בשנים האחרונות נחשפתי שוב ושוב לעקרון הזה, נתקלתי שוב ושוב בשיעור הזה והחלטתי לשתף אתכם כי אני יודע כמה שהשיעור הזה הוא בעל ערך עבורכם. למעשה, השיעור הזה הוא בעל ערך לכל מי שמחויב לחיות את חלומותיו, להגשים את מטרותיו ולממש את עצמו. בהיותי מאמן אישי ומתאמן נצחי, אני חסיד גדול של תכנון והצבת מטרות, של הסתכלות קדימה, של הגשמת שאיפות ושל בניית תוכניות פעולה. אני בהחלט מאמין שתכנון הוא חלק בלתי נפרד מהצלחה ושאם אדם רוצה להגיע מנקודה א' לנקודה ב', הוא חייב להגדיר נכון את נקודה ב' ולבנות תוכנית פעולה שתביא אותו לשם. אני גם די בטוח שרבים מכם (אם לא כולכם) יסכימו איתי בעניין זה. אך יש משהו חשוב שאנחנו מחמיצים כאן לעתים רבות... בואו נראה מה זה:

מסר של מאמן אישי - מצד אחד, התוכנית חשובה

אין ספק שהתוכנית היא חשובה ואחת הסיבות העיקריות לכך, היא העובדה שהיא למעשה מעין כלי רכב שנועד כדי לחבר בין המקום שבו אנחנו נמצאים היום לבין המקום שאליו מועדות פנינו. יתרה מכך, ברגע שיש לנו מטרה משמעותית שעומדת לפנינו, אך אין לנו אפילו תוכנית פעולה כללית כדי להגיע אליה, זה עלול ליצור תסכול גדול. אתה קם כל בוקר, מסתכל על ההר שעליך לכבוש, אבל אין לך מושג מה לעשות, מתי, כמה ואיך. למה? כי אין לך תוכנית. ברגע שאין לך תוכנית איך להגיע למטרתך, המטרה שלך נשארת בגדר פנטזיה שהיה מאוד נחמד אם היא תתגשם יום אחד. לעומת זאת, אם יש לך תוכנית פעולה, אז כנראה שאתה רציני לגבי השגת המטרה הזו ומן הסתם התוכנית גם יוצרת הרבה יותר מחויבות מבחינתך.

מסר של מאמן אישי - מצד שני, התוכנית לא כזאת חשובה

אחת מהנחות היסוד המוטעות שמרביתנו לוקחים באופן לא מודע, היא שאין סיבה שהדברים ישתבשו. כלומר, מרביתנו באמת מאמינים שהכל ילך כשורה ושהדברים יסתדרו בדיוק כמו שציפינו. מה שמצחיק הוא שאנחנו מאמינים בזה למרות שהחיים הראו לנו עשרות פעמים שזה לא נכון. אלוהים צוחק בעודנו מתכננים תוכניות, נסתרות הן דרכי האל והחיים מאוד מפתיעים אותנו. אנחנו רוצים להגיע מרחוב מסוים בתל אביב לרחוב מסוים בנתניה, אנחנו מקלידים את נקודת המוצא ואת נקודת היעד ל - GPS והוא מיד מייצר עבורנו תוכנית. אנחנו עוקבים אחר הוראותיו בקפידה והוא אפילו מבטיח לנו שנגיע ליעד תוך 35 דקות. איזה יופי, אה?

ומה קורה אז? פתאום אנחנו רואים שלט: "עבודות בכביש - סעו בדרכים חלופיות" או שיש פקק איום וזאת למרות שה - GPS שלנו כל כך מתוחכם שהוא יודע לזהות עומסי תנועה, אבל אם רק עכשיו קרתה תאונה שיצרה את הפקק הזה, מה אז? אנחנו מופתעים, הרי איך זה יכול להיות? למה זה תמיד קורה לי? מפה והלאה הגישה לנו כמובן תעצב את מצב הרוח ואת התגובה שלנו לאותו אירוע. אך מה המסר? המסר הוא שיש כאן שני דברים שהם חשובים יותר מהתוכנית עצמה:

1.היעד שאליו אנחנו רוצים להגיע. מה זה משנה איך נגיע אליו? התוכנית עלולה להשתנות אינסוף פעמים, אך היעד יישאר אותו יעד במרבית המקרים וזה מה שחשוב.

