1. את האנאלוגיה בין אפקט דופלר לגלי קול ואותו האפקט לגלי אור יש לבצע בשימת לב להבדלים המהותיים ביניהם: מהירות גלי הקול (כמו המהירות של כל גל מכני) נקבעת ע"י התווך בו נע הגל, שעבור הקול הוא האוויר. לכן, עבור גלי קול יש הבדל בין אפקט דופלר כשהמקור נח (יחסית לאוויר) והצופה נע (יחסית לאוויר) לבין מצב שבו המקור נע (יחסית לאוויר) והצופה נח (שוב, יחסית לאוויר, דהיינו התווך). ברגע שמקבלים את העדר האתר כתווך (לפחות כתווך במובן החומרי) עבור הגלים הא"מ, זה אומר שאין תווך (מדיום) המתווך בין המקור לצופה, אז באמת אין שום דרך להבדיל בין מצב של צופה נע ומקור נח לבין מצב של צופה נח ומקור נע, ולכן בשני מצבים אלה צריכה להמדד מהירות זהה לגלים הא"מ. לכן דווקא האנאלוגיה (או נכון יותר העדר האנאלוגיה) בין אפקט דופלר לגלי קול ואפקט דופלר לגלים א"מ תומכת במוחלטות מהירות האור. עובדה זו, משום - מה, אינה מודגשת בספרות על מוחלטות (קביעות) מהירות האור.

2. הפתרון לפרדוקס התאומים הוא פשוט כאשר משרטטים בדיאגרמת מרחב - זמן כלשהו את מסלולי שני התאומים (או שתי התאומות). הסיבה היא שמה שאנו משווים בסופו של דבר אינו הזמן הנמדד ע"י צופה כזה או אחר, אלא את הזמן העצמי שנמדד ע"י כ"א מהתאומים. כידוע, הזמן העצמי הוא שמורה של טרנס' לורנץ (ובמרחב עקום גם של טרנס' כללית), ולכן אין זה משנה באיזו מערכת ייחוס מודדים אותו - התוצאה תהיה תמיד זהה. לכן, קל לראות שאם תאום אחד נשאר בכדה"א (בהנחה שלצורך הענין כדה"א הוא מערכת אינרציאלית.). ואילו השני יוצא וחוזר (ולכן גם מואץ בדרך.)., הזמן העצמי שמודד הראשון (בין פרידה למפגש) הוא ארוך יותר מאשר זה שמודד השני, וכאן התשובה ל"פרדוקס" (שבאמת אינו פרדוקס אלא פשוט תופעה) התאומים.