כל אדם חשוף כל הזמן למידע, החל ממידע שהאדם נחשף אליו בצורה יזומה כגון קריאה בספר ועד מידע שנשתל לתת המודע של האדם גם נגד רצונו, כגון מצפייה בפרסומות וכיו"ב.
הפעולות שאנחנו עושים, הם נגזרת של המחשבות וצורת החשיבה שלנו. והמחשבות ודפוסי החשיבה שלנו הם נגזרת (נרצה או לא) של המידע שנכנס לראשנו הן באופן יזום והן ללא תשומת לב.
רוב ככל המידע שאליו אנחנו נחשפים הוא מידע שמתיימר לעשות לנו טוב. אף אחד לא מנסה למכור לנו רעל במסווה של רעל שהורג את זה שמשתמש בו, ואף אחד לא נותן לך עצה לא טובה ואומר לך שהיא עצה לא טובה. רוב ככל המידע שאנחנו נחשפים אליו, הוא מידע שבא "לעזור" לנו ולעשות לנו טוב.
אבל מה לעשות שלא כל מה שנראה נוצץ וטוב הוא אכן כך? מה לעשות שלא כל מה שנראה בריא ושכתוב עליו שהוא בריא הוא אכן כזה? כי באמת הרע אף פעם לא בא לאדם ואומר לו תעשה רע, הוא תמיד יבוא לאדם במסווה של משהו טוב, תעשן איזו סגריה אחת ותרגיש משוחרר. ומה יקרה אם תעשן עוד אחת? וכך הרע שבאדם מרגיל אותו לכל מיני דפוסים משובשים של התנהגות, רק שאחרי שהאדם כבר נלכד במצודתו של ההרגל הרע, אז כבר קשה להתנתק.
הרע שבאדם אף פעם לא יגיד לו לעשות משהו רע, הוא תמיד יחפה את זה בטוב וימצא לו הצדקות למה זה בכלל לא רע אלא טוב וימצא לו את כל ההסברים למה טוב לעשות כך או אחרת, אבל באמת זהו רע. כך גם המידע שהאדם נחשף אליו, כל מי שמוכר לך משהו אפילו רעיון, דהיינו מוכר לך את צורת ההסתכלות שלו על משהו, כל אחד כזה אומר לך שהמוצר שלו הכי טוב. אבל האם זה באמת טוב עבורך? כי כשם שתרופה טובה יכולה להצליח חיים, כך גם תרופה לא מתאימה יכולה להרוג את החולה.
הרע בא לאדם ואומר לו, אז מה אם צריך לשמור על תזונה נכונה, מה אכפת לך, הנה יש כאן משהו שאם תאכל אותו הוא יעשה לך מצב רוח. אל תאכל הרבה תאכל רק קצת. ואז מה קורה?
האדם אוכל. והאם הוא אוכל קצת? בד"כ הקצת הופך לקצת הרבה ובד"כ המצב רוח המיוחל הופך לייסורי מצפון ולצורך בדיאטה. אף אחד לא השמין ביום אחד. זה תמיד מתחיל במשהו ממש קטן, שהוא בכלל חיובי והוא בכלל עושה לך טוב. אבל הטוב הזה עולה ביוקר ובהמון שעות בחדר הכושר...
אז נכון, לשקר אין רגליים ובסופו של דבר אם תאכל אוכל מקולקל, אז בסוף אתה תדע על זה באמצעות התגובות הפיזיולוגיות שהגוף מגיב לאוכל מקולקל. אבל האם בגלל זה אתה לא בודק מה אתה אוכל? האם אדם אומר, מאחר שבכל מקרה אם האוכל מורעל אז בכל מקרה אני אדע על זה, אז למה לבדוק? ברור שלא, אם יש לך חשש שהאוכל מורעל, אתה תעדיף להישאר רעב ולא לאכול אותו אלא לחפש משהו אחר לאכול.
