קורה לפעמים שמוצאים שיטה מסויימת אבל, מנסים לבחון אותה, לבדוק אותה במצבי קיצון, אבל לפעמים מנסים להכשיל את השיטה עצמה בכלים לא אובייקטיביים בעליל, כלים מגמתיים שלא מובילים לכלום.

דוגמה טובה לכך היא שיטה שבה מנסים לעשות סדר יום, ואז מנסים ללכת בניגוד לשיטה כדי לראות אם אפשר להכשיל את השיטה, וזה ברור שכך השיטה תיכשל, זה כ"כ מגמתי. זה כמו לנסות לעוף, כאשר ידוע שהאדם לא יכול לעוף.

כאשר אדם מנסה לעשות הפוך ממה שהשיטה אומרת לו, שלא ייתפלא שהשיטה הזו נופלת באופן אוטומטי לקרשים. זה לא השיטה שלא פועלת. זה האדם שלא פועל נכון. כמו שאומרים כשהקוף לא יודע לרקוד הוא אומר שהרצפה עקומה.

אחד המורים שלי אמר שאדם הרבה פעמים פועל בשיטה מסויימת והשיטה כמובן לא פעלה, אז למה שעכשיו היא תפעל? אני מוסיף ואומר שזה הרגל גרוע לא להתבונן על מהלכי החיים בצורה שהאדם יהיה הוגן כלפי עצמו.

כאשר אדם מנסה להכשיל שיטה מסויימת הוא כביכול רוצה להיות בטוח שהשיטה לא תיכשל במאה אחוז. אבל זה רק למראית עין, הרי ברור כשמש שהאדם לא ינסה ליפול לתוך בור או להכשיל את עצמו בדרך ע"י הרגל של עצמו. וכאן לעומת זאת הוא עושה את כל המהלכים ע"מ ליפול.

מה בעצם הוא עושה בפועל? הוא בעצם שואל את השאלה: איך השיטה הזו לא פועלת? במקום לשאול את עצמו: איך היא כן תפעל? ואז הוא בעצם עושה Search כמו במנוע חיפוש ודולה את כל המידע למתכון לכישלון ידוע מראש. לא עוזר משהו.

האדם הזה בעצם שואל את עצמו: איך אפשר להיכשל? במקום: איך אפשר להצליח? ומקבל את התשובה לכישלון. במקום זאת, אם הוא ישאל את עצמו איך אפשר להצליח יופיעו לו כל האפשרויות הזמינות להצליח. הוא פשוט צריך לשאול את עצמו את השאלה הנכונה. כי תמיד תישאר לאדם הבחירה, לא יעזור לו כלום. הוא בוחר גם אם הוא לא בוחר.

ולכן, אין שיטה כזאת שאי אפשר להיכשל ושתשמור על האדם מיכישלון. האדם צריך לפקח על עצמו וזו בחירתו. האדם בוחר אם לנסות להצליח או לנסות להיכשל.