כמו שכבר אמרתי, אחרי שנים של מחקר בעולם האומנויות הלחימה, הבנתי כמה וכמה דברים.
שעולם הא"ל הוא ענף כמו בכל תחום, יש בו פוליטיקה, יש בו רכילות, יש בו הרבה עניין של פרסום ושיווק, ואפילו כסף.
כמו בכל ענף, יש מורים מצויינים, אבל הרוב, קאקמייקות ברמת הבנת הידע וכו'.
מנסיוני, המורים הטובים באמת, היו מורים צנועים ולא ממש מפורסמים.
הכרתי הרבה מורים לא"ל שהיו בעלי שם עולמי אך בעלי ידע והבנה רדודה בהחלט.
אם כך, למה הם כל כך מפורסמים? ולמה יש להם כ"כ הרבה תלמידים?
מהסיבה הפשוטה, שיווק ופרסום נכון, כאריזמה ועוד.
רוב המורים בעולם לוינג צ'ון, לדוגמה, מנפנפים בכך שהיו תלמידיו של ייפ מאן.
ייפ מאן היה המורה הראשון של ברוס לי, וכל תהילתו לא מתוך תוכן הידע, אלא מתוך עצם היותו מורה של שחקן קולנוע. כל התלמידים שלו תיפסו על זה, וניצלו את שמו כמותג, כחותם על משהו שהוא כביכול איכותי.
אבל בתכלס, זה כמו שתשימו סמל של מרצדס על סקודה.
ואחרי שנים רבות של מחקר וחיפוש, הבנתי שהטובים באמת, מלמדים במסגרות קטנות, אי אפשר אחרת, מהסיבה שיש מלא שאלות שעל המורה להתייחס אליהן בכובד ראש ובתשומת לב מרבית.
ומיכיוון שהרבה אנשים מחפשים יותר תהילה וכסף מהוראה איכותית, כך נראה כל הענף הזה.
ומה לכל זה ולענייני רוח?
איש רוח מהו? זאת בעצמה שאלה
אבל באופן כללי אני רוצה להתרכז איך יודעים וחוקרים אם אדם הוא איש ומורה רוח אמיתי.
הצורה היא פשוטה, ולגבי כל תחום: שואלים אותו שאלות, ומאמתים אותם באופן חווייתי אישי.
מורה, לא מתהדר בנוצות שלא שלו, הוא אמור לתת תשובות מתוך החוויה האישית האותנטית שלו בלבד.
תחשבו, שמורה מאמן אותך לקרב, שהוא אף פעם לא חווה, זה הגיוני?
מורה טוב, נותן כלים להתמודדות, ולא יוצר תלות בתלמיד ולהפך.
מורה טוב, נותן דוגמה אישית.
מכבד מקורות, אך לא מוגבל בהן.
תפקיד המורה, לתת כלים, כיווני מחשבה, עצות, אך לא לקבוע.
כמות תלמידים אינה רלוונטית, אלא איכותם, ואופן התקדמותם והבנתם.
בעולם הא"ל היו לא מעט מקרים שאדם שלמד 20 30 שנים, ולא ידע ממש.
ואחד שתוך 5 שנים השאיר לו עשן. וזה למה?
בכל קבוצה, ולא משנה במה היא עוסקת, רוב הקבוצה באה בכלל למטרות שונות מתכלית הקבוצה, רק שאף אחד מהם לא ממש יודה בכך. אחוזים מועטים באים לשמה.
לכן, בעולם הא"ל 5 % בקושי באמת משקיעים וממוקדים בתכלית, כל השאר קליפות.
בשורה התחתונה, הדרך לצמיחה אמיתית, היא הסרת כל ספק ולו כחוט השערה.
שעולם הא"ל הוא ענף כמו בכל תחום, יש בו פוליטיקה, יש בו רכילות, יש בו הרבה עניין של פרסום ושיווק, ואפילו כסף.
כמו בכל ענף, יש מורים מצויינים, אבל הרוב, קאקמייקות ברמת הבנת הידע וכו'.
מנסיוני, המורים הטובים באמת, היו מורים צנועים ולא ממש מפורסמים.
הכרתי הרבה מורים לא"ל שהיו בעלי שם עולמי אך בעלי ידע והבנה רדודה בהחלט.
אם כך, למה הם כל כך מפורסמים? ולמה יש להם כ"כ הרבה תלמידים?
מהסיבה הפשוטה, שיווק ופרסום נכון, כאריזמה ועוד.
רוב המורים בעולם לוינג צ'ון, לדוגמה, מנפנפים בכך שהיו תלמידיו של ייפ מאן.
ייפ מאן היה המורה הראשון של ברוס לי, וכל תהילתו לא מתוך תוכן הידע, אלא מתוך עצם היותו מורה של שחקן קולנוע. כל התלמידים שלו תיפסו על זה, וניצלו את שמו כמותג, כחותם על משהו שהוא כביכול איכותי.
אבל בתכלס, זה כמו שתשימו סמל של מרצדס על סקודה.
ואחרי שנים רבות של מחקר וחיפוש, הבנתי שהטובים באמת, מלמדים במסגרות קטנות, אי אפשר אחרת, מהסיבה שיש מלא שאלות שעל המורה להתייחס אליהן בכובד ראש ובתשומת לב מרבית.
ומיכיוון שהרבה אנשים מחפשים יותר תהילה וכסף מהוראה איכותית, כך נראה כל הענף הזה.
ומה לכל זה ולענייני רוח?
איש רוח מהו? זאת בעצמה שאלה
אבל באופן כללי אני רוצה להתרכז איך יודעים וחוקרים אם אדם הוא איש ומורה רוח אמיתי.
הצורה היא פשוטה, ולגבי כל תחום: שואלים אותו שאלות, ומאמתים אותם באופן חווייתי אישי.
מורה, לא מתהדר בנוצות שלא שלו, הוא אמור לתת תשובות מתוך החוויה האישית האותנטית שלו בלבד.
תחשבו, שמורה מאמן אותך לקרב, שהוא אף פעם לא חווה, זה הגיוני?
מורה טוב, נותן כלים להתמודדות, ולא יוצר תלות בתלמיד ולהפך.
מורה טוב, נותן דוגמה אישית.
מכבד מקורות, אך לא מוגבל בהן.
תפקיד המורה, לתת כלים, כיווני מחשבה, עצות, אך לא לקבוע.
כמות תלמידים אינה רלוונטית, אלא איכותם, ואופן התקדמותם והבנתם.
בעולם הא"ל היו לא מעט מקרים שאדם שלמד 20 30 שנים, ולא ידע ממש.
ואחד שתוך 5 שנים השאיר לו עשן. וזה למה?
בכל קבוצה, ולא משנה במה היא עוסקת, רוב הקבוצה באה בכלל למטרות שונות מתכלית הקבוצה, רק שאף אחד מהם לא ממש יודה בכך. אחוזים מועטים באים לשמה.
לכן, בעולם הא"ל 5 % בקושי באמת משקיעים וממוקדים בתכלית, כל השאר קליפות.
בשורה התחתונה, הדרך לצמיחה אמיתית, היא הסרת כל ספק ולו כחוט השערה.
050-3331-331