תקציר⬅ לקיחת אחריות כאן ועכשיו הגיעה העת - מה אתם אומרים? זכרו את התאריך הזה! זה הזמן.. עכשיו בדיוק הרגע.. בו כל אחד מכם נדרש שוב.. להצהיר.. אני מסכים! אני מסכימה! אחרי שנים ורגעים ימים וחודשים רבים בהם כתבנו קראנו שרנו דיברנו סבלנו צחקנו ניתחנו הבנו חייכנו לא הבנו התבלבלנו וחוזר חלילה.. וחלילה וחס.. והנה אנו כאן.. עדיין ממשיכים הלאה.. או מוותרים.. וגם כך - ממשיכים הלאה.. כן.. זה בדיוק הרגע הנכון והזמן הנכון.. להחליט ולהתחייב לעצמנו וליקום לנשמה ולהדרכה לאלוהים.. ועוד פעם לעצמנו להתחייב לעוצמה שלנו למטרות הנשגבות שלנו לקחת אחריות מלאה על מעשינו על מי שאנחנו על החיים שלנו כאן ועכשיו.. הלאה ולתמיד.. יש לנו כוונה יש לנו תכלית האם אתם מוכנים? האם אתם באמת מוכנים.. להסיר את המסכות להשיל את המחסומים לוותר על הישן על מנת להיות מי שאתם באמת מי שנועדתם מלכתחילה להיות? האם אתם מוכנים להיות.. באמונה מלאה בעצמכם.. לוותר על שליטה ופשוט לראות מה קורא.. להיות פתוחים לחוויות ... או מין.. האם גם אז אתם מוכנים? אז.. ועכשיו.. וכל הימים? בלי להצטדק בלי להיות תמימים.. ואם אתם מוכנים עכשיו האם בעתיד תוכלו לזכור בשעות החשיכה את זוהר האור או אתם צריכים עוד קצת להתאמן הסתכלו לי בעיניים והגידו לא! או - כן! הנטיה ה'טבעית' שלי היא להגיד לא! אני רוצה עוד זמן להתאמן.. חשבו.. איזו אחריות היא להגיד עכשיו.. כן! לוותר על הנוחות של רגשות האשמה.. לוותר על השליטה, על ה'ידיעה' על ה'חוכמה'. לא להיות יותר מסכן לא להתחמם בעצבות נעימה לוותר על שלל ה'חליפות שבארון' להיות כל הזמן למחשבותי אדון להרגיש טוב אפילו אם אני מרגיש רע לדעת כל הזמן שאין דרך חזרה אני מרגיש שזה גדול עלי ובכלל.. בשביל מה לי להסתכן.. כך אני עושה כבר זמן מה אך הפעם.. ... ולמכביר! והרגע הנפלא הרגע הכי חשוב הוא כשאנו צועדים דרך הפחד עם לב הולם וראש זקוף.. הבנתם.. לא חשוב.. מקווה שלפחות נהניתם מחוסר ההבנה מהצליל.. מהמילים.. הרי לתודעה שלנו יש המון שבילים.. ולכל שביל יש צבע ועוד תפנית של מחשבה נסו אולי לבחור בשביל האהבה נסו אולי לעכשיו לבחור ללכת עם האור נסו עכשיו לקחת אחריות ולא לנוס אחור נסו עכשיו.. וכל דקה כעת.. הרגע.. רק עכשיו.. ובכל רגע הזכרו - עכשיו זה המצב.. עכשיו אקח לי נשימה.. גדולה ועמוקה עכשיו.. אקרא אלי האור אפילו לדקה.. עכשיו.. פותח את הלב עכשיו.. מסיר את הכאב עכשיו.. אני באלוהות.. כי עוד דקה אולי אמות.. עכשיו, עכשיו.. זה המצב מוכן אני להתפשר לא.. לא אקח מחוייבות אפילו לשעה יותר אקח עכשיו את ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... על אלוהים, תלונות על המציאות, לקיחת אחריות, פיצול אישיות, מי באמת אחראי לכל מה שקורה בעולם? לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא: שאלות על אלוהים, תלונות