שלום.. קראתי את הכתבה יפה מאוד..

השאלה היא: איך לא נלחמים באמת? זאת אומרת יש מחשבות אוטומטיות ויש מחשבות מכוונות, בדרך כלל אובססיה נוצרות שבאה מחשבה אוטומטית על משהו יוצרת רגש שלילי ואז מתחילים לכוון את אותה מחשבה בצורה כפייתית (אני צודק עד עכשיו?) גם אם לא חושבים על אותה אובססיה היא "נשארת" בתודעה בצורה של רגש שלילי... דוגמא: נגיד פגשתי אדם שאני אוהב ועלה לי באופן אוטומטי "הוא מטומטמם" ואז אני באופן כפייתית אומר בלב " הוא מטומטם" זה כבר לא אוטומטי זה מכוון אני ממש אומר בלב "הוא מטומטם" ואז תמיד יש רגש שלישי ברקע אפילו שאני לא אומר "הוא מטומטם" המלחמה נהית לא להגיד בלב את אותו מפשט.. (מכווה שזה מובן) אז השאלה היא איך לא נלחמים? לא נמנעים להגיד את אותו משפט? פשוט אומרים אותו וממשיכים? כי המחשבה תמיד נחוות ברמת הרגש

אתה לא מבין כמה עזרתה לי!!! הייתי בטוחה שאני היחידה בעולם שחיה עם ההפרעה הזו ולי זה קורה המון בשינה, לא מצליחה לישון כמעט כלל ומוציאה את עצמי כל הזמן החוצה מהחלום חזרה, ככה מספר פעמים במשך הלילה. אני כל הזמן קוראת את המאמר שלך ומתחזקת מזה המון!!! תודה לך!!!!! כתבת בצורה כל כך ברורה ואמיתית שזה ממש מועיל.