לדעתי יש מצבים שבהם האדם מקבל משוב שלילי להתלהבותו כמו "כגודל הציפייה כן גודל האכזבה" וכן, כפי שנכתב במאמר "אל יתהלל חוגר כמפתח" או "אל תגיד הופ לפני שקפצת" וכו'. המכנה המשותף של הדברים הללו שזה עלול לסרס את ההתלהבות של האדם באופן כזה שזה יוריד לו מהרצון לעשות את הדברים גם אם הוא יודע שיש סיכוי שיצליח בהם.

אם כן, אפשר לשמור על ההתלהבות, לא מתים מזה, מקסימום מתנים את ההתלהבות באופן כזה שגם אם לא הצליח ההתלהבות מהחיים תהיה אותה ההתלהבות בדיוק. העיקר, להרגיש הכי טוב והעיקר להרגיש שהאדם עשה מספיק.

במצב כזה שהאדם כבר קיבל את ההשאה הזו, יכול להיות מצב רגשות שלילי כאילו הוא הגיע לנקודת "אל - חזור" אך אין הדברים נכונים, כי בכלל אף פעם לא מאוחר והאדם תמיד יכול לעשות את הדברים. ייתכן שבעקבות כך שההתלהבות סורסה אצל האדם ופחות מתחשק לו להשקיע בעקבות כך הוא נוטה לאחר מכן, לשפוט את עצמו סתם. והאדם יכול להשתחרר מהגישה הזו, ולראות אפשרות נוספת.

כפי שאמר דייל קראנגי שהאדם יחשוב מה הדבר הכי גרוע שיכול לקרות ואז ממילא הוא ישלים איתו, ולדעתי הדבר הזה באמת יכול להיות משודר לאדם בהתלהבות עצמה שלא משנה מה יהיה הוא עדיין ימשיך להתלהב באותה צורה מהחיים.

וזו אחת מהדרכים לראות את הדברים בחיים.