על המציאות, לקיחת אחריות, פיצול אישיות, מי באמת אחראי לכל מה שקורה בעולם?. הפעם אני רוצה לדבר על תלונות לאלוהים, אנשים מתלוננים, למה אלוהים עושה ככה, למה ככה? ומי שאינו מכיר בקיומו של אלוהים, מתלונן על המציאות, למה המציאות היא כזו, למה היא לא אחרת? וכל אחד מתלונן תלונות אחרות. וכרגע אני אסביר ואתן נקודה למחשבה, בנושא של לקית אחריות, ומה זה אומר? כל מה שאני מדבר עשיו על אלוהים, אני מתכוון בעצם לסיבה שהדברים הם כפי מה שהם! וזה יכול להיקרא אלוהים / גורל / עולם... אדם צריך להבין שכל תלומה שיש לו על המציאות, הוא בעצם מתלונן על עצמו!!! מה ז"א? נאמר שאדם רצחו לו את הילדים, והוא מתלונן, רצחו לי את הילדים! על מי הוא מתלונן? על עצמו הוא מתלונן, למה? נלמד עכשיו מה זה לקחת אחריות אמיתית, מי שיתבונן פנימה, יגלה בעצם שהאני האמיתי שלו, זו בעצם המציאות! זה אלוהים!! זה דומה לאדם שנמצא בתוך חלום, חולם שרוצחים לו את הילדים, בחורה חולמת שאונסים אותה, מי אחראי לכך שבחלום מתעללים באדם? האדם שחולם את החלום. נכון שבחלום מתעללים בך, אבל מי חולם את ... שאלה למה ברא, מי ברא וכולי וכולי, וזה עניין אחר כבר מה היא אותה פרספקטיבה. שורה תחתונה המסר הוא פשוט, דע לך, שכל תלונה ותלונה שיש לך על המציאות או על אלוהים אתה בעצם מתלונן על עצמך, כל דבר שקורה בעולם זה בגללך! קח אחריות, תפסיק לסבול מפיצול אישיות, אל תתכחש לכך שאתה כמה ישויות בו זמנית, זאת האמת, יש גם נפרדות וגם אחדות בו זמנית, יש גם כלום, וגם מקום וזמן שמתהווים מהכלום, זאת האמת! אין מה לעשות, ככה זה עובד, ויש גם יד וגם גוף וגם פרספקטיבות רחבות יותר, ועל ידי שהאדם משתמש בשכל ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... - על אהבה ואחריות אישית על אהבה ואחריות אישית - חייה כספי בהשראת "תודעת האחד" / אילנה בהט ניאו טנטרה - ברוח הזמן... כאשר אנו מתאהבים בגבר או אישה, אנו חפצים בקרבתו / ה, במגע, אנו מתרגשים, מתלהבים וחשים את ניצוצות האהבה דולקים ופועמים בליבנו, מרטיטים את נימי נפשנו והומים בבשרנו... אנו רוצים להתאחד עם מקור האהבה! לרוב אנו פונים החוצה ומבקשים למצוא אדם אשר יעניק לנו ... של "אנרג'ייזר", או ב - default ? כמה מהבחירות שלנו הן בחירות מודעות? האם הבחירות שלנו בבני זוג משחזרות את תחושותינו כילדים מול הורינו? איך משנים? איך מביאים אמונה מהתת - מודע למודע? על ידי מודעות. מודעות היא הקשבה לקול הפנימי ונטילת אחריות על כל התכולה הפנימית, הכולל את מערכת כלל האמונות, המחשבות, הרגשות, הבחירות והמעשים המודעים והלא מודעים. על פי התוצאות בכל תחום בחיינו אנו יכולים לזהות את מערכת כלל האמונות שלנו ולהשתחרר מהתניות ישנות ומעכבות. כך חיים חיים ערניים. החבר הטוב ביותר והיקר ביותר שלנו הוא עצמנו. העצמיות השנייה היא