אחדות - לא שם של מפלגה
כשאחדות הפכה לשמה של מפגלה כדאי לומר כמה מילים על מושג האחדות. בעוד שמפלגה מכילה מהות של פילוג בתוכה, אחדות מכילה את רעיון האחד.
אחדות היא מצב תודעתי.
כשאדם מאפשר בתוכו חיבור תודעתי, מוחו פועל בהרמוניה והוא מאפשר לתדרים עדינים וגבוהים יותר לפעול דרכו. החיבור ל 'אחד' הוא הדבר שמנסה ללמד כל דת. אורח החיים המומלץ שאמור לסייע כדי להשיג מצב זה, הוא התורה הדתית ששונה ומגוונת, בהתאם לתקופה בה חוברה ולסוג האנשים המחזיקים בה. ה'אחד' הוא האנרגיה הקוסמית / אלוהים / הרוח, כל אחד והגדרתו), ותודעה שמאפשרת חיבור נמצאת במצב של אחדות. כשאדם פועל מתוך אחדות הוא לא עסוק בביקורת או שיפוט, בניתוק מאחרים או מעצמו אלא הוא נתון בחיבור. חיבור זה משפיע הן על התחושות הפיזיות בגוף והן על רגשות ומחשבות. מושגת תחושה של הרמוניה זרימה ושמחה. כדי להיות מחוברים למשך יותר זמן למצב זה יש לוותר על ביקורת, שיפוט, האשמה, כעס וכל רגש מסוג זה שמבצע בפועל את הניתוק בתוכך, ומאפשר אשליה של מרחק בין אדם לבין עצמו, בין אדם אחד לאחר.
הניתוק הינו אשליה בה אנו מתרגלים להאמין. ככל שנאמין שאנו יותר מנותקים כך נחווה יותר סבל רגשי / נפשי. אפשר אף לומר כי מידת הסבל שאנו מרגישים היא מדד למידת הניתוק שאנו מאפשרים בתוכנו. אנשים משקיעים הרבה משאבים בליצור לעצמם קבוצות שייכות. שייכות מוגדרת בענף הפסיכולוגיה כצורך בסיסי לחיים. למעשה האדם לא זקוק לשייכות למפלגה, לקבוצה בפייסבוק, למשפחה ביולוגית או למועדון חברים. כל אלו מהווים תחליף לדבר האמיתי שנוכחותו בממלאת כל אדם במלאות בקיימות ובשמחה. 'הדבר האמיתי' הינו המצב התודעתי של החיבור שתואר לעיל. החיבור ל'אחד' מקיים בתוך המודעות שמאפשרת אותו את כל הסינכרוניזציה והזרימה הנדרשת לו. השמחה, האושר או כל תחושה חיובית שנובעת ממצב זה, היא תופעת הלוואי שלו.
בכל מצב בו היית שותפ/ה - בו מספר אנשים התאחדו לביצוע משימה מסויימת - מתוך בחירה וחופש (לא כי כך דרשו בעבודה למשל) נוצרת אחדות. יש פוטנציאל להביא את המשתתפים למצב תודעתי של אחד. לכן זה משמח. לכן, בכל סרט שמציג התגייסות מבחירה למשימה מסויימת, יש גם הצלחה. הדברים מתאפשרים הודות לחיבור התודעתי הזה. אין בעיה שלכל משתתף יהיה אנטרס אישי בבחירתו להתחבר לקבוצה. אלא שביחד עם האנטרס האישי יש תודעה משותפת שכל אחד מאפשר שתיווצר בתוכו והיא ההבדל המהות.
אחדות היא מצב תודעתי.
כשאדם מאפשר בתוכו חיבור תודעתי, מוחו פועל בהרמוניה והוא מאפשר לתדרים עדינים וגבוהים יותר לפעול דרכו. החיבור ל 'אחד' הוא הדבר שמנסה ללמד כל דת. אורח החיים המומלץ שאמור לסייע כדי להשיג מצב זה, הוא התורה הדתית ששונה ומגוונת, בהתאם לתקופה בה חוברה ולסוג האנשים המחזיקים בה. ה'אחד' הוא האנרגיה הקוסמית / אלוהים / הרוח, כל אחד והגדרתו), ותודעה שמאפשרת חיבור נמצאת במצב של אחדות. כשאדם פועל מתוך אחדות הוא לא עסוק בביקורת או שיפוט, בניתוק מאחרים או מעצמו אלא הוא נתון בחיבור. חיבור זה משפיע הן על התחושות הפיזיות בגוף והן על רגשות ומחשבות. מושגת תחושה של הרמוניה זרימה ושמחה. כדי להיות מחוברים למשך יותר זמן למצב זה יש לוותר על ביקורת, שיפוט, האשמה, כעס וכל רגש מסוג זה שמבצע בפועל את הניתוק בתוכך, ומאפשר אשליה של מרחק בין אדם לבין עצמו, בין אדם אחד לאחר.
הניתוק הינו אשליה בה אנו מתרגלים להאמין. ככל שנאמין שאנו יותר מנותקים כך נחווה יותר סבל רגשי / נפשי. אפשר אף לומר כי מידת הסבל שאנו מרגישים היא מדד למידת הניתוק שאנו מאפשרים בתוכנו. אנשים משקיעים הרבה משאבים בליצור לעצמם קבוצות שייכות. שייכות מוגדרת בענף הפסיכולוגיה כצורך בסיסי לחיים. למעשה האדם לא זקוק לשייכות למפלגה, לקבוצה בפייסבוק, למשפחה ביולוגית או למועדון חברים. כל אלו מהווים תחליף לדבר האמיתי שנוכחותו בממלאת כל אדם במלאות בקיימות ובשמחה. 'הדבר האמיתי' הינו המצב התודעתי של החיבור שתואר לעיל. החיבור ל'אחד' מקיים בתוך המודעות שמאפשרת אותו את כל הסינכרוניזציה והזרימה הנדרשת לו. השמחה, האושר או כל תחושה חיובית שנובעת ממצב זה, היא תופעת הלוואי שלו.
בכל מצב בו היית שותפ/ה - בו מספר אנשים התאחדו לביצוע משימה מסויימת - מתוך בחירה וחופש (לא כי כך דרשו בעבודה למשל) נוצרת אחדות. יש פוטנציאל להביא את המשתתפים למצב תודעתי של אחד. לכן זה משמח. לכן, בכל סרט שמציג התגייסות מבחירה למשימה מסויימת, יש גם הצלחה. הדברים מתאפשרים הודות לחיבור התודעתי הזה. אין בעיה שלכל משתתף יהיה אנטרס אישי בבחירתו להתחבר לקבוצה. אלא שביחד עם האנטרס האישי יש תודעה משותפת שכל אחד מאפשר שתיווצר בתוכו והיא ההבדל המהות.