אדם שמחפש במודע אדם מוגדר אחד לזוגיות, לא מחפש באמת בן זוג. או, מחפש בן זוג שהוא לא ימצא לעולם

1. משום שלא קיים כזה המתאים להגדרת המחפש

2. (יותר חשוב) האדם משתנה כל הזמן. גם המחפש וגם הבן זוג משתנה. שום דבר לא קבוע.

3. אהבה וחברות אינן החלפת סחורות במודע. אנשים קודם כל מתאהבים ורק אחר כך מנתחים ומבינים איזה אדם נמצא איתם.

או שבני אדם מחפשים משהו (סליחה: מישהו) מוגדר אבל אם הם לא מתאהבים בו - הם לא מקיימים יותר את חיי הזוגיות שלהם.

זוגיות מתפתחת, גם אם היא החלה בהר געש של רגשות וגעגועים. היא משתנה ומחפשת כיוונים, ותמיד צריך להזין אותה.

ולבסוף: היא קדושה כי היא מוציאה ממך את האגואיזם שהיית שרוי בו ללא בן הזוג. בזוגיות חייבת להיות ההתמסרות, האהבה, והדאגה המתמדת שיהיה לבן הזוג שלך - טוב.

בלי זה הזוגיות הכי מתאימה - מתה.

"אין מעשים גדולים, אלא אוסף של מעשים קטנים - גדולים"

אפשר לפתח את הניתוח הזה גם לגבי השפעת המעשה הקטן על הסביבה.

כשאתה עושה הרבה מעשים קטנים אך נכונים או "טובים" אתה משפיע על אנשים אחרים.

תקרא לזה משהו כמו שרשרת של דינמיקה כמו "אפקט הפרפר".

(אמר פרו' קיסינג'ר, אמנם על מדיניות חוץ: אין מעשה מנותק מהתפתחותו שלו)