1. מה הקשר בין היחס הרגשי של האם כלפי תינוקה בהריון להתפתחותן של אמונות מגבילות וכיצד הן משפיעות על חייו.

כאשר נולדתי, אימי סבלה רבות בלידתה. היא התקשתה עד מאוד ללדת אותי, כי הייתי עוברית גדולה, ופשוט לא יכולתי לרדת בתעלת הלידה. היא סבלה צירים במשך כמעט יומיים עד שסוף סוף הגחתי לאויר העולם.

אין לי מושג מדוע פתחתי את המאמר בסיפור לידתי, אבל מן הסתם הוא כנראה יהיה קשור להמשך המאמר.

אין לי מושג איך הרגשתי כשנולדתי, בעצם קשה לנו כאנשים מבוגרים להבין מה תינוק מרגיש כשהוא נולד... יחד עם זה אני בטוחה שהייתי בהלם. מתוך מקום חם, נעים, ועוטף, פתאום יוצאים החוצה תוך כדי לחץ חזק לעולם מואר מאוד, וקולות רועמים, זה בהחלט יכול להיות מלחיץ.

רחם האם הוא מקום מאוד נוח. מאוד חמים רך ומפנק. העובר לא דואג לכלום, הוא שוחה לו בכיף בתוך מי השפיר, מוזן דרך השיליה של האם. על פניו הוא חי לו חיים חמימים ונפלאים בתוך הרחם.

מה הוא הרחם? מקור היצירה של האשה. לשם מגיעה הביצית המופרית ושם בעצם מתהווה לו העובר. כשאנחנו מדברים על רחם אנחנו מדברים על מקור ההוויה שלנו. אם תחשבו על זה, בתוך הרחם אנחנו מתהווים, וכאשר אנחנו לוקחים את המילה רחם והופכים אותה מהסוף להתחלה אנחנו מקבלים את המילה מחר.

אז מה בדיוק הקשר בין רחם למחר אתם שואלים? קשר הדוק מאוד. חיי העובר ברחם משקפים בעצם את חייו העתידיים. כעובר שחי ברחם אימי, הייתי כביכול מוגנת, אבל יכולתי לקלוט הרבה מסרים מההורים שלי בהיותי שם. וידוע היום ללא צל של ספק, שעוברים שומעים קולות. הם יכולים כמובן לשמוע את קול אמם, ולזהות אותו לאחר שהם נולדים. הם קולטים את רגשותיה כך שלמשל אם הילד הוא רצוי, או שהוא בא בטעות, והאם כועסת או מתוסכלת כי בוא התינוק לא בדיוק מתאים לה באותה תקופה. המסרים הללו נקלטים במוחו של העובר ובתת המודע שלו והופכים להיות חלק מהאמונות והדפוסים שאיתם יחיה את חייו.

אנשים בטעות חושבים שתקופת ההריון לא חשובה, וזה בכלל לא נכון. כל אשה שנמצאת בהריון וקוראת מאמר זה, חשוב שתדע לשים לב לאיך היא מתנהגת בהריון, ובעיקר אילו רגשות עולים בה כלפי התינוק.

אינני אומרת חס וחלילה שאמא לא תאהב את ילדה גם אם בא ללא תכנון, כל תינוק עם המזל שלו כמו שאומרים. אבל מחשבות ורגשות מסתתרות בתת המודע.

החלק המודע שבנו קולט את המסרים מתוך התת מודע ששם שוכנים רגשות אלו שאנו טורחים להדחיק חזק חזק, והאדם המודע חי את חייו לפי האמונות והדפוסים שנוצרים כתוצאה מרגשות אלו למשל: אני לא רצוי ולכן לא מגיע לי או אני לא שווה

או למשל, אם אני לא שווה ולא אהוב, אז אני אחיה את חיי עם מסכה שאעטה על עצמי של אדם חזק ונפלא כדי שלא יראו שאני לא אהובה, אני אנסה להוכיח שאני אהובה ואוציא תשומת לב בכוח מאנשים כדי להרגיש אהובה.

המוח המודע שקולט מסרים מסוג זה מהתת מודע, גורם לנו לאט לאט להתרחק מעצמנו, עד כדי כך שאנחנו בעצם לא מכירים את עצמנו ולא יודעים מי אנחנו.

המטרה שלנו בעצם בחיים אלו היא להחזיר אותנו לעצמנו. אנחנו אמורים להשיל מעלינו את כל המסכות והדפוסים אשר מפריעים לנו לראות את עצמנו האמיתיים והאוטנטים. ברגע שאנחנו רואים מי אנחנו, מתרחשים ניסים. אנחנו יודעים מי אנחנו, עושים מה שמתאים לנו, מחוברים למה שמתאים לנו ולא לאחרים, אנחנו מגיעים למין חופש ושלווה מדהימים אשר גורמים לנו להרגיש התעלות.

איך עושים זאת?

על ידי עבודת מודעות עמוקה שבה אתם מצליחים לחשוף את הרגשות והמחשבות אשר חבויים עמוק בתוככם הגורמים לאמונות והדפוסים המגבילים אשר מפריעים לכם להתחבר לאוטנטיות שלכם.

דרוש לכך אומץ רב והעזה. כי הרי אנחנו חיים אי אלו שנים עם המסכות הללו. המסכות והדפוסים בעצם מגנים עלינו. הם חלק מאיתנו. אנחנו יצרנו אותם כדי לא להיפגע בגלל המחשבות הראשוניות (אני לא רצוי, לא אהוב ועוד), ופתאום להשליך את המסכות הללו זהו תהליך.

יחד עם זה, זהו תהליך שיש לו שכר. כיוון שהמסכות בסופו של דבר כלכך מרחיקות אותנו מעצמנו, שאנחנו חיים בתחושה שמשהו חסר, שמשהו לא שלם, וזה נכון. יום בהיר אחד אנשים קמים ושואלים מי אני בכלל? יש לי כסף, בית יפה והכל, ואני לא מאושר למה? הם פתאום מגלים שהם חיים חיים ריקניים, והם מחפשים משהו אחר. כשאנחנו מגיעים למקור של מי אנחנו, חיינו נראים אחרת, וזהו הנס הגדול

על שיטות העבודה יותר לעומק, תוכלו לקרוא באתר.