נמצא אם כן כי האדם עושה את כל ההשתדלות לבדוק לדוגמא מהי איכות המזון שהוא מכניס לפיו.
אדם חולה שצריך תרופה, האם הוא הולך לכל אחד? מה אכפת לך, תשאל איזה חובבן ומקסימום תגלה בהמשך שהתרופה שהוא המליץ לך לא עזרה לך, או שאולי תגלה שבמקרה היא גרמה לך לנזק כלשהו. כמובן שבנושאים האלו לא משחקים וכל אדם בודק בעיניים פקוחות מה הוא עושה והולך רק לרופא מסומך וכולי.
ולכן חשוב מאוד לשים לב לכך, כי כשם שאדם שם לב למזון הגופני שנכנס לגופו, כך גם צריך האדם לשים לב למזון הרוחני שנכנס לנפשו / שכלו / נשמתו. האם בדקת פעם את איכות המזון הרוחני שאתה צורך? כל פרסומת שאתה רואה, היא מזינה אותך בצורת חשיבה כלשהי. כל תוכנית אקטואליה, כל עיתון, כל נייר שאתה קורא, כל הדברים האלו מזינים את נפשך כל הזמן בדברים שבאים במעטפת של חכמה / בידור / תרבות וכולי. אבל מה לעשות שלא כל מה שנראה נוצץ הוא יהלום.
ידוע הדבר כי אחת מהשיטות של נחשים לצוד ציפורים היא, שהם מסתירים את גופם וחושפים רק את קצה זנבם ומנענעים אותו בצורה כזו שנראה הדבר כאילו זו תולעת. וכאשר הציפור באה לאכול את אותה תועלת חביבה שכאילו מחכה שיאכלו אותה, באותו הרגע זהו כמובן סופה המר, כי עכשיו היא נאכלת על ידי הנחש.
אפילו בסיפור התנכי על חווה והנחש, הסיפור מתחיל במשפט והנחש היה ערום [ערמומי], דהיינו הסיפור מתחיל ומקדים לנו כי הנחש והרע היה ערמומי וחכם. הנחש לא ביקש מחווה לאכול מהעץ, אלא הוא התחיל בכל מיני שאלות צדדיות, העביר נושאים, דחף אותה על העץ, בלבל אותה ולבסוף גרם לה לאכול מהעץ האסור. הרע אף פעם לא יבוא אליך בדלת ויגיד לך אני רע ואני רוצה לעשות לך רע, הוא תמיד יבוא עם איזו מעטפת של משהו מתוק... לרע אין שלט על המצח "רע". לרע יש שלך על המצח "מתוק / מגניב / מדליק / מעניין / מסקרן", אבל לפעמים אחרי שאוכלים אותו זה כבר מאוחר.
לפעמים או אולי אפילו בד"כ הדברים שהאדם חשוף אליהם, רובם ככולם הם דומים למי ים. שאם תשתה אותם אתה לא תהיה צמא לדקה הקרובה אבל אחרי שתי דקות אתה באמת תמות מצמא ומהתייבשות, כי מי ים לא רק שהם לא מרווים את צימאונך אלא הם רק מגדילים אותו.
בסופו של דבר כל אדם כל הזמן מרווה את צמאונו הנפשי. כל הפעולות שהאדם עושה, כל הרצונות שהאדם רוצה, כל הדברים האלו הם פעולות שבהן האדם מנסה להרוות את צמאונו הנפשי. כי הגוף של האדם עצמו לא אכפת לו שום דבר, הוא לא רוצה שום דבר, הוא בסך הכל חומר שעשוי מאטומים שאינם רוצים כלום, בדיוק כמו שהשולחן אינו רוצה כלום. גוף האדם והשולחן עשויים מאותו החומר בדיוק. אלא שהתודעה של האדם היא זו שרוצה, מרגישה, חושבת, מפעילה את הגוף וכולי. אבל הכל נעשה כדי להשביע את הרעב הנפשי.
