מבוא רפואי:

הרפואה הסינית מבוססת על ההנחה שבטבע פועלים כוחות מנוגדים המשלימים זה את זה. לכוחות אילו קראו הסינים יין ויאנג, כאשר יין מיצג את האלמנטים החשוכים, עמוקים, פנימיים וקרים ואילו יאנג מיצג את האלמנטים המוארים, גבוהים, חיצוניים וחמים. כל הפרה באיזון בין מערכות ייניות ליאנגיות בגוף עלול להביא למצב של מחלה.

כאשר יש לנו סימנים לכאורה של עודף יאנג (מטופל שחם לו כל הזמן, מזיע ונוח להתרגז, למשל) מטפל לא מיומן עלול לעתים לטעות ולהסיק כי הטיפול מתמצה רק בפיזור היאנג. אך מרפא מיומן יודע כי לא תמיד מצב של עודף יאנג באזור מסוים מצביע על מצב סיסטמי. לעתים קרובות קורה שאותו אדם המתלונן על תסמינים זהים אינו סובל מעודף יאנג באזור אלא מחסר יין דווקא. כך קורה שהיאנג מתבטא יותר. פיזור היאנג בנסיבות אלו יותר את האדם המטופל בחסר מוחלט (גם של יין וגם של יאנג) ויסכן את האיזון בגופו (למשל, המערכת החיסונית).

מטפל לא מיומן העוסק בצמחי מרפא עלול לפזר מתוך חוסר אחריות (או משום שאינו מתחשב במודל המוצע) את ה'עודף' מבלי להטעין את ה'חסר'. משום כך, מתן הנחייה בתזונה, צמחי מרפא או תוספי מזון מחייבת שיקול אבחנתי מעמיק והכוונת הטיפול למילוי או פיזור חסרים אילו.

על פי הרפואה הסינית לכל מזון יש אנרגיה חומנית משלו. כך, למשל, צ'ילי, גם אם הוא יונח במקפא למספר ימים, בליעתו תגרום לצריבה, חום, סומק וקצב לב מזורז. מכאן שהאנרגיה החומנית שלו חמה, כלומר יאנגית, גם אם טמפרטורת ההגשה הייתה קרה.

התפיסה הסינית מקפידה על איזון אנרגטי בהתאם לחוקי היין והיאנג. אדם החסר אלמנטים יאנגים (מתאים לאדם הסובל מקור רוב ימי השנה), למשל, ייטיב לעשות אם יצרוך יותר מזון בעל אופי יאנגי מחמם, יקפיד על תרגילי התעמלות ובמקרה הצורך יקבל טיפול בשיאצו, דיקור או צמחים בעלי אופי יאנגי. תפיסה זו כוללת גם עקרונות איזון ביחסי מין ומציעה מודל פשוט ולא מתחסד למצבים בהם לא מתקיימת מערכת יינית - יאנגית ברורה.

מידע מפורט בתחום זה ניתן לקרוא באתר תמורות במאמר המסביר על הרפואה הסינית המסורתית:

יין ויאנג ברפואה הסינית

רקע היסטורי:

הומוסקסואליות בסין הייתה מוכרת לאורך שושלות רבות. המושג המנדריני מתייחס ל Tongzhi ולרוב הוא נחשב למילת סלנג מעליבה כאשר המושג הרשמי הוא Tongzhixinglian (שמשמעותו הליטרלית, קשר מין מאותה זהות). המסורת הקונפוציוניסטית התבטאה נגד הומוסקסואליות משום שעל פי תפיסתם גבר צריך להתנהג כגבר ואישה כאישה. כך שטרנסווסטיזם היווה מצב לא תקין בראייה קונפוציוניסטית. גישה זו מדגישה את הצורך להוליד ילדים כחלק מייעוד הזכר.

גם הגישה הטאואיסטית הדגישה את מיקומו של הגבר כגבר ושל האישה כאישה בגלל מאזן היין יאנג, כאשר הזכר הוא היאנגי והאשה יינית.

