דלקת מפרקים - לפי ההבנות של הרפואה החדשה - חלק 1

הקדמה

מאמר זה מבוסס בעיקר על הממצאים המפתיעים של ד"ר האמר, אשר גילה ופיתח את "הרפואה החדשה" או בשמה המלא כיום "הרפואה הגרמנית החדשה" (GNM). מידע רב נוסף על הרפואה החדשה ניתן למצוא במאמרים אחרים של המחבר באתר זה ובאתרים אחרים. במאמר זה משולבים גם ידע והבנות ממקורות אחרים והוא מפרט את הגורמים לדלקות מפרקים וכן דרכי ריפוי טבעיות.

מהי דלקת מפרקים?

זהו שם כולל למספר רב של מחלות בהן נוצרת דלקת באחד או יותר ממפרקי הגוף, כתוצאה מנזק שנגרם לרקמות באותם מפרקים.

שני הסוגים השכיחים ביותר בין דלקות המפרקים הם אלה:

1. דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis)

2. דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis)

מהי דלקת?

דלקת היא ביטוי לתהליכי ריפוי שנוצרים בגוף כתוצאה מפגיעה ברקמה או רקמות בגוף. הפגיעה ברקמה יכולה להיות כתוצאה מחבלה חיצונית, זיהום או גורם שמוגדר ע"י הרפואה המקובלת כ"לא ידוע".

לפי התגליות של הרפואה החדשה, אותו גורם "לא ידוע" הוא במקרים רבים המוח שלנו הגורם באופן מכוון לאובדן תאים ברקמות, כחלק מתוכנית ביולוגית המופעלת כתגובה לטראומה או קונפליקט כלשהו. אובדן תאים זה נעשה בדרך של התכייבות (ulceration) או נמק (necrosis), בהתאם לסוג הקונפליקט וסוג הרקמות בהן זה קורה.

אובדן התאים יוצר חללים או כיבים מיקרוסקופיים, אשר בחלק מהמקרים עלולים לגדול גם לכיבים נראים לעין. כל התהליך נשלט ומבוקר ע"י המוח וכאשר נפתר הקונפליקט דואג המוח לכך שיתחיל תהליך ריפוי הכולל את שיקום הרקמות. תהליך שיקום הרקמות כולל בתוכו בד"כ גם התפתחות של דלקת.

מה גורם להתפתחותה של דלקת מפרקים לפי הרפואה החדשה?

לפי הרפואה החדשה, בעיות בעצמות נגרמות בד"כ כתוצאה מטראומה או קונפליקט כלשהו המתבטא אצל האדם בתחושה חזקה של ירידת הערך העצמי (יע"ע). פגיעה בסחוסים קורית כאשר התחושה של ירידת ערך עצמי היא קלה עד בינונית. סוג הקונפליקט או הטראומה קובעים באיזה עצמות ו/או מפרקים תופיע הבעיה. משך הקונפליקט או הטראומה ועוצמתם יקבעו את עוצמת הפגיעה בעצמות ו/או המפרקים.

כדי להתאים את ההסבר לחלוקה המקובלת ברפואה, נעשתה כאן הפרדה בין דלקת מפרקים ניוונית, דלקת מפרקים שגרונית ושיגדון. אך במציאות יתכן מצב בו האדם סובל בו - זמנית מתסמינים של שלושת הדלקות האלה ביחד ואולי גם מבעיות נוספות.

א. דלקת מפרקים ניוונית (Osteoarthritis) היא הסוג הנפוץ ביותר של פגיעה במפרקים. מצב זה מתבטא בניוון מתקדם של הסחוס, דלקת, כאבים, קישיון והגבלות בתנועה של המפרק. במקרים רבים מתפתחות בליטות עצם (אוסטיאופיטים) בעצמות המפרק, מה שמגביר את הבעיה ואת הכאבים.

תהליך התפתחות המחלה הוא כלהלן:

כל עוד נמשכת השפעת הטראומה / קונפליקט הגורמים לירידה קלה עד בינונית בתחושת הערך העצמי, מתרחש תהליך של נמק חלקי בסחוס הגורם לאובדן תאי סחוס ויצירת חורים ברקמת הסחוס (כמו "גבינה שוויצרית").