וכלל האצבע כדי לדעת עד כמה המזון שאתה אוכל האם הוא בריא, כלל האצבע הוא לבדוק עם כמה המזון הזה הוא פנימי או חיצוני. כי התכלית כמובן היא שהאדם יאהב את עצמו באמת מבפנים, דהיינו בגלל חיבור שלו לעצמו ולא בגלל מה שיש לו מבחינה חברתית וכולי. ועיקר הצער שיש לאדם בחיים נובע מכך שבמקום שהאדם יברח פנימה אל עצמו, הוא בורח מעצמו החוצה אל כל מיני דברים שיסיחו את דעתו, רק שמעצמך אי אפשר לברוח ואז האדם מתחיל להרגיש מועקות וכולי.
וכלל האצבע הוא, שמה שגורם לך להרגיש שמחה מבפנים, שמחה אמיתית, חיבור למציאות היפה של העולם, זאת כמובן תקשורת חיובית ובונה, דהיינו מזון נפשי שהאדם מזין את עצמו בדברים חיוביים שישפיעו על חייו לטובה וייצרו אצלו הצלחה בחיים.
יחד עם זאת אם התקשורת הנכנסת אליך פנימה לתודעה שלך, אם היא גורמת לך להרגיש לחץ נפשי, כעס, עצבים, רוע וכולי, אז לא ממש משנה מה כתוב לה על המצח ולא משנה מי מוכר אותה, דע כי זהו רעל! רעל נפשי! רעל שהאדם מרעיל וממית את עצמו! לא משנה מה אמרו לך ומה חשבת שזה, תקשורת שנכנסת לך לתודעה וגורמת לך להרגיש לחוץ / כועס / עצבני / לא שמח זו תקשורת רעילה שהורגת את האדם כמו ארס של נחש.
וזה בכלל לא משנה, מה ההקשר של מה שדיברו עליו ולא משנה בכלל מה הסיטואציה, כי גם הדבר שנראה הכי רע, גם אותו יש דרך איך מספרים אותו לצורך תועלת מעשית ולא לצורך יצירת רע. כי כל מצב באשר הוא, יש דרך איך לספר אותו בצורה שלא תגרום רע, או בצורה שתקטין את כמות הרוע שנוצר מאותו הדבר. כך שאם הדבר ששמעת יוצר אצלך תחושה של רע, הרי שזה בדיוק כמו לשתות ארס של נחש שהורג את האדם! לא משנה מהי הסיבה והתכלית שלשמה אתה נחשף לאותו מידע, התכלית החשובה יותר היא שתרגיש טוב, כי בשביל זה אתה חי. ולא משנה מה המצב, התכלית היא שיהיה לך טוב. ולכן עליך להתעורר ולהימנע עד כמה שאפשר מלהזריק לתוך התודעה שלך כל מיני מרעין בישין.
השורה התחתונה היא שעל האדם להיות ערני עד כמה שידו משגת ולבדוק את איכות המזון התודעתי שהוא מכניס לתוך גופו. כי המזון הזה הוא זה שאחראי על קלקולי הקיבה ועל הטעויות שהאדם עושה בחיים, המזון הזה הוא אחראי על השינויים שיש לאדם במצבי הרוח שלו. רצוי מאוד לבדוק מה אוכלים לפני שאוכלים ולא אח"כ.
וכשם שמי שרוצה להיות בריא בגופו עליו לשמור על תזונה נכונה ולשים לב לרכיבי המזון שאותם הוא אוכל ולא לאכול כל דבר, כך גם מי שרוצה להיות בריא בנפשו עליו לשים לב לאיכות המזון התודעתי שהוא אוכל וליצור לעצמו הרגלי תזונה נפשיים בריאים ואיכותיים. בהצלחה.
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
כִּי מִתְּחִלָּה הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת וּמַטְעֶה אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ מְסִיתוֹ לַעֲשוֹת מִצְוָה
וּמְסַבֵּב לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע סִבּוּבִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה זוֹ... דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֵיזֶה אֱמֶת שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַתְּנוּעָה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הָאֱמֶת. נִמְצָא שֶׁהוּא מְכַסֶּה הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה אֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי. כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ רַק אֶחָד...