מאידך, התפיסה הסינית המסורתית מעולם לא ראתה את ההומוסקסואליות כחטא. הקוד הקונפוציאני הציג חטאים רבים, אך אינו מזכיר כלל את ההומוסקסואליות כחטא אלא יותר כהמלצה טכנית. שלא כמו הדתות המונותיאיסטיות, אהבת אדם לבן מינו נחשבת ללגיטימית כל זמן שהוא ימלא את חובתו להוליד צאצאים, ובה במידה, זכר סטרייט יעבור על חטא גדול אם הוא יבחר שלא להשאיר צאצאים. פעילות מינית או אהבה עם בן זוג מאותו סוג לא נחשבו לחטא או איסור דתי (ולו מפני שהסינים לא ממש מאמינים באלוהים והדת שלהם היא יותר פילוסופיה מדת).

גם הגישה הטאואיסטית מתייחסת לתופעה בהיבט פרקטי רפואי. זכר אמור לקבל אנרגיות ייניות מהנקבה והנקבה אמורה לקבל אנרגיות יאנגיות מהזכר. מכאן שקיימת דיסהרמוניה בהעברת האנרגיות ובאינטראקציה המשותפת. יחד עם זאת, התפיסה הסינית מכירה בכך שבכל יין יש יאנג ובכל יאנג יש יין. כאשר כוחות היין בתוך היאנג חזקים מידי יש להוסיף יאנג (בתזונה או צמחים למשל) ולהיפך. יתרה מכך - אם הזכר אינו סובל מחסר יאנג אך הוא מעדיף להיות עם גברים, התפיסה הרפואית הסינית מפרטת סדרת תרגילים טאואיסטים לקליטת יין מהסביבה (בעיקר תרגילים המבוצעים על האדמה ושואבים ממנה את היין). אישה, לעומת זאת, תזדקק לתרגילים המאפשרים לה העשרת היאנג. זאת ניתן לבצע על ידי ביצוע תרגילים (מעין התעמלות) מול השמש היאנגית.

אנו רואים כי הגישה הרפואית הסינית בנושאים אילו נושאת הבט פרקטי ולא איזו תפיסה דתית אמונית היונקת את שורשיה מספרות דוגמהטית עתיקה.

בספרות הסינית העתיקה הומוסקסואליות יכולה להתפרש כתופעה טבעית ונורמאלית. למשל, מוזכרים אלים טאואיסטים כמו Shanshen אל ההרים ו - Tudi אל האדמה הנחשבים לכוחות זכריים אשר מקיימים בניהם, לעתים, מערכת יחסים כמו של זכר ונקבה.

עם זאת, להיסטוריה הסינית היבטים רבים, ולא תמיד מה שמבוצע בפועל הוא המדיניות הפילוסופית - רפואית הרשמית.

יש לזכור כי בתקופות מסוימות ההומוסקסואליות קבלה מעמד מכובד כיוון שהיא הייתה חלק מהאפליה המבוצעת כלפי נשים. האווירה הכללית תמכה בסוג אחווה גברית מעין זו.

סין העתיקה:

הומוסקסואליות הייתה מוכרת עוד בסין העתיקה. לפי המלומד Ji Yun שמשושלת Qing, גם הקיסר האגדי Huang Di שנחשב למייסד התרבות הסינית והרפואה הסינית, החזיק במאהבים גברים. מובן שטיעון זה אינו יכול להיחשב כעובדה היסטורית משום שקיימות ספקות אפילו לגבי קיומו של אותו קיסר מיתולוגי זה. הספרות המתארת תקופות אילו מפרטת מקרים רבים של החזקת מאהבים זכרים עבור הקיסרים ואצולת ביתם.

המלומד Pan Guangdan הגיע למסקנה כי כמעט כל קיסר מתקופת שושלת Han, הנחשבת לגדולה ולמשפיעה ביותר על התרבות הסינית עד היום, קיים קשר מיני קבוע עם זכר אחד או יותר. קיימים גם מקורות ספרותיים על תופעת הלסביות, אך היא פחות מודגשת כיוון שנשים בתקופה ההיא, היו פחות נחשבות ופרסמו פחות ספרים.