2.התכנון עצמו, עצם העובדה שהגדרנו נקודת מוצא ויעד והבהרנו לעצמנו דרך אפשרית להגיע לשם, זה מה שחשוב. זה מה שנתן לנו מיקוד, בהירות וצעד ראשון לעשות. זוהי אותה תחושה שאתה יודע לאן אתה הולך, זה תמיד עדיף מאשר פשוט לעלות על האוטו בפזיזות ולנסוע בתקווה שאיכשהו תמצא את הדרך.

החיים בלתי צפויים ועלינו לזכור זאת ולצאת מנקודת הנחה הפוכה לחלוטין: הדברים כן עלולים להשתבש כי אלה הם החיים. זה לא אומר שאתם שליליים או שאימצתם גישה שלילית לחיים, ממש לא. זה פשוט אומר שאתם כבר מנוסים וחכמים ואתם מייחסים חשיבות רבה יותר ליעד שלכם מאשר לתוכניות שעלולות להשתנות בדרך לא מעט פעמים. זה גם אומר שלא כל כך קל לגרום לכם להתאכזב, דווקא זה מעיד על גישה חזקה ובריאה יותר.

העובדה שמרביתנו יוצאים מאותה הנחת יסוד שגויה גורמת לנו לעתים רבות להיצמד לתוכנית המקורית עד כדי כך שאנחנו מנמיכים את היעד, כדי שנוכל להתאימו לתוכנית. זה קורה המון בארגונים וזה בדיוק ההיפך ממה שעלינו לעשות! לעתים אנחנו גם נוטים להיות כל כך אובססיביים לגבי התוכנית, או לגבי הזמן שהיא עלולה לקחת, שזה מה שגורם לנו להיכשל ולא להגיע ליעד. גם זה קורה הרבה בארגונים...

"Planning is everything, the plan is nothing"

מסר של מאמן אישי - לפעמים התוכנית תוקעת אותנו ב"אין עשייה"

לפעמים אנחנו כל כך רוצים תוכנית מסודרת שתביא אותנו לאן שאנחנו רוצים, עד שאנחנו נתקעים במקום ולא עושים שום צעד עד שנמצא את התוכנית המדויקת - זו גם טעות נפוצה. הרבה אנשים חושבים שעליהם לבנות תוכנית מדויקת ומפורטת, כלומר עליהם לדעת את כל הצעדים שהם צריכים לקחת בדרך. עדויות מאנשים מצליחים מראות שהם ממש לא ידעו בדיוק איך הם הולכים לעשות מה שהם עשו. מה שהם כן ידעו בבירור זה לאן הם רוצים להגיע ומהו הצעד הראשון שעליהם לקחת.

מסר של מאמן אישי - אם הכל היה הולך לפי התוכנית המקורית, זה היה קצת משעמם לא?

מעבר לכך שעלינו לייחס חשיבות רבה יותר לתכנון מאשר לתוכנית עצמה, חלק מהיופי של החיים זו העובדה שהם מפתיעים ובלתי צפויים. אם הכל היה הולך בדיוק לפי התוכנית, זה היה קצת משעמם, לא? יש לנו בראש דרך מסוימת שכך אנחנו מאמינים שהדברים אמורים לקרות, אבל לאלוהים יש דרכים מסתוריות, מוזרות ובהרבה מקרים יפות ומעניינות יותר. למה לנו להתנגד? למה לא להקשיב לו? הרי הוא רוצה תמיד בטובתנו, לא? יתרה מכך, לפעמים הוא גם יודע יותר טוב מאיתנו מה טוב בשבילנו. למה להתנגד לו? למה להתנגד לחיים? אולי בדרך שאנחנו חשבנו, מסתתר איום גדול ובדרך שהוא יוצר בפנינו, מסתתרת אהבת חיינו?

"קבל כל מה שמגיע אליך, שזור בנתיב גורלך. כי מה יכול יותר להתאים לצרכיך? "

(מרקוס אוריליוס)

אז רגע לפני שאתם יוצאים לדרך, זכרו: התכנון חשוב, התוכנית פחות...