* המהפכה המינית באמריקה - חלק 1.

העימות בין החוק למציאות הביא להתלבטות לאומית. בין הפוריטנים לאלו שהלכו ונפתחו לכיווני מחשבה חדשים. יותר ויותר משפטים הגיעו לבית המשפט העיון ויותר ויותר פסקי דין שאמרו שהממשלה אינה צריכה להתערב בחייהם הפרטיים ש אנשים ניתנו.

האמירה סקס מוכר הכל נולדה. משרדי הפרסום למדו להכניס את הסקס לכל דבר. החל ממרגרינה לדאודורנט ותחבושות אישיות לנשים כמובן.

אתן חבורת נודיסטיות או שפשוט חסרים לכן בגדים? נשים קשוחות, מכוניות מהירות, עריכה מהירה שדיים גדולים. כל זה היה מולך בסרט. כל מה שלא יכולת לראות קודם.

הקולנוע האמריקאי שמר על שמרנותו, אך מאירופה הגיעו סרטי הגל החדש. בעיקר בריז'יט בארדו במערומיה החוצפניים. הסקסיות של סופיה לורן וג'ינה לולובריג'ידה.

לסרטים הישנים של הוליווד היו קודים מוזרים. אסור היה להראות זוג, גם נשוי, במיטה כפולה. אסור היה להראות זוג מתחת לסמיכה, אחד תמיד היה צריך להיות מעל ובעיקר לבוש. בהוליווד של הצוללויד לא ידעו איך מקיימים יחסי מין. רכבות נכנסו למנהרות וממטרות התיזו מים. לעתים גלים נשברו על החוף. אך לאט לאט התחילו להשתנות הקודים ומה שהראו הסרטים.

בסוף שנות החמישים להראות את הרי בלפונטה מתאהב בג'ון פונטיין נחשב להעזה הכי גדולה שאפשר. היה חוק נגד נישואי תערובת. מאנגליה מגיע לברודווי המחזה הו כלכתה שבו היה לראשונה עירום פרונטאלי. ניו יורק געשה, אך העירום חזר שוב ושוב. הדלת נפתחה.

בתחילת שנות השבעים הייתה פריצה נוספת. זוג חוקרי מין. מאסטרס וג'ונסון יצאו במחקר חדש בו דיברו על האורגזמה הוגינאלית. הדגדגן נכנס למילון המלים המדוברות ביום יום. אורגזמה נשית היה החידוש הגדול באמריקה. סקס הפך להיות דבר שעסקו בו ונהנו ממנו לא פחות מבישול גורמה בבית. בניו יורק נפתחו לראשונה מועדוני סקס, ולא להומואים. מועדוני החלפת זוגות. סקס רב משתתפים. סקס דמוקרטי. כולם יכולים להצטרף.

העניין התפתח עד כדי כך שהוליווד כבר לא יכלה להתעלם. הסרט בוב קארול טד ואליס הראה משחקי החלפת זוגות. זו הייתה אחת הפעמים הראשונות שארבעה אנשים מבוגרים שכבו במיטה אחת.

אך באוניברסיטאות אסור היה עדיין להכניס גבר לחדר נשים. אסור היה לגור בשותפות של גבר אישה גם מחוץ לקולג' ואוי למי שנתפס. הקולג' מילא את פקיד ההורים שלא מיהרו להשתנות. התחיל דיון האם לקולג' יש זכות שליטה שכזאת.

נשים מתחילות לדבר על עצמן. פמיניזם של תחילת הדרך. הפגנה ראשונה נגד תחרות מלכות יופי. לא נגד המתמודדות אלא נגד הרעיון. המושג שחרור האישה החל להרים כנפיים.

ממול היו הגופים שניסו לעצור את התהליך וכל מה שמקושר אליו. המשפחה טוהר המידות מעשים נגד רצון האל. הם אפילו לא מתרחצים, הם מלוכלכים.

גפרור חדש נדלק ואיים להצית מלחמה חדשה. ההחלטה להתחיל ללמד חינוך מיני בבתי ספר. זה לא חינוך מיני זעקו השמרנים. זה חינוך לסטיות מיניות.