למשל, אחד הספרים הנודעים בשושלת Han (מ 260 לפנה'ס - 220 לספירה) מספר על הקיסר Ai וחברו החביב עליו Dong Xian בספר: Passions of the cut sleeve. בספר מתואר דונג שיאן אשר נרדם על שרוולו של הקיסר. כאשר הקיסר רצה לקום הוא חתך את שרוולו כדי שדונג שיאן לא יתעורר...

מקובל להניח שהומוסקסואליות הייתה מאוד נפוצה בשושלות Song, Ming ו - Qing. בכל התקופות הללו לא נודעו תופעות של רדיפה אחר הומוסקסואלים כפי שהיה מקובל באירופה בתקופותיה החשוכות.

ב 1944 פורסם מחקר על ידי Sun Cizhou המצביע על כך שהמשורר הסיני העתיק הנודע Qu Yuan היה מאהבות של המלך. בעבודתו של Qu Yuan הוא מציג עצמו כיפה תואר (המקביל למושג אישה Mei Ren ), מושג שנחשב למקובל בתקופה ההיא לתאר יחסי אהבה או זוגיות בין אישה למלך.

ב 1740 חוקק החוק הראשון בסין נגד הומוסקסואליות. לא היו לו השלכות מעשיות אך אילו היו הצעדים הראשונים של יבוא הומופוביה מעולם המערב.

סין המודרנית:

הומוסקסואליות ירדה למחתרת עם הקמת הרפובליקה העממית של סין. המשטר הקומוניסטי רדף אחר הומוסקסואלים בעיקר בתקופת המהפכה התרבותית. סיבה אחת לכך נחשבה העובדה שההומוסקואלים בסין נחשבו לאנשי תרבות, השכלה גבוהה ומדע והיוו איום על המשטר המתגבש. סיבה שנייה הייתה דרישתו של מאו לכלל הסינים להוליד ילדים ככל שניתן על מנת להפוך למעצמה הגדולה בעולם. תוך עשר שנים גדלה אוכלוסיית סין פי שלוש, תוצאה שממנה סובלים הסינים עד היום (והפרדוקס - היום ישנה הגבלת ילודה בסין).

בתקופה זו נפלו ההומוסקסואלים למסע רדיפות, מעצרים ואשפוזים כפויים המלווים במכות חשמל וטיפולים תרופתיים קשים.

בתקופת החלת הרפורמות ב 1979 החלו להרפות את הלחץ על הרדיפות אך הומוסקסואליות המשיכה להיות מוגדרת כניוון קפיטליסטי. המדיניות הסינית הקומוניסטית משכה את התפיסה הקונפוציוניסטית לפוריטניזם מוקצן, ולמעשה כל קיום יחסי מין מחוץ למסגרת הנישואים נחשבה לאסורה.

עד 1994 הומוסקסואליות הוגדרה כמחלת נפש. רק ב 1997 הוסרה רשמית הגדרת מחלת הנפש מההומוסקסואליות אך הממסד עדיין מסרב להעניק זכויות אזרח להומוסקסואלים (לא מפתיע בהתחשב שהוא מסרב לתת זכויות לכל אזרח ללא קשר להעדפתו המינית). היום הממסד מעדיף להתעלם מהתופעה, אך לא יצא להגנה על זכויות מפני פיטורים מעבודה, למשל. מעצרים ורדיפות מבוצעים על סמך מדיניות משטרתית מקומית באזורים שונים של סין, אך בערים הגדולות, בעיקר בעקבות השפעת חדירת האינטרנט, התופעה הולכת ותופסת לגיטימציה.

לעומת סין הקומוניסטית יש לציין כי טאיוון הנחשבת לסין הדמוקרטית, הינה המדינה הראשונה באסיה שהכריזה על תוכניתה לאפשר לזוגות מאותו מין להינשא ולהכיר באופן מלא בזכויותיהם. גם הונג קונג, הנמצאת בשליטה של סין העממית מקיימת מדיניות ליברלית וסרטים רבים מוקרנים שם בנושא, אך המדיניות הרשמית, נכון לעכשיו, היא של התעלמות והכחשה.