וְכַמָּה מִינֵי אֱמֶת שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ לְחַפּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר... דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי אֱמֶת, שֶׁמַּלְבִּישׁ בּוֹ הַשֶּׁקֶר דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֱמֶת, שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ, אוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ
צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאד מֵעַצְבוּת וְעַצְלוּת, כִּי עִקַּר נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ הוּא עַצְבוּת וְעַצְלוּת בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה ס"ה) : "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ", עָפָר הִיא בְּחִינַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת שֶׁהֵם בָּאִים מִיסוֹד הֶעָפָר, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים:
אֲבָל לְהַגִּיעַ לִבְחִינַת שֶׁפַע... אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לָזֶה, אֶלָּא שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת פִּיו וְחָטְמוֹ וְעֵינָיו וְאָזְנָיו, וְהֵן הֵן מְאִירִין לוֹ שֶׁפַע... כִּי הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם תְּלוּיִים בַּמּחַ, וְהֵן מְעוֹרְרִין אֶת הַמּחַ...
הפעולות שאנחנו עושים, הם נגזרת של המחשבות וצורת החשיבה שלנו. והמחשבות ודפוסי החשיבה שלנו הם נגזרת (נרצה או לא) של המידע שנכנס לראשנו הן באופן יזום והן ללא תשומת לב.
רוב ככל המידע שאליו אנחנו נחשפים הוא מידע שמתיימר לעשות לנו טוב. אף אחד לא מנסה למכור לנו רעל במסווה של רעל שהורג את זה שמשתמש בו, ואף אחד לא נותן לך עצה לא טובה ואומר לך שהיא עצה לא טובה. רוב ככל המידע שאנחנו נחשפים אליו, הוא מידע שבא "לעזור" לנו ולעשות לנו טוב.
אבל מה לעשות שלא כל מה שנראה נוצץ וטוב הוא אכן כך? מה לעשות שלא כל מה שנראה בריא ושכתוב עליו שהוא בריא הוא אכן כזה? כי באמת הרע אף פעם לא בא לאדם ואומר לו תעשה רע, הוא תמיד יבוא לאדם במסווה של משהו טוב, תעשן איזו סגריה אחת ותרגיש משוחרר. ומה יקרה אם תעשן עוד אחת? וכך הרע שבאדם מרגיל אותו לכל מיני דפוסים משובשים של התנהגות, רק שאחרי שהאדם כבר נלכד במצודתו של ההרגל הרע, אז כבר קשה להתנתק.
הרע שבאדם אף פעם לא יגיד לו לעשות משהו רע, הוא תמיד יחפה את זה בטוב וימצא לו הצדקות למה זה בכלל לא רע אלא טוב וימצא לו את כל ההסברים למה טוב לעשות כך או אחרת, אבל באמת זהו רע. כך גם המידע שהאדם נחשף אליו, כל מי שמוכר לך משהו אפילו רעיון, דהיינו מוכר לך את צורת ההסתכלות שלו על משהו, כל אחד כזה אומר לך שהמוצר שלו הכי טוב. אבל האם זה באמת טוב עבורך? כי כשם שתרופה טובה יכולה להצליח חיים, כך גם תרופה לא מתאימה יכולה להרוג את החולה.
הרע בא לאדם ואומר לו, אז מה אם צריך לשמור על תזונה נכונה, מה אכפת לך, הנה יש כאן משהו שאם תאכל אותו הוא יעשה לך מצב רוח. אל תאכל הרבה תאכל רק קצת. ואז מה קורה?