ברגע שחולפת השפעת הטראומה או נפתר הקונפליקט (במודע או שלא במודע), מתחיל שלב הריפוי בו הגוף משקם את הסחוס. תהליך זה מלווה בנפיחות במפרק עם אפשרות לכאבים.

ההשערה היא שמטרתו של הטבע בכל התהליך הנ"ל היא לגרום למצב בו הסחוס יהיה בסופו של דבר חזק יותר ממה שהיה לפני הופעת הטראומה / קונפליקט.

עד כאן זה היה תאור כללי של התהליך במידה והכל מתנהל כשורה ובאופן טבעי.

אך בד"כ הדברים אינם פשוטים ומתעוררות שתי בעיות עיקריות:

1. אם החולה לא מודע לכך שהבעיה נגרמה כתוצאה מאותו דבר שגרם לו לירידת ערך עצמי, הוא לא יטפל בסיבה המקורית ואז יש סבירות גבוהה שהמחלה תחזור. מה שקורה במקרים רבים הוא כך: האדם חווה טראומה או קונפליקט שגורמים לו לתחושת ירידת ערך עצמי, יש פגיעה בסחוס (שאינה מורגשת עדיין), הקונפליקט נפתר בצורה כלשהי ומתחיל ריפוי (אפשרות לנפיחות וכאבים במפרק), אך אז, בגלל הכאבים, או מסיבה אחרת, חוזרת השפעתו של הקונפליקט המקורי, יש שוב פגיעה בסחוס, שוב נפתר הקונפליקט ושוב מתחיל תהליך הריפוי וחו"ח.

כאשר תהליכי הריפוי ממושכים וחזקים יותר מתהליכי ההרס, נקרא מצב זה (של פגיעה בסחוס - שיקום - פגיעה וחו"ח) - "ריפוי תלוי". כאשר קורה שהתקופות של השפעת הקונפליקט ארוכות ומשפיעות יותר מאשר התקופות בהן יש תהליכי ריפוי, כלומר, תהליכי ההרס חזקים יותר מתהליכי הריפוי, התוצאה היא תהליך ניוון הדרגתי של הסחוס במפרק. זהו המצב הנפוץ ביותר מבין מחלות המפרקים, במיוחד אצל מבוגרים מעל גיל 65.

2. כאשר תהליך השיקום והריפוי תקין ומתבצע במלואו, הוא מלווה בנפיחות זמנית בתוך המפרק. נפיחות זו עלולה להיות מלווה בכאבים, לפעמים חזקים, אשר עלולים להדאיג את החולה. כאן עלולים לקרות מספר תרחישים:

א. הדאגה עצמה, אם היא עוברת סף מסויים, עלולה לגרום לכך שתהליך הריפוי ייעצר. כדי להבין זאת צריך לזכור שכל מצב של סטרס מעורר את השפעתה של מערכת העצבים הסימפתטית, בעוד שתהליכי ריפוי יכולים להתבצע רק כאשר יש השפעה דומיננטית של מערכת העצבים הפאראסימפתטית. הדאגה היא אחד הביטויים לסטרס, וכל עוד היא קיימת בעוצמה מספיק חזקה היא לא מאפשרת ריפוי.

ב. הכאבים החזקים עלולים לגרום לחולה להרגיש שהוא "חסר תועלת" או "חסר יכולת", מה שעלול לגרום שוב לתחושה של ירידה בערך העצמי.

ג. החולה ילך לבית חולים ושם יעשו לו בדיקות אשר עלולות לפגוע בתהליך הריפוי (למשל בדיקת ארתרוסקופיה).

ד. החולה ייקח תרופות אשר עלולות לעצור את תהליך הריפוי (כגון תרופות ממשפחת המורפיום או סטרואידים או תרופות נוגדות דלקת ללא סטרואידים).

ב. דלקת מפרקים שגרונית (Rheumatoid Arthritis) מאופיינת בדלקת בצידו הפנימי של הקרום העוטף את המפרק. כאשר הופכת המחלה לכרונית היא הורסת באופן הדרגתי את המפרקים ועלולה לפגוע גם במערכות ורקמות אחרות בגוף. במפרק עצמו יש אובדן תאי סחוס, אובדן תאי עצם, דלקת בקרום הסינובי ונפיחות בקופסית המפרק.

לפי הרפואה החדשה, דלקת מפרקים שגרונית היא ביטוי לתהליך ריפוי של העצם, במקרים בהם היה דלדול של העצם קרוב למפרק מסויים או מספר מפרקים. כאשר מתרחש תהליך של שיקום העצם מתרחבת העצם קצת והתרחבות זו מותחת את הפריוסטאום (שכבת העור העוטפת את העצם). מתיחה זו של הפריוסטאום היא בד"כ מקור הדלקת ומקור הכאבים.

ההשערה היא שמטרתו של הטבע בכל התהליך הזה היא לגרום לכך שבסופו של התהליך העצמות תהיינה יותר חזקות מאשר היו לפני הופעת הקונפליקט / טראומה.

תהליך התפתחות המחלה:

תהליך של דלדול העצמות ("בריחת סידן" / אוסטיאופורוזיס) נגרם כתוצאה מטראומה או קונפליקט או מצב כלשהו שגרמו לאותו אדם להרגיש תחושה חזקה של ירידת ערך עצמי (יע"ע) או ירידה בדימוי העצמי.

כל עוד הטראומה / קונפליקט לא נפתרו והשפעתם נמשכת - יש אובדן תאי עצם וייתכן גם אובדן תאי מח העצם. מיקום אובדן התאים וקצב התהליך תלוי בסוג ועוצמת הקונפליקט.

ברגע שנפתר הקונפליקט או עברה השפעת הטראומה, נפסק תהליך פרוק תאי העצם ומתחיל שלב הריפוי הכולל תהליך בניה מחדש של העצם או העצמות שנפגעו. ה"שחקנים" העיקריים בתהליך שיקום העצם הם חיידקים וכן תאי דם לא בשלים (בתחילה לויקוציטים ואח"כ גם אריתרוציטים) המיוצרים בכמויות גדולות ע"י מח העצם. מצב זה עלול להיות מאובחן במקרים רבים כלוקמיה.

גידולה מחדש של העצם גורם למתיחת הפריוסטאום (שכבת העור העוטפת את העצמות) ומתיחה זו היא המקור העיקרי למה שנקרא כאבי עצמות.

כאשר מושלם תהליך שיקומה של העצם מסולקים אל מחוץ לגוף כל תאי הדם הלא בשלים שנשארו, כלי הדם והלימפה שהתרחבו מאד עם תחילת תהליך הריפוי, חוזרים לנפח הרגיל שלהם וכל מערכת הדם חוזרת לתפקוד רגיל.

תהליך שיקום העצמות והמפרקים עשוי להימשך חודשים רבים. תהליך זה עלול להיות רצוף בעצירות ונסיגות, אם חוזרת מדי פעם השפעת הקונפליקט המקורי או קונפליקט חדש הקשור ביע"ע או אם יש טריגרים המפעילים מחדש את השפעתו של הקונפליקט המקורי.

כמו במקרה של דלקת מפרקים ניוונית, גם כאן עלולים להיות סיבוכים ועיכובים אשר יכולים לגרום ל"ריפוי תלוי" או "קונפליקט תלוי", כפי שהוסבר למעלה.

האם זוהי מחלה אוטואימונית?

הרפואה המקובלת מגדירה את דלקת המפרקים השגרונית כמחלה אוטואימונית בה הגוף הגוף תוקף את עצמו בגלל תקלה, זיהוי מוטעה של תאים או סיבה לא ברורה.

לפי הרפואה החדשה נעשית הפגיעה הראשונית בסחוסים, בעצמות או ברקמות החיבור בצורה מכוונת הנשלטת ומבוקרת ע"י המוח. זוהי לא תקלה או טעות, אלא ביטוי לתוכנית ביולוגית המוטבעת בכל אחד מאיתנו, אשר מופעלת כתגובה לטראומה או קונפליקט של יע"ע, מתוך מטרה להביא לכך שאותן רקמות תהיינה בסופו של התהליך חזקות יותר ממה שהן היו בתחילתו.

האם זוהי מחלה תורשתית?

מאחר שהרפואה המקובלת לא מצאה עדיין את הגורמים לדלקת מפרקים שגרונית, התפתחו הרבה השערות ותיאוריות על כך שישנה השפעה או נטיה תורשתית שתורמת להתפתחותה של המחלה. על בסיס התגליות של הרפואה החדשה ועל בסיס התגליות החדשות בביולוגיה (The Biology of Perception, by Dr. Bruce Lipton), סביר להניח שגם אם אכן יש מרכיב תורשתי כלשהו במחלה זו, הוא זניח לחלוטין.

ג. שיגדון (Gaut) : זוהי מחלת מפרקים המתאפיינת בהתקפים פתאומיים של כאבים חזקים מאד. שיגדון קורה כאשר יש עליה משמעותית של רמת חומצת השתן בדם. משקעים של גבישי חומצת שתן מצטברים במפרקים וברקמות רכות אחרות והם מגבירים את עוצמת הכאב.

לפי הרפואה החדשה שיגדון קורית כאשר אצל אדם הסובל מדלקת מפרקים ניוונית או שגרונית מתרחש גם תהליך של אצירת נוזלים בגוף כתוצאה מפגיעה באבוביות הכליות. הגוף מחפש כל מקום אפשרי לאכסן את הנוזלים שבו, וחלק מהנוזלים מגיעים גם למפרק המשתקם. זה מגביר את הנפיחות במפרק ומעצים בהרבה את הכאבים. אצירת הנוזלים היא גם הגורם לעליה הגדולה ברמת חומצת השתן בדם.

כאשר נפתר הקונפליקט שגרם לפגיעה בכליות נפסקת אצירת הנוזלים בגוף, יש השתנה מרובה וגם התקפי הגאוט נעלמים.

מה קובע באיזה מפרק או מפרקים תופיע הבעיה?

כאמור, הפגיעה בסחוסים ובעצמות נגרמת כתוצאה מקונפליקט של ירידת ערך עצמי (יע"ע).

להלן מספר דוגמאות:

- כתפיים וראש עצם הזרוע (הומרוס) - קונפליקט יע"ע הקשור לתחושת כישלון ביחסים עם אנשים הקרובים לנו. זה מלווה בד"כ גם ברגשי אשמה.

דוגמאות:

כאשר הבעיה מופיעה בכתף ימין:

אצל אישה שמאלית - זה קשור לאמא שלה או לילדיה ("נכשלתי כאם. לבני היתה תאונה כי הייתי בלתי זהירה").

אצל גבר שמאלי - קשור לאביו או לילדיו ("נכשלתי כאב. לבני היתה תאונה כי הייתי לא זהיר").

אצל גבר או אישה ימניים - קשור בד"כ לבן / בת זוג או לשותפים קרובים ("אשתי עזבה אותי כי נכשלתי כבעל").

כאשר הבעיה מופיע בכתף שמאל:

אצל אישה שמאלית - קשור בד"כ לבן הזוג ("אני לא יכולה לסלוח לעצמי שגרמתי לבעלי להיראות כה טיפש").

אצל אישה ימנית - קשור לילדיה או לאמא.

אצל גבר ימני - קשור לילדיו או לאביו ("תמיד העדפתי ילד אחד והזנחתי את השני. כל ההאשמות נגדי מוצדקות").

- כפות ידיים ואצבעות - קונפליקט יע"ע הקשור למיומנות / גמלוניות (ידיים "שמאליות"). קשור בד"כ בכישלון לבצע משהו הקשור בפעולת הידיים.

דוגמאות:

"חתכתי את עצמי כי השתמשתי בסכין בצורה שלומיאלית"

פסנתרן: "פישלתי בגדול בקטע השיא בקונצרט. אני לא מסוגל לבצע קטע זה"

- עמוד השדרה (במיוחד החלק המרכזי) - קונפליקט / טראומה של יע"ע המשפיע על כל האישיות. תחושה חזקה של יע"ע כללית ("עבודת חיי, כל מה שהשקעתי למען הילדים, ירד לטימיון", "אני לא יוצלח, חסר תועלת, שום דבר בחיים לא מצליח לי", וכו').

- חלק תחתון של עמוד השדרה - קונפליקט יע"ע הקשור לחוסר תמיכה. תחושה חזקה של חוסר תמיכה מצד בן / בת הזוג, חברים, עמיתים, הבוס וכו'.

- צוואר עצם הירך - קונפליקט יע"ע הקשור לתחושה של אי יכולת להחזיק מעמד או לבצע משהו.

דוגמאות:

אצל ימניים:

ירך ימין - "אני לא מסוגל/ת לקדם את הפרוייקט הזה בעבודה"

ירך שמאל - "הבן שלי מוציא אותי מהכלים. אני לא מסוגל לטפל בזה יותר"

אצל שמאליים:

ירך ימין - "אני לא מסוגלת להכיל את העובדה שבני לא יקודם"

ירך שמאל - "אני לא מסוגלת להשלים עם בעלי. הוא פגע בי יותר מדי"

- ברכיים - יע"ע הקשורה לביצועים פיזיים. לדוגמא: כישלון בספורט, אי - יכולת ללכת וכד'.

- קרסוליים - יע"ע הקשורה לאי - יכולת ללכת, לרקוד, לשמור על שיווי משקל וכו'.

מדוע דלקת מפרקים הופכת למחלה כרונית?

לפי ההבנות של הרפואה החדשה דלקת מפרקים אקוטית אינה מחלה בפני עצמה אלא היא שלב הריפוי של סחוסי המפרק ו/או של העצמות שבקרבת המפרק ו/או של רקמות נוספות הקשורות למפרק, אשר נפגעו כתוצאה מקונפליקט של יע"ע.

הבעיה היא שרב החולים אינם מודעים לקונפליקט שגרם למחלה מלכתחילה, או לקשר שבין הקונפליקט למחלה, ולכן הם לא מתמודדים עם הקונפליקט או עם דברים אחרים המהווים טריגרים שמפעילים מחדש את השפעת אותו קונפליקט. התוצאה לכן היא התנדנדות בין מצב של השפעה אקטיבית של הקונפליקט (או טריגרים שונים שמעוררים את השפעת הקונפליקט) לבין שלב ריפוי שלא הושלם וחו"ח. כך קורה שבמקרים רבים הדלקת מתקדמת ומחמירה במקום להתרפא. מעגל קסמים זה של התנדנדות בין שלב ריפוי ליע"ע, אם הוא חוזר על עצמו הרבה פעמים, הוא זה שגורם לעיוות הצורה של המפרקים הפגועים כפי שבולט בעיקר באצבעות הידיים.

מאחר שרב האנשים לא יודעים ולא מודעים לקשר שבין קונפליקט של יע"ע לתהליך דלדול העצמות או פגיעה בסחוס, הם לא עושים תהליך מודע שמטרתו היא להתגבר על הטראומה או הקונפליקט שגרמו לירידה החריפה בדימוי העצמי או בתחושת הערך העצמי.

משמעותו של תהליך כזה היא לפתור את הקונפליקט וללמוד כיצד לא לתת לו לחזור ולהשפיע עלינו, או למזער ככל האפשר את השפעותיו. זהו למעשה תהליך של התפתחות אישית הכולל בתוכו חיזוק תחושת הערך העצמי. תהליך זה אינו קל והוא דורש במקרים רבים לעשות שינויים בהרגלי חיים, שינוי בעיסוק, התחלה של דברים חדשים, מציאת מטרות חדשות ומשמעויות חדשות ולפעמים אפילו שינויים בתפיסת העולם.

ככל שתחושת הערך העצמי האמיתי עולה ומתחזקת (ואין הכוונה כאן ל"ניפוח" האגו), כך צפוי ששיקום העצמות ו/או הסחוסים יהיה מהיר יותר.

* דלקת מפרקים - לפי ההבנות של הרפואה החדשה - חלק 2.