אעשה היקש בין למה הרצון שלי כך ולא אחרת, לבין למה המציאות היא כך ולא אחרת.
למה הרצון שלי ללמוד ולא אחרת? כי ע"י לימודים אתפתח מבחינה שכלית. מי אומר שלימודים יעניקו לי אתגר? אולי ההיפך הוא הנכון? אולי אין בהם אתגר? אבל יש יתרון חושך מהאור. כלומר מי שלומד חי במודעות לאיפה שהוא. מי אומר שהמודעות הזאת עוזרת? אולי אין צורך לדעת? לכן, הרצון ללמוד בא מהרצון ללמוד, כנראה מוטבע גנטית לצורך העניין וזה הדבר שאני רוצה בתור אדם שאוהב ללמוד.
עכשיו הבנתי למה אני רוצה ללמוד ולא אחרת הדבר בא מהרצון העצמי ללמוד, כי אין דבר שמחייב אותי ללמוד ואני בכל זאת לומד, כלומר למה אני רוצה כך ולא אחרת, כי פשוט מאוד אני רוצה כך ולא אחרת מתוקף הרצון שהוא כך והוא לא אחרת. כי זה הרצון ללמוד ולא הרצון להתבטל לצורך העניין. הדחף לרצון ללמוד ניצח והוא חזק יותר ולכן הרצון הזה הוא כך ולא אחרת.
למה המציאות היא כך ולא אחרת? למה המציאות היא כפי שהיא עולם, יקום, וחידות? אולי נאמר ההיפך אולי אין עולם, אין יקום ואין חידות? למה כך ולא אחרת? אולי המציאות היא שיש כוח עליון שיצר את העולם? יכול להיות. ואולי העולם אקראי? יש תאוריות פיזיקליות יכול להיות. האם להאמין לשכל? לא מחויב המציאות. אולי השכל לא מבין אופציה אחרת? גם יכול להיות. האם אחד צודק אוחד טועה? גם יכול להיות. אולי כולם טועים? גם יכול להיות. אולי כולם צודקים? גם יכול להיות? כל כך הרבה אולי...
אני יכול לסגור את השאלה בצורה כזאת שהמציאות היא כך ולא אחרת. אבל עדיין תתעורר השאלה מהי אותה המציאות שהיא כך ולא אחרת? נבדוק: היקום נברא יש מאין: נוצר ע"י כוח אינסופי שאין לו התחלה ואין לו סוף. נוצר מחוסר מוגבלות. לעומת הבנה זו תיאוריית המפץ הגדול טוענת: אותה נקודה סינגולרית ממנה יצא המפץ הגדול הייתה שצפיפות החומר ועיקום המרחב - זמן בה אינסופיים. וכן כתוב שהדברים קרו בתחילתו של הזמן. ואם נתבונן בדבר נראה שהכוונה לזמן היא ככל הנראה אחת מתכונות החומר שיש הפרש בין עבר לעתיד ולכן "עבר" זמן, ולכן, ייתכן שגם לפני כן היה זמן שלא קשור לאירועים הספציפיים שהתרחשו, נניח שהיה מפץ במקום אחר, אז שם הזמן שונה מכאן, או שהיקום היה במצב סטטי כך שלמושג המוכר לנו "זמן" לא היה ערך אבל כן אפשר להגדיר גם שם זמן וכן, להגדיר אותו כאינסופי באותה המידה. אבל כזמן שלא נדבר עליו כתכונת חומר אלא כזמן קיים, ללא קשר לחומר. וזאת גם אם היקום היה סטטי. ואולי באותו זמן קרה מפץ גדול אחר וגם הייתהה פלוקטואציה קוואנטית של הריק במקום אחר ביקום? גם יכול להיות. אז יוצא מכאן שהיקום היה מאז ומתמיד למרות ההפרכה אם קרינת הרקע הקוסמית, והתרחבות היקום. כלומר, יקום זה היה במצב אחר, אבל הוא היה קיים רק בצורה אחרת, ואם נמשיך לתאר היה קיים מעולם.
