סונטה 18, שייקספיר. (לשון זכר).

האם ליום של קיץ אדמךָ?

אתה רַךְ - מֶזג ונאה יותר.

ניצן של מאי רועד עם הסופה

חוזֶה הקיץ מסתיים מהר.

עִתים עין - השמיים תְּלַהֵט

עתים תוּעַם זו זהובת - פָּנים.

וכל יפֶה היופי מאַבַּד.

מקרה, או יד הטבע, זאת קובעים.

אבל קֶיצךָ לנצח לא יחלוף

ויופיךָ לנצח לא יֹאבַד.

ולא אותךָ צלמוות יֶאֱפוֹף

כי זה השיר ימשיכַךָ לָעַד.

כל עוד בני האדם נושמים, רואים

השיר יִחְיֶה, וּלךָ יִיתֵן חיים.

עברית: דליה אפרת. (משוררת, מתרגמת שירה)

סונטה 29 שייקספיר: כשהמזל ואנשים אותי נוטשים

כשהמזל ואנשים אותי נוטשים

ואני בודד ומקונן על מר - שִפְלִי

מטריד בזעקות - של שווא רקיעים חֵרְשים

בוחן עצמי ומקלל את גורלי

ומייחל להיות כאותו עשיר - תקווה

כמותו להֵרָאוֹת, כמותו בעל - ידידים.

לכשרונו של זה אֶתאַוו תאווה

ואצל ההוא - לשפע עיסוקים

ואזלזל במיטב יכולותיי

גם בז לעצמי על אלה מחשבותי -

למזלי עליך אהרהר

וכמו העפרוני, כשמפציע יום

מארץ חשֵכה, המנון אֲזַמֵר

בְּשעֲרֵי - רקיע. כי זכר אהבתך לי עושר שכזה מביא

עד לא אחליף בכס - מלכות את מצבי.

עברית: דליה אפרת