המלחמה על החינוך המיני הייתה סמלית לכל רוחב משמעות המלחמה. נגד הטלביזיה החדשה. נגד הספרים שנעשו משוחררים. הוצאנו את אלוהים מבית הספר והכנסנו את כל הלכלוך לחיים.

וודסטוק הייתה הסמל של תרבות הנגד. אלפי הצעירים חלקם ערומים רובם מסוממים מקיימים יחסי מין בציבור. סוף שנות השישים הן השנים של תחילת התארגנות הנשים ותחילת השינוי של ההומואים. הבלגן רק החל לחגוג.

בשנות השישים המוקדמות המהפכה המינית התקיימה בעיקר בסן פרנסיסקו. אצל ההיפים. כשהפכה לאהבה חופשית היא הגיעה בתחילת שנות השבעים לכל פרברי הערים האמריקאיות. שנות השישים היו שנות המלחמה שנות השבעים חגגו את ההתרחשות בכל רחבי אמריקה.

ההומוסקסואליות הפכה להיות "אינית" זמרי רוק התאמצו להראות הומואים או לפחות דו מיניים. זכויות ההומוסקסואלים הפך להיות נושא המלחמה הבאה. אם ההטרוסקסואלים עברו שחרור ומהפך גם להומואים מותר.

ב1969 היו מהומות סטונוול. שוטרים שנכנסו להטריד להתעלל כדרכם בהומואים נתקלו לראשונה בהתנגדות שנמשכה שלושה ימים. מהומה של ממש. זה הפך להיות אירוע היסטורי מכונן בכל העולם. אנחנו הומואים ואנחנו גאים. אנחנו רוצים להיות מחוץ לארון ולא תחזירו אותנו לתוכו.

הומואים רדיקליים אמרו שאינם רוצים להסתגל לחברה. הם רוצים להיות מה שהם. לחיות בחברה חדשה. ההומואים הפכו להיות פוליטיים. הלסביות הפכו להיות חלק מהמאבק, הן הצטרפו והגדילו את כוח הלחץ החברתי.

החזית לשחרור הומוסקסואלים התחילה להשיג הישגים. ביטול חוקים. הכרה ביחסי מין בהסכמה. הומואים נעשו גלויים לעין. אי אפשר היה להתעלם יותר. ההומוסקסואליות שהייתה מוגדרת כמחלת נפש על ידי הפסיכיאטריה הפסיקה להיות כזאת, וזה אחד ההישגים הגדולים.

החופש הביא מתירנות מינית. מועדונים עם חדרי חושך אחוריים, סאונות. כל האפשרויות נפתחו והתממשו. בניו יורק בט מידלר התחילה את הקרירה שלה באולם מופעים של בית מרחץ להומואים. הומואים הפכו להיות מכתירי מלכים, בעיקר מלכות בידור.

בביקור אחר שלי בניו יורק הופיעה מודעה שאלינור סטבר, זמרת אופרה מפורסמת משנות החמישים תעשה קונצרט, גם הוא במרחצאות. המודעה אמרה, הביאו את המגבות השחורות שלם. פרפראזה על ההכתבה בחליפות ערב באירועים שכאלה במטרופוליטן.

ללכת עם חבר ברחוב ולהחזיק ידיים היה לא רק רומנטי אלא גם הצהרה פוליטית. הפמיניסטיות החלו לשנות כיוון. הן טענו שהמהפכה המינית לא נוגעת להן מכיוון שהיא נועדה לתת לגבר יותר הזדמנויות לסקס בלי להתחשב בנשים.

יו הפנר והתמונות בפלייבוי הן האויב של הנשים, הן הכריזו. הנשים הפכו להיות אובייקט מיני בלבד ונשללו מהן הערכים האנושיים. אלא שאז הירחון קוסמופוליטן הציג את ברט ריינולדס, אז כוכב ענק, בתמונת אמצע בעירום מלא. גם הגברים הפכו לאובייקטים מיניים. הנשים רוו נחת.

אריקה ג'ונג המציאה את המושג "הזיון המרוכסן" זיון שבו אישה יכולה לבחור לה גבר, בכל מקום, באווירון, ברחוב, להזדיין אתו פעם בלי שום מחויבות, וזהו. הרעיון שאישה רוצה התענגות מינית בלי מחויבות ולא חשוב האובייקט היה ראיון רדיקלי לנשים, ובכלל.

