הסימנים רבותי, הסימנים!
הקשבה לסימנים ולצירופי מקרים תאפשר לך חיים שלווים.
בני אדם, כבעלי חיים, חייבים ללמוד להקשיב לסימנים. מעבר לנשמע ומעבר לנראה.
על מנת ליצור זוגיות / שיתופי פעולה בין בעל ואישה, עובד מעביד, הורים וילדים שותפים עסקיים, עלינו ללמוד את שפת הסימנים שלנו ולהכיר בקיומה.
לפני כשלושה שבועות קיבלתי גורה. שמה טופי.
חשבתי שמיכוון שבילדות היה לי כלב, לא תהיה לי בעיה לטפל בה.
אז מסתבר שזה לא כל כך פשוט כמו שחשבתי.
עם כלבים, כמו עם בני אדם רצוי וצריך ליצור בסיס יחסים טוב ע"י תקשורת וכבוד הדדי.
המטרה הראשונית הייתה לתת לה להרגיש הכי טוב שבעולם. הכל מותר בבית הזה. תרגישי בנוח.
(בכל זאת, היא חוותה טראומה של מעבר מבית לבית)...
מהר מאוד הבנתי שכש - לה מותר הכל, לא נותר הרבה עבורי.
אז החלטתי ללכת על ה - "קשוחה ".
שיניתי את הטון המלטף שלי לטון אסרטיבי וקשוח.
כשקלטתי את המבט המפוחד שלה הבנתי שככה, זה בטוח לא יעבוד. אני גם לא מאמינה בזה.
לזכותנו יאמר שאני מאסטר באימון אישי כמקצוע וכדרך חיים.
למדתי להכיר ולהשתמש באינטליגנציה הרגשית שלי בכל תחומי החיים.
החלטתי להתחיל לשים לב לסימנים ותוך כדי כך, ללמוד את השפה שלה.
למרות שכידוע לכם, כלבים נובחים ולא מדברים.
ממש כמו באימון אישי, התחלתי להבחין מתי היא נושכת כדי לסמן לי שהיא צריכה לעשות את הצרכים שלה ומתי סתם בא לה להשתעשע עם הבשר שעל גופי.
התחלתי להתבונן ולנסות להבין למה פתאום היא מתחיל למשוך אותי בטירוף לכיוון לא ידוע כשאנחנו מטיילות סתם להנאותינו.
כשהתבוננתי, הבנתי שבמקומות מסוימים היא מפוחדת ומנסה לברוח משם כמה שיותר מהר.
שמתי לב שכשאנחנו יוצאות בצהריים לטיול צרכים, היא נעמדת באמצע המדרכה ולא מוכנה לזוז לשום מקום.
בחנית, התבוננתי והבנתי שמסתבר שהמדרכה מאוד חמה וזה מכאיב לב ולכן היא מחפשת את הצד המוצל.
על מנת ליצור יחסים של אמון הדדי עלי להיות קשובה ולהימצא שם כדי לתמוך בה כשצריך.
במידה והייתי ממשיכה להתנהל מהקשיחות, האגו או מה שזה לא יהיה, סביר להניח שהייתי מתנצלת שוב ושוב ושוב: סליחה, לא שמת לב.
להתחיל להתבונן בטופי עבורי זו חוויה מלמדת לשתינו בדיוק כמו אימון אישי.
התבוננתי והבחנתי במראה שהיא שמה לי על חיי:
ראיתי שמרוב הצורך שלי לתת לה הרגשה טובה בטוחה ונינוחה, אני מתחילה להרגיש לא נוח. ביטלתי את עצמי בשבילה.
מה שהבהיר לי למה קודם כל בועטת בכל מה שבהרגשה שלי עשוי לקבע אותי או "לחנוק" אותי. ובקיצור, דפוסי ההתנהלות האוטומטית שלי, לא מאפשרים לי הרבה מרחב מחייה.
הסימנים קיימים ומה שחשוב הוא להתחיל לשים לב אליהם.
הנוסחה הזאת מאפשרת לי לחיות חיים קלים ומאווררים יותר.
בדיוק כמו באימון אישי.
על מנת ליצור זוגיות / שיתופי פעולה בין בעל ואישה, עובד מעביד, הורים וילדים, שותפים עסקיים, עלינו להסכים להתבונן וללמוד קודם כל את שפת הסימנים שלנו.
לאחר שהסכמנו עם קיומה של שפת הסימנים ולמדנו אותה, הרבה יותר קל לנו להתחיל להבחין בסימנים שניתנים לנו מהאנשים סביבנו ומצירופי המקרים.
כולנו מכירים את הסיטואציה בה האדם שעומד מולך מתפרץ לפתע ואין לך שמץ של מושג מה לעזאזל גרם לו להתפרצות הזו.
ברוב המקרים עבורו, זה יהיה הקש ששבר את גב הגמל.
עבורך... אוי סליחה, לא שמתי לב?! והאמת היא שאת/ה באמת לא מבין/ה מאיפה זה הגיע ולמה.
ולכן אני אומרת כי במידה והיינו מצליחים להיות מספיק קשובים לעצמנו ולסובבים אותנו סביר להניח שהיינו מבחינים בסימנים שמאותתים לנו ובכך חוסכים לנו ולסובבים אותנו בזבוז אנרגיה וכמות אדירה של עוגמת נפש וזמן יקר.
וצוברים זמן איכות, תקשורת, הנאה וצמיחה הדדית.
