשונה הביטוי האגדי "גוף ונשמה". אני קורא לביטוי אגדי, כי עד לאותו רגע לא היה הבדל בין הגוף לנשמה שפעלו כיחידה אחת ובמהותם חד הם, לא היתה הפרדה ביניהם, הגוף הוא הנשמה והנשמה היא הגוף, מערכת אחת בגוף אחד. אולם ומרגע ההפרדה הנגזר כאמור מהתנודות ההן, לא היה ניתן לחבר שוב בין שני המונחים ע"מ להבין את תיפקודם במערכת האנושית.
מחבר התורה הוציא מתחת ידו ספר מדעי לכל דבר, בו הוא תיעד את הסטיה הווירטואלית של פרידת התודעה מהגוף, ומטרתו המוצהרת היתה להחזיר את התודעה לגוף - שיפעלו שוב כיחידה אחת כפי שפעלו במקור. בחיבור התורה נרשם ליווי כרונולוגי לסטיה הווירטואלית בכל שלבי התפתחותה, החל מהרגע בו נולדה ועד לשלביה המתקדמים כבימינו, כאשר אף המדע שזיהה את מערכת העצבים ותפקידה בגוף, מתח במתחמו קו מדעי מובהק שיפריד בין הנשמה לגוף...
תיעוד הסטיה האנושית של פרידת התודעה מהגוף החל מהשלב שקדם לסטיה, כאשר התודעה והגוף פעלו כיחידה אחת, במערכת אחת, בתיאום מופלא וטבעי כמו שהכבד מתואם בפעולותיו עם הכליות... ניתן להצביע בוודאי על מערכת הכליות ותפקידה וגם ניתן לבודדה מיתר האברים הפועלים לצידה בשביל לעמוד על תיפקודה, אך לא ניתן לתאר את פעולת הכבד בגוף חסר כליות כי לא קיימת סיטואציה כזו, כל המערכת האנושית נולדה כיחידה אחת לעבוד כיחידה אחת.
ובעצם, אומר מחבר התורה, ניתן לתאר את פעולת הכבד בגוף חסר כליות כי ניתן ליצור גוף חדש כזה או ניתן ללמד את הגוף הקיים לחיות ללא הכליות, אולם ובכל אופן מהאופנים אין המדובר באותו הגוף אלא בגוף אחר לגמרי שרק דומה לראשון, כי הגוף הראשון המקורי נוצר עם כבד וכליות לצידו שעבדו ביחד כיחידה אחת.
מחבר התורה לוקח איפוא את הגוף החדש שנוצר מתערובת מוזרה של נשמה בגוף ועושה בו ניתוח אנטומי לעיני כולנו, למען נראה נשמע ונפנים את ההבדל הניכר בין שני המצבים, היינו בין שתי הגופות: בין הגוף החדש לגוף המקורי. למעשה את הניתוח האנטומי הוא מבצע במספר גופות חדשות שאין לי את המספר המדויק שלהן אבל ניתן למנות אותם אם נמנה את הדמויות השונות שהופיעו לאורך כל התורה.
הגופות החדשות, או אם תרצה הדמויות החדשות הן בעלי אותו מבנה גוף לכאורה אך הנשמה שבהן שונה מהנשמה המקורית, השוני אם תרצה הוא באחוזים. מעט נשמה, יותר מדי נשמה... וכפי שהזכרתי לעיל, לנשמה כהיא זו אין ישות פיזיקלית, אם תרצה - הנשמה אינה ישות משפטית, לא ניתן להיפגש עם הנשמה בבית קפה ולשאול אותה איך היה אתמול בארוחת הערב... לא ניתן לבודד את הנשמה מהגוף ולהצביע עליה בנפרד, אבל ניתן להצביע על הנשמה בתוך הגוף, לבודד אותה ולבחון אותה כאשר האדם חי וליבו פועם - כפי שניתן לבחון את תיפקוד הריאות ברגע אנטומי מסויים. וכן הנשמה מתפתחת וגודלת או מצטמצמת ומקבלת זהות ואופי לצד כל האברים בגוף שמתפתחים ומשתנים, ולפעמים עוברים מהפך ומראיהם משתנה וגם השפעתם ותפקידם במערכת משתנה בהתאם.
למדתי בתורה שאדם חי הוא בעל נשמה ואף אדם מת. כן וכן אל תתפלאו על הנתון האחרון. בשביל להבאיר את הנתון הזה עלי לחתור טיפה לליבה... נא עמדו איתי שוב על החלון ובחנו את אותו הבניין, ובעצם בחנו נא כל חפץ פיזיקלי שעיניכם נופלות עליו. אבן, שולחן, איש שעובר ברחוב, חתול חמוד שאיבד את בעליו, עץ גדול ויפה ולידו שיח קטן ורזה. ובכן הקבוצה הפיזיקלית הזו שזה עתה בחנתם מתחלקת באופן ברור לשתי קבוצות בת: קבוצה אחת שיד האדם בחשה בה והציבה במקומה וקבוצה שניה שאין לאדם יד בה, כמו האבן שהתגוללה לפינת הרחוב, יתכן והיא נמצאת שם מלפני אלפי השנים ויתכן והרוח הביאה אותה זה עתה למקומה.
באופן טבעי אנו נבחין כי הקבוצה הראשונה שיד האדם בחשה בה היא הרבה יותר גדולה מהקבוצה השניה, כמעט כל דבר שעינינו נופלות עליו יד האדם בחשה בו, הקימה אותו או עיצבה אותו, ואף העץ והחתול - יד האדם בחשה בהם, הציבה אותם במקומם והשפיעה במידה מסויימת על מצבם. ומובן הוא הדבר כי זו הסביבה הטבעית של האדם... מטבע הדברים וככל ונתרחק מהסביבה הטבעית הזו, הקבוצה הראשונה של האדם תקטן והשניה תגדל. אפשר למצוא ביער עצים זקנים בני אלפי השנים... אפשר למצוא סלעים מלפני מליארדי השנים שעוצבו עוד לפני שיד אדם נוצרה... אפשר למצוא את הים, את האוקיאנוסים, את רקיע השמים, את השמש והירח ומאדים ואת מערכת הכוכבים, אפשר כבר לזהות את מליארדי הגלקסיות השרועות ביקום הנצפה, ואפשר להניח כי ישנו המשך ביקום הבלתי נצפה.
אפשר לראות בעצם איך הקבוצה הראשונה הולכת ומצטמצמת עד וכמעט נעלמת לטובת הקבוצה השניה, לטבע ליקום שיד אדם לא בחשה בו. ובעצם אפשר לבכות נוכח מימדי הקבוצה הראשונה שמצטמצמת לעומת חברתה למימדי סיכה, אך גם במימדי הסיכה היא לא עוצרת, דהיינו אף הסיכה הולכת ומצטמצמת...
050-3331-331