האדם אוכל. והאם הוא אוכל קצת? בד"כ הקצת הופך לקצת הרבה ובד"כ המצב רוח המיוחל הופך לייסורי מצפון ולצורך בדיאטה. אף אחד לא השמין ביום אחד. זה תמיד מתחיל במשהו ממש קטן, שהוא בכלל חיובי והוא בכלל עושה לך טוב. אבל הטוב הזה עולה ביוקר ובהמון שעות בחדר הכושר...
אז נכון, לשקר אין רגליים ובסופו של דבר אם תאכל אוכל מקולקל, אז בסוף אתה תדע על זה באמצעות התגובות הפיזיולוגיות שהגוף מגיב לאוכל מקולקל. אבל האם בגלל זה אתה לא בודק מה אתה אוכל? האם אדם אומר, מאחר שבכל מקרה אם האוכל מורעל אז בכל מקרה אני אדע על זה, אז למה לבדוק? ברור שלא, אם יש לך חשש שהאוכל מורעל, אתה תעדיף להישאר רעב ולא לאכול אותו אלא לחפש משהו אחר לאכול.
נמצא אם כן כי האדם עושה את כל ההשתדלות לבדוק לדוגמא מהי איכות המזון שהוא מכניס לפיו.
אדם חולה שצריך תרופה, האם הוא הולך לכל אחד? מה אכפת לך, תשאל איזה חובבן ומקסימום תגלה בהמשך שהתרופה שהוא המליץ לך לא עזרה לך, או שאולי תגלה שבמקרה היא גרמה לך לנזק כלשהו. כמובן שבנושאים האלו לא משחקים וכל אדם בודק בעיניים פקוחות מה הוא עושה והולך רק לרופא מסומך וכולי.
ולכן חשוב מאוד לשים לב לכך, כי כשם שאדם שם לב למזון הגופני שנכנס לגופו, כך גם צריך האדם לשים לב למזון הרוחני שנכנס לנפשו / שכלו / נשמתו. האם בדקת פעם את איכות המזון הרוחני שאתה צורך? כל פרסומת שאתה רואה, היא מזינה אותך בצורת חשיבה כלשהי. כל תוכנית אקטואליה, כל עיתון, כל נייר שאתה קורא, כל הדברים האלו מזינים את נפשך כל הזמן בדברים שבאים במעטפת של חכמה / בידור / תרבות וכולי. אבל מה לעשות שלא כל מה שנראה נוצץ הוא יהלום.
ידוע הדבר כי אחת מהשיטות של נחשים לצוד ציפורים היא, שהם מסתירים את גופם וחושפים רק את קצה זנבם ומנענעים אותו בצורה כזו שנראה הדבר כאילו זו תולעת. וכאשר הציפור באה לאכול את אותה תועלת חביבה שכאילו מחכה שיאכלו אותה, באותו הרגע זהו כמובן סופה המר, כי עכשיו היא נאכלת על ידי הנחש.
אפילו בסיפור התנכי על חווה והנחש, הסיפור מתחיל במשפט והנחש היה ערום [ערמומי], דהיינו הסיפור מתחיל ומקדים לנו כי הנחש והרע היה ערמומי וחכם. הנחש לא ביקש מחווה לאכול מהעץ, אלא הוא התחיל בכל מיני שאלות צדדיות, העביר נושאים, דחף אותה על העץ, בלבל אותה ולבסוף גרם לה לאכול מהעץ האסור. הרע אף פעם לא יבוא אליך בדלת ויגיד לך אני רע ואני רוצה לעשות לך רע, הוא תמיד יבוא עם איזו מעטפת של משהו מתוק... לרע אין שלט על המצח "רע". לרע יש שלך על המצח "מתוק / מגניב / מדליק / מעניין / מסקרן", אבל לפעמים אחרי שאוכלים אותו זה כבר מאוחר.
לפעמים או אולי אפילו בד"כ הדברים שהאדם חשוף אליהם, רובם ככולם הם דומים למי ים. שאם תשתה אותם אתה לא תהיה צמא לדקה הקרובה אבל אחרי שתי דקות אתה באמת תמות מצמא ומהתייבשות, כי מי ים לא רק שהם לא מרווים את צימאונך אלא הם רק מגדילים אותו.
