ידיעה = האדם מבין בדיוק את האלטרנטיבות שלו ובצורה מלאה.

ידיעה = האדם מבין בדיוק מה הוא רוצה בסוף ולא מתאמץ להשיג את מה שאינו רוצה.

ידיעה = הבנת כל התהליך כולו, החל מרגע העשייה עד השגת התכלית הסופית.

ובהמשך נשאלת השאלה, "מה מונע ממנו ליהנות באותה רמת הנאה שתהיה לו בסוף, כבר ברגע הזה? "

והתשובה היא שאין מונע בעדו, זה רק בגלל חוסר ההבנה של האדם להשיג את התכלית בקלות. ואם האדם יודע את מה שהוא רוצה ולא ייתאמץ עבור הדבר שאינו רוצה והידיעה תתאמת אצלו, אז הוא ידע שאין דבר המונע בעדו מלהינות כבר עכשיו מהעשייה עצמה, כי הרי המטרה שלו להינות, אז הוא יכול מכל דבר להינות, ובו זמנית, להינות מהמטרה עצמה וגם מהמעשה בדרך למטרה.

להינות מהמטרה אפשר גם עכשיו, אפשר להינות מדברים, וגם מהתוצאות שלהם, כי יש לו גם מטרה להינות אז למה לא להינות כבר עכשיו? עדיין יש כאן שאלה, הרי הוא רוצה להשיג מטרה מסויימת, אז השאלה היא, איך הוא יוכל להינות כמו מהדבר שיבוא לידו בהמשך? לכאורה זה סותר.

אבל הרי המטרה שלו היא להינות מהדברים, אז הוא יכול להינות כבר עכשיו, וכי משהו מונע ממנו להינות גם עכשיו? כן, הרצון שיהיה יותר טוב. ולכן, הוא חי מתוך רצון לבצע את המטרה, ולא מתוך הנאה מהמטרה עצמה. ואיך הוא יכול להינות מהדבר עצמו בדיוק כמו המטרה עצמה?

הרי מה התכלית של אותה התכלית להגיע אל המטרה? להינות הכי הרבה, ואם ישיג אותה, מה תהיה התכלית של כל אותן התכליות, להינות בשיא ההנאה. ומה הנחת היסוד שמנחה את האדם? רק אם אצליח את כל התכליות הללו אהיה מאושר. זהו. האדם גזר על עצמו לא להיות מאושר ולהיות אומלל כל חייו.

והאדם יכול לעשות את הטוב ביותר שלו ולהרגיש טוב מזה, המטרה היא להרגיש את הטוב ביותר שיש, אז למה צריך להתאמץ בשביל זה? אפשר גם עכשיו! זה לא סותר, זה לא בא להגיד לאדם, עכשיו אל תתקדם אין לך סיכוי. זוהי לא הכוונה כלל.

הכוונה היא לומר, נכון, אתה עושה את הטוב ביותר שלך, ובגלל שזה הטוב ביותר עבורך לעכשיו, תהנה הכי הרבה שאפשר כי זה הכי טוב בשבילך הרגע הזה. וזאת המטרה שלך, להינות הכי טוב שאפשר מהחיים. ובגלל שהרגע הזה זה הדבר הכי טוב שלך, ובגלל זה ההמלצה היא להסתכל על אותו הרגע, כדי לחוות אותו טוב, ואדם יכול לפי רצונותיו לנווט על מה להסתכל בהתאם למטרותיו. אפשר לראות את הרגע כדבר הטוב ביותר שיש, כי הוא הכי מתאים לאדם באותו הרגע ממש בהתאמה אישית.