וראו זה פלא, אותן עובדות עליהם אומרים על כוח עליון באותם דברים מתארים את הנקודה הסינגולרית, אחד מתאר את המציאות כבורא עולם והשני מתאר את הדבר כסינגולריות אינסופית. והכל דבר אחד בהבנתו. מציאות אינסופית שהפכה לסופית. וזאת נעמיק אף בכתבי הקבלה שם כתוב שכוח אינסופי צמצם את עצמו, בצמצום אינסופי (שימו לב טוב תתרכזו) צמצום אינסופי כדי להיות סופי, ואז המרחק בין העולם לבורא הוא אינסופי. הנקודה הסינגולרית הייתה אינסופית, והפכה לסופית!
כולם בעצם אומרים את אותו הדבר, הבורא לפי היהדות הוא ללא שינוי וללא תמורה ושימו לב, אם היקום היה סטטי לפני תחילת הזמן היחסי לחומר, הרי שהיקום היה ללא שינוי וללא תמורה וגם אם מדובר בשינוי כשלהו זהו שינוי חיצוני שהרי במהות היקום היה קיים לפני כן רק בצורה אחרת וייתכן שהיה קיים מעולם. הכוונה לאותו הדבר. אשאל אם כן את השאלות הבאות.
מהי אותה מציאות אינסופית עליה אנחנו מדברים? האם הכל אפשרי בה בתור מציאות ממשית? אולי רק אפשרות אחת קיימת במציאות (מציאות פיזיקאלית / רוחניות, או שניהם או הכל נכון)? האם רק בתחילתה הייתה אינסופית וכעת היא סופית? אולי הזמן הוא אשליה של התודעה, וקיימת לזמן התחלה וסוף? וכך המציאות לא אינסופית? ואולי אין מציאות והכל בעצם אשליה אחת גדולה? אמשיך לחפש ואנסה למצוא תשובה. כי יכול להיות שיש תשובה, אז כדאי לחפש, גם אם לא מוצאים יש כאן אתגר יפה ומעניין.
למה הרצון שלי ללמוד ולא אחרת? כי ע"י לימודים אתפתח מבחינה שכלית. מי אומר שלימודים יעניקו לי אתגר? אולי ההיפך הוא הנכון? אולי אין בהם אתגר? אבל יש יתרון חושך מהאור. כלומר מי שלומד חי במודעות לאיפה שהוא. מי אומר שהמודעות הזאת עוזרת? אולי אין צורך לדעת? לכן, הרצון ללמוד בא מהרצון ללמוד, כנראה מוטבע גנטית לצורך העניין וזה הדבר שאני רוצה בתור אדם שאוהב ללמוד.
עכשיו הבנתי למה אני רוצה ללמוד ולא אחרת הדבר בא מהרצון העצמי ללמוד, כי אין דבר שמחייב אותי ללמוד ואני בכל זאת לומד, כלומר למה אני רוצה כך ולא אחרת, כי פשוט מאוד אני רוצה כך ולא אחרת מתוקף הרצון שהוא כך והוא לא אחרת. כי זה הרצון ללמוד ולא הרצון להתבטל לצורך העניין. הדחף לרצון ללמוד ניצח והוא חזק יותר ולכן הרצון הזה הוא כך ולא אחרת.
למה המציאות היא כך ולא אחרת? למה המציאות היא כפי שהיא עולם, יקום, וחידות? אולי נאמר ההיפך אולי אין עולם, אין יקום ואין חידות? למה כך ולא אחרת? אולי המציאות היא שיש כוח עליון שיצר את העולם? יכול להיות. ואולי העולם אקראי? יש תאוריות פיזיקליות יכול להיות. האם להאמין לשכל? לא מחויב המציאות. אולי השכל לא מבין אופציה אחרת? גם יכול להיות. האם אחד צודק אוחד טועה? גם יכול להיות. אולי כולם טועים? גם יכול להיות. אולי כולם צודקים? גם יכול להיות? כל כך הרבה אולי...