ספר חשוב שהתפרסם בתחילת שנות השבעים היה " חדוות הסקס" מדריך לא פורנוגראפי לכל התנוחות ולכל האפשרויות שזוג יכול להעלות בדעתו. מעט טקסט, רישום מעודן. שכל אחד יבחר מה הוא רוצה וילמד לעשות זאת נכון.

אחריו יצא גם "חדוות המין ההומוסקסואלי" באותה מתכונת. הצלחת הספר הראתה בעיקר על הבורות ועל הרצון ללמוד מהו סקס של ממש ואיך מבצעים אותו.

תעשיית הפורנוגרפיה צמחה. מה שהיה פעם סרטים שנמכרו בשוק שחור ורק דרך יודעי דבר הפך להיות לפס יצור המוני. שחקניות פורנו הפכו לכוכבות וגברים בעלי יכולת הפכו למודלים לויברטורים.

בסן פרנסיסקו נבחר הרווי מילק (בימים אלו מוצג הסרט על חייו) למשרה ציבורית בעירייה. ההומו הגלוי הראשון, שגם נרצח בגלל זה.

מנגד, קמה קבוצה להלחם בהישגי ההומואים. בראשה עמדה מלכת יופי לשעבר. לשעבר מאוד. מי שרצתה להיות זמרת ולא הצליחה ובעיקר הייתה דוברת מועצת התפוזים של פלורידה. היא החלה במסע הטפה נגד הקהילה ההומוסקסואלית. היא באמת פחדה מהומוסקסואלים. ולא התכוונה לתת להם להראות בפומבי. אך הקמפיין שלה יצר תגובה הפוכה. היא ליכדה אנשים שלא היו הומוסקסואלים יחד עם ההומוסקסואלים נגד דברי השנאה והשטנה של בראיינט. מועצת התפוזים פיטרה אותה עקב צניחת המכירות בגללה.

איש מבני הקהילה לא רצה לתת לה שרות בשום נושא והיא החלה לסבול באמת. אך הקהילה הראתה כמה כוחה גדול. כשזרקו עליה עוגה, איש לא הסכים לטפל בשערה ובמשך ימים ניכרו סימני הקרם בשערה.

בהפגנה ענקית נגד רצח הרווי מילק עמדה ג'ואן באאז והנהיגה את השירה בציבור. כולם עמדו ונרות בידיהם. שנות השבעים היו שנות הדיסקו והסקס. והם היו קשורים. אנשים רקדו כל הלילה ואחר כך הלכו להזדיין.

המועדונים הטובים היו מועדוני הגייז. ושם הרבה סטרייטים השילו את הפחד והתנסו ביחסי מין עם גברים. מי פעם אחת בשביל הניסיון ומי יותר בשביל ההנאה. הדיסקו היה שיא התרבות ההומואית של הרגע. החזית ההומואית עלתה מדרגה כשהשתלטה על תרבות הפופ.

מועדוני סקס סטרייטים נפתחו בכל מקום. סטודיו 54 פלאטוס ריטירט אלו המפורסמים לסלבס והיו המוני אחרים. יחד עם החופש וללא הפסקה פעלו הגופים והקבוצות של בשמרנים. ממשל ריגן הטה להן חסד. גם בוש האב. אמריקה המוסרית הם קוראים לעצמם.

הצד האפל של המין החל להתגלות בסוף שנות השבעים ההרפס הלך והתפשט. העגבת והזיבה. התחילה להתעורר איזו חרדה מהמיניות החדשה ובינתיים על אש קטנה.

ואז הופיעה האיידס. בתחילה אצל הומוסקסואלים. הוא התגלה כסרטן של הומואים. הפחד והפאניקה גדלו כל כך עד שכמעט והיית צריך ללבוש בגד חלל כדי לבקר בבית חולים.

וכל מה שקשור באיידס ואיך שינה את החיים הרי זה כבר פרק שונה לחלוטין. כן לתקופת מה החיים השתנו במידת מה. החרדות, ההטפות המוסריות מפני זעם האל. כל אלו השפיעו לזמן קצר.

אך המהפכה כבר קרתה. ואי אפשר להחזיר את החיים, בעיקר כשהם טובים חזרה לצורת חיים של שנות החמישים.