יחד עם זאת, תרבות הרדיפה וההסתתרות, חוסר היכולת הכלכלית של הסינים לבקר במקומות מפגש ממוסדים והמדיניות הסינית הרשמית המוצהרת, מונעים מכלל הסינים מודעות לגבי זהירות בקיום יחסי מין, ולמרות שאין נתונים רשמיים, ידוע שמחלת האיידס נפוצה בצורה דרמטית ברחבי סין, גם בקרב ההומוסקסואלים.

טאואיזם והומוסקסואליות:

על פי תפיסת הטאואיזם, אם הטבע יצר את ההומוסקסואליות באופן כה נפוץ, סימן שהוא חלק מתופעת הטבע. התפיסה הטאואיסטית תופסת את ההומוסקסואליות כמגבלה מסוימת בהשגת האנרגיות ההדדיות שבין הזכר לנקבה בקוטביות שבין היין ליאנג. מכאן שקיימת הפרה של הרמוניה בין היין ליאנג. אנרגיה יאנגית נוטה להתפשט ולכן הבעיה יותר משמעותית במין בין שני זכרים מאשר בין שתי נקבות. מצבים אילו דורשים השלמת האנרגיה המנוגדת בדרכים אלטרנטיביות ליחסי מין.

הזכר צריך לשאוף לקבלת אנרגיה יינית ממקורות חיצוניים. למשל על ידי אכילת מזון מאוזן הכולל גם אלמנטים יינים (תופעה מקובלת במערב, אך לא תמיד אצל הקרניבורים שנמנעים מירקות), שהייה בסביבתן של נשים כדי לספוג את האנרגיה היינית שלהן (ושוב, מקובל במערב, אך פחות מקובל במזרח, שם גם סטרייטים מעדיפים חברת גברים) וקבלת צ'י מן האדמה הנחשבת לכוח ייני. שכיבה, נמנום או מדיטציה על האדמה (לא חול ים הצובר את אנרגית השמש היאנגית) או על עשב יכולה להיות נקודת פתיחה טובה. ביצוע תרגילי התעמלות, מדיטציה או יוגה, טאי צ'י או צ'י גונג ברגליים יחפות וקרוב ככל האפשר לאדמה ממלא חסרים אילו ומאפשר להומוסקסואל לאזן את הרכיבים האנרגטיים החסרים לו. קיום יחסי מין על האדמה (בקמפינג או בגינה פרטית למשל) יכול להיות פתרון מקובל נוסף.

אצל זוגות נשים הבעיה פחות מורכבת, הן משום שאין אובדן אנרגיה בעת שפיכת הזרע והן משום שאנרגיות ייניות אינן מתפשטות אלא מתכנסות, ולכן לא קיים איבוד אנרגיה בזמן שצריך דווקא לקבל אותה. משום כך, הפסד האנרגיה נחשב למועט ביותר והתרגילים המוצעים להן משמשים, לרוב, כל אישה המעוניינת לתרום לבריאותה.

יש לזכור שכל ההמלצות הללו נולדו בתקופות עתיקות וייתכן שאין בהן שום תועלת. הנקודה המעניינת היא ההתייחסות המעשית ליחסי מין ללא נקיטת גישה מוסרית כלשהי. כמו כן, חשוב לדעת שהתפיסה הסינית לגבי יחסי מין מורכבת בהרבה מזו המוצגת כאן. זוהי תפיסה כוללנית של רווח והפסד אנרגיה, כך שתרגילים אנרגטיים מומלצים לא רק להומוסקסואלים אלא גם לזוגות הטרוסקסואלים. עקרונות של נשימה, משחק מקדים, תנאים סביבתיים ופליטת זרע פותחו מתוך הפילוסופיה הסינית העתיקה ונחשבים למרכיבים חיוניים בכל מערכת יחסים אפשרית.

* www.tmurot.org.il/article.asp?id=462