אני יכול לסגור את השאלה בצורה כזאת שהמציאות היא כך ולא אחרת. אבל עדיין תתעורר השאלה מהי אותה המציאות שהיא כך ולא אחרת? נבדוק: היקום נברא יש מאין: נוצר ע"י כוח אינסופי שאין לו התחלה ואין לו סוף. נוצר מחוסר מוגבלות. לעומת הבנה זו תיאוריית המפץ הגדול טוענת: אותה נקודה סינגולרית ממנה יצא המפץ הגדול הייתה שצפיפות החומר ועיקום המרחב - זמן בה אינסופיים. וכן כתוב שהדברים קרו בתחילתו של הזמן. ואם נתבונן בדבר נראה שהכוונה לזמן היא ככל הנראה אחת מתכונות החומר שיש הפרש בין עבר לעתיד ולכן "עבר" זמן, ולכן, ייתכן שגם לפני כן היה זמן שלא קשור לאירועים הספציפיים שהתרחשו, נניח שהיה מפץ במקום אחר, אז שם הזמן שונה מכאן, או שהיקום היה במצב סטטי כך שלמושג המוכר לנו "זמן" לא היה ערך אבל כן אפשר להגדיר גם שם זמן וכן, להגדיר אותו כאינסופי באותה המידה. אבל כזמן שלא נדבר עליו כתכונת חומר אלא כזמן קיים, ללא קשר לחומר. וזאת גם אם היקום היה סטטי. ואולי באותו זמן קרה מפץ גדול אחר וגם הייתהה פלוקטואציה קוואנטית של הריק במקום אחר ביקום? גם יכול להיות. אז יוצא מכאן שהיקום היה מאז ומתמיד למרות ההפרכה אם קרינת הרקע הקוסמית, והתרחבות היקום. כלומר, יקום זה היה במצב אחר, אבל הוא היה קיים רק בצורה אחרת, ואם נמשיך לתאר היה קיים מעולם.
וראו זה פלא, אותן עובדות עליהם אומרים על כוח עליון באותם דברים מתארים את הנקודה הסינגולרית, אחד מתאר את המציאות כבורא עולם והשני מתאר את הדבר כסינגולריות אינסופית. והכל דבר אחד בהבנתו. מציאות אינסופית שהפכה לסופית. וזאת נעמיק אף בכתבי הקבלה שם כתוב שכוח אינסופי צמצם את עצמו, בצמצום אינסופי (שימו לב טוב תתרכזו) צמצום אינסופי כדי להיות סופי, ואז המרחק בין העולם לבורא הוא אינסופי. הנקודה הסינגולרית הייתה אינסופית, והפכה לסופית!
כולם בעצם אומרים את אותו הדבר, הבורא לפי היהדות הוא ללא שינוי וללא תמורה ושימו לב, אם היקום היה סטטי לפני תחילת הזמן היחסי לחומר, הרי שהיקום היה ללא שינוי וללא תמורה וגם אם מדובר בשינוי כשלהו זהו שינוי חיצוני שהרי במהות היקום היה קיים לפני כן רק בצורה אחרת וייתכן שהיה קיים מעולם. הכוונה לאותו הדבר. אשאל אם כן את השאלות הבאות.
מהי אותה מציאות אינסופית עליה אנחנו מדברים? האם הכל אפשרי בה בתור מציאות ממשית? אולי רק אפשרות אחת קיימת במציאות (מציאות פיזיקאלית / רוחניות, או שניהם או הכל נכון)? האם רק בתחילתה הייתה אינסופית וכעת היא סופית? אולי הזמן הוא אשליה של התודעה, וקיימת לזמן התחלה וסוף? וכך המציאות לא אינסופית? ואולי אין מציאות והכל בעצם אשליה אחת גדולה? אמשיך לחפש ואנסה למצוא תשובה. כי יכול להיות שיש תשובה, אז כדאי לחפש, גם אם לא מוצאים יש כאן אתגר יפה ומעניין.
050-3331-331