בסופו של דבר כל אדם כל הזמן מרווה את צמאונו הנפשי. כל הפעולות שהאדם עושה, כל הרצונות שהאדם רוצה, כל הדברים האלו הם פעולות שבהן האדם מנסה להרוות את צמאונו הנפשי. כי הגוף של האדם עצמו לא אכפת לו שום דבר, הוא לא רוצה שום דבר, הוא בסך הכל חומר שעשוי מאטומים שאינם רוצים כלום, בדיוק כמו שהשולחן אינו רוצה כלום. גוף האדם והשולחן עשויים מאותו החומר בדיוק. אלא שהתודעה של האדם היא זו שרוצה, מרגישה, חושבת, מפעילה את הגוף וכולי. אבל הכל נעשה כדי להשביע את הרעב הנפשי.
וכלל האצבע כדי לדעת עד כמה המזון שאתה אוכל האם הוא בריא, כלל האצבע הוא לבדוק עם כמה המזון הזה הוא פנימי או חיצוני. כי התכלית כמובן היא שהאדם יאהב את עצמו באמת מבפנים, דהיינו בגלל חיבור שלו לעצמו ולא בגלל מה שיש לו מבחינה חברתית וכולי. ועיקר הצער שיש לאדם בחיים נובע מכך שבמקום שהאדם יברח פנימה אל עצמו, הוא בורח מעצמו החוצה אל כל מיני דברים שיסיחו את דעתו, רק שמעצמך אי אפשר לברוח ואז האדם מתחיל להרגיש מועקות וכולי.
וכלל האצבע הוא, שמה שגורם לך להרגיש שמחה מבפנים, שמחה אמיתית, חיבור למציאות היפה של העולם, זאת כמובן תקשורת חיובית ובונה, דהיינו מזון נפשי שהאדם מזין את עצמו בדברים חיוביים שישפיעו על חייו לטובה וייצרו אצלו הצלחה בחיים.
יחד עם זאת אם התקשורת הנכנסת אליך פנימה לתודעה שלך, אם היא גורמת לך להרגיש לחץ נפשי, כעס, עצבים, רוע וכולי, אז לא ממש משנה מה כתוב לה על המצח ולא משנה מי מוכר אותה, דע כי זהו רעל! רעל נפשי! רעל שהאדם מרעיל וממית את עצמו! לא משנה מה אמרו לך ומה חשבת שזה, תקשורת שנכנסת לך לתודעה וגורמת לך להרגיש לחוץ / כועס / עצבני / לא שמח זו תקשורת רעילה שהורגת את האדם כמו ארס של נחש.
וזה בכלל לא משנה, מה ההקשר של מה שדיברו עליו ולא משנה בכלל מה הסיטואציה, כי גם הדבר שנראה הכי רע, גם אותו יש דרך איך מספרים אותו לצורך תועלת מעשית ולא לצורך יצירת רע. כי כל מצב באשר הוא, יש דרך איך לספר אותו בצורה שלא תגרום רע, או בצורה שתקטין את כמות הרוע שנוצר מאותו הדבר. כך שאם הדבר ששמעת יוצר אצלך תחושה של רע, הרי שזה בדיוק כמו לשתות ארס של נחש שהורג את האדם! לא משנה מהי הסיבה והתכלית שלשמה אתה נחשף לאותו מידע, התכלית החשובה יותר היא שתרגיש טוב, כי בשביל זה אתה חי. ולא משנה מה המצב, התכלית היא שיהיה לך טוב. ולכן עליך להתעורר ולהימנע עד כמה שאפשר מלהזריק לתוך התודעה שלך כל מיני מרעין בישין.
