הפרעות אכילה בגברים (באנגלית: Men's eating disorders) הן הפרעות אכילה המהוות תוצר של לחץ חברתי המתבטא באמצעות אמצעי המדיה השונים, בדומה להפרעות אכילה בנשים. על אף הדמיון בין גברים לנשים, התגובה ללחץ חברתי זה משתנה בין המינים.

בספרות המחקרית מתקיימת לה אינטראקציה בין מגדר, דימוי גוף והפרעות אכילה, כאשר יותר נשים לוקות בהפרעות אכילה מגברים. הטיה זו מקורה בכללי האבחון להפרעות האכילה שמותאמים יותר לנשים מאשר לגברים. בשל כך, מעט גברים יאובחנו כלוקים בהפרעות אכילה וזאת מפני שקיים שוני מגדרי בין ביטויים של הפרעות האכילה בגברים ולנשים. למרות שרוב הגברים לא יהיו בסכנה ללקות בהפרעות אכילה, הם אינם חסינים להשפעות ולחצים חברתיים בנוגע לאידאל הגוף הגברי. בדומה לנשים שנדרשות לקיים אידאל גוף נשי שמקדם רזון, החברה דורשת מגברים לקיים אידאל גוף גברי שמקדם רזון ושרירים. מבנה זה כולל חזות חיצונית חטובה שבנויה משרירי חזה נפוחים, כתפיים רחבות, זרועות שריריות וגדולות, מותניים צרות ושרירי בטן. מבנה גוף זה הפך להיות סממן לגבריות באמצעות התקשורת והסביבה החברתית שאהדה ושיבחה גברים שריריים וקבעה שגוף שרירי הוא האידאל הצורני לגבריות הגוף.

בדומה לנשים, מחקרים מראים שחשיפה קטנה בלבד למקורות הללו מובילה להתפתחותן של הפרעות בדימוי הגוף ולהפרעות אכילה בקרב גברים - כאשר רוב הגברים אינם מרוצים מחזות גופם, רוצים להוריד במשקל ולהיות יותר רזים ושריריים. בניגוד לנשים, גברים רוצים יותר להעלות מסת שריר ולהוריד במשקל מאשר להיות רזים. בספרות המחקרית מוערך ש - 25% ממקרי הפרעות האכילה בקרב מבוגרים הם גברים. בעשורים האחרונים ישנה עליה בקרב אבחון הפרעות האכילה בגברים. הפרעות האכילה בגברים מתחלקות לשלושה קטגוריות אבחוניות: אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה ודיסמורפיה של השריר (אנ').

תוכן עניינים:

1 שכיחות הפרעות אכילה בגברים

2 היסטוריה של הפרעות אכילה בגברים

3 אנורקסיה נרבוזה בגברים 3.1 תסמינים שכיחים לאנורקסיה נרבוזה

4 בולימיה נרבוזה בגברים 4.1 תסמינים שכיחים של בולמיה נרבוזה בגברים

5 דיסמורפיה של השריר 5.1 מאפיינים

5.2 תסמינים של ההפרעה

6 גורמי סיכון להפרעות אכילה 6.1 מודל מעורבות המשפחה

6.2 מודל חברתי - תרבותי

6.3 מודל גיל

6.4 מודל היסטוריית ילדות

6.5 מודל המקצועות

6.6 מודל נטייה מינית

6.7 מודל המגדר הגברי

7 הבדלים מגדריים בהפרעות האכילה

8 דרכי טיפול 8.1 טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBTׂׂ)

8.2 פסיכותרפיה

8.3 טיפול תרפותי

8.4 מניעה חינוכית בבתי ספר

1

שכיחות הפרעות אכילה בגברים:

מבחינה חברתית, הפרעות אכילה נחשבות להפרעה פסיכיאטרית ששכיחה יותר בקרב נשים ונדירה בגברים. הסיבה לשכיחות נמוכה בגברים, היא בניסוח לא מותאם של כלי אבחון שמותאמים לתסמיני הפרעות אכילה של נשים מאשר לגברים. התסמינים להפרעות אכילה שגברים מציגים שונים מהתסמינים שנשים מציגות, ובשל כך הרבה גברים לא מאובחנים בהפרעות אכילה. מבחינת אנורקסיה נרבוזה 5% - 10% מהמקרים הם גברים, מבחינת הבולימיה 10% - 15% מהמקרים הם גברים ומבחינת הפרעות אכילה לא טיפוסיות (N.O.S) כ - 20% מהמקרים הם גברים.