המצפון שלנו המאופיין בחמלה, ברחמים, ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ אחריות אישית - ממזמור תהלים לגן עדן אחריות אישית ממזמור תהלים לגן עדן בשמחה נפתח את העיון המחודש במקרא [1]. "אשרי האיש אשר לא הלך בעצת רשעים ובדרך חטאים לא עמד ובמושב לצים לא ישב" [2]. בשמחה אמרנו, אכן, "'אשרי' הוא ביטוי של שמחה... ב'אשרי' יש משום הבעת שמחה, וגם משום קריאה לספר ברבים על הטוב וההצלחה" ... רד"ק מעלה שהוא אינו פסימי הוא מאמין: "וכשיעמוד האדם על דעתו ויתחיל להכיר הטוב והרע, הזהירו שיסור מדרך הרשעים ולא ילך בעצתם". במלים אחרות, מרגע שהאדם עומד על דעתו, מרגע שהוא מגיע לבגרות הבחירה היא בידו והאחריות לבחירתו היא עליו. זו תובנה חשובה ביותר. לא משנה מה המוצא, או מה התרבות או האווירה בה גדלת, בבגרותך רק אתה הוא האחראי להתנהגותך ולתוצאותיה. יתר על כן, ניתוח הפסוק הפותח את מזמורי תהלים מעלה אישוש נוסף לאמונה ביכולת האדם להימנע מרע. בפסוק מופיעים שלושה פעלים "לא הלך" ... ולהמשיך הלאה. ואז בא השלב השלישי: "ובמושב לצים לא ישב", אם האדם מתיישב בחבורה החורשת רע, כלומר הוא כבר חלק מהם. לאחר השלב הראשון והשני הייתה לו אפשרות לנוע הצידה ולא להגיע להתיישבות המחברת לרע. כלומר האחריות היא בכל מקרה ובכל שלב בידי ובתבונת הבוחר. אני מוצא כאן השלכה גם לפרשת השבוע, פרשת בראשית. בפרשת בראשית אנו רואים את האדם מידרדר מהפרת איסור "ותאכל מן העץ אשר צויתיך לאמר לא תאכל ממנו" [8], דרך בריחה מאחריות אישית "ויאמר האדם האשה אשר נתתה עמדי הוא נתנה לי מן העץ ואכל" [9] ועד לרצח "ויקם קין אל הבל אחיו ויהרגהו" [10]. האם האירועים האלה יכלו להתנהל אחרת? שאלה כמעט מיותרת, עדיף לבחון יחד את מושג האחריות האישית. האם אדם, חווה וקין מתוארים כבעלי יכולת או כישור ליטול אחריות אישית? לטעמי לא. הם הראשונים [11], אין להם ממי ללמוד. יתר על כן, גם כאשר נאמר להם הם עדיין לא מסוגלים להבין ערך ותוצאות ההתנהגות. הדבר בולט ביותר באזהרה המילולית של אלהים אל קין: "הלוא אם תיטיב שאת ואם לא תיטיב לפתח חטאת רבץ ואליך תשוקתו ואתה תמשל בו" [12]. קין אינו מסוגל עדיין להבין מה זה חיים ומה זה רצח, אדם וחווה עדיין לא מבינים מה פירושה של נטילת אחריות אישית להתנהגות. פרשנות זו מבוססת על הכתוב ממנו ברור שאדם וחווה וגם קין אינם נענשים אלא מוזמנים ללמוד לקח [13]. אבל, איננו יותר ברחם, גם לא בילדות הקדומה אז אני מקווה שאכן יימצא בנו גם בך הכוח הכישור, היכולת והרצון לדחות את השלילי ולמלא באהבה את ההנחיה "אשרי האיש ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... ופסיכולוגים טיפשים, לקחת אחריות, לשאול שאלות אמיתיות, מה באמת מציק לך, חיבור הרגש עם השכל לחץ כאן, לצפייה בהרצאת וידאו + MP3 בנושא: פסיכולוגיה