השורה התחתונה היא שעל האדם להיות ערני עד כמה שידו משגת ולבדוק את איכות המזון התודעתי שהוא מכניס לתוך גופו. כי המזון הזה הוא זה שאחראי על קלקולי הקיבה ועל הטעויות שהאדם עושה בחיים, המזון הזה הוא אחראי על השינויים שיש לאדם במצבי הרוח שלו. רצוי מאוד לבדוק מה אוכלים לפני שאוכלים ולא אח"כ.
וכשם שמי שרוצה להיות בריא בגופו עליו לשמור על תזונה נכונה ולשים לב לרכיבי המזון שאותם הוא אוכל ולא לאכול כל דבר, כך גם מי שרוצה להיות בריא בנפשו עליו לשים לב לאיכות המזון התודעתי שהוא אוכל וליצור לעצמו הרגלי תזונה נפשיים בריאים ואיכותיים. בהצלחה.
ציטוטים: רבי נחמן מברסלב
כִּי מִתְּחִלָּה הַיֵּצֶר הָרָע מִתְלַבֵּשׁ עַצְמוֹ בְּמִצְווֹת וּמַטְעֶה אֶת הָאָדָם כְּאִלּוּ מְסִיתוֹ לַעֲשוֹת מִצְוָה
וּמְסַבֵּב לוֹ הַיֵּצֶר הָרָע סִבּוּבִים בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ, עַד שֶׁנִּתְגַּלְגֵּל הַדָּבָר בְּמַחֲשַׁבְתּוֹ שֶׁהוּא צָרִיךְ בֶּאֱמֶת לַעֲשׂוֹת תְּנוּעָה זוֹ... דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֵיזֶה אֱמֶת שֶׁהוּא צָרִיךְ לַעֲשׂוֹת אוֹתָהּ הַתְּנוּעָה בִּשְׁבִיל אוֹתוֹ הָאֱמֶת. נִמְצָא שֶׁהוּא מְכַסֶּה הַשֶּׁקֶר בֶּאֱמֶת, נִמְצָא שֶׁיֵּשׁ לוֹ הַרְבֵּה אֱמֶת יוֹתֵר מִדַּי. כִּי הָעִקַּר הָאֱמֶת אֵינוֹ רַק אֶחָד...
וְכַמָּה מִינֵי אֱמֶת שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ לְחַפּוֹת עַל הַשֶּׁקֶר... דְּהַיְנוּ שֶׁיֵּשׁ לוֹ כַּמָּה מִינֵי אֱמֶת, שֶׁמַּלְבִּישׁ בּוֹ הַשֶּׁקֶר דְּהַיְנוּ שֶׁמּוֹצֵא לְעַצְמוֹ אֱמֶת, שֶׁכַּוָּנָתוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ, אוֹ בִּשְׁבִיל כָּךְ
צָרִיךְ לִזָּהֵר מְאד מֵעַצְבוּת וְעַצְלוּת, כִּי עִקַּר נְשִׁיכַת הַנָּחָשׁ הוּא עַצְבוּת וְעַצְלוּת בִּבְחִינַת (יְשַׁעְיָה ס"ה) : "וְנָחָשׁ עָפָר לַחְמוֹ", עָפָר הִיא בְּחִינַת עַצְבוּת וְעַצְלוּת שֶׁהֵם בָּאִים מִיסוֹד הֶעָפָר, כַּמּוּבָא בַּסְּפָרִים:
אֲבָל לְהַגִּיעַ לִבְחִינַת שֶׁפַע... אִי אֶפְשָׁר לָבוֹא לָזֶה, אֶלָּא שֶׁיְּקַדֵּשׁ אֶת פִּיו וְחָטְמוֹ וְעֵינָיו וְאָזְנָיו, וְהֵן הֵן מְאִירִין לוֹ שֶׁפַע... כִּי הַפֶּה וְהַחֹטֶם וְהָעֵינַיִם וְהָאָזְנַיִם תְּלוּיִים בַּמּחַ, וְהֵן מְעוֹרְרִין אֶת הַמּחַ...
050-3331-331