היסטוריה של הפרעות אכילה בגברים:

הפרעות אכילה בגברים התקיימו לאורכה של ההיסטוריה האנושית. אחת מהדוגמאות הידועות לכך ניתן למצוא בקרב גברים ממעמד האצולה בימיה של האימפריה הרומית. באותה תקופה היה מנהג שכיח בקרב האצולה הרומית שלפיו היה נהוג לרוקן את הקיבה על ידי הקאה יזומה בחדר שיועד לכך הקרוי בשם "וומטריום" - גברים ונשים ממעמד היו מקיאים בחדר זה על מנת לרוקן את קיבתם לבואה של הארוחה הבאה, פעולה זו בימינו הייתה נחשבת לתסמין מטהר של בולימיה נרבוזה. בחלוף כמה עידנים, לקראת אמצע המאה ה - 17, רופא בשם "ריצ'רד מורטון" מתאר בספרו מקרה של אנורקסיה נרבוזה ששמה דאז היה "אפפסיה היסטריקה". בספר מתוארים שני מקרים של אישה צעירה ונער בן 16 אשר הרעיבו את עצמם ללא שום סיבה פיזיולוגית להפסקת צריכת המזון. מקרה נוסף תועד במאה ה - 18, על ידי רופא אחר בשם "רוברט וויט". רוברט וויט כתב עבודה על שלושה גברים שהראו תסמינים של אנורקסיה נרבוזה. אותם גברים, בדומה לתיאור המקרה של "ריצ'רד מורטון", הרעיבו את עצמם ללא שום סיבה פיזיולוגית להרעבה. ב - 1874, החוקר "ויליאם גול" החליף בעבודת המחקר שלו את שם הפרעת האכילה "מאפפסיה היסטריקה" לשם המודרני "אנורקסיה נרבוזה". החלפה זו נעשתה כדי להראות שהפרעה פסיכיאטרית זו איננה מתקיימת רק בנשים כפי שנקבע בעבר אלא מתקיימת גם בגברים.

לצד התפתחות הרפואה והמדע, הפרעות אכילה בקרב גברים נחקרו בכמה אופנים, אחד מהם היה המאפיין הביוכימי. לאורכה של מלחמת העולם הראשונה החלו להופיע מקרים של הרעבות ורזון חולני בקרב חיילים ללא סיבות פיזיולוגיות לכך. החוקרים דאז רצו להבין מדוע החיילים מרעיבים את עצמם למצב של חולי ואף מוות, לשם כך רצו למצוא את הגורם להרעבה הרצונית וחיפשו אותו במבנה המוחי נוירולוגי - ביוכימי של הלוקים באנורקסיה נרבוזה. מטרתם הייתה להבין האם מקור ההרעבה הינו אורגני או רצוני. לאחר מכן, בתחילת המאה ה - 20, ההגדרה הרפואית להפרעות אכילה שמה דגש על מערכות יחסים במשפחה הגרעינית בשונה מהדגש הביוכימי של ההפרעה, כפי שנחקר במלחמת העולם הראשונה. בתקופה ההיא נטען שמערכות יחסים משפחתיות לא מתפקדות, ספציפי משפחות שבהן דמות האם מהווה סמכות דומיננטית ושתלטנית, ודמות האב פסיבית ומרוחקת, עלולות לגרום לבנם לפתח הפרעות אכילה. באופן דומה הבן יפתח הפרעות אכילה במשפחות שבהם האב דומיננטי שתלטן ותוקפני והאם פסיבית ולא נוכחת בחייו של הילד. בהתאם לכך, הרפואה והפסיכיאטריה מייחסות קשר בין נטייה מינית להפרעות אכילה בגברים. כאשר גברים הומוסקסואלים נמצאים בסיכון גבוה ללקות בהפרעות אכילה, זאת מפני שמבחינה תרבותית - חברתית, קהילה זו שמה דגש רב יותר על מראה חיצוני על אידאל היופי הגברי. מכך מתקיים לחץ בקהילה על חבריה לפתח גוף רזה ושרירי, דבר המוביל להתפתחותן של הפרעות אכילה.

משנות ה - 30 ואילך של המאה ה - 20, עם התרחבות השפעתה של הפסיכואנליזה בדיסציפלינות הפסיכולוגיה והפסיכיאטריה, גברים הודרו מהגדרה ואבחון של הפרעות אכילה. זאת מפני שאלו הסתמכו על התאוריה הפסיכואנליטית שמסבירה שמקורן של הפרעות אכילה הן במערכת היחסים שבין האם לבת, כשאין התייחסות למערכת היחסים שבין האם לבן או למערכת היחסים שבין האב לבן. כך נוצרו כלי אבחון שזנחו גברים והתמקדו רק בנשים. כלומר, הפרעת האכילה עברה תהליך פמיניזציה בשנית עוד מימיה שנקראה "אפפסיה היסטריקה".