ופסיכולוגים טיפשים, לקחת אחריות, לשאול שאלות אמיתיות, מה באמת מציק לך, חיבור הרגש עם השכל. שאלה: למה אני לא חווה שתפוז אחד זה שני תפוזים? אליעד: תשאל מה זה תפוז אחד ומה זה שני תפוזים, ואז תגיע להבנה שזה פונקציה של מקום, זה צורה שונה של מקום וזמן. ואז אם אני שואל את השאלה, מה זה מקום? אני מבין ... מציאות חיצונית. אבל את יכולה לפנות למציאות הפנימית, ולראות שאת לא רוצה את המציאות ולכן רע לך. את יודעת למה רע לך בחיים? כי את כופרת באלוהים, את יודעת מי האלוהים שאת כופרת בו? את. את אלוהים ואת כופרת באלוהים. כשאת בעבודה ומישהו מציק לך, ואת אומרת שזה הוא, למעשה את מגלגלת את האחריות על אחרים. מי לא יגלגל את האחריות על אחרים? אלוהים. מי לא יאשים אף אחד בבעיות שלו? אלוהים. כי הוא הראשון, הוא עושה הכל. כאשר האדם אומר שמישהו אחר אחראי, זה למעשה הכחשה עצמית. למעשה הוא אומר, שלו אין כוח, הכוח הוא מחוצה לו, למעשה הוא כופר בכוח שבתוכו. יש לך בחירה חופשית מלאה, את יכולה לבחור ... במקום ובזמן, למעשה בכל מקום ובכל זמן תהיה לך בעיה באותה רמה. שאלה: רציתי לשאול על רגשי אשמה, למשל רוצח, ולא תפסו אותו, האם הוא צריך לנקות את עצמו כדי לדעת שהוא אלוהים? אליעד: האם את חושבת שאלוהים צריך לנקות את עצמו, בגלל שהוא הורג כל כך הרבה אנשים? לא. כשאת אלוהים את אמורה לקחת אחריות על כל הפשעים שיש בעולם. לא רק מה שאת עשית, אלא גם מה שאחרים עשו. את גם אחראית לכל אלא שנולדו. את גם אחראית על כל היקומים המקבילים. הרוצח צריך לשאול את עצמו, מדוע רע לו בגלל שהוא רצח מישהו. הרי האדם מת כבר, אז מדוע שהוא ימשיך לסבול? מה זה משנה? את יודעת למה רע ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... ואחריות הן צמד מילים שנאמרות בנשימה אחת. כאשר מדברים על ניהול מדברים בעצם על האחריות. המושג אחריות הוא הליבה של עולם הניהול. כדי להסביר את תפקיד המנהל ומיהו המנהל הטוב עלינו להתבונן ולהבין את משמעות המילה אחריות ועולם התוכן שהמילה אחריות כוללת בתוכה. אם כן, כדי להרגיש בעל יכולת בחיים ושאני ראוי לאושר, עליי לחוות תחושת שליטה על חיי. לשם כך עליי לקחת אחריות לפעולותיי ולהשגת יעדיי. אני אחראי להשגת רצונותיי, בחירותיי ופעולותיי, אחראי לרמת המודעות שאני מביא לעבודתי, למערכות היחסים. אני אחראי על התנהגותי עם אנשים אחרים, לאיכות התקשורת שלי, לסדרי העדיפות בחלוקת הזמן שלי, לאושרי האישי. אני אחראי לקבלת (או בחירת) ... לא מתבטא כלפי חוץ) ובנטיה להמנע מההתנהגויות שיפורטו מייד, תוכלו לחוש בפער בין הבנה כללית לבין יישום ממשי. אם כן, באיזה אופן ההבנות האלה מתרגמות להתנהגות? אני אחראי להגשים את רצונותיי - עלי לקחת אחריות לפתח וליישם תוכניות להשגת מטרותיי. אם לצורך כך אני זקוק לשיתוף פעולה מאחרים, עליי לגלות ולכבד את