התבוננות כחלק מתהליך התפתחות מודעת

מתי בפעם האחרונה ישבת לשיחה שקטה וכנה עם האדם הקרוב ביותר לליבך, עצמך?

אפשרת לדיאלוג הפנימי שרוחש בתוכך ולכל הקולות להתגלות ולקבל במה?

איננו יכולים להכיר ולחוות את עצמינו והחיים במלואם, מבלי להתבונן בהם ובמקום

שלהם בתוכנו. דרך הפניית הקשב השקט שלנו פנימה ניתנת לנו האפשרות ליטול חלק בחיים ובחוויית הקיום שלנו.

רובנו התרגלנו להעביר את ימינו ושנותינו היקרות מפז מבלי באמת להיות בהם. ישנם הבזקים שמגיעים לעתים ומעירים אותנו, וכך אנחנו מגלים ומופתעים שעברו להם שבוע, שנה, עשור, או אפילו חיים שלמים.

חוסר ההתבוננות גורם לאובדן התחושה והקשר שלנו עם עצמנו, עם העולם, עם החיים בכלל. אנחנו סובלים אך איננו אפילו מכירים בך משום שלא הפנינו מבט קשוב אל עצמנו.

דרך העימות עם עצם הסבל שלנו, מתעורר בנו כאב עצום על כך שלא היינו שם, עם עצמינו. וכך, המחסום החוצץ ביננו לבין החיים מתאפשר להיפתח אט אט.

אנחנו נושמים למקומות שאליהם לא הגיע אוויר, חווים רגשות שלא היו להם מקום, וחווים את שלל הצבעוניות של העולם.

בכולנו יש כמיהה להיות מאושרים, לחיות בשלווה עם עצמינו והסובבים אותנו, אך אנחנו מוצאים את עצמינו פעם אחר פעם אובדים את הדרך.

כאשר אנו מתבוננים פנימה, הרי זה השער. הריפוי מתרחש כאשר מתעורר בנו האומץ להפנות את כוחו של הקשב האוהב לכל תחום בחיינו. לתת מקום ומרחב למה שנמצא וכל אשר מגיע.

הסליחה וחמלה, אותה אהבה ותובנה אל עצמנו, מתחילים בחיבור וביצירתם פנימה.

פתיחת החיבור לעומק ושורש הוויתנו נעשה עם אומץ לב ומחויבות אדירה. עבור מי ששמר בסוד את עצמו מהחיים, התמודדות זו היא בגדר לידה מחדש.

יש למצוא בתוכנו את הכוחות אשר יאפשרו לנו להתמודד באופן ישיר עם חיינו. עם כאבינו ועם מגבלותינו, עם שמחותינו ועם כל האפשרויות העומדות בפנינו.

אנחנו זקוקים לאומץ אדיר, ולרוח לחימה מסוג מסוים, הבאה מאותו מקום אליו אנו מבקשים לחבור. האומץ הזה מאפשר לנו לכלול כל היבט של החיים כחלק מהדרך שלנו אל אותו מקום.

בדרך זו אנו מטפחים את המודעות תוך תרגול של תשומת לב לארבעה תחומים:

מודעות לגוף ולחושים, מודעות ללב ולרגשות, מודעות להכרה ולמחשבות, ומודעות לרוח ולעקרונות השולטים בחיים.

דרך הגוף

דרך הלב

דרך ההכרה

דרך הרוח

נתבונן יחד במקום ובדרך עליה אתה נמצא ברבדי התייחסות אלו, ונאפשר למה שקיים פשוט להיות. זהו ההילינג, הריפוי.