שני רצונות יש לו לאדם: הרצון הקטן שלו והרצון הגדול שלו.
לפעמים הם מתנגשים זה בזה. בעצם בד"כ הם מתנגשים.
זהו תפקידו של הרצון הקטן, להתנגד לרצון הגדול. זוהי תכליתו.
וכשהם מתנגשים זה בזה, אז האדם מרגיש רע מאוד... ובצדק.
ולמה הוא מרגיש רע? כי הוא הבעלים של הרצון הקטן בלבד
והוא מרגיש שיש רצון כלשהו שפועל בניגוד לרצון שלו. הוא מרגיש אומלל מאוד
וכועס, ועצבני ומפוחד.
כך האדם חווה בעצם שהוא נאנס ע"י המציאות.
האדם חווה אונס לאור היום ומרגיש קטן, מושפל, עלוב ומחולל.
לכן הוא עושה כל שביכולתו על מנת להימנע מתחושת האונס הזו.
ולמה הדבר אשר הכי מפחיד את האדם הוא אונס?
כי המשמעות היא שהאדם מאבד את השליטה בממלכתו.
אם האדם אינו שולט עוד בממלכתו, כלומר הוא נאנס ע"י רצון
אחר, חזק יותר, הרי שהוא כבר לא השליט יותר.
וזה הדבר שהכי מפחיד את בן האדם.
והאדם רוצה בכל מאודו להיות השליט, והוא נאחז בקרנות המזבח של ממלכתו
ומספר לעצמו אלפי סיפורים, למה הוא כן השליט, ואיך הוא
בעצם כן המלך והוא משקיע אנרגיה אדירה, זמן, רעיונות, עשייה וכסף
בלשכנע את הסביבה ואת עצמו שהוא אכן השליט.
רק שהוא עצמו אינו מאמין לסיפורים שלו.
כי אם היה מאמין באמת הוא היה מרגיש כמו מלך וכולם סביבו היו מרגישים
שהוא המלך, אבל בתוך תוכו הוא יודע שהוא מרמה את עצמו ולכן הוא אומלל
גם אם אחרים מאמינים לו שהוא המלך השליט.
הוא עושה הכל כדי להרגיש גדול.
כל חייו מכוונים להרגיש גדול.
כל תכלית חייו הופכת ללהרגיש גדול.
ולכן הוא עסוק כל חייו בלבנות את תדמית המלך שלו בפני הסביבה.
כל אנרגיית חייו מוקדשת לתדמית הזו השקרית.
הוא מוכן אפילו להרוג את מי שיפריע לו להרגיש גדול.
לכן, אנשים הורגים בני אדם יום יום, לכן האלימות, לכן ההשתלטות
על קרקעות, לכן הרצון להשיג רכוש. האדם יעשה כל שהוא יכול
על מנת להוכיח שהוא גדול, וזאת אך ורק כדי להימנע מתחושת הנאנס
המושפל.
אז מהי ההבנה שמשנה את כללי המשחק?
הבנת הבעלות על שני הרצונות.
ברגע שהאדם מבין שהוא הבעלים של שני הרצונות, הן הרצון הקטן והן הרצון הגדול
הרי שבאותה הבנה חלה האלכימיה, הטרנספורמציה והוא הופך לאחד חזק.
ההבנה שכל מה שקורה לנו בחיינו הוא תוצר של שני רצונותינו היא הגאולה שלנו.
כשאנו לוקחים אחריות ומקבלים בעלות על שני הרצונות שלנו, החיים מקבלים תפנית
אל מימדים שלא הכרנו כלל.
ניסים קורים מידי יום, הלב מתרחב, החוכמה נובעת, מתחדשת ושופעת.
האדם הפך לאלוהי.
התהליך הזה דורש רגישות וערנות. על האדם להיות מאוד רגיש ועירני, כדי להבחין מה
באמת רצונו הגדול רוצה.
וככל שהאדם מבין באמת, מה רצונו הגדול שלו, כך הרצון הקטן יפסיק להתנגד ולרצות אחרת מהרצון הגדול שלו.
וככל שימשיך בכיוון הזה, יקרב האדם את עצמו למצב של רצון אחד, שזהו בעצם המצב האלוהי.
כשההבנה הזו מתרחשת, בעצם כל מה שהוא רוצה מתגשם, ורק במצב הזה האדם מאושר באמת לנצח.
אך בדרך למצב הזה של האושר האמיתי הנצחי, האדם יחווה כאב
כי הרצון הקטן שלו מתנגד למציאות שיוצר לו הרצון הגדול שלו.
וככל שהקונפליקט גדול יותר, כלומר, ככל שקיים פער גדול יותר בין המצוי לרצוי
כך האדם חווה יותר סבל, יותר כאב ויותר כעס.
ככל שהאדם מבין את עניין הבעלות, ואת עניין האונס, כך הרצון הקטן משתווה עם הרצון הגדול, כלומר
הפער ביניהם מצטמצם עד למצב של השתוות.
בהתחלה, הרצון הקטן מתנגד לרצון הגדול ככל יכולתו.
וככל שהאדם מתקרב להבנה ולבעלות על הרצון הגדול שלו, הרצון הקטן
חווה התקפי חרדה ותחושת סכנה שנראית לאדם אמיתית. הוא מנסה ככל יכולתו לשכנע
אותנו שהרצון הגדול הוא אויב שיש להילחם בו בכל דרך.
אך אם האדם מסכים לראות את המציאות כפי שהיא, ומסכים לחוות כאב
ומסכים לחצות את עמק הרפאים הזה, את איזור הדמדומים, לעבור דרך הפחד
אז אחרי שיחווה כאב וליבו ייפתח הוא יתחיל לחוות עונג ואושר גדולים.
כך, עד שיום אחד בקרוב, הוא יחווה עונג ואושר כה גדולים עד שבאותו הרגע
יבין האדם כי הוא מחובר לרצון הגדול.
ברגע הזה הוא יבין שהמציאות שלו של חייו, היא הביטוי המדויק של הרצון הגדול שלו שהוא לא היה מודע לו כלל.
ופתאום הוא מודע לרצון הגדול שלו ולו לרגע אחד קצר.
ובהבנה הזו, הוא כבר חוֹוה את האושר האמיתי, שהיא המתנה העצומה
הניתנת לכל מי שעשה את כל הדרך.
וברמת ההבנה הזו, האדם חווה את רצונו הגדול שמתקיים כל הזמן, כך שכל הקונפליקטים נעלמו.
ורגע ההבנה הזה כל כך חזק ועוצמתי שהוא תמיד ישמש לו כמגדלור.
ובימים של סערות טרופות הוא יזכיר לו לאדם מי הוא באמת:
אתה הוא רצון עצום ונשגב, אין דבר שקורה לך אשר הוא אינו רצונך - המציאות היא רצונך
אז תהנה ממנה, חיה אותה בתשוקה עצומה, בנוכחות מלאה, באופן טוטאלי, במעורבות מקסימאלית
צחק, פחד, כעס, בכה. זהו רצון המציאות ואנחנו אחד איתה.