הקשבה לסימנים ולצירופי מקרים תאפשר לך חיים שלווים.
בני אדם, כבעלי חיים, חייבים ללמוד להקשיב לסימנים. מעבר לנשמע ומעבר לנראה.
על מנת ליצור זוגיות / שיתופי פעולה בין בעל ואישה, עובד מעביד, הורים וילדים שותפים עסקיים, עלינו ללמוד את שפת הסימנים שלנו ולהכיר בקיומה.
לפני כשלושה שבועות קיבלתי גורה. שמה טופי.
חשבתי שמיכוון שבילדות היה לי כלב, לא תהיה לי בעיה לטפל בה.
אז מסתבר שזה לא כל כך פשוט כמו שחשבתי.
עם כלבים, כמו עם בני אדם רצוי וצריך ליצור בסיס יחסים טוב ע"י תקשורת וכבוד הדדי.
המטרה הראשונית הייתה לתת לה להרגיש הכי טוב שבעולם. הכל מותר בבית הזה. תרגישי בנוח.
(בכל זאת, היא חוותה טראומה של מעבר מבית לבית)...
מהר מאוד הבנתי שכש - לה מותר הכל, לא נותר הרבה עבורי.
אז החלטתי ללכת על ה - "קשוחה ".
שיניתי את הטון המלטף שלי לטון אסרטיבי וקשוח.
כשקלטתי את המבט המפוחד שלה הבנתי שככה, זה בטוח לא יעבוד. אני גם לא מאמינה בזה.
לזכותנו יאמר שאני מאסטר באימון אישי כמקצוע וכדרך חיים.
למדתי להכיר ולהשתמש באינטליגנציה הרגשית שלי בכל תחומי החיים.
החלטתי להתחיל לשים לב לסימנים ותוך כדי כך, ללמוד את השפה שלה.
למרות שכידוע לכם, כלבים נובחים ולא מדברים.
ממש כמו באימון אישי, התחלתי להבחין מתי היא נושכת כדי לסמן לי שהיא צריכה לעשות את הצרכים שלה ומתי סתם בא לה להשתעשע עם הבשר שעל גופי.
התחלתי להתבונן ולנסות להבין למה פתאום היא מתחיל למשוך אותי בטירוף לכיוון לא ידוע כשאנחנו מטיילות סתם להנאותינו.
כשהתבוננתי, הבנתי שבמקומות מסוימים היא מפוחדת ומנסה לברוח משם כמה שיותר מהר.
שמתי לב שכשאנחנו יוצאות בצהריים לטיול צרכים, היא נעמדת באמצע המדרכה ולא מוכנה לזוז לשום מקום.
בחנית, התבוננתי והבנתי שמסתבר שהמדרכה מאוד חמה וזה מכאיב לב ולכן היא מחפשת את הצד המוצל.
על מנת ליצור יחסים של אמון הדדי עלי להיות קשובה ולהימצא שם כדי לתמוך בה כשצריך.
במידה והייתי ממשיכה להתנהל מהקשיחות, האגו או מה שזה לא יהיה, סביר להניח שהייתי מתנצלת שוב ושוב ושוב: סליחה, לא שמת לב.
להתחיל להתבונן בטופי עבורי זו חוויה מלמדת לשתינו בדיוק כמו אימון אישי.
התבוננתי והבחנתי במראה שהיא שמה לי על חיי:
ראיתי שמרוב הצורך שלי לתת לה הרגשה טובה בטוחה ונינוחה, אני מתחילה להרגיש לא נוח. ביטלתי את עצמי בשבילה.
מה שהבהיר לי למה קודם כל בועטת בכל מה שבהרגשה שלי עשוי לקבע אותי או "לחנוק" אותי. ובקיצור, דפוסי ההתנהלות האוטומטית שלי, לא מאפשרים לי הרבה מרחב מחייה.
הסימנים קיימים ומה שחשוב הוא להתחיל לשים לב אליהם.
הנוסחה הזאת מאפשרת לי לחיות חיים קלים ומאווררים יותר.
בדיוק כמו באימון אישי.
על מנת ליצור זוגיות / שיתופי פעולה בין בעל ואישה, עובד מעביד, הורים וילדים, שותפים עסקיים, עלינו להסכים להתבונן וללמוד קודם כל את שפת הסימנים שלנו.
לאחר שהסכמנו עם קיומה של שפת הסימנים ולמדנו אותה, הרבה יותר קל לנו להתחיל להבחין בסימנים שניתנים לנו מהאנשים סביבנו ומצירופי המקרים.
כולנו מכירים את הסיטואציה בה האדם שעומד מולך מתפרץ לפתע ואין לך שמץ של מושג מה לעזאזל גרם לו להתפרצות הזו.
ברוב המקרים עבורו, זה יהיה הקש ששבר את גב הגמל.
עבורך... אוי סליחה, לא שמתי לב?! והאמת היא שאת/ה באמת לא מבין/ה מאיפה זה הגיע ולמה.
ולכן אני אומרת כי במידה והיינו מצליחים להיות מספיק קשובים לעצמנו ולסובבים אותנו סביר להניח שהיינו מבחינים בסימנים שמאותתים לנו ובכך חוסכים לנו ולסובבים אותנו בזבוז אנרגיה וכמות אדירה של עוגמת נפש וזמן יקר.
וצוברים זמן איכות, תקשורת, הנאה וצמיחה הדדית.
ברוריה
050-3331-331