אנורקסיה נרבוזה בגברים:

בשונה מנשים שלוקות באנורקסיה נרבוזה אשר להן המשקל עצמו הוא המשמעותי ביותר, המשתנים החשובים ביותר לגברים הם הגודל והצורה של הגוף. אנורקסיה נרבוזה נגרמת בגלל הפרעה בדימוי גוף ובאה לידי ביטוי במחשבות טורדניות בנוגע לצורה של הגוף ולרצון לשנות אותו באמצעות פעילות גופנית או ניתוחים פלסטיים. ברוב המקרים של אנורקסיה נרבוזה ובגברים במיוחד, הפרט יחל במשטר דיאטה על מנת להוריד במשקל למשך תקופה מסוימת. אולם לאחר שהמשקל התייצב, הפרט חש מצוקה שאינו ירד מספיק במשקל, ואז יחל במסכת של פעילות גופנית אינטנסיבית.

פעילות זו היא מאפיין ישיר של גברים שלוקים באנורקסיה נרבוזה. גברים אלו מקיימים פעילות גופנית אובססיבית ומונעים מעצמם לאכול, בשונה מנשים ששבאותה סיטואציה ישמרו על יציבות המשקל אך ימנוע מעצמם אכילה באותה מידה. כלומר, עוצמת פעילות הגופנית של נשים תהיה נמוכה משל גברים. פעולת האימונים האובססיביים יחדיו עם מניעת האכילה מושיבות ללוקים באנורקסיה נרבוזה את תחושת השליטה על המשקל שלהם ובפרט על חייהם. פעולות מונעות אלו משמשות כאמצעי להרגעת החרדה מעלייה במשקל ועיוות הצורה של הגוף.

תחושת השליטה שמקנה הפרעת האכילה לחייו של הלוקה אינה היחידה. אנורקסיה נברוזה משפיעה נחרצות על חייו של הלוקה ותורמת לחייו בכמה תחומים מרכזיים. בקרב נערים החולים באנורקסיה נרבוזה, ניתן לראות ששנערים אלו חווים קשיים בלימודים או בחיי המשפחה. ההפרעה עוזרת להם להתמודד עם קשיים אלו בכך שדוחקת את שאר הבעיות הצידה ומאפשרות לאותו נער לא להתמודד עמן. באותו האופן, האנורקסיה יכולה להסיח את דעתו של הגבר הבוגר מבעיות בחיי הנישואים, בעבודה וכו' - כאשר העיסוק בגוף ובעיצובו הוא מוקד תשומת הלב שמסיח את דעתו מנושאים בעייתיים. בהתאם לכך, בין אם הלוקים הם גברים מבוגרים ובין אם הם גברים צעירים, האנורקסיה נרבוזה מקנה להם תחושה של שליטה בחייהם, מחזקת אותם בסיטואציות המעוררות פחד או חוסר ביטחון וכו'. במקרה של נערים, האנורקסיה מאפשרת לנער לשחק את תפקיד "החולה" במשפחה ובכך האחריות לחייו מוסרת ממנו ועוברת אל משפחתו. מנגד, בסיטואציה משפחתית אחרת שבה המשפחה של הנער שתלטנית ומונעת ממנו אוטונומיה והבעה עצמית, האנורקסיה נותנת לו אשליה שהוא שולט על חייו ולא מוכפף למשפחתו.

מאפיין שכיח בקרב גברים שלוקים באנורקסיה נרבוזה הוא החמרה במצבם כתגובה לאירוע דחק. אירוע זה מוביל אותם לדרכי ההתמודדות קודמות שמתקשרות להפרעת האכילה. כדי להתמודד עם הסיטואציה המלחיצה, גברים אלו חוזרים לקיים פעילות גופנית מאסיבית אובססיבית והרעבה עצמית.

תסמינים שכיחים לאנורקסיה נרבוזה:

ראו קריטריונים לאבחון בערך אנורקסיה נרבוזה

בולימיה נרבוזה בגברים:

בולימיה נרבוזה מאופיינת בקיומו של מעגל סודי, בו הלוקה חווה בולמוסי אכילה המלווים בהקאות, שלשולים והתנהגויות מטהרות כגון צום ממושך ופעילות גופנית מאומצת - כל אלו על מנת לא לעלות במשקל. בולימיה נרבוזה בגברים שונה במאפייניה מבולמיה נרבוזה בנשים. הגברים הבולמיים, בשונה מנשים, לא מקיאים ולא משתמשים בחומרים משלשלים, אלא עוסקים בפעולות המטהרות על מנת לשלוט במשקלם. ההתנהגות המטהרת השכיחה ביותר בגברים שלוקים בהפרעה זו היא פעילות גופנית אובססיבית. אולם ישנם מקרים נדירים של גברים בולמיים שמקיאים ומשתמשים בחומרים משלשלים. בהתאם לכך, בולמוסי האכילה של גברים נדירים מבולמוסי האכילה של נשים ועוצמתם נמוכה יותר. הפעילות הגופנית האובססיבית בגברים הבולמיים מאפשרת להם לחוש תחושת ביטחון בנוגע לדפוסי האכילה שלהם, מפני שהם חשים שהפעילות הגופנית שרפה את עודף הקלוריות שצרכו. תחושת האשם בדבר קיומה של הפרעת אכילה מסוג זה מאוד מקשה על גברים בולמיים לפנות לעזרה, ובדומה לנשים שלוקות בבולימיה נרבוזה, הם טובים מאוד בלהסתיר את הפרעות האכילה שלהם.

תסמינים שכיחים של בולמיה נרבוזה בגברים:

ראו קריטריונים לאבחון בערך בולימיה נרבוזה

דיסמורפיה של השריר:

המחשה לדימוי הגוף עקב דיסמורפיה

דיסמורפיה של השריר היא התעסקות בשרירי הגוף יחדיו עם קיומו של דחף להעלות במשקל ללא עליה באחוזי שומן. כאשר התכלית הנדרשת היא לעלות במשקל מבלי להשמין (gaining weight without getting fat).

מאפיינים:

בעבר הדיסמורפיה של השריר הייתה שכיחה בעיקר בקרב מפתחי גוף, אולם בעשורים האחרונים היא חדרה אל עולמם של גברים נוספים, למשל אלו שמתאמנים בחדרי הכושר או שאינם עוסקים בפיתוח גוף באופן מקצועי. ההפרעה עצמה נקראת "אנורקסיה נרבוזה הפוכה" מפני שהתסמינים שלה מאוד דומים לתסמינים של אנורקסיה נרבוזה. לדוגמה, אדם הלוקה באנורקסיה רואה עצמו במראה ובבואתו משתקפת לו תמונה המעוותת מהמציאות - כך גם הלוקה בדיסמורפיה שמביט בעצמו במראה. הלוקה באנורקסיה רואה עצמו כנפוח למרות שבמציאות הוא צנום, בעוד שהלוקה בדיסמורפיה של השריר רואה עצמו צנום למרות שבמציאות הוא שרירי וגדול ממדים.

הדיסמורפיה של השריר נחשבת להפרעה פסיכיאטרית שקיימת בגברים. כמו הפרעות דימוי גוף, הפרעה זו כוללת עיסוק אבנורמאלי בהיעדר חוסן גופני שבא לידי ביטוי בשרירים, הנראה כשידפון ללוקה בהפרעה למרות שמציאות הוא גדול ושרירי למדיי.

תסמינים של ההפרעה:

הלוקה מאופיין במחשבה טורדנית בנוגע לחזות החיצונית שלו - מחשבות כגון רזון וחוסר יכולת להעלות במסת שריר.

המחשבה הטורדנית מובילה להבעה של לחץ, חרדה ואשמה. אלו גורמות ללוקה לנהוג בהתנהגויות הימנעות בכשניים מהתחומים הבאים:

1.הפרט באופן שכיח מוותר על פעולות סוציאליות, תעסוקתיות ומשפחתיות חשובות כמענה על צורך קומפולסיבי לשמר את תוכנית האימונים או הדיאטה שלו.

2.הפרט נמנע מסיטואציות שבהן הגוף שלו חשוף לאחרים, וכאשר נחשף לסיטואציות כאלו מראה תסמינים של מצוקה ובהלה.

3.העיסוק הטורדני בחוסר יכולתו של הגוף לעלות במסת שריר או שינוי צורה של הגוף גורמים למצוקה ואי יכולת לעסוק בפעילויות סוציאליות, תעסוקתיות ומשפחתיות.

4.הפרט ממשיך להתאמן, לעשות דיאטה או להשתמש בחומרים מפתחים למרות הידיעה שהפעולות הללו פוגעות בבריאות שלו.

עיסוקו של הפרט בהיותו קטן וצנום איננה נגרמת מהפרעות פסיכיאטריות אחרות כגון אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה או הפרעת גוף דיסמורפית (BDD).

גורמי סיכון להפרעות אכילה:

מודל מעורבות המשפחה:

מערכות יחסים בעיתיות במשפחה עלולות להוביל לקיומה של אנורקסיה נרבוזה בבנים, נערים וגברים. למשל, קיום מערכת יחסים פתולוגית עם ההורים. לדוגמה: הורים מגוננים יתר על המידה - אימהות המונעות מבנם אוטונומיה והתנסויות חברתיות (התנסויות שיעזרו לבנם להסתגל לחיים הבוגרים כגבר בוגר), אבות דומיננטיים, רגזניים וקרים רגשית וכו'. כל אלו עלולים לגרום לבנם לפתח אנורקסיה נרבוזה עקב ערך עצמי נמוך וחוסר ביטחון.

מודל חברתי - תרבותי:

בעיות דימוי גוף בגברים נגרמות מקיומם של לחצים חברתיים חיצוניים שדורשים מגברים לקיים מבנה גוף ספיציפי, הדומה למפתחי הגוף. מבנה גוף זה כולל: כתפיים רחבות, גב בצורת האות האנגלית וי (v) וגוף שרירי באופן כולל. גברים מקבלים את המסרים הללו מהגדרות של אמצעי המדיה לגבריות בצמוד לביקורת מצד הסביבה הקרובה והמשפחה. זאת כאשר הביקורת נועדה לשמש כסנקציה חברתית נגד שונות גוף הגבר מהמודל האידאלי.

בהתאם לכך, נערים משווים את גופם לאידאל המדיה הגברי וחשים חוסר סיפוק מהגוף שלהם. חוסר סיפוק זה מועצם כאשר אמצעי המדיה השונים מציפים את הבנים הצעירים במודלים של גיבורי על, דוגמנים ושחקנים שריריים, אשר מקבלים אהדה חברתית בדבר גופם החטוב שנחשב למודל המקובל לגבריות.

מודל גיל:

גיל ההתבגרות מהווה גורם סיכון להופעתן של הפרעות אכילה בקרב נערים מתבגרים. מבחינה התפתחותית בגיל ההתבגרות ישנו פער בין ההתפתחות המנטאלית להתפתחות המינית גופנית. פער זה מוביל לקושי בגיבוש בגרות נפשית יציבה ובנוסף לאי סיפוק מהמראה החיצוני, אלו יחדיו יכולים לגרום להתפרצותה של הפרעת אכילה.

מודל היסטוריית ילדות:

חלק מהגברים שלוקים בהפרעות אכילה ובעיקר בדיסמורפיה של השריר פונים לפיתוח הגוף, כיוון שבילדות היו חלשים וחולים. כתוצאה מכך, סבלו מבריונות בבית הספר. הבריונות גרמה לאותם נערים לחוש חסרי ביטחון וחלשים. לכן בבגרות, הלוקים רוצים להוכיח לעצמם שהם אינם הילדים החלשים שהיו בילדותם, ומכך מתחילים בתהליך אימונים שלטענתם שמקנה להם שליטה עצמית, אמביציה ותחושת הישג. דבר שנבצר מהם בילדותם.

מודל המקצועות:

מקצועות עבודה שקשורים למראה חיצוני כגון משחק, דוגמנות וכו' עלולים לגרום להתפתחותן של הפרעות אכילה בגברים. בהתאם לכך, מקצועות ספורטיביים כגון אגרוף, אצנות, משחקי כדור, אתלטיקה וכו' גם מעלים את הסיכוי לקיומה של הפרעת אכילה בגברים.

מודל נטייה מינית:

מבחינה חברתית, בקהילה ההומוסקסואלית ניתן דגש על מראה חיצוני ומשיכה מינית. גברים הומוסקסואלים דומים בנוהגם לנשים הטרוסקסואליות, בכך שהם מפתחים את המראה החיצוני שלהם על מנת למשוך תשומת לב מגברים. גברים אלו מפתחים את גופם יותר מגברים הטרוסקסואלים על מנת לשפר את המשיכה הפיזית אליהם. לפיכך, הלחץ להיות מושך פיזית בקהילה הגאה יכול להוביל להיווצרותן של הפרעות אכילה בקרב הומוסקסואלים.

מודל המגדר הגברי:

מהגילאים הצעירים ביותר, בנים ובנות צופים בחברה המבוגרת ומבינים מה היא המשמעות בלהיות גבר או אישה. החברה המערבית מטמיעה באותם ילדים את הערכים והאופן שבו גבר או אישה אמורים להיראות ולנהוג. נלאחר שהפנימו מסרים אלו, נערים רבים מתחילים לעסוק בפעילויות ספורטיביות כגון: כדור רגל, כדור סל וכדומה.

במהלך פעילויות אלו הנערים מפתחים דימוי גוף מסוים וככל שהם מתפתחים פיזית ונפשית, נוצר קשר בין היכולת הספורטיבית, הגוף והדימוי העצמי. במהלך גיל ההתבגרות ישנם לחצים חברתיים על הנערים להתאים את עצמם לחוקי מגדר גבריים. בהתאם לכך חל לחץ חברתי כבד על המראה החיצוני וצורת גוף של הגבר האידאלי. כובד חברתי זה יוצר אצל הנערים המתבגרים דימוי גוף שלילי וחוסר ביטחון כי גופם רחוק מהאידאל ששואפים אליו. בהתאם לזאת, החוק המגדרי הגברי בחברות המערביות דורש מהגברים להיות חזקים ולהיראות חזקים כאשר הנראות של חוזק זה באה לידי ביטוי בשרירים בולטים ומודגשים. בדומה לכך, נדרשים הגברים להראות יכולת אתלטית גבוהה וביטוי של אגרסיביות פיזית.

בחברה המערבית המתועשתת ישנה השפעה חברתית קשה על אזרחיה של המדינה המתועשת. השפעה חברתית בולטת במיוחד היא אידאל היופי שקושר הצלחה, עוצמה, יופי עם רזון. כאשר אידאל היופי לגבריות כולל גוף רזה ושרירי. מודל זה הוא מודל השאיפה של נערים מתבגרים שבונים את הזהות הגברית שלהם תחת גוף שרירי ורזה. אולם לאידאל זה השפעה הרסנית על עולמו הנפשי וחייו של הנער המתבגר והגבר הצעיר - הוא יכול לגרום להיווצרותן של הפרעות אכילה כגון אנורקסיה נרבוזה, בולימיה נרבוזה ודיסמורפיה של השריר.

הבדלים מגדריים בהפרעות האכילה:

מבחינת התסמינים של הפרעות אכילה, אין הבדלים גדולים בין גברים לנשים, אולם יש כמה נקודות שוני מגדריות. אחד המאפיינים השכיחים ביותר להפרעות אכילה הוא עיסוק אובססיבי בפעילות גופנית. בהשוואה לנשים, נמצא שרמת הפעילות הגופנית של גברים בעלי הפרעות אכילה גבוהה מזו של נשים. בהתאם לכך, בבולימיה נרבוזה בגברים מתקיימות עליות וירידות במשקל אל מול נשים שמשקלן נשאר יציב. בנוסף, נשים בולמיות מתאפיינות ביותר התנהגויות מטהרות מאשר גברים. מנגד, הגברים הבולמים מתאפיינים בהתנהגויות מונעות כגון פעילות גופנית אינטנסיבית וקיום של משטרי דיאטה חמורים.

מאפיין נוסף שמראה על הבדלים בתסמיני הפרעות האכילה בגברים ונשים הוא היחס לגוף ולצורה שלו. המשתנה המשמעותי ביותר לגברים בעלי הפרעות אכילה הוא הצורה של הגוף, כשהמטרה של הלוקה היא לעצב גוף שרירי ודק. לעומת זאת, המשתנה המשמעותי ביותר לנשים הוא המשקל עצמו ופחות הצורה של הגוף. נשים שואפות למשקל נמוך וגברים שואפים לגוף חטוב ודקיק. בהתאם לכך, משתנה מבדיל נוסף בין גברים לנשים בעלי הפרעות אכילה הוא האופן שבו שהם שומרים על משקל תקין - נשים תרעבנה את עצמן על מנת להישאר רזות בעוד שגברים יעסקו בפעילות ספורטיבית אובססיבית על מנת לשמר מסת שריר גבוהה ואחוזי שומן נמוכים.

גיל ההתגברות מהווה אמצעי מגדרי מבדיל, במיוחד בהשפעתו על תחושת השליטה של הלוקים בהפרעות האכילה. ההתפתחות המינית משפיעה אחרת על עולמו של המתבגר והמתבגרת, כאשר לאחד ההתפתחות מהווה יתרון ולשנייה ההתפתחות המינית מהווה כגורם למצוקה נפשית. בגיל ההתבגרות הגוף של המתבגר או המתבגרת משתנה והופך מגוף של ילד / ילדה ללא מאפיינים מגדריים לגוף של בוגר בעל סימנים ברורים לנשיות וגבריות. הסימנים לנשיות כוללים: התמלאות של שומן בשדיים, ירכיים והתרחבות האגן. אלו מקשים רבות על עולמה הנפשי של הנערה המתבגרת בעלת הפרעת האכילה. המעבר מילדות לנשיות גורם לה לחוש שהיא מאבדת שליטה על גופה. מנגד ההתפתחות המינית הגברית כוללת: ההתרחבות של הכתפיים, התפתחות של מסת שריר וצמיחה לגובה. אלו דווקא תורמים לעולמו הנפשי של הנער, כי נראה דקיק ושרירי יותר ומכך קרוב יותר לאידאל הגוף הגברי. משתנה ההתפתחות המינית משפיע גם על תחילת היווצרותה של הפרעת האכילה כשנשים מפתחות הפרעות אכילה בתחילת שנות העשרה וגברים מפתחים הפרעות אכילה בסוף שנות העשרה ותחילת שנות העשרים לחיהם.

הבדל מגדרי נוסף להבדל ההתפתחות המינית הוא יכולת ההסתרה של הפרעת האכילה בין גברים לנשים. מכיוון שמבחינה חברתית הפרעות אכילה מיוחסות לנשים, גברים יכולים להסתיר יותר בקלות את הפרעות האכילה שלהם. בנוסף לכך, האידאל החברתי לגבריות תורם לגברים להסתיר את הפרעת האכילה שלהם, זאת מפני שמבחינה חברתית גברים אמורים להיות רזים ושרירים, מכך מאוד קשה להבחין בין גבר נורמטיבי שאוהב לעסוק בספורט כתחביב אל מול גבר שלוקה בהפרעת אכילה אשר משתמש בספורט על מנת להישאר רזה.

השונות המגדרית בין המינים בקיומן של הפרעות אכילה באה לידי ביטוי בגילאים הצעירים ביותר, בנים ובנות צופים בחברה המבוגרת ומבינים מה היא המשמעות בלהיות גבר או אישה. החברה המערבית מטמיעה באותם ילדים את האופן שבו גבר או אישה אמורים להיראות ולנהוג. הרבה נערים לאחר שהפנימו את המסר החברתי בנוגע לחזות ולהתנהגות גברית מתחילים לעסוק בפעילויות ספורטיביות שונות כמו כדורגל, כדורסל וכו'.

דרכי טיפול:

טיפול קוגניטיבי התנהגותי (CBTׂׂ):

בטיפול התנהגותי קוגניטיבי, מתייחסים למאפיינים פסיכולוגים שונים שבאים לידי ביטוי באמונות וביחס אל הגוף בהפרעת האכילה. בטיפול מתייחסים לנושאים הבאים: המניע שעומד מאחורי הרצון לשמר משקל נמוך, הסיבות לקיומה של הערכה עצמית שלילית והפרעת דימוי גוף.

בנוסף לכך נחקרות האמונות והתפיסות בנוגע לאכילה, צורת גוף ומשקל גוף. בטיפול זה נחקרים האלמנטים ההתנהגותיים של ההפרעה, כגון: קיומן של דיאטות מחמירות, פעילות ספורטיבית אובססיבית, בולמוסי אכילה והקאה יזומה. מטרת הטיפול היא לאתר את המגנונים שמובילים לקיומה של הפרעת האכילה ולבטל אותם.

הטיפול הקוגניטיבי - התנהגותי עוזר למטופל לזהות את הסטיות המחשבתיות שלו המובילות אותו לחרדה, ומכך להמיר אותן במחשבות אחרות ולבטל את ההשפעה ההרסנית שלהן. לדוגמה: אחד מההיבטים של חולי אנורקסיה נרבוזה הוא תחושה של חוסר נוחות בבגדים צמודים, מכיוון שהם חושבים שתחושת הדחיסות היא תוצר של השמנה - אדם שכזה יחשוב לעצמו "אני השמנתי ולכן הבגד צמוד". בעזרת הטיפול, הלוקה בהפרעה ילמד להטות את המחשבה שלו לאמונה שהבגד התכווץ בכביסה והוא לא תוצר של עליה במשקל, ובכך יביא לידי ביטול של תחושת האשמה הכבדה והחרדה.

הפן ההתנהגותי בא לידי ביטוי בטיפול בכך שמקיימים תוכניות התערבות או ניסויים התנהגותיים, בהן בוחנים את אמיתותיהן של אמונות השווא ומנסים לבטלן. לדוגמה: כאשר הלוקה מאמין שאם הוא לא יתאמן מספר מסוים של אימוני כושר במהלך השבוע הוא יעלה במשקל, תוכנית ההתערבות תיצור ניסוי שבו הוא לא יתאמן במשך שבוע ואז משקלו ייבדק על מנת לבחון אם אכן עלה במשקל.

פסיכותרפיה:

הטיפול הפסיכותרפי מתמקד בבעיות הבין אישיות של הלוקה עם סביבתו הקרובה וכיצד אלו משמרות ומקיימות את הפרעת האכילה. המטרה של הטיפול היא לבטל את ההשפעה הסביבתית שיצרה את הפרעת האכילה. טיפול זה יעיל במיוחד לטיפול בבולימיה נרבוזה אולם הוא עוזר גם לשאר הפרעות האכילה שקיימות. בטיפול הפסיכותרפי מסתמכים על תאוריות פסיכולוגיות שלפיהן המרכיב הבין אישי של האדם הוא משמעותי להסתגלות פסיכולוגית בסיטואציות חברתיות קשות. המקור להפרעות אכילה, לפי התאוריות הללו, הוא הסביבה התרבותית - חברתית - סביבה שיוצרת הפרעות דימוי גוף ואכילה. לפי תאוריות אלו, החברה, התרבות והסביבה הקרובה של האדם משפיעות על עולמו הפנימי של הלוקה.

השפעה זו באה לידי ביטוי בהערות שקיבל הלוקה בעבר לגבי מראהו החיצוני, משקלו וגופו. בהתאם לזאת, בטיפול הפסיכותרפי מושם דגש על האינטראקציה הבין אישית שבין הלוקה בהפרעת אכילה לאנשים אחרים משמעותיים בחייו. אנשים בעלי הפרעות אכילה לא מקבלים תמיכה מסביבתם הקרובה בדבר קשיי הסתגלות לתנאי החיים הקשים. אנשים אלו לא מקבלים תמיכה רגשית מבני המשפחה והחברים הקרובים ובכך קשה להם לקיים ויסות רגשי. במהלך הטיפול עוזרים למטופל להתגבר על הבדידות שלו ולעזור לו לסגל תכונות התמודדות שיעזרו לו להחלים מהפרעת האכילה.

טיפול תרפותי:

הטיפול התרופתי הנהוג בהפרעות אכילה זהה לטיפול התרופתי הנהוג בטיפול בדיכאון. למידע נוסף ראו טיפול תרופתי בערך דיכאון קליני.

מניעה חינוכית בבתי ספר:

כמעט בכל בית ספר מערבי קיים צוות רפואי שמורכב מיועצות חינוכיות, מורים וסגל רפואי טיפולי. צוות זה בודק האם בקרב התלמידים קיימת סכנה להפרעות אכילה, לרוב באמצעות מתן בדיקה רפואית בידי רופא מומחה. בנוסף לבדיקה הרפואית, לעיטים נערכת בדיקה נוספת הנעשית באמצעות זימון התלמידים החשודים כלוקים בהפרעות אכילה לראיון עם אחד מאנשי הצוות, שמראיין ושואל שאלות בנושאים הבאים:

איך התלמיד מרגיש עם הגוף שלו?

האם היה שינוי במשקלו של התלמיד בתקופה מסוימת ואיך הוא בא לידי ביטוי?

האם היה לתלמיד קושי באכילה במשך תקופה מסוימת?

האם עשה התלמיד דיאטה לצורך ירידה במשקל?

האם התלמיד צמחוני או טבעוני?

מה הוא סדר הארוחות של התלמיד והאם הוא שומר על תזונה תקינה?

בהינתן מתן תשובות חיוביות לחלק גדול משאלות אלו, על הצוות הרפואי או איש הסגל הממונה לכך לפנות לערכה לזיהוי ואיתור הפרעות אכילה מטעם משרד הבריאות, משרד החינוך והעבודה. ערכה זו כוללת חוברות לימוד, שקפים לעבודה בצוות והקלטות הדרכה. בנוסף לכך מתקיימות הכשרות מורים בנושאי הפרעות אכילה בבני נוער מטעם משרד החינוך, וכאשר קיים חשד סביר לתלמיד הלוקה בהפרעת אכילה, הוריו מוזמנים לשיחה עם יועצת או פסיכולוגית בית הספר. במקרה הצורך, התלמיד יופנה למרפאות מיוחדות שמתמחות בהפרעות אכילה.