האינטרסים והצרכים שלהם. אף אחד לא חייב לי כלום. בנוסף אני אחראי להיות מודע לכך, במידה ואני צריך עזרה ולבטא זאת ולפעולבהתאם. אני אחראי לבחירותיי ולפעולותיי - בהקשר כאן אין הכוונה לקבל על עצמך אחריות מוסרית או אשמה, אלא להכיר באחריותך כגורם המרכזי בחייך. אם בחירותי והתנהגותי הם שלי, אז אני מקורם. עליי להפנים עובדה זו ולהישאר מחובר לזה בזמן שאני פועל ובוחר. כנ"ל ביחס לקשרים של המנהל עם עמיתים, עם הממונים ועם הכפיפים אליו. על המנהל לשאול את עצמו: האם אני אחראי לקיום או אי קיום הבטחות שאני מבטיח? האם אני לוקח אחריות למידת הבהירות שבה אני מבטא את עצמי? האם אני בודק האם הבינו אותי? לכך שאני מדבר בקול רם וברור? האם אני אחראי למידת הרציונאליות בהתנהלות שלי עם אחרים? אנו מתחמקים מאחריות כשאנו מאשימים אחרים בהתנהגותנו, כמו עם "היא משגעת אותי" "הוא לוחץ לי על כל הכפתורים" הייתי מתנהג בצורה סבירה אילו רק היא הייתה... " אני אחראי לסדר העדיפויות שלי בחלוקת הזמן שלי - המידה שיש התאמה או חוסר התאמה בין הערכים המוצהרים שלי לחלוקת הזמן שלי, הינה באחריותי. אם אני טוען שהמטרה החשובה ביותר בעבודתי היא למצוא קליינטים חדשים אך 90% מזמני מתבזבזים 'בטריויה משרדית' שגורמת לתפוקה נמוכה, עלי לבחון מחדש כיצד אני מחלק את זמני. אחריות קשורה מאוד לערכים שלי והיא ביטוי להם. אני אחראי לדברים המשמעותיים ובעלי הערך בחיי, הערכים בהם אני מאמין ואשר חשובים בעיני. ומתוך הכרה ומודעות בכך אני פועל. האחריות תכוון אותי לפעול ולהתנהג בהתאם. ולכן, לקיחת אחריות מקנה לי כוח ועוצמה. זה לקחת את חיי בידי. זה לפעול מתוך בחירה. לפני לקיחת אחריות זו, זה נראה כמעמסה, אחריה אני מגלה שזה משחרר אותי לחופשי. הבהרה חשובה אין הכוונה שאדם אף פעם אינו נפגע מתאונה, או בגלל אנשים אחרים. אין הכוונה שאדם אחראי לכל דבר שקורה לו. אם אקח אחריות לדברים שמחוץ לשליטתי, ביטחון עצמי וערך עצמי יפגעו. חלק חשוב של בטחון עצמי וערך עצמי הינה ההבנה שאני אחראי ללמוד להבדיל בין המקרים. אקטיביות אחריות אישית מתבטאת בגישה אקטיבית בעבודה (ובחיים) בניגוד לגישה פאסיבית. כאשר מתעוררת בעיה, אנשים אשר לוקחים אחריות אישית שואלים: "מה אני יכול לעשות? איזה אפשרויות אפשריות עבורי? מה לא לקחתי בחשבון? איפה טעיתי בחישוב? איך אני יכול לתקן את המצב? " הם אינם מוחים ומתלוננים, הם באוריינטציה של פתרון. בכל ארגון ישנם שני טיפוסים בהקשר זה: אלו המחכים שמישהו אחר ימצא פתרון ואלו הלוקחים אחריות למצוא אותו. פרודוקטיביות אין אפשרות לחיות מתוך אחריות אישית ללא מטרות פרודוקטיביות. בעזרת עבודה אנו תומכים בקיומנו. אנושיותנו גדלה עם תרגול האינטליגנציה שלנו למימוש מטרות מועילות. נכון שאנו מוגבלים להזדמנויות שנכרות בדרכנו, אך בכל מצב נתון אלו המתרגלים אחריות אישית נוטים לשאול: מה צריך להיעשות? איך אפשר לשפר את מצבי (את המצב) ? איך אפשר לעבור את המחסום הזה? מה השימוש הטוב ביותר באנרגיות שלי בסיטואציה הזו? אם כן אחריות אישית מתבטאת בגישה אקטיבית לחיים, בהבנה שאף אחד בעולם לא מתקיים כדיי שאנו לא נצטרך לדאוג לעצמנו, ובהבנה שללא עבודה, עצמאות אינה אפשרית. שיתוף באחריות המנהל צריך להיות בעל מודעות עצמית גבוהה. אדם היודע מהן חולשותיו כמו גם מהן עוצמותיו יודע שהוא צריך להיות חברותי ולסמוך על אחרים. המשמעות של שיתוף באחריות היא ליצור עבודת צוות ושיתוף בידע שלך. מנהל אידאלי הוא בעל גמישות מחשבתית ומסוגלות לקבל את האחר, לקבל דעות וגישות שונות משלו. הגישה הרוחנית תראה את הפרט והארגון בתוך הקשר וכחלק מהחברה, מהטבע ומהיקום. היא תיתן עדיפות לחיבור הדדי, לאחריות, לצמצום האגו ולהגבלת היצרים - כולל תאוות הבצע. במקביל היא תתרום לפיתוח יכולות של אהבה, סובלנות, נתינה, חמלה ותמיכה בחלש ובנפגע. כלומר, אם אתה מנהל אנשים, הסיכוי שתשיג מעובדיך ביצועים טובים יותר הוא אם תקשיב ותאפשר לעובד לבטא את ערכיו ויכולותיו. זיהוי הערכים, יבהיר את האחריות שיש לעובד, ואת המטרות הנובעות מאחריות זו. כאשר לאחר מכן צריך לבנות תהליכים שישיגו את התוצאות שאתה רוצה להגשים. וכך העובד פועל מתוך בחירה ומוטיבציה פנימית ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...

תקציר⬅ ... להשתחרר מתחושת אשמה? איך אפשר להשתחרר מהצורך לקחת אחריות על רגשותיו של האחר? הוא מרגיש רע בגלל משהו שעשיתי. איך משתחררים מהצורך לקחת אחריות לרגשותיו של האחר? פעמים רבות אנו נוטים לקחת אחריות על רגשותיהם של אנשים אחרים. מה זה אומר? זה אומר שאם מישהו מרגיש תחושת עצב, בדידות, עלבון או תסכול, אנו נוטים בעצם לחשוב שזה נגרם ממשהו שאמרנו או עשינו. בנוסף לכך, אנו נוטים לחשוב שתחושות אלו הן לא טובות אלא מזיקות, אנו נוטים לנסות לברוח מתחושות לא נעימות שכאלו. על כן, אנו מנסים לקחת שליטה ואחריות גם על מה שקורה עם אחרים ובעיקר כאשר זה קשור אלינו. למה כוונתי? כוונתי היא שאם במידה מסוימת רגשות האחר הושפעו או נבעו ממשהו שעשיתי או אמרתי אני עשויה לפרש את זה כקשור אליי. תגובתי תהיה הימנעות ממה שטוב ומתאים לי ובכל מקרה ... קרה לכם שעשיתם משהו שחשבתם אותו כפוגעני, אך השני לא נפגע ממנו? אני מניחה שזה קרה לכולנו. אין זה אומר שצריך לשחרר את הרסן, ולעשות כל דבר שעלול לפגוע באחרים. לכל אחד המצפון והמצפן שלו ובמאמר זה הזרקור הוא על סוגיית לקיחת אחריות על רגשותיו של האחר. אז מה עושים עם זה? האם אני באמת אחראית על רגשותיו של האחר? האם מותר לי להחליט שאינני מעוניינת לספק את רצונותיו או את צרכיו של האחר, לא כדי לפגוע בו אלא כי זה פשוט לא מתאים לי? האם אני מוכנה שלא ... ⬅לחץ כאן